עריכת הדף "מהרש"א - חידושי אגדות/יומא/לו/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''עויתי פשעתי חטאתי כו'.''' נראה דודאי ר"מ נמי ס"ל עון הוא מזיד ופשע הוא מרד וחטא הוא שוגג כדמוכחי קראי דמייתי לקמן אלא דטעמו שיתודה מקודם על הזדונות שהם שכיחים בעושה לתיאבון ואח"כ על המרדים שהם להכעיס ואינו שכיח ומצוי כ"כ ואח"כ על החטאים שאינן מצוים וידועים כלל אלא דלא חש ר"מ להא דמקשי ליה חכמים ומאחר שהתודה על הזדונות כו' חוזר ומתודה על השגגות כו' דאפשר אם לא יתודה גם על השגגות הם יכריעו לחובה והזדונות ומרדות לא ימחלו לו וק"ל: 

''' חטאנו עם אבותינו כו'.''' יש לדקדק בהאי קרא שאמר עם אבותינו גבי חטא שהוא שוגג ולא אמר כן בעון ורשע שהם מזיד ומרד ונראה משום דמזיד ומרד שהם בכוונה ודאי עון עצמו הוא משא"כ חטא שהוא השוגג בלא כוונה וידיעה אפשר ששגג כן משום דלא למדוהו אבותיו שהוא עבירה ואילו למדוהו אבותיו שהוא עבירה לא בא כלל לידי חטא זה לזה אמר חטאנו עם אבותינו שהם חטאו עמנו על שלא למדו עמנו יפה וק"ל: 

''' וכן בשלמה כו'.''' בכל הני קראי דמייתי מדוד ושלמה ומדניאל בכולהו שוון דמקדים בהו החטא שהוא השוגג מיהי הרשענו הנאמר בהנהו קראי אין לו משמעות אחד דבקרא דדוד משמע שהוא מרד ובקרא דשלמה משמע שהוא מזיד ובדניאל אין בו הכרע והוא נקט ד' חלוקות בעבירות כמ"ש בד' חלוקי כפרה בפ' יוה"כ ולפי זה נראה דהרשע הוא קרוב למזיד וקרוב למרד והוא ממוצע ביניהם ונראה שע"פ ג' חלוקי עבירות אלו לפי גודל העבירה ראוי להיות עונשן אשר ע"ז כוונו במדרש שאמרו שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה אמרה הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתודה ויתכפר דכתיב קחו עמכם דברים וגו' הה"ד טוב וישר ה' וגו' דאינו נראה דפליגי אבל כ"א גוזר ואומר העונש על א' מהני ג' חלוקי עבירות דלפי גודל העבירה יהיה עונשו וע"פ מה שאמרו בפ' יוה"כ בארבעה חלוקי כפרה ע"ש ואמר כי החכמה תתן עונש למזיד שיתכפר ביסורין והיינו חטאים תרדף רעה כמ"ש ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך וגו' וזש"ה ביום רעה ראה דהיינו ביום רעה שיבואו עליך יסורין ראה תשובה והנבואה תתן עונש לפושע ומורד שהמיתה ממרקת כמ"ש הנפש החוטאת היא תמות והתורה תתן עונש לשוגג שהוא הקרבן והקב"ה במדת חסדו אמר יעשה תשובה ויתודה כו' דאין לך דבר שעומד בפני התשובה וז"ש טוב וישר ה' וגו' שהוא יורה חטאים בדרך בלא עונש ומיתה רק בתשובה שלימה והוא מבואר דג' חלוקי עבירות אלו באים לפי כח א' מג' נפשות שיש לאדם כמ"ש הרמב"ם בח' פרקים והם טבעית וחיונית ונפשית ובעלי קבלה קראום נפש רוח נשמה ולפיהן יהיה פעולת אדם הן לטוב הן לרע ואלו ג' חלוקי עבירות חטא עון ופשע שהם שוגג ומזיד ומרד יבואו מהן שהטבעי הוא פועל בלא כוונה ויצא ממנו השוגג והחיוני שבו כח התאוה יפעל המזיד בכוונה ורצון והנשמה שהוא כח השכלי הוא בודאי פועל הפשע שיודע רבונו ומורד בו והוא ענין המדרש שאמרו בערב ר"ה מוותר להן הקב"ה שליש ובי' ימי תשובה שליש וביוה"כ שליש ויש מקשים בזה כיון דב' שלישים כבר נתכפרו קודם יוה"כ וא"כ מאי רבותיה דיוה"כ הא אמרי' ורב חסד מטה כלפי חסד אלא די"ל דחלקי השלישיות אינן שוין דשליש דערב ר"ה לא נתכפר בו רק השוגג ובי' ימי תשובה המזיד וביוה"כ המרד: 

''' ר"מ ס"ל כדכתיב באורייתא כו'.''' נראה מפרש"י דהיינו קרא דוידוי יוה"כ אבל קרא דמשה נושא עון ופשע השיבו חכמים עליה דה"ק עשה להן זדונות כשגגות ומיהו למאי דקי"ל הלכתא כחכמים צ"ל דלא חשו חכמים להשיב כלל אההוא קרא דוידוי יוה"כ דהא לא קאמר קרא ואת כל חטאתם כמ"ש את כל עונות וגו' ואת כל פשעיהם אלא דה"ק לכל חטאתם שהתודה כבר יתודה גם על כל עונות וגו' ואת כל פשעיהם וגו' והיינו כחכמים ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}