עריכת הדף "לבושי שרד/אורח חיים/שטו" (פסקה)

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

<small>ש"ע ס"א</small> אסור לעשות אוהל. גזרה משום בנין:

<small>שם</small> אפילו הוא עראי. היינו כשעושהו בתחלה בשבת אבל אוהל עראי העשוי מע"ש מותר להוסיף עליו בשבת כמבואר בסעיף ב':

<small>שם</small> אא"כ נעשית. דמחיצה בלא גג לא מיקרי אוהל אלא כשעשוי להתיר:

<small>שם הגה</small> אע"ג שקבוע שם וכשתולהו לפני הפתח מיקרי תוספת אוהל קבוע וזה אסור מ"מ שרי מטעם שכ' המג"א:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ב|מג"א סק"ב]]</small> שיש בלא"ה דלת. ר"ל אפילו בלאו טעמא דנע ונד משום דדוקא וילון התלוי לפני הפתח מיקרי תוספת אוהל לפי שהוא כמו דלת משא"כ בזה שיש דלת אחר אין שם אוהל כלל על הוילון ומש"ה שרי אפי' אינו נע ונד כגון שקבוע גם למטה:

<small>שם</small> אעפ"י שקבועים שם. כוונתו שתולין הסדינין סמוך לכותל הבית לנוי דינו כפרוכת ושרי אפילו קבועים גם למטה ואינו נע ונד והטעם דאין נקרא תוס' אוהל אלא כשהוא נגד הפתח וק"ל:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ג|מג"א סק"ג]]</small> להפסיק לעשות. בין הספרים לאדם העושה צרכיו:

<small>שם</small> בפני אור הנר. בספרים שלנו הגירסא כך בפני אור הנר אלא כדרך שעשה מהר"מ. ר"ל שהיה מבע"י טפח כמ"ש רמ"א וכן נ"ל דאין חילוק בין עשיית מחיצה בפני הנר או לפני הספרים עכ"ל:

<small>שם</small> ז"ל הרמב"ם ור"ל דכל הפוסקים אלו כתבו להתיר מחיצה בפני הנר דלא כרמ"א בשם המרדכי:

<small>שם</small> והנה נ"ל. עכשיו בא לומר דהמרדכי והנך פוסקים לא פליגי אהדדי:

<small>שם</small> משמע אעפ"י מדהוצרך י' טפחים:

<small>שם</small> צריך לקשור. דכל מחיצה שבא לעשות רשות בפ"ע צריך שתהא עומדת ברוח מצויה:

<small>שם</small> דאם היה מחיצה תימא דהא דין זה מבואר ברמ"א כאן במ"ש אם לא שהיה מבע"י טפח כו' ונראה משום דדינא דרמ"א והמרדכי מיירי שהטפח על פני כל הרוחב כמובא בב"י. ור"ל דרך משל אם גובה המחיצה ד' אמות ורחבה אמה וכרך המחיצה בע"ש למעל' על המוט ושייר גובה טפח רוחב אמה מותר לפושטה בליל שבת למטה והמג"א קמ"ל דה"ה אם היה טפח מהצד דהוי גובה ד' אמות ורחבה טפח מותר לדלו' סדין להוסיף עד שתהא רחב אמה וק"ל:

<small>שם</small> והוא מדברי הרמב"ם דשם כתב דשבת לא ישמש כשהנר דולק כיון שא"א לכבות דמשמע דאסור לעשות מחיצה וע"ז תירץ בשם המ"מ:

<small>ש"ע ס"ב</small> וכופפין ראשם. שנכפף ונעשה כמו כיפה על פני רוחב הספינה וכן עושה בעצים הרבה סמוכים זה לזה על כל אורכו של ספינה:

<small>שם</small> יש ברחבן טפח. שרוחב כל עץ עגול טפח דאז מבע"י שם אוהל עליו:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ג|ט"ז סק"ג]]</small> סביב העיגול בחשבון שהמחצלת יש בהיקיפה ג' טפחים דאז רוחב העיגול טפח לא מיקרי אוהל עי"ז וע"ז הט"ז סיים דלחומרא יש ליזהר ולומר דמיקרי אוהל:

<small>ש"ע ס"ג</small> מותר בכל גווני. דרגלי שולחן אין להם מחיצות:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ד|ט"ז סק"ד]]</small> דפים מחוברים. ר"ל שיש מארבע רוחותיהן דפין מחוברין עד לארץ ונעשה כמו תיבה:

<small>שם</small> עיקר די"ל דכאן. ר"ת דיש להקשות:

<small>שם</small> והקשה הרשב"א. התוספ' הקשו למה אסרינן במטה (כבסעיף זו) והלא בשלחן אין העולם נזהרין בזה ותירצו משום דבמטה יש לה מחיצות משא"כ בשולחן כמ"ש בש"ע כאן והקשה על תירוצם מהא דאסרינן בגוד (עיין באה"ג ז') מש"ה מחלק הרשב"א דתלוי בשימוש שתחתיו דבמטה דרך להניח סנדלין:

<small>שם</small> והוא תירץ ר"ל כיון דהרשב"א מדחה תירוץ תוספות ומתרץ תירוץ אחר. הו"ל להר"ן לכתוב לשון זה והוא תירץ:

<small>שם</small> לתשמיש דאויר. וא"כ אין הרשב"א דוחה תירוץ התוספות לגמרי ומ"ה שייך לשון ומ"מ כ' כו':

<small>שם</small> דמצינו תחלה חילוק בין מחיצות רחבות כצ"ל:

<small>שם</small> בשבת ועיין מש"ש. עיין בט"ז סקי"א:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ז|מג"א סק"ז]]</small> לסתום הכיריים. ר"ל נקב הקוימ"ן שהוא למעלה בגובה תקרת הבית (לא מהצד) וסביבות הנקב מלמטה הם מחיצות הכיריים ובחורף סותמין זה הנקב ע"י מוט ארוך ובראשו כסת ומכניסין המוט דרך חלל הכיריים עד למעלה לתוך הנקב אסור משום דהכסת נעשה גג לחלל מחיצות הכיריים:

<small>שם</small> דשרי רסי' שי"ג. היינו בארובה שבגג במג"א שם סק"א דשרי לסותמו משו' דהוה מוסיף דהתם שאני הארובה אין לה מחיצות אלא מחיצות הבית מש"ה הוי מוסיף אבל זה שיש לו מחיצות בפ"ע נמצא הנקב אינו חבור לתקרות הבית ואין עליו שם אוהל כלל וא"כ הוי כעושה עכשיו אוהל ולא כמוסיף כי כשסותמו עכשיו נעשה אוהל בפ"ע שאין לו שייכות עם הבית:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ה|ט"ז סק"ה]]</small> צ"ל דה"נ. היינו עפ"י דבריו בס"ק הקודם דבב' מחיצות אין איסור אא"כ צריך לאויר:

<small>סק"ז</small> שמונח על השלחן. שאין שם חלל בינו לשולחן ועיין בט"ז ס"ק שאחר זה:

<small>ש"ע ס"ח</small> אוהל עראי. כלו' אפילו עשאו לקבע לא מיקרי אלא אוהל עראי:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#י|מג"א סק"י]]</small> לדעת הרי"ף משא"כ לדעת הרא"ש וטור מותר לכתחלה והמחבר כ' כרי"ף ורמב"ם:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ח|ט"ז סק"ח]]</small> והמטה נעשה לו גג הוא גבי כילת חתנים עיין במג"א סקי"ח:

<small>סק"ט</small> חלל הכלי. כן פירש רש"י הובא בב"י ולפ"ז לתלות בלי כלי מותר אבל הרמב"ם הובא במג"א מפרש אפי' בלא כלי דגזרינן שלא יבא לשמר וזה אסור כמבואר בשי"ט סעיף ט' וזה שמסיים המג"א ואף על פי כו' בא לפרש דרמב"ם מיירי בלא כלי דאז לא הוי אלא תולה כלי בכותל ושרי כיון שהוא בלא מחיצות מ"ה אסור שמא יבא לשמר:

<small>ש"ע סעיף י'</small> טלית כפולה שקושרם בין שני כתלים ושני ראשי הכפל מגיעין לארץ ונכנס בין שני קצותיה וישן מפני החמה ואין בגגה טפח כמה שכתוב מג"א ומיקרי אוהל עראי כמבואר בסעיף ח' ופטור אבל אסו' להרי"ף והרמב"ם כמ"ש המג"א סק"י מש"ה לא מתיר כאן אלא אם היה עליו חוטין מע"ש ותלוי' על המוט וכיון דע"י החוטין קל למושכה בהם והוי רק מוסיף על אוהל עראי ושרי:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#יב|מ"א ס"ק י"ב]]</small> איכא בי' טפח ס"ל להרי"ף והרמב"ם דאז הו"ל קבוע ואסור ועיין בב"י דהרא"ש חולק:

<small>ס"ק י"ב</small> על המוט מקופל. ר"ל שהחוטים נתונים במוט אלא שלא הרחיבו שיגיע מכותל לכותל אלא אדרב' קיפלו לכל הטלית על קצה אחד מהמוט בשבת מותחו ממזרח למערב שיגיע מכותל לכותל:

<small>סקט"ו</small> וכן הפרוכ' כלומר וילון שלפני הפתח והיינו הדין דסעיף א' דשרי כיון שאין בו גג ומש"ה האי וכן לאו דוקא אלא כלו' וכן הפרוכת שרי אף בלי חוטין ומדלא מוקי המ"מ בעשוי להתיר ושרי ע"י חוטין מזה מוכיח המג"א דבה"ג לא מהני חוטין:

<small>ש"ע סעיף י"א</small> כילת חתנים. עץ אחד עומד לראש המטה גבוה מהמטה וכן עומד עץ במרגלית המטה ומוט נתון עליהם ופרוס על המוט וילון גדול ושני ראשין יורדין מכאן ומכאן ונעשה אוהל על פני כל המטה:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ו|מג"א סק"ו]]</small> שהיא מתוקנת. ר"ל דכילת חתנים הוי ממש דין דסעיף ח' ושם להרמב"ם פטור אבל אסור וכאן מותר והיינו משום שהכינו לכך ולא דמי כ"כ לבנין ע' מה שכתבתי בסי' שי"ג אות ג' בנגר משום דדמי לבנין צריך קשירה וזה לא דמי כ"כ לבנין ודי בהכנה ור"ל שע"י הכנ' שהיה לכבוד החתן שוב אינו דומ' לבנין ועיין בסי' שי"ג בדברינו ותבין ואזדא לה מה שנתקשה בפרי מגדים ודו"ק:

<small>ס"ק י"ז</small> גג באמצע כילה. עיין ט"ז ריש סק"ח:

<small>ש"ע סי"ב</small> בשעה שנוטה כלו' דבשעה שעוסק בתלייתם דרך הוא שמתקפל מעט ברחבו ואם הכפל טפח ה"ל אוהל:

<small>שם</small> שיש לה גג. צ"ע ביאור ענין זה:

<small>שם סי"ג</small> חסרה טפח. כלומר שאינה מלאה דא"כ אין כאן אהל אלא בשחסרה שיש מהכיסוי עד מה שבתוך הכובא טפח מש"ה מיקרי אהל:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז ס"ק י"א]]</small> והקשו התוספות כל הנך. ר"ל כל האסורים מחמת אהל:

<small>שם</small> קדירה ע"ג כירה אף ע"פ שנעשה גג לחלל הכירה:

<small>שם</small> שיש משקה בתוכה. כלל כוונתו לחלק בין כלי המיוחד למשקה דא"א להשתמש בו בלא כיסוי שלא יפול איזה דבר בתוכו א"כ הכיסוי הוא עיקר ואסור אף שהמחיצות עשויות מע"ש משום דכשמכסה הוי כאלו עושה גם המחיצו' משא"כ בכלי המיוחד לאוכלין בעינן שיעשה ום המחיצות בשבת:

<small>שם</small> צריך לכסותו. היינו במיוחד למשקה לכן גם השקאטלין שמייחדים לדברי' חשובים קטנים וא"א להם בלי כיסוי:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א ס"ק כ"א]]</small> כ' הרמב"ם הוא ענין בפ"ע מבאר דיני אוהל ובנין:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}