עריכת הדף "מורה נבוכים/א/לז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'פנים' – שם משתתף, ורוב שתופו – על צד ההשאלה. הוא – שם הפנים מכל חי: "ונהפכו כל פנים לירקון", "מדוע פניכם רעים?" – וזה הרבה.

והוא שם הכעס "ופניה לא היו לה עוד"; ולפי זה הענין נעשה הרבה בענין כעס האלוה וקצפו "פני יי חילקם", "פני יי בעושי רע", "פני ילכו והניחותי לך", "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו" – וזה הרבה.

והוא גם כן שם מציאות האיש ומעמדו: "על פני כל אחיו נפל", "ועל פני כל העם אכבד" – ענינו במציאותם "אם לא על פניך יברכך" – בהיותך ובמציאותך; ולפי זה הענין נאמר: "ודבר יי אל משה פנים אל פנים" – כלומר: מציאות במציאות. מבלתי אמצעי כמו שנאמר: "לכה נתראה פנים" וכמו שאמר "פנים בפנים דיבר יי עמכם" ובאר במקום אחר ואמר: "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול" וכינה זה 'פנים בפנים'; כן אמרו: "ודבר יי אל משה פנים אל פנים" – כנוי על אמרו בענין ספור הדברים: "וישמע את הקול מדבר אליו". הנה כבר התבאר לך כי שמיעת הקול מבלתי אמצעיות מלאך יכנה עליו 'פנים בפנים'. ומזה הענין – "ופני לא יראו" אמתת מציאותי כמות שהיא לא תושג.

ו'פנים' גם כן הוא כלי מקום שענינו: 'לפניך' או 'בין ידיך' – והרבה מה שנעשה כפי זה הענין באלוה ית': "לפני יי". ולפי זה הענין גם כן הוא "ופני לא יראו" – כפרוש אונקלוס אמר "ודקמי לא יתחזון" – רומז שיש נבראות גם כן עצומות אי אפשר לאדם להשיגם כפי מה שהם, והם – הדעות הנפרדות ויחסם לאלוה שהם לפניו ובין ידיו תדיר לחוזק ההשגחה בהם תמיד. ואמנם הדבר המושג אצלו – רצוני לומר: אצל אונקלוס – על האמת הם ענינים אשר הם למטה מאלו במדרגת המציאות – רצוני לומר: עצם החומר והצורה – ועליהם אמר "ותחזי ית דבתראי" – כלומר: הנמצאות אשר כאילו אני נוטה מהם ומשליכם אחרי (על דרך משל, לרחקם ממציאותו ית'). – והנה תשמע פרושי במה שביקש 'משה רבינו' עליו השלום.

ו'פנים' גם כן הוא כלי הזמן בענין 'קודם' או 'לפני': "לפנים בישראל", "לפנים הארץ יסדת".

ו'פנים' גם כן שם ההזהר וההשגחה "לא תשא פני דל", "ונשוא פנים", "אשר לא ישא פנים" – וזה הרבה. ולפי זה הענין גם כן נאמר: "ישא יי פניו אליך וישם לך שלום" – רצונו לומר: הלוות ההשגחה בנו.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>