עריכת הדף "כרתי/יורה דעה/י" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}

{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum=13}}


{{עוגןמ|א}} חדש ודאי אינו נאסר מה שהוזמן לע"ז רק חדש היינו דלא בלע משמנונית ובישול תקרובת ע"ז רק בקע עצים לע"ז אמנם אם חתך עץ לעשות הימנו אשרה לכנענים מותר פר"ח בק"א: 

{{עוגןמ|ב}} שאין בו געולי עכו"ם שהכשירו באופן דאין אוסר הפליטה: 

{{עוגןמ|ג}} בהמה וה"ה עוף דגם זה הוא מקלקל. אף שאינו עומד למלאכה והראיה דהתוספת הקשו מהך דמקלקל על דאמרי' בפסחים שוחט בשבת לע"ז דמקרי מתקן אף דשם איירי בעוף כהנ"ל בסי' ד'. ובכה"ג הביא דעת דמשק אליעזר מפקפק בעוף ויש קצת לפקפק על ראיה שכתבתי דבשלמ' בעלמא שע"י שחיטה נותר באכילה א"כ י"ל בעו' חשוב תיקן ומה קלקול יש כאן הא לא עומד' רק לאכילה משא"כ בהמה דעומד' לשאר דברים משא"כ התם בנשחט חטאת עוף דאסורה באכילה א"כ שוה דינה לבהמה ואם אצל בהמה לא מהני תקון אבר מן החי אף בעוף לא מהני שוחט אבל מ"מ לא הי' לתוס' והפוסקים שהכשירו ראיה זו לסתו' סתומי וק"ל: 

{{עוגןמ|ד}} מקלקל דבע"ז בעינן הנאה גמורה דכתיב לא ידבק בידך וכו'. וזה אינו הנאה גמורה דיצא שכרו בהפסדו אבל לענין מקלקל בחבור' דקיי"ל בשבת פטור צריך קלקול גמור ולא חסרון הנאה: 

{{עוגןמ|ה}} שהשחיז לרמב"ם מהני השחזה כמו הגעלה וע' לקמן סי' קכ"ב ואפי' לרמ"א דחולק לקמן כאן גבי שחיטה דבלא"ה רבו מתירין י"ל דמודה רמ"א דהשחזה מהני כמו הגעלה ש"ך: 

{{עוגןמ|ו}} יפה והיינו דידוע שהוא בן יומו כי סתם סכין אינו בן יומו או שמנונית טח על גבי סכין ואז אפי' אינו בן יומו כי מה שטח ע"ג הסכין אינו נפגם: 

{{עוגןמ|ז}} פגימות ר"ל גומות וא"כ שמנונית בעין שם ואין הנעיצה מועיל בזה כלל. ש"ך ומכאן יש ללמוד דמותר לשחוט בסכין שיש למעלה מן חדודו רשומו' וגומות ולא כדע' ב"ה להטריף: 

{{עוגןמ|ח}} מדיח היינו שפשוף גמור ולא סגי בהדחה בשביל דם שצריך בכל חתיכות בשר ואם אינו ב"י ואין שומן טח עיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] דנרא' אפי' הדחה א"צ רק שפשוף מעט: 

{{עוגןמ|ט}} ע"כ יש לקלפו כי רוב פוסקים פסקו הלכה כן כרב דאמר קולף וע' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שנתתי טעם למה פסק הרי"ף מדיח דלא כרב: 

{{עוגןמ|י}} מותר לכתחיל' היינו עכ"פ ע"י נעיצה עיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] מ"ש דאפשר לומר לפי דעת הרבה מחברים דאפי' שלא בעת הדחק ע"י נעיצה מותר ומכ"ש בעת הדחק: 

{{עוגןמ|יא}} לא ישחט כו' ובאינו ב"י המהרש"ל מתיר והש"ך פקפק להחמיר לכתחיל' כדעת הב"ח וע' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] ס"ק ב' דהופחתי דעת הרא"ש כמהרש"ל וכן נכון: 

{{עוגןמ|יב}} לשחוט וכו' אפי' שהוא מלוכלך בדם דלגבי דם אמרי' ודאי איידי דטרידי סימנים להפליט לא בלעי. כ"כ אחרונים ופשוט: 

{{עוגןמ|יג}} בו וכו' וא"צ הדחה וע' ט"ז דהביא בשם הב"ח והגהת אגודה דיש להדיח משום בליעת אבר מהחי והט"ז והפר"ח מקילין וע' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שכתבתי ליישב תמיהת וראיית הב"ח: 

{{עוגןמ|יד}} אסור לחתוך בו רותח ואם הגעיל ע"י עירוי שרי לכתחלה כ"כ או"ה ונכון דחו' ב"ש ודוחק דסכינ' אינם יותר מן עירוי: 

{{עוגןמ|טו}} רותח ואם חתך דעת הש"ך דבדיעבד מותר וסמכינן אמ"ד בה"ש צונן ע"ש שהאריך וא"כ מותר לכתחילה ע"ד לקלוף. ועיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שכתבתי שהעיקר כפר"ח דבעי קליפה עכ"פ ובזה סגי כנראה מדברי רשב"א וע' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שטרחתי עד מאוד ליישב הרא"ש ותו' באנפי טובא זיל קרי ביה: 

{{עוגןמ|טז}} ומותר לחתוך בו צונן אפי' דברים חריפים כגון צנון וכיוצא פר"ח בשם רשב"א: 

{{עוגןמ|יז}} בו צונן אפי' שחט הרבה פעמים הואיל והוא משום דם ודם משרק שריק: 

{{עוגןמ|יח}} ע"י הדחה ומדברי הרא"ש דכתב לא בעי הדחה רק בליתא דפרס נלמוד למ"ד בעי הדחה לא מהני בליתא דפרסא ומהרש"ל חולק ושלח ידו להגיה ברא"ש והש"ך דעתו כמ"ש. ולכן לא הזכיר הטור פה דסגי בבליתא דפרסא כמו בסעיף שאח"כ וטעמו דמחמירין פה ובסכין טרפה מקילין נתן הש"ך הטעם דיש ג"כ טעם איידי דסימנים לא בלעי משא"כ בחותך צונן ותי' זה דחוק דלגבי קנוח שהוא בעין ע"ג סימנים לא שייך איידי דטרוד. רק י"ל הטעם דדם של שחיטת הכשרה ה"ל כמים ומדיח השמנונית מדם טריפה ואין כח בו להתדבק בבית השחיטה ולכך סגי בקