עריכת הדף "מהרש"א - חידושי הלכות/קידושין/לח/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''בד"ה''' אקרוב כו' ומקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה כו' עכ"ל לפר"י דלעיל ניחא דמדקאמר ויאכלו מעבור הארץ משמע מעיקרא לא אכול מעבור הארץ כלל בין מישן שלא היה להן ובין מחדש שהיה להן משום איסור חדש ואם כן פריך למה לא אכלו מצה מחדש כו' אבל לפי' ר"ת שהיה להן ישן וממנו אכלו מצה בט"ו לא מקשה כלום כיון דאפשר לקיים שניהם לא תדחה עשה דמצה את הל"ת דחדש ואין לפרש נמי לעיל הא דפריך ממחרת הפסח אכול מעיקרא וכו' דהכי קאמר ממחרת הפסח היינו ט"ו אכול משום עשה דמצה דדחי לא תעשה דחדש אבל מעיקרא בי"ד לא אכול משום איסור חדש וכדפריך בירושלמי דאם כן מאי קאמר תלמודא אלמא אקרוב והדר אכול וכו' ודו"ק:

'''בד"ה''' ובני ישראל וכו' אמאי לא מפיק ליה כולה מילתא וכו' וישבות המן ממחרת וכו' עכ"ל הא דפסק המן מלירד בז' באדר לא מפיק מהתם אלא דר"ל כולה מלתא דלא הוו צריכי וכו' וק"ל:

'''בד"ה''' צא מהן וכו' ומשני שש לנמכר וז' לנרצע פירוש שאם פגע בו יובל שנת ז' וכו' עכ"ל כפי פרש"י שם דאיירי שפגע יובל בח' לא מוכח מידי דהשתא מקץ ז' שנים בסופו הוא אלא דלא ניחא להו לתוס' לפרש כן דאם כן אמאי נקט קרא טפי שפגע בח' משאר כל שנות היובל כמ"ש גם [[מהרש"ל/{{כאן}}|מהרש"ל]] וע"כ פירשו דאיירי קרא שפוגע יובל בז' לרציעתו דהשתא ניחא דנקט בכה"ג נרצע דומיא דנמכר דאינו עובד רק שש ובשביעית יצא ומיהו לא בעי תלמודא לשנויי מקץ שבע שנים בכה"ג לנמכר גופיה שיוצא מקץ שבע דהיינו בתחילת שבע דהרי נמכר כבר נאמר בההוא קרא גופיה ועבדך שש שנים דהיינו שיוצא בתחילת ז' ולהכי מוקי לה בנרצע דפעמים שיוצא גם הוא בשש לרציעתו דהיינו בתחילת שבע ומיהו מה שכתבו התוס' בדבריהם או למכירתו לא ידעתי להולמו דבלא פגע בו יובל נמי הוא יוצא בו' למכירתו דכתיב בשביעית יצא לחפשי ועוד מי הכריחם לכך לומר או למכירתו דהא לא מוקי ליה תלמודא אלא ושבע לנרצע והיינו כמ"ש לעיל משום דיוצא בשש למכירה דהיינו תחילת ז' כבר אמור בההוא קרא גופיה ויש ליישב דאו למכירתו לא קאי אפגע בו יובל דקאמרי אלא פירושו דקרא מקץ ז' שנים וגו' דהיינו אם פגע יובל בז' לרציעתו אז ועבדך שש שנים דהיינו למכירתו ושלחתו וגו' ודו"ק:

'''בד"ה''' שאין איסורו כו' ויש היתר לאיסורו שביום ט"ז כו' ולפי זה אתיא כר"י כו' עכ"ל קצת קשה דאיכא לפרושי בהיפך למ"ד האיר המזרח מתיר כי ליכא עומר והיינו תוך ימי איסורו שאיסורו הוא עד שעומר קרב ביום ט"ז ויש ליישב ודו"ק:

'''בד"ה''' וה"ה לערלה כו' ואם חיסרו ב"ד חודש כסליו הרי כו' עכ"ל ולא בעי למימר חדש טבת דסמוך לשבט דדרכו להיות חסר אבל כסליו היה ראוי להיות מלא כפי סדר החדשים אחד מלא ואחד חסר אבל לפי זה לא הל"ל אדר הסמוך לניסן חסר כיון שדרכו להיות חסר אבל הל"ל שחסרו בית דין שבט ויש ליישב ודו"ק:

'''בא"ד''' ולפי' זה אתי אפילו למ"ד האיר המזרח מתיר עכ"ל לאו דוקא לפי' זה דה"ה לאינך פירושים דלעיל וק"ל:

'''בד"ה''' וה"ה ערלה כו' ואין היתר לאיסורו בעודו טבל ותרומה עכ"ל ר"ל בעוד שאינו מתקן הטבל הוה איסור עולם ואין היתר לאיסורו ובעודו תרומה היינו בעוד שלא שאל עליה שאפשר שלא יהיה תרומה על ידי שאלה כמ"ש בתירוץ אלא דלא אסקי אדעתייהו למיעבד פירכא בכך וק"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:מהרש"א: חידושי הלכות: קידושין]]