עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/שב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''(סק"א) חדשה שלא נשתמשו כו'''' ר"ל דלא תימא חדש' היינו כל שלא נתכבס' וכס"ד דהב"י אלא שאחר זה כ' הרב"י דהרמב"ם משמע דחדש' מיקרי שלא נשתמשו כו' וכ' הב"ח דאפילו נתכבסה אלא שעדיין היא בחדוש' שלא נשתמשו בה כ"כ הרבה מקרי חדש':

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב) חדש כו'''' משמע דסתם חדש כו ר"ל מדלא כ' והוא שמקפיד כלשון הש"ס:

'''ובס' הזכרונות אוסר כו'''' קאי דוקא על דברי הכל בו בגד שנשר במים או יורד עליו גשמים אבל אם נפל עליו טל ודאי מודה דבעינן דוקא שחור דהא כן מבואר להדי' בש"ס אהא דא"ר הונא המנער טליתו חייב חטאת דוקא אוכמי וחדתי וכן ראיתי בס' כה"ג שהביא דברי הזכרונות הנ"ל ע"ד הכל בו. אולם ראיתי שם שכ' בשמו וז"ל וכ"ש אסור לנער בגד שנשר במים כו' ודוקא בבגד חדש כו' וכן בס' הזכרונות דאיסור זה שייך בין בבגד שחור ובין בבגד לבן מכל מראה שיהי' עכ"ל מזה משמע דבזה מודה דבעינן דוקא חדש אלא שאין חילוק במראה וכ"מ לשון רמ"א שלא הזכיר רק חדש ומקפיד ולא הזכיר שחור משמע דס' הזכרונות אינו חולק עם רמ"א אבל לשון מ"א שכ' על דברי רמ"א שכ' ודוק' חדש כו' ובס' הזכרונות אוסר בכל הבגדי' משמע דר"ל אפי' ישן וחולק על רמ"א וספ' הזכרונות לא שזפתו עיני מימי:

{{עוגןמ|ג}} '''(ס"ק ג) בגד כו'''' בשחור וחדש כמו שכ' לעיל ר"ל אהא דאר"ה המנער טליתו חייב אמרי' בש"ס דוקא אוכמי וחדתי אלא שרש"י פי' המנער טליתו מן האבק ור"ח פי' מנער מן הטל אבל ניער מן האבק לית ביה משום ליבון והביא הרב"י דעת ר"ח ורמ"א הביא בשם י"א דעת רש"י דמנער ר"ל מן האבק והלא לפירש"י על המנער מן האבק אמרי' דוק' אוכמי וחדתי:

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד) להסיר כו'''' הקורע אב כו'. זהו לשון הרמב"ם פרק כ"ב מהלכות שבת:

'''ועסי' שי"ז ס"ג.''' שם ס"ק י' מבואר דוק' שיהי' חייב בקורע בעינן שיהי' דעתו ע"מ לתפור א"כ הכא בלאו הכי דאינו מתכוין מ"מ אינו חייב דהא אין דעתו ע"מ לתפור

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה) והוא שיקפיד כו'''' כדי לייפות ר"ל אע"ג דלעיל בסעיף א' בניעור דבעינן שיקפיד ר"ל שמקפיד שלא ללבשו בלי ניעור אבל הקפדה דהכא ר"ל אפי' אם לובשו בלא הסרת היבלת רק דעתו לייפותו מקרי מקפיד כ"כ הרב"י מדסיים אבל אם הסירם דרך עסק פטור משמע כל שלא הסירן דרך עסק חייב דלא כט"ז וכ"כ בספר ת"ש. שלל שעושים החייטים דהיינו מה שקורין העפטי"ל דהיינו תחלה מחברים יחד החתיכות שצריכים לחבר ע"י תפירה מחברים תחל' ע"י תפירות גסות ואחר זה תופרין אותן בתפירות קטנות יפות וכשגומר התפירות הקטנות חוזר ומוציא מהבגד החוט שתפר בהן התפירות הגסות:

'''להחמיר אי קפיד כו'''' כצ"ל לענ"ד וכן ראיתי בהדיא בש"ג פ"ז שכ' דוקא אם מקפיד ע"ש:

