עריכת הדף "מהרש"א - חידושי אגדות/יומא/פו/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}

'''מלא תשא ולמעלה תשובה תולה ויוה"כ מכפר כו'.''' ורש"י בפ' שבועות הדיינין פי' בלא תשא אף לשבין אינו מנקה בלא פרעון עכ"ל וע"ש בחידושנו ומתוך שמעתין לא משמע כן אלא דה"ק בלא תשא אף לשבין אינו מנקה בלא יוה"כ אבל עם יוה"כ מכפר: 

'''אמר ג' הם ותשובה כו'.''' לכאורה קשה דהא איהו נמי חשיב ד' והיינו תשובה לעבר על עשה תשובה ויוה"כ לעבר על ל"ת תשובה ויוה"כ ויסורין לעבר על כריתות כו' תשובה ויוה"כ ויסורין ומיתה לעבר על חילול השם וי"ל דה"ק ג' חלוקי כפרה הן אבל האחד שהוא עבר על עשה לא חשיב כיון דכפרתו תשובה והא עם כל א' וא' לא חשיב ליה בכלל חלוקי כפרה וכפרש"י וכ"ה לשון הירושלמי ג' הם חוץ מן התשובה: 

'''עבר על עשה כו' שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובתם.''' משמע דע"י התשובה לחוד מוחלין לו וכיון דארבע חלוקי כפרות אשכחן בהני קראי וכפרש"י דמסברא מוקמינן האי קרא אקלה ביותר דהיינו עשה דמסברא להקל עונש עובר בעשה בעלמא דיושב ואינו עושה מעובר בל"ת שעובר במעשה ומה"ט עשה דוחה ל"ת כיון דהעשה מקויים במעשה. ומייתי ליה מדכתיב 

'''שובו בנים שובבים.''' ראיתי פי' בזה שדימה הכתוב חולי נפש לחולי הגוף שיש חולי בגוף מי שמתאוה לאכול אבל מתוך שאינו מתעמל בשום מלאכה יביא לו חולי הגוף כמ"ש תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות וכמ"ש בזעת אפך תאכל לחם והיינו בחולי הנפש ארפא משובתם פי' מנוחתם שהיה להם כבר שלא עמלו לקיים מ"ע שבה מגיע להם חולי נפש ובשובו ממנוחתו לעשות מ"ע מתרפא מיד וז"ש ושב אינו זז וכו' שמתרפא לו: 

'''אבל עבר אל"ת כו' תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר כי ביום וגו'.''' דמוקמינן ליה אלא תעשה בעלמא דהיא קלה לגבי לא תעשה דכריתות ומיתות ב"ד ואע"ג דתשובה אינה מפורשת בהאי קרא ס"ל דתשובה ודאי בעי עם כל אחד דלא ס"ל כרבי דאמר דבין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר ועוד י"ל דמייתי ליה מדכתיב כי ביום הזה יכפר וגו' לפני ה' תטהרו דר"ל דיוה"כ מכפר אך בתנאי לפני ה' תטהרו דהיינו יוה"כ עם התשובה: 

'''ועבר על כריתות כו' תולה ויסוריך ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט כו'.''' דאינן יסורין של אהבה דמוקמינן ליה אהא שהם החמורות אבל בחמורה ביותר דהיינו מי שיש בידו חילול השם כו' כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה וגו' עד תמותון ופרש"י למדנו שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה עכ"ל ומסברא דמוקמינן לה בחלול השם שהיא החמורה בכולן אבל מדכתיב העון הזה נראה שמפורש שם עון דחלול השם והיינו מדכתיב לעיל מיניה והנה ששון וגו' הרוג בקר וגו' אכול בשר וגו' כי מחר נמות ר"ל אחר כל הנבואות ותוכחות שאמר להם הנביא שישובו והנה ששון וגו' הרוג בקר וגו' שאמרו כן לטבחים כדי למהר לאכול בשר ואמרו כי מחר נמות אני ואתה ומה לך בתשלומין וזה ודאי שלא השגיחו בתוכחות הנביא לעשות תשובה והוסיפו חטא על פשע לשמוח ולעשות ימיהם חגים כי במהרה נמות למחר ויש לנו למלאות תאותינו היום הוא חלול השם. וז"ש רב 

'''כגון אנא אי שקילנא בשרא כו'.''' הא ודאי דלאו ממש קאמר כגון אנא דרב ודאי דעתו היה לשלם הבשר שלקח אלא לגבי דעת הטבח שיחשוד אותי שאינני משלם לו הוה חלול השם וכדמסיק באתרא דלא תבעי. וכן ר"י דקאמר 

'''כגון אנא דמסגינא כו'.''' לאו ממש הוא דהא חלש בגירסא הוה כפרש"י וכן בתפלין לא היה מניח שהיה לו חולי ראש כדאמרי' בעלמא אלא לגבי הרואה הוה חשדא וחלול השם. ודאמר 

'''כל שחביריו כו' מחמת שמועתו כו'.''' זה הוה ודאי חלול השם גמור וכן מצינו בבני עלי שנאמר בהם כי לא טובה השמועה וגו' ולא נתכפר להם עד שמתו במלחמה וגם על בניהם נגזר שימותו אנשים: 

'''שיהא ש"ש מתאהב על ידך כו'.''' נראה שדרשו כן מואהבת את ה' וגו' משום דהכא לא משמע ליה למדרש את ה' לרבות ת"ח כמו שדרשו באת ה' אלהיך תירא בפ' שור שנגח ובפ' האיש מקדש משום דלגבי מורא אפשר דהשוה מורא רבו כמורא שמים כמפורש שם משא"כ לגבי אהבה דאין להשוות אהבת רבו כאהבת שמים וע"כ דרשו בו ואהבת את ה' דאתי את לרבות שיהא מתאהב ע"י כו': 

'''אשרי אביו כו'.''' דודאי אביו ורבו למדו אותו תורה לשמה ושם שמים מתעלה ומתאהב בכך. ומייתי ליה מדכתיב 

'''אשר בך אתפאר.''' שעל ידך ש"ש מתאהב ומתפאר ובהיפך אוי לאביו שלמדו כו' דהיינו שלמדו תורה שלא לשמה והכא לא קאמר אוי להם לבריות שלמדו תורה שלא לשמה משום דגם כשלמדו שלא לשמה מתוכו יבוא לשמה כדאמרי' בכמה דוכתי' אבל על זה האיש הרי ראו בו שלא בא ללמוד לשמה ואומרים עליו גם על אביו ורבו אוי להם שלמדו אותו תורה שלא לשמה: 

'''ומארצו יצאו כו'.''' עיין פרש"י והיינו מארצו יצאו כי הוא אלהי הארץ א"י ולא יכול להצילם גם בארצו שגלו ממנה ובספר יחזקאל פרש"י בע"א שלא היה יכול להציל כביכול את עמו ואת ארצו: 

'''שמביאה רפואה כו'.''' דלעיל מיניה כתיב שובה ישראל עד ה' וגו' ומשמע דעליה קאי ארפא משובותיכם וגו' וק"ק דאמאי לא מייתי קרא אחרינא דמפורש ביה טפי דכתיב ושב ורפא לו ואי משום דהתם לא משמע רפואה לעולם אלא ורפא לו לחוטא השב קאמר ה"נ התם לא משמע רפואה לעולם אלא רפואה לחוטאים השבים דהיינו ארפא משובותיכם ויש ליישב דושב ורפא לו לאו ממש רפואה קאמר אלא שכינה הסליחה בלשון רפואה והכי מפורש במס' מגילה דרפואה דסליחה קאמר ושב ורפא וגו' אבל הכא משובותיכם דקאמר משמע דעדיין מקצת משובתו עליו ועדיין לא נסלח אלא דארפא ממש קאמר דתחלת תשובתו מביא רפואה לעולם: 

'''כתיב שובו בנים וגו' וכתיב (הנה) [אנכי] וגו'.''' עי' פרש"י וגירסתו שהוא דחוק ונראה לקיים כל גירסת הספרים ורומיא דהני קראי מפורש ע"פ מ"ש בפ' חלק דר"א קאמר התם אין ישראל נגאלין אלא בתשובה ור"י פליג וקאמר והלא כבר נאמר (הנה) [אנכי] בעלתי בכם וגו' אלא הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן ומחזירן למוטב והיינו דקמשני רומיא דקראי לר"י שובו בנים שובבים בתשובה רצונית (והנה) [ואנכי] בעלתי בכם בתשוב' הכרחיית שמעמיד להם מלך כהמן וכה"ג כתבנו שם בפ' חלק ע"ש והשת' ה"ק הכא שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים כדאמרי' לעיל היינו בעושה תשובה רצונית מאהבה וארפא משובותיכם השתא בעושה תשוב' מיראת עונש (והנה) [ואנכי] בעלתי בכם וגו' בעושה תשובה מיסורין דהיינו שמעמיד להם הקב"ה מלך כהמן ומחזירן למוטב: 

'''עד כסא הכבוד שנאמר כו'.''' ודרשו כן דלפי ענינו ה"ל למיכתב שובה ישראל אל ה' אבל לשון עד מורה על הקירוב ממש ומיהו בנשובה עד ה' יש לפרש בו כיון דלא כתיב ביה אלהים י"ל דה"פ עד שיבואו הרחמים ששם ה' מורה עליו ועד"ז יסד הפייט נחפשה דרכינו ונשובה אליך כי ימינך פשוטה כו' ונראה לפרש בזה הענין משום דמצינו דיש אמצעים בין האדם למקום דהיינו דיש מלאכים מקטרגין מלהשמיע תפלת האדם לפניו ית' ב"ה ויש מלאכים סנגורים ומליצים טובים להגיע התפלה לפניו ית' ב"ה כפי הזכות ולזה אמר כאן דבתשובה אינו כן דאין כאן אמצעיים אלא דהתשובה עצמה עולה ומגיע עד כסא כבוד לפניו ית' ב"ה בלי סיוע משום אמצעי ובגירסת ילקוט וע"י גרסי' בתר הכי ור' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר"י הכי והאר"י גדולה כו' לא קשיא הא ביחיד הא בצבור כו' לפי דרכנו נראה לפרש דר"י פליג וקאמר דעדיין יש אמצעיים בין התשובה של אדם עד ביאתה לפניו יתברך ב"ה והיינו דעד כסא הכבוד ולא הוא בכלל ומלאכים וחיות הנושאים הכסא כבוד הם האמצעיים ופריך והאר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת כו' דמסיים בקרא ושובו אלי נאם ה' דמשמע שתשוב אתה אליו בעצמו כמו שהיתה אשה אצלו מקודם שסרחה וגירשה שהיתה דרה אצלו בזולת אמצעי ומשני ל"ק כאן ביחיד השב צריך לאמצעי להגיע בתשובה וכאן בצבור השבים דא"צ אמצעי ויש לעיין בזה למה לא פליגי בכה"ג אקרא דכתיב בתורה ושבת עד ה' וגו' אם עד ועד בכלל או לא כדפליגי הכא אקרא דנביאים י"ל דהאי קרא דאורייתא ודאי דאיכא לפרשו כפי דעתם ושבת עד ה' וגו' שיהיה מחשבתם לשוב בתשובה שלימה המגעת עד כסא הכבוד אבל מי יימר לן דהקב"ה יקבלם כן אבל אדברי הנביא שא"ל לישראל כן מפי הקב"ה שובה ישראל עד ה' וגו' משמע שיקבלם הקב"ה כן:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}