עריכת הדף "מהרש"א - חידושי אגדות/ביצה/כה/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''השותה ''' כוסו בבת אחת הרי כו' מפורש פ' כיצד צולין: 

'''חצובא ''' מקטע רגליהון כו' פרש"י ליום הדין שגוזלין וחומסין כו' ואין למדין ממנו עכ"ל ועוד י"ל בעולם הזה בדיני אדם כשיגזול אחד משדה חברו שהיה ביניהן חצובא כשחופרין וימצא זו החצובא יתפרסם זה הגזלן שנכנס לשדה חברו וכן פי' בערוך ע"ש: 

'''נטיעה ''' מקטע רגליהון דקצבים כו'. בפרש"י שאמרה תורה להמתין שלש שנים כו' יש לגמגם בזה דגבי חצובא ניחא שתלה משיגי גבול בו אם כפרש"י שחצובא הוא לא נצטוה על כך ואעפ"כ אינו עובר על גבולו והיה להם לרשעים שמצוים ע"כ ללמוד ממנו ואם לפי' הערוך שכתבתי ניחא טפי וכן בתורמסא יש לפרש כן שהיה להם לישראל ללמוד ממנו לחזור למוטב אחר שבע פורענות כתורמוס הזה אחר ז' שליקות אבל הכא מה לנו ללמוד איסור דבועלי נדות ודקצבים משום קודם זמנם מאיסורא דנטיעה קודם זמן ג' שנים דה"נ יש ללמוד בהפך איסורא דנטיעה קודם ג' שנים מאיסורא דבועלי נדות ודקצבים קודם זמן ומאי אולמא האי מהאי וקצת תיקן בזה בפי' הערוך וז"ל דמוציא אדם כמה הוצאות ונוטע כרם כו' וממתין שני ערלה כו' ומי שאשתו נדה כו' ואינו לוקח מוסר כו' עיין שם דהיינו דאלימא ליה נטיעה ללמוד ממנו שהוא הוציא כמה יציאות וממתין זמן רב ג' שנים וכ"ש בועלי נדות וקצבים שאין להם הוצאות בזמן מועט והיה להם להמתין ודו"ק: 

'''ששולקין ''' אותו ז' פעמים כו'. פרש"י שהדמיון בזה שישראל הטריחו בוראן להביא עליהן ז' פורענוות כו' וע"ש ולא ניחא ליה כפשטיה דלאחר ז' תועבות דכתיבי כאן לא עבדוהו וכ"פ בעל הערוך דלא הוה דמיון דז' שליקות שהטריח בעליו לחזור למוטב והז' פורעניות מפורש בזה דכתיב ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם דהיינו על ז' תועבות שעשו הביא עליהן ז' פורעניות ואעפ"כ לא חזרו למוטב ולא עבדוהו ופרש"י בספר שופטים דאפילו בשותפות לא עבדוהו ע"ש והיינו הדמיון דאפילו כתורמוס כו' כקנוח סעודה לא עשאוני בני וק"ל: 

'''מפני ''' מה נתנה תורה כו'. וא"ת הא אמרינן פ"ק דע"ז שהחזירה הקב"ה על כל האומות ולא קבלוה וי"ל דה"ל להקב"ה לכפות עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלוה דכה"ג אמרינן שם דבדין לעתיד יאמרו האומות העולם כלום כפית עלינו ההר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב ויתיצבו וגו' ע"ש: 

'''מפני ''' שהן עזין כו'. והתורה גם כן נקרא עוז כמ"ש בזבחים פ' פרת חטאת שאמר בלעם ה' עוז לעמו יתן וגו' שהיא התורה והיא מתיש כחן ועזותן של ישראל כמפורש שם באורך ועיין בזה בחדושנו פ"ק דנדרים גבי יראת ה' תהיה על פניכם זו הבושה שגם מטעם זה נתנה התורה לנו מפני שהן עזין ואמרינן ולא הביישן למד וע"ז יש לכוין שאמרו ישראל עזי וזמרת יה גו' דהיינו עזי שאני עז באומות וזמרת יה שע"כ נתנה לי התורה שנקראת זמירות היו לי חקיך היה לי לישועה כדאמרינן במדרש מימינו בשביל התורה שנתנה בימינו של הקב"ה נגאלו ישראל: 

'''ראוין ''' שתנתן להם דת אש כו'. לפי זה התורה נקראת אש כמה שאמרו הנה כה דברי כאש וגו' וראויה היא שתנתן לישראל להתיש עזותן ולאיכא דאמרי דת אש קאי אישראל שדתן ומנהגן אש ואלמלא לא כו' אין כל אומה ולשון כו' ונראה דודאי לאו מה"ט כדי שיכולין כל אומה ולשון לעמוד מפניהם נתנה התורה להן דא"כ לאו לטובתן של ישראל נתנה התורה להן אלא דעיקר טעמו מפני שהן עזין ולא הביישן למד גם מפני שיהיה יראת ה' על פניהם שהיא הבושה כמפורש בנדרים והכא ה"ק אלמלא לא נתנה תורה מכח הני טעמי שאמרנו לא היו יכולין אומות כו' ונראה נמי דעזותן דקאמר לאו היינו גבורה אלא לעמוד על דבריהם ולא ישובו מפני כל הוי עזותן ודומיא דהכי כלב כו' לאו לענין גבורה קאמר דכמה חיות וכמה עופות גבורים יותר מהן אלא עזותן הוא שלא ישובו מפני כל ומעיזין פניהם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}