{{עוגןמ|ו}} '''(ס"ק ו) ללבשם כו'''' דע דמ"ש בש"ע דוק' באדם אחד הטעם דע"י אחד אינו נעשה מתוקן תיקון גמור ולפ"ז כ' בספר א"ר בשם הכל בו דהמקפל על הספסל דינו כמקפל על ידי שני בני אדם וטעם דבעינן חדשים דאז אין מתקמטין כל כך וא"צ כל כך תיקון הקיפול וטעם לבנים דבהן אין הקיפול מועיל כל כך והא דבעי' שאין לו להחליף הסכמת האחרונים דבאם יש לו להחליף אע"ג שאין יפים כ"כ כמו אלה מקרי יש לו להחליף ואסור לקפלן ומ"ש בש"ע דנראים דברי מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכ"ע. והקש' מזה ע"ד מ"א לעיל סי' י"ז ס"ק ט' שכ' על מ"ש שם דמותר ליטול טלית חבירו שלא מדעתו דניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה ובלבד אם מצאו מקופלת שגם הוא יקפילנה וכ' מ"א שם אפי' שלא כסדר קיפולו הראשון ואח"כ כ' דבשבת אין צריך לקפלו כלל ואמאי הא שלא כסדר קיפולו מותר אפי' בשבת כתבתי שם דמ"מ כיון דאיכ' מחלוקת הפוסקים בהיתר קיפול אם הוא שלא כסדר קיפולו הראשון וגם דעת האוסר הביא המחבר תחלה משמע שכן עיקר אע"ג שכתב ע"ד המתיר דנראים דבריו מ"מ מי שרוצה להחמיר ע"ע שלא לקפלו ודאי עדיף לכן מסתברא למ"א אם ירצה להחמיר שלא לקפלו אפי' שלא כסדר קפולו הראשון אמרי' מסתמא ניחא לבעלים בזה כיון דאם אינו מקפלו ניכר בה כ"א הפס' מועט כה"ג אמרי' ניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה ועסי' תל"ז:

'''ונ"ל דלמטה כו'''' עיין ר"ס רפ"ט ובס' ב"ש כו' ר"ל דבר"ס רפ"ט משמע קצת כדברי מ"א שכ' שם שגם בשחרית יהי' שלחנו ערוך ומטה מוצעת כו' וע"כ הציעה בשחרית בשבת אלא דבספר בית שמואל דחה די"ל דמיירי שדעתו לישן בה ביום שבת או שהוא מוצע' מע"ש ובס' ת"ש כ' די"ל דמיירי במטה לישב עליה וכן גם כוונת מ"א מה שרמז לעיין בר"ס רפ"ט שיש קצת משמעות כדבריו אבל לא הביאו לראי' דהא הביא דברי הב"ש והב"ש דחה הראי' כנ"ל וכן דרכו של מ"א כנודע ובס' ב"ש גופיה כ' להקל לפרוס על המטה מכסה ולפ"ז כ' בס' א"ר בסי' רפ"ט וז"ל ולכאורה כיון דאפשר בפריסת סדין ליכא בזיון כ"כ עכ"ל וכ' בס' א"ר הא דהותר לקפל אם צריך להם בשבת וה"ה בהצעת המטה דוקא כשהי' לבוש בהן בשבת אבל לא זולתו דהא הי' אפשר לו לקפל או להציע מע"ש ועוד כ' בשם מהרש"ל דאם חל י"ט ביום ו' והניח עירוב תבשילין מותר לקפל ביום ו' לצורך שבת באותו ענין שמותר לקפל אם צריך לו בי"ט ומסתמא ה"ה לענין הצעת המטה:

{{עוגןמ|ז}} (ס"ק ז) ושל אומן כו' שמא יבא להתירו אם לא יהי' מותר מע"ש:

'''משום שהוא מוקצה כו'''' ר"ל המכבש הוא מוקצה כו' וע"י שישמט כליו ע"כ ינענע המכבש המוקצה:

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח) ושאר כו'''' וכ' הרב"י דלדעה זו הא דמתירים בחלוק ע"כ האי חלוק אינו חלוק של פשתן:

{{עוגןמ|ט}} (ס"ק ט) או על מנעליו וב"ח חולק בזה עס"ח דהרב"י כ' בשם מהרי"א דנסתפק דאפשר ע"ג מנעלו אסור משום דממחק ואסור כמ"ש בסעיף ח' ולהרב ב"י פשיטא לי' דע"ג קורה או כותל או קרקע אינו ודאי ממחק וא"כ אפי' ממחק ל"ל בה כיון דלא הוי פסיק רישיה הוי דבר שאינו מתכוין ואייתי ראי' מדאמרי' בגמ' רבא נתלכלך מנעלו בטיט ואתי שמעיה וקנחו במעט חרס ולהב"ח פשיטא לי' לאסור דדמי להאי דסעיף ח' ומעובדא דרבא הנ"ל אין ראי' דמיירי שקנחו בנחת עד שלא יהי' חשש ממחק ע"ש:

{{עוגןמ|יא}} '''(ס"ק יא) אף בכותל כו'''' ונ"ל דבכותל של עץ שרי ובס' ת"ש כ' דאפשר בזמן הזה דדרך לבנות כותלי' של עץ וטחים בטיט אפי' בשל עץ הוי מוסיף על הבנין כמו כותל של אבני' ע"ש:

{{עוגןמ|יב}} (ס"ק יב) שמתיר כולי דבנין חקלא' ובקרקע מתיר דל"ג שמא ישכח ויכוין לאשוויי גומות וא"כ הוי דבר שאינו מתכוין אפי' משוה גומות:

{{עוגןמ|יג}} '''(ס"ק יג) במעט כו'''' וזה לכ"ע שרי ר"ל דלא תימא מ"ש רמ"א וה"ה דמותר כו' במעט חרס קאי על מ"ש ויש מי שמתיר כו' דלהאי דעה מותר גם בשל חרס לכן כ' מ"א דז"א דבחרס מותר לכ"ע כדמוכח מעובד' דרב' לעיל ומ"מ להב"ח אסור במנעל כמ"ש לעיל:

{{עוגןמ|יד}} (ס"ק יד) בצפורן וה"ה בסכין אפי' בחודו דצפורן דומה לחודו של סכין אלא דאורחא דמלתא נקט דאין דרך לגרד בחודו של סכין פן יחתוך את הבגד:

{{עוגןמ|טו}} (ס"ק טו) יבש אסור וכ' הט"ז דוק' שיש עליו ממשות של טיט אבל אם אין בו רק מראה טיט שרי לגרד לבטל המרא' ע"ש:

{{עוגןמ|טז}} '''(ס"ק טז) דהוי כו'''' ועמ"ש סי' רעח דיש מחלוקת הפוסקי' אי במלאכה שאינה צריכ' לגופה חייב או לא:

{{עוגןמ|יט}} '''(ס"ק יט) מרובי' כו'''' ונ"ל דבדבר כו' ע"ל סי' שא ס"ק כה ומ"ש שם:

{{עוגןמ|כ}} (ס"ק כ) וי"א ולדידהו דרך לכלוך שרי דהתו' ס"פ שמנה שרצים הקשו אהא דאמרי' בבגד שרייתו זהו כבוסו הא אמרי' נדה מערמת וטובל' בשבת בבגדיה דניהו דבגדי' אסור לטבול בשב' וי"ט אבל אדם מותר לטבול דנרא' כמיקר לכן נדה שנזדמן לה זמן טבילת' ואין לה בגדים אחרים מערמת וטובל' בבגדי' כשהן רפוים ועיילי בהו מיא ואמאי הותרה הא בבגד אמרי' שרייתו זהו כבוסו ותירץ שני תירוצים חדא דוק' כשהבגד מלוכלך אסור ולא כשהוא נקי תירוץ שני דהיכי דהוא דרך לכלוך מותר והאי דנדה דטובלת הוי דרך לכלוך עכת"ד וא"כ לי"א אפי' כשהבגד נקי וע"כ לא ס"ל תירץ א' דהתוס' הנ"ל וע"כ ליישב קושית התוס' צ"ל דדרך לכלוך מותר כתירוץ השני דהתוס':

