עריכת הדף "מראה הפנים/מגילה/א/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|הנביאים}} והכתובים עתידין להבטל וכו'.''' לא פליגי במידי אלא משום דר' יוחנן דריש מדכתיב ולא יסף ללמדינו שחמשה חומשי אינן עתידין לבטל מוסיף ר"ל ודריש נמי מדכתיב כאן ולא יסף דגם מגלת אסתר אינה עתידה להבטל וכן הלכות מדכתיב הליכות עולם לו וכן הרמב"ם הביא לכולן בפרק ב' ממגילה בהלכה י"ח וכתב כל ספרי הנביאים והכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלין לעולם. והראב"ד הוקשה לו לומר שעתידין ליבטל כפשטיה הוא דאמרו ולפיכך סיבב הדבר וכתב לא יבטל דבר מכל הספרים שאין ספר שאין בו לימוד אבל כך אמרו אפילו יבטלו שאר הספרים מלקרות בהם מגילה לא תבטל מלקרותה בצבור עכ"ל. וראיתי להרב ר' משה אלשיך ז"ל מה שכתב בענין זה בחבורו על מגלת אסתר ולפרש הדברים כפשטן ושוב לא קשיא קושית הראב"ד אין ספר שאין בו לימוד דודאי הדבר אמת הוא אין ספר מהנביאים וכתובים שאין בו איזה לימוד ללמדנו אבל אמתת הדבר כך הוא דכלפי שאמרו חז"ל ליכא מידי דכתיבי בנביאים וכתובים ולא רמיזי באורייתא וכדאשכחן בפ"ק דתענית דף ט' דקאמר ותו אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דר"ל דיתיב וקאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו יתיב ר' יותנן וקא מתמה מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמזי באורייתא א"ל אטו הא מי לא רמיזא והכתיב ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו נאמר מה זאת עשה אלהים לנו. א"כ הכל רמיזי בכתובי וכן בנביאי אלא שצריך בינה יתרה להוציא הרמז מן התורה ולידע ולהבין ולהשכיל המקום ההוא בהתורה שנרמז בה כל דבר ודבר מהכתובים והרי אף ר' יוחנן אשתומם כשעה חדא עד שהבונו ינוקיה דר"ל וכל זה הוא עכשיו אבל לעתיד דכתיב ומלאה הארך דעה וגו' ולא יצטרכו ללמוד זה מזה כולם ידעו וישכילו לכל הנרמז בהתורה מהנביאים והכתובים ולא יצטרכו כלל ויבעלו לגמרי כי יין התורה שאינה בטלה לעולם ממנו ידעו וילמדו הכל ומלבד מגלת אסתר ג"כ צריכה היא שלא תיבטל שהרי היא ככתובה בתורה ממש כדדרשו חז"ל בפרק קמא דמגילה כתיב זאת וגו' בספר מה שכתוב במגלה וא"כ כאשר התורה לא תבטל גם זה אי אפשר להבטל מה שנדרש מהכתוב שבתורה מבספר וה"ז דומה להלכות שבע"פ שאינן בטלין לעולם לפי שנדרשו מהכתוב שבתורה אלו דברי הרב אלשיך ז"ל אמנם לפי דבריו אכתי לא פלטינן מהקושיא דא"כ מפני מה אמרו סתם הנביאים וכתובים עתידין להבטל ומשמע אף סדר שמואל בכלל ובמדרש אמרו כל הנביאים וכו' וכך הם דברי הרמב"ם כל ספרי הנביאים והרי מה שכתוב בשמואל הוא בדרש הפסוק הזה בעצמו כדדרשו התם כתוב זאת זכרון בספר וכו' ולכאורה קושיא היא לפי פירוש הנזכר ואמרתי ליישב זה ועל פי מה שיש לדקדק עוד גם בהסוגיא דהתם בזה דהכי איתמר שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רביעים ופי' רש"י ז"ל בשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק בספר ואלה שמות ובמשנה תורה ובספר שמואל וזהו שאמר שלמה בדבר ששילשתו אי אתה רשאי לרבעה. עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה שכל מה שכתוב בתורה קורא כתב אחד. זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגלה. א"כ אחר שמצאו לדרוש כך הסכימו לכתוב אסתר לדורות. ובתר הכי מייתי עלה כתנאי כתוב ואת מה שכתוב כאן זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים דברי ר' יהושע ר"א המודעי אומר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגלה. ולכאורה אין זה כסוגית הש"ס דעלמא דהיכא דאיכא מילתא דאכתי לא מיתבררא או דפליגי בה אמר עלה כתנאי והכא דמייתי להך דרשא שהסכימו חכמים לאסתר וכדרשת ר"א המודעי לא הוה ליה למימר כתנאי ולהביא דרשת ר' יהושע דסתרא להא דלעיל ולכל הפחות הו"ל למימר כמאן כר"א המודעי וכו' כסוגין בעלמא ולמאי שאמרנו הצעה של שמועה זו כך היא דלבתר דמייתי להאי דרשה דמתוך כך הסכימו חכמים לאסתר לכתבה לדורות הוקשה לסתמא דהש"ס דאי הכי מה נעשה לדרש חז"ל שדרשו ואמרו מרמז הכתוב שאין עתידה מגלת אסתר להבטל ואף שכל הנביאים והכתובים עתידין להבטל דגילה לנו הכתוב בזה דכתיב לא יסוף גבי וימי הפורים האלה וגו' משמע דמגלת אסתר לבד לא תיבטל וכל הנביאים וכתובים יבטלו וכטעם הנזכר מדברי האלשיך והלא ספר שמואל ג"כ נדרש מהכתוב זה בעצמו ולמה יבטל וכקושין דלעיל להכי מסיים כתנאי וכו' כלומר דהרי אשכחן דדרשת הכתוב הזה איכא למידרש כר' יהושע דבכתוב זאת אינו נכלל אלא התורה וזכרון צריך לדרוש על משנה תורה ואיכא למדרש נמי כר"א המודעי דתורה ומשנה תורה בכללין בכתוב זאת וזכרון לנביאים ואייתי בספר למידרש על מגילה א"כ תו לק"מ דהשתא נימא כתרווייהו דהני תנאי דעכשיו שיש לנו נביאים דרשינן כר"א המודעי וכדהסכימו החכמים ההם לאסתר ולעתיד שיתבטלו הנביאים וגם ספר שמואל והתורה עומדת לעולם נדרוש כעין דרשת ר' יהושע וכסברתי דמשנה תורה אינה נכללת עם התורה אלא דהכי מידרש כתוב זאת מה שכתוב כאן זכרון מה שכתוב במשנה התורה בספר מה שכתוב במגלה ונמצאו אלו קיימים לעולם והני תרתי דרשות שפיר נמי אתיין לזמן הזה וכן לעתיד והיינו דקאמר הכא כתנאי ולא דתפרש דאתיא כתנאי דפליגי בהא אלא דהכי קאמר דמתקיים דרשות הכתוב הזה כתרוייהו דהני תנאי וכדאמרן:

