עריכת הדף "מהר"ם שיף/בבא מציעא/לט/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

גמרא '''קטן לנכסי שבוי דלמא מפסיד להו ולא קרוב לנכסי קטן שמא יחזיק בהן ולא קרוב מחמת והו' כצ"ל: ''' 

ברש"י '''בד"ה יצא לדעת וכו' שהיה שפוי בדעתו וכו'. ''' כצ"ל: 

ברש"י '''בד"ה ולא קרוב הראוי לירש בנכסי קטן לעשות ולאכול כו' לא ידע למחויי כו'. ''' ולעיל מקשה וליקום אפוטרופוס לעולם שלא יטול כלום ומשני אפוטרופוס לדקנני כו' אבל אי הוי מוקמינא עדיף טפי א"כ דלמא מש"ה לא מוקמינן קרוב לנכסי קטן לעשות ולאכול משום דעדיף טפי לעשות אפוטרופוס ז"א חדא דלעיל מקשה כיון דנזקקין לאפוטרופוס מתחלה להיות קוצר ובוצר וכו' נניח בידו לעולם ועוד דא"כ הול"ל אין מורידין אריס לנכסי קטן מדתלי בקרוב משמע היכא שאין מוציאין אפוטרופוס בחנם לחרוש ולזרוע מניחו ביד אריס נכרי יותר מביד קרוב ע"כ טעמא משום מחאה ואי משום דזה אוכל כל הפירות [לדעת התוספות בד"ה וכולן] ואריס אין לו רק למחצה לשליש ולרביע באדם גדול נמי ועיין: 

ברש"י '''בד"ה ולא קרוב מחמת קרוב וכו' . ''' לפי"ז בסמוך דקאמר ולא אמרן אלא באחי דאבא וכו' י"ל דס"ל הא דר"ה ומ"מ באחי דאמא היכא דליכא עוד אחי אב מורידין ואפ"ה קאמר ולא היא וכו' ל"ש כו' ומטעם נכסי מלוג בדפירש"י (אבל זה אם) [ואפילו אם זה] אינו אחי דאמא נראה דלא מורידין כגון אלמן שיש לו בן ונשא אלמנה שיש לה בן אין מורידין [בן האלמנה] אע"ג דליכא כאן צד אחוה מ"מ דלמא יחזיק בה ויאמר נכסי מלוג של אמי הוא ואביו של קטן בעל אמו היה מוחזק בהן מחמת שהוא אוכל פירות נכסי מלוג והוא מת קודם אמי ולא יורשה ואני יורש הכל מחמת אמי רק כיון דרבא נקיט למלתיה לא שנו אלא באחי דאבא אבל באחי דאמא כו' ונקיט אחי אמא לרבותא [לזה] קאמר ל"ש כו' אבל אה"נ [אף] שאינו אח כלל (א). והאשר"י פי' קרוב מחמת קרוב בע"א ע"ש ולדידיה ולא אמרן אלא באחי דאבא הוא מימרא דרבא או סתם גמרא ופליג אר"ה ועיין: 

בתוס' '''בד"ה וכולן שמין וכו' כיון שאם לא יקדים אין משלמין שכר טרחא היינו למאי דמסיק כיון דלא סמכא דעתיה תקינו ליה רבנן וכו' אבל שמעו בו שמת סמכא דעתיה ודמיא לאשה גדולה ולעיל קודם דאסיק הך אדעתיה אמר השתא זריז ונשכר מאי דאשבח מבעיא וכ"כ האשר"י ע"ש. ''' ולכאורה נראה שגם לדעת רש"י צ"ל הכי דמ"ש שמעו בו שמת מאשה [גדולה] דהא כוליה אית ליה [אף] לפירש"י משא"כ בנטושין לפי שהך אדעתא דכולה פירות נחית ומ"ש לעיל [ע"ב בד"ה בששמעו בו שמת ומזה העתיקו כן התוספות בשמו] יטול בשאר אריסין גם כששמעו בו שמת היינו טרם באנו להך מסקנא כמו שס"ל לסוגיא דגמרא בתחלה כמ"ש השתא זריז ונשכר כו' ועיין גם לקשר הדבור: 

בתוס' '''בד"ה היינו לדעת דמסתמא לא פליג אדשמואל. ''' אבל ברייתא דלעיל [דקתני רטושין] מוציאין (אפי' לא) [אפשר דלא] שמעו באינך [היינו רב ושמואל כמ"ש התוס' בד"ה היורד]: 

בתוס' '''בד"ה ש"מ מדר"ה וכו' וי"ל דגבי קרוב סבור שאומר אמת וכו'. ''' דבריהם לכאורה אינם מחוורין דכיון שיש לו דעת לומר לנכרי אייתי עדי מכירה בע"כ ואפ"ה קרוב אין מורידין דסבר שאומר אמת שהרי של אביהן היה השדה וכו' א"כ הדרא קושיא לדוכתיה ודלמא לעולם מחזיקין בנכסי קטן אם לא מיחה בסוף כל ג' ואפ"ה מורידין משום דיש לו דעת למחויי וכ"ת הא פשיטא ליה דאינו יכול למחויי וכו' א"כ בלא ר"ה וכו' וכמ"ש לעיל רק אינהו כתבו כיון דלא ידע למחויי בקרוב לומר לו אייתי עדים שבא לחלקך מדלא מורידין בו קרוב אם כן מסתמא נמי אין לו שכל כ"כ למחות וטעמא כמו דבקרוב סובר כיון שהיה של אביהן מסתבר שבא לחלקו ה"נ כיון שדר בו ג' שנים מסתמא לקחו ואין זה דומה לזה אפילו כי עוכלא לדנא ועיין:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:מהר"ם שיף: בבא מציעא]]