עריכת הדף "מגיני שלמה/שבת/לו/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ל"ו ע"ב'''}}

ד"ה נפקא מינה לגיטי נשים מה שפ"ה לענין שם עירו כו' אין נראה לרשב"א דבבל שם המדינה היא ולא שם העיר כדאמר פ"י יוחסין כו' ולא אשכחן שום דוכתא עיר ששמה בבל כו' ואני בעניי ידעתי כי צפורן אצבע קטנה מקטני קטני תלמידי תלמידיו של הרשב"א ז"ל היא עבה מכריסי דהוו נהירי להו שבילי דכל התורה כשבילי דמתא ומ"מ אוסיף להפליא שהרי מצינו בכמה דוכתי עיר ששמה בבל בבבא בתרא פ' לא יחפור דף כ"ב אמרינן הנהו דיקולאי דאייתי דיקלי לבבל אתו בני מתא מעכבי עלייהו כו' והיינו ע"כ שם העיר דפשיטא שלא היה התלמוד מזכיר שם המדינה שהביאו למדינה ועיר אחת עכבה עליהם אלא היה מזכיר העיר שהביאו לתוכה כדאמרינן אח"כ הנהו עמוראי דאייתי עמרא לפום נהרא שהיתה ג"כ ממדינת בבל ומזכיר העיר ופשוט הוא עו' אמרינן בברכות פ' בתרא דף נ"ט הרואה פרת אגשרא דבבל כו' ופשיטא שלא היה גשר בכל מדינת בבל אלא בעיר א' ולעיל דף נ"ז אמרינן הרואה בבל הרשעה אומר ברוך כו' עד מר בריה דרבינא כי הוי מטי לבבל הוה שקיל עפרא ושדי לברא לקיים וטאטאתיה וגו' וזהו לעיר בבל דקאמר לפני זה ובמגלה דף כ"ב אמרינן רב אקלע לבבל בתענית צבור וזהו ודאי לעיר בבל דבמדינת בבל היה רב כבר ומהו אקלע וא"ל דר"ל כשבא מא"י לבבל דאין זה לשון אקלע שהרי קבע דירתו שם ואקלע בכל דוכתא משמע לפי שעה אם לא שנדחוק כי גם טרם שגמר בדעתו לקבוע דידתו בבבל אקלע חדא זימנא מא"י לבבל מיהו סוגיא דעובדא משמע שבא למקום אחד כדקאמר שם שהיתה רצפת אבנים בב"ה ולפניו לא היתה וזהו ע"כ אחת וה"ל למימר אקלע לבבל למקום פלוני ולפי דעתי מאי דקאמר בכתובות ס"פ נערה בבל וכל פרוודהא נהוג כרב היינו עיר בבל דליכא למימר מדינה דא"כ היכי קאמר נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל והא גם נהרדעא היתה מכלל מדינת בבל כמו שכתב הרמב"ן ז"ל שם בס' מלחמות והוכיח מדקאמרינן במגילה בבבל היכא בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ואני אביא עוד ראיה דקאמר סוף מרובה בבל כעיר הסמוכה לספר תרגומא נהרדעא אלא ע"כ עיר היא ונקראת כל המדינה ע"ש העיר כמו מצרים ובימי נבוכדנצר היתה עיר גדולה ונחרבה בבל הישנה וחזרו ובנאוה והיתה עיר אחת סמוכה לה שמה בורסיף ונשתנו שמותם:

{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''פרק כירה'''}}}}

שם ד"ה לא יתן עד שיגרוף פ"ה משום תוספת הבל ואין נראה לר"י כו' עד ולא אסרו מוסיף הבל אלא בהטמנה כו'. ואני אומר דרש"י ז"ל דחקו מה שמחלק במתניתין בין כירה לתנור דתנור מחזיק הבל ואסור אפילו בגרוף וקטום וכיון שנגרף התנור ואין בו גחלים מה לי תנור ומה לי כירה כיון דאין הדבר תלוי במוסיף הבל כ"א בחיתוי גחלים. וכאן נגרפו הגחלים. וכמו שהקשה הרמב"ם ז"ל וכל המפרשים ז"ל ופי' לשיטתם. ומה שפירשו הרז"ה והר"ן ז"ל דאינו גורף הגחלים לגמרי כ"א לצדדים א"כ אפי' בכירה ניחוש ומה בכך שאין לה הבל כמו תנור:

ואין כוונתי לסתור פירושם חלילה אלא לפרש דרש"י לא עלתה על דעתו לפרש שיטתם. ולשיטתו אתי שפיר הכל ואין כוונתו לפרש זה הפרק בהטמנה כמ"ש הר"ן עליו אלא ס"ל ג"כ כמו שפי' המפרשים דזה הפרק מיירי במשהא ע"ג כירה ר"ל על שפתה לא בתוכה כי בתוכ' היינו הטמנה ממש ברמץ כמ"ש רש"י בגמרא בד"ה היינו דשני בין תוכה לע"ג מיהו רש"י ז"ל ס"ל דחכמים אסרו שני דברים אסרו להטמין בדבר המוסיף משום גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה בגחלים דכולה חדא גזירה היא דהכי צ"ל ע"כ עוד אסרו שלא להשהות על דבר המוסיף הבל ג"כ מהאי טעמא דאי שרית ליה לשהויי בדבר המוסיף א"כ ישהא ברמץ ג"כ דיאמר מה לי שמתבשל הכא או הכא כמו במוסיף הבל דהטמנה דחששו שיאמר מה לי שמוסיף הבל ומתבשל ע"י זה או ע"י רמץ ה"נ יאמר מה לי בתנור גרוף שהוא מוסיף הבל ומבשל ומצטמק ה"נ שרי בתוכה כשאינו גרוף דהיינו ברמץ או סמוך לגחלים ממש שיוסיפו לה הבל ואתי לחתויי דע"כ צ"ל דכולה חדא גזירה היא והשתא כיון שאין הטעם אלא משום גזירה א"ש הכל דבכירה כי אינה גרופה חיישינן כפשטיה כיון שחום הגחלים מוסיפין לה הבל למעלה חיישינן לחיתוי הגחלים שיחתה להוסיף לה הבל למהר לבשל או גזרינן אטו תוכה. וכן בתנור אע"ג שהוא גרוף כיון שהוא מוסיף הבל חשו חכמים שמא ישהא בתוך התנור כשאינו גרוף או סמוך לגחלים ממש ויחתה. משא"כ כירה דאע"ג שהוא מוסיף אפי' בגרוף מ"מ כיון שהוא מצטנן והולך דאינו מוסיף הבל כ"א לפי שעה כמו גחלים שעממו דאע"ג דוודאי מוסיפין הבל כמו שהקשה הר"ן מ"מ כיון שמצטננין והולכים לא אתי למיסרך ולהשהות ע"ג גחלים שמוסיפין והולכין הבל יותר ויותר וכן בקטום כיון שנתן אפר ע"ג גחלים הוא מצטנן והולך:

ולא דמי לרמץ כמו שהקשה הר"ן דהתם האפר מעורב בגחלים כמו שפי' רש"י לעיל והגחלים בעין ומוסיפין הבל והולכין. משא"כ קטום שכסה הגחלים באפר והאפר מונח על הגחלים פשיטא שהן כבין והולכין וכן בהטמנה לא אסרו אלא בדבר המוסיף הבל והולך אבל להטמין ע"ג כירה אחר שגרפוה לא אסרו כמ"ש התו' ז"ל לקמן דף מ"ח ד"ה התם מסקי הבלא בשם רבינו ברוך ז"ל אע"פ שבדברים המוסיפים הבל אסרו אפי' לאחר הטמנה הראויה להניח עליהם:

ולענ"ד מוכח במתני' דגם בגרוף מוסיף הבל כמו שהקשה ר"י ז"ל מדקאמר ומה הן משהין בש"א וכו'. ובה"א חמין ותבשיל משמע דגם ב"ה מודו דתבשיל מצטמק ויפה לו ואפ"ה שרי ואי לא מוסיף הבל הא לא מצטמק כלל ואפי' הכי כתבו התו' לקמן דשרי להניח קופה טמונה עליו מטעם שכתב ר"ב ז"ל וכמ"ש לעיל:

והתימא שהקשו כאן על רש"י דלפי' ר"ב לא קשה מידי והשתא א"ש מ"ש רש"י גבי כירה גרופה דאסרי ב"ש תבשיל דלמא אתי לחתוי. ומאי חיתוי שייך התם. אלא כמו שפרשתי דחיישינן שמא ישהא סמוך לגחלים או בשאינה גרופה לכן בחמין שרו דא"כ ישהא שם ליכא למיחש לחיתוי משא"כ תבשיל ולעולם השהיי' והטמנה כולה חדא טעמא הוא, דכי היכי דחשו בהטמנה שמא יטמין ברמץ ויחתה ה"נ חששו בשהיי' שמא ישהא ברמץ ולפ"ז א"ש המנהג שהביאו תוס' לקמן ריש במ' טומנין מה שנוהגין לעשות חפירה ולהטמין בתוכה וכתב הרא"ש ז"ל שהן מביאין ראיה מקדירה חייתא ובשיל דשרי לאנוחיה בתנורא ודחי הוא דהתם בתורת שהיי' והכא בתורת הטמנה ולפי' רש"י כולה חדא טעמא נינהו וה"נ דלא אסרי הטמנה בקדר' חייתא ובשיל כ"א לחנני' כשאינו כמאכל בן דרוסאי ולרבנן אפי' כמאכל ב"ד וכמ"ש התו' ריש במה טומנין בשם רשב"א ז"ל וא"כ נתישבה גם קושיא השנייה אלא שלא נזכר בדברי רש"י שתהא הטמנה מותרת כמאכל ב"ד אע"פ שפסק כוותיה. לכך נראה יותר דגם רש"י ז"ל אע"ג דס"ל דגם בשהיה אסרו במוסיף הבל משום גזרה דרמץ כמו במטמין כמ"ש היינו לרבנן דחנני' אבל לא לחנני' וכמו שאכתוב בעה"י ובה פליגי חנני' ורבנן. דרבנן סברי דגם בשהיה גזרינן שמא ישהא ברמץ ויחתה לצורך הלילה ואסרי ככל מוסיף הבל וחנני' סבר דלא גזרינן. דעל גבה אטו תוכו לא גזרינן אע"ג דבתוכה מודה חנני' כמ"ש לקמן בע"ה מ"מ לא גזר כיון שע"ג הוא רחוק מן הרמץ ואינו נוגע בו לא אתי למטעי להעמידו ממש עליו או על הגחלים וכ"ש דלא גזר תנור גרוף אטו שאינו גרוף. גם אפשר דס"ל דגם במשהא ברמץ ממש אין ברור כ"כ שיחתה דאין החיתוי מועיל לבשלו כמ"ש ר"ת או אפשר שאין צריך חיתוי במאכל ב"ד שיתבשל מעצמו כיון שהוא לצורך הלילה וכיון שאין החיתוי ברור הוי גזרה לגזירה משא"כ בהטמנה ברור שיחתה כיון שהחיתוי מועיל ובלא חיתוי יצטנן בוודאי והוי חדא גזירה כיון שהוא לצורך מחר וכמ"ש ר"ת לסברא זו ריש במה טומני' אבל רבנן גזרי מ"מ דרבנן סברי דהחיתוי באינה גרופה מועיל לבשל ובלאו הכי לא יתבשל וגם ר"ת לא כתב סברא זו כ"א לחנניה דהא ר"ת רוצה לתרץ לחנניה דשרי באינה גרופה כמאכל ב"ד ובהטמנה אסור כמ"ש הרא"ש וכל הפוסקים משמו א"כ משמע דלחנניה לא חיישינן לחיתוי בשהיה אפי' באינה גרופה מהאי טעמא וא"כ דלשיטת ר"י צ"ל דפליגי רבנן וחנני' דלרבנן גזרינן שמא יחתה אף בשהיה ולחנני' לא גזרינן בשהיה אבל בהטמנה מודה מסבר' ר"ת הנ"ל רש"י ס"ל לשיטתו לרבנן דאין חילוק בין שהייה להטמנה דבשניהם גזרינן שמא ישהא על גבי הרמץ כיון שגם זה מוסיף הבל ויחתה לבשל מהני החיתוי לבישול כמ"ש ואפי' בתנור אטו שאינו גרוף כמ"ש לעיל דגזרינן כירה שאינו גרופה שמא יעמיד לתוכה להשהות ותוכה פשיטא דאסור אבל חנני' סבר דלא גזרינן כמ"ש ואין להקשות כיון דלחנני' שאני בין שהייה להטמנה א"כ למה כתב רש"י לקמן ד"ה היינו דשני בין תוכה לע"ג דכי משהי לתוכה היינו מטמין ממש ברמץ והא לא דמי למטמין כמ"ש י"ל דברמץ ממש פשיטא דאין חילוק בין לצורך הלילה או לצורך מחר דבזה וודאי גזרינן שמא יחתה דחדא גזרה היא וכמ"ש לקמן בעז"ה. וכ"ש לטעם הראשון שכתבתי שאין החילוק משום צורך הלילה או מחר אלא דלא גזר חנני' ע"ג כיון שאינו נוגע ברמץ אטו תוכה. וכיוצא בזה חלקו התוס' לקמן פ' במה טומנין דלא אסור הטמנה אלא בנוגע בקדירה וא"כ בתוכה פשיטא דהיינו מטמין ממש וכמ"ש לקמן. ועוד י"ל על קושיא ראשונה דרש"י ס"ל דאע"ג דכירה אפילו גרופה מוספת הבל מ"מ כיון דגרפה גלי אדעתי' דלא ניחא ליה בבישולו או בצימוקו וכמו שכתב רש"י לקמן ד"ה שאני הכא דקיטמה וגלי דעתי' דלא ניחא ליה בצמוקו וכן כתב הר"ן לשיטתו ונ"ל ראייה לדברי רש"י ז"ל דשניהם ענין א' הוא מהא דאמרינן ס"פ במה טומנין ת"ר אע"פ שאמרו אין טומנין בדבר שאינו מ"ה כו' רי"א נעורת כו' הרי הוא כזבל נותנין מיחם ע"ג מיחם וכו' א"כ קשה מאוד מה ענין נתינת מיחם להפסיק בדיני הטמנה שאין ענינו לכאן אלא ע"כ הכל גזרת הטמנה הוא שאפי' אם אינו מטמין ממש אסור להניח ע"ג דבר המוסיף הבל וא"כ קמל"ן דאע"ג דאם מוסיף הבל גזרו אפי' בלא הטמנה כמ"ש מ"מ אם אינו מוסיף הבל אע"פ שגזרו בהטמנה ובלא הטמנה כגון ליתן מיחם ע"ג מיחם שלא להחם אלא שיהיו משומרים לא גזרו כדקתני התם בהדיא. וזה לע"ד ברור והכי משמע ריש במה טומנין שהביא עובדא דרבא ור' זירא דאקלעו לבי ר"ג שאין שם מקומו כלל אלא משום דקמייתי ההוא עובדא דאתנח כוזא דמיא אפומא דקומקום נזהיה רבא ומה ענינו לכאן אלא משום דקאמר שם לענין הטמנה דזתים מסקי הבלא ואסור להניח עליהם קופה שטמן בה וקאמר דגם כוזא אפומא דקומקום אסור אע"פ שאין זה דרך הטמנה וכל מה שכתב רש"י בהא שמעתתא הטמנה אינו ר"ל דמטמין אלא שגם זה מיקרי הטמנה והכל בכלל הטמנה היא ונגזר במנין א' וכן משמע לישניה שכתב לקמן ד"ה היינו דשני בין תוכה לע"ג דכי משהי לתוכה דשאינה גרופה מטמין ממש ברמץ משמע דע"ג לאו מטמין ממש הוא אלא כיון שמוסיף הבל ה' כמטמין ולקמן במולייר הגרוף אכתוב עוד בזה אי"ה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>