{{עוגןמ|כא}} '''(ס"ק כא) טוב כו'''' אבל מדינא שרי כמ"ש הרב ב"י סעיף ט' וכ' בספר ת"ש הא לקמן סי' של"ד סעיף כד כ' הרב"י על אותו דעה והוא דעת הטור דס"ל טלית שאחז בו האור מצד א' מותר ליתן שאר משקין על צד שני דלא הוי רק גרם כיבוי דשרי אבל לא מים משום כיבוס דכן נראה הרי דס"ל להרב"י דאפי' בגד נקי אמרי' שרייתו זהו כבוסו ואע"ג דמ"א סי' שיט ס"ק יא כ' דמ"ש בסי' של"ד לאסור משום כיבוס רצה לו' שמא יסחוט והוי כיבוס ע"ז כ' בס' ת"ש הא בהרב"י סי' של"ד מבואר להדיא דטעם הטור הנ"ל לאסור במים משום דשרייתו זהו כבוסו ע"ש ולענ"ד אין זה קושיא כיון דפה בסי' זה נראה דעת הרב"י דבבגד נקי לא אמרי' שרייתו זהו כבוסו וע"כ צ"ל דבש"ע חזר בו וס"ל דמה שאסר הטור במים בסי' של"ד היינו מטעם שמא יסחוט כמו שכ' מג"א סי' שי"ט כנ"ל:

{{עוגןמ|כג}} (ס"ק כג) בבגד וטוב שלא ליקח כו' ע"ל סי' רל"ב ס"ק ג' מ"ש בשם ס"ח:

{{עוגןמ|כד}} (ס"ק כד) מי רגלים אבל כשיש עליו צואה אסור ומבואר בב"י הטעם דבמי רגלים מותר כיון שאינו מכוין כ"א לטהרן ולא לצחצח וכיבוס אבל בצואה דמכוין לצחצח ולהעביר הלכלוך אסור עכ"ל:

{{עוגןמ|כה}} '''(ס"ק כה) כדי כו'''' כ' בשמו של הרב"י שכ' בס' כ"מ:

'''וכשמגנב בהן ידיו כו'''' ר"ל דוקא שהמי רגלים הם בעין אע"ג שנתן עליהם מים מרובים כל שאין בהם רביעית עדיין לא נתבטלו המי רגלים והם בעין משא"כ כשהמי רגלים בלועים בבגד אע"ג שהם טופח עמ"ל מ"מ כיון שנתן עליהם מים מרובים אע"ג שאין בהם רביעית מ"מ המים המרובים מכסים המי רגלים שהן כדי להטפיח ואין נראים וכה"ג מותר כדלעיל סי' ע"ז ובתשובת ה"ה חכם צבי סי' ק"ב חולק ופסק דסגי אם המים מרובים מן המי רגלים אפי' אין במים רביעית וא' מראיותיו קושית מ"א דהכא:

{{עוגןמ|כו}} '''(ס"ק כו) אסור כו'''' ואפי' ליטול כו' ר"ל לא מבעי' דאסור להטיל עליו מים להדיא אלא אפי' ליטול ידיו עליו דס"ד דשרי כמ"ש הרב"י תחלה קמ"ל דאסור וכמסקנת הרב"י:

{{עוגןמ|כז}} '''(ס"ק כז) דאתי כו'''' ול"ד כו' וז"ל מהר"ם כו' דהרב"י קיצר בהעתקת דברי מהר"ם דמשמע מלשון הרב"י בהעתקתו דמהר"ם התיר להדיא לנגב ידיו במפה והרי כ' הרב"י בסעיף י' הרוחץ ידיו טוב לנגבם כו' והם דברי מהר"ם כמ"ש בב"י לא הביא מ"א דברי מהר"ם בתשובה דשם מבואר דיש להחמיר לכתחלה לנגבם והרב"י לא העתיק כ"א מה שהוא לפי עיקר הדין:

'''ונ"ל דבסמרטוט המיוחד כו'''' דמשמעות לשון מהר"ם דאסר כוס מתרי טעמא משום ליבון וגם משום סחיטה וכמ"ש הרב"י בשם מהר"ם להדיא ע"ש אבל כ' בשם רי"ו דלא אסרו כוס אלא משום סחיטה ולא הזכיר ליבון וכן בש"ע לא כתב כ"א שמא יסחוט והיינו טעמא דהרב"י אזיל לשטתיה דס"ל כשהבגד נקי ליכא משום ליבון וסתם הבגד שמקנחים בו הכוס מסתמא נקי ולכן לא חשש כ"א שמא יסחוט וכ"ד רי"ו אבל מהר"ם שכ' דניגוב ידים שרי דהוא דרך לכלוך ע"כ ס"ל כתי' התו' דדרך לכלוך לא אמרינן שרייתו זו היא כבוסו א"כ י"ל דס"ל אפי' בבגד נקי י"ב משום כבוס ולכן אסור ניגוב הכוס גם משום ליבון וכ' לתרץ הא דהותר לקנח ידיו במפה ול"ח לליבון כיון דידיו מלוכלכות לא הוי דרך ליבון והא דלא קשיא ליה דה"ל לחוש בקינוח ידיו משום סחיטה היינו דמסתמא המפה שמקנחים בה הידים היא מיוחדת לכך וכה"ג ל"ל שמא יסחוט כמ"ש מ"א אבל מ"מ אי לאו דהוי דרך לכלוך הוי אסור משום ליבון אע"ג שמיוחד לכך וכמ"ש מ"א סי' שי"ט ס"ק יא אבל מפה שמנגבים בה הכוס מסתמא אינה מיוחדת לכך לכן אסור משום סחיטה וא"כ לדידן דליכא בניגוב הכוס כ"א משום סחיטה כיון דהיא נקיה ולית בה משום ליבון כ"א משום שמא יסחוט וכיון דהסמרטוט מיוחד לכך שרי לדידן אם הסמרטוט נקי וסתמא היא כך כנ"ל:

'''ומ"מ צ"ע כו'''' דבשאר משקין ל"ג שמא יסחוט בסחיטה איכא תרי איסור' חדא משום תולדה דדש אך כשאינו צריך למשקים היוצאין ליכא משום דש עוד יש טעם משום דהוי תולד' דמלבן אולם בשאר משקין כיון דאפילו לאחר סחיטה רשומן ניכר בבגד ליכא משום מלבן וכיון דכאן ליכא בסחיטה משום תולד' דדש כיון דהם משקים מועטים ואזלי לאיבוד וליכא כי אם משום מלבן א"כ למה אסר המחבר ומהר"ם לנגב כוס שהיה בו יין משום סחיט'. ואפשר דס"ל דיין נמי מלבן. והיינו יין לבן דוקא. ותי' זה מספיק ליישב דברי מהר"ם די"ל דס"ל כהר"מ דגם ביין לבן יש בסחיטתו איסור כיבוס אבל אינו מספיק לתרץ דברי השלחן ערוך דהרב"י כ' בסי' שי"ט להדיא דלא כהר"ן דגם ביין ליכא משום כיבוס כמו בשאר משקין וע"כ לש"ע ל"ל כ"א כתי' ב' שכ' מ"א וא"כ אפי' בדבר שאין מקפיד והסמרטוט מיוחד לכך מ"מ אסור דלא כמ"ש מ"א תחלה להתיר במיוחד לכך דניהו דל"ל שמא יסחוט מ"מ הא הוי פ"ר דודאי יסחוט:

אבל ספסל דהוא דבר רחב וליכא פ"ר:

'''שאין מקפיד כו'''' דהיינו סמרטוט המיוחד לכך דל"ל שמא יסחוט ואז אפילו מים על הספסל שרי. אבל משקין בלא"ה לא גזרינן שמא יסחוט מיהו הא דמותר במים כשמיוחד לכך דוק' כשהסמרטוט נקי דל"ל לדידן שרייתו זה כבוסו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}