'''{{עוגן1|אותה}} השנה היתה מעוברת וכו'.''' כלומר והלכך מסתברא כמ"ד באדר הסמוך לניסן הוא שקורין את המגילה ובלאו האי טעמא כדי לסמוך גאולה לגאולה דכמו שהיה הנס באדר השני שהרי אותו הרשע הפיל הגורל על אדר השני כדדריש מחודש לחודש ובו נעשה הנס ובאותו החודש בעצמו צריך להזכיר הנס בשנה מעוברת:

'''{{עוגן1|שני}} כבשי עצרת ביניהון.''' כמה וכמה שיבושים ראיתי ושמעתי בזה מהאנשים אשר פיהם יפצה הבל ורעיון רוח. ופשוט הוא כמה שהסברתי בפנים דאדר דקאמר משום דלעולם אין מעברין אלא לאדר ודוגמא זו מאליו נלמד שנוהגת בכל החדשים שנולד לענין עברה שנתו וא"כ גם לסיון כן וכדפרישית ודנקט שני כבשי עצרת משום דלא מצינו לשני קרבנות הבאין כאחד ומעכבין זה את זה כ"א בשני כבשי עצרת בלבד וא"כ הנ"מ היא ג"כ לענין השני היכא דאין לו אחר לזווגו כדי להקריבן בעצרת ונמצא דנפסל ג"כ לקרבן אחר שלא הוקדש אלא לעצרת ולשלמי צבור ואי אפשר להקריבו לא לעולה ולא לשום קרבן אחר דאין משנין מקדושה לקדושה כדתנן בפרק ז' דתמורה ולרבותא היא דקאמר הכי אבל באמת הנ"מ בעצמה הוא הדין לכל כבשים בני שנה וכן לענין בכור כדאמרינן בערכין דף ל"א ע"ב נולדו לו שני טלאים וכו' את נחיתת לעיבורא וכו' ומשמע משם דהמסקנא אדר הראשון היא תוספת וע"ש:

'''{{עוגן1|לעולם}} אדר סמוך לניסן חסר.''' משמע דלכתחלה קאמר והא דקאמר ריב"ל לעולם שני חדשים מעוברים פליגא והאי דעת אחרת היא וכמבואר בבבלי פ"ק דר"ה דף יט ע"ב והתם מסיק לה בתיובתא וכתבו התוס' שם ואעפ"כ אין נוהגין כן דשמא בימיהן שהיו מקדשין על פי הראייה מסקינן דזמנין מלא זמנין חסר אבל לדידן טוב למלאות הראשון דהיא חודש העיבור שנתוסף על השנה וכו' ובירושלמי פ"ק דמגילה איכא פלוגתא וכו' ובסוף דחו לה דקסבר חצי שלשים חצי ירח. וא"כ מסקנא דהכא כהאי דמסיק התם בתיובתא אלא דלדידן אין נוהגין כן:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>