עריכת הדף "מהרש"א - חידושי אגדות/תענית/כה/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''תקנתם קברים לעצמכם כו'.''' כענין שאמרו בפ' י"נ בדור המדבר שידעו שימותו בכל ט' באב קברו להם לעצמם בחייהם קברים כן עתה אתם ברעה בוודאי תמותו: 

'''ואמר אבינו מלכנו כו'.''' אבינו ע"ש הוא אבינו וגו' ומלכנו ע"ש ויהי בישורון מלך וגו' ועד"ז יסד הפייט אם כבנים רחמנו כרחם אב כו' ואם כעבדים כו': 

'''כשמנסכין מים בחג תהום כו' קול שני רעים כו'.''' הם ב' נסכים שהיו בחג ניסוך היין שבכל שנה וניסוך המים שנתוסף בחג כדי שיתברכו להם גשמי שנה כדאמרי' פ"ק דר"ה והיינו ב' רעים בחג ואמר קול על שם שבעת ניסוכין במקדש שהיו אומרים עליהם שירה בקול{{הערה|דעת רבינו שהיו אומרים שירה על המים וכ"כ בערכין {{ממ|[[מהרש"א - חידושי אגדות/ערכין/יא/א#שם ישאו|יא. ד"ה שם ישאו]]}}. וכ"כ הגהות יעב"ץ {{ממ|[[יעב"ץ/סוכה/נ/ב|סוכה נ:]]}} ועלי תמר {{ממ|[[עלי תמר/ברכות/ח#א|ברכות פ"ח ה"א]]}}. ותמוה מדברי התוספות בברכות {{ממ|[[תוספות/ברכות/לה/א|לה.]]}} וכ"כ שם ה[[תוספות הרא"ש/ברכות/לה/א|תוספות הרא"ש]], ה[[רשב"א/ברכות/לה/א|רשב"א]] וה[[מאירי/ברכות/לה/א|מאירי]]. וכ"כ הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/כלי המקדש/ג#ב|כלי המקדש פ"ג ה"ב]]}}.}} ומייתי ליה שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך דהיינו תהום עלאה ותהום תתאה כל אחד קורא לחברו שישמע לקול צנוריך דהיינו לקול שיר שהיה במקדש על היין והמים שנסכו בחג בשני ספלים שהם צנוריך של השיתין: 

'''האי רידיא דמיא לעיגלא כו'.''' בפ"ק דיומא חשיב ליה בג' דקולן הולך מסוף עולם ועד סופו ושם מפורש ודמיא לעיגלא כו'. נראה לפרש על מזל שור שהוא בחודש אייר שבו סוף הגשמים דאמרינן בפ"ק מלקוש בניסן וכיון שיצא ניסן וירדו גשמים אינו סימן ברכה. ואמר 2פריטא 2שפוותיה כו' כמו שפי' הערוך אההיא דפרק הגוזל דרב כהנא פריטא שפוותא הוה פי' נראין שפתותיו כמשחק בכל שעה כו' עיין שם והכי נמי הכא הכי קאמר שאותו מזל שור נראה כמשחק במזלו שעבר היורה בשעתו על דרך שאמרו מזל שעה משחקת לו. וקאמר דקאים בין תהומא עלאה ובין תהומא תתאה דהיינו שמזל שור הוא עומד בשמים מבדיל בין מים עליונים שהוא תהום עילאה ובין מים תחתונים שהוא תהום תתאה כמו שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים וגו' וההוא מזל שור אשר ממוצע ביניהם ואמר למים עליונים חשור מימיך למטה לארץ וכן בניסן קודם אייר מזלו אומר למים התחתונים אבע מימיך למעלה על הארץ ומייתי מקרא שנאמר הנצנים נראו בארץ וגו' דלעיל מיניה כתיב הגשם חלף הלך לו אחר שכלו ימי הגשמים כבר בניסן יכלו גשם בימות החמה במזל טלה בניסן על ידי נצנים שנראו בארץ דהיינו נסכי החג שנתנו כבר בשני ספלים שבארץ ואמר עת הזמיר הגיע דהיינו שיר וזמר של מקדש ואמר ועל ידי זה זוכין להיות קול התור שהוא מזל שור נשמע בארצנו וכמ"ש פ"ק דיומא שקולו הולך מסוף עולם ועד סופו כמפורש שם: 

'''להביא ''' בשלשה פרק רביעי


{{שולי הגליון}}




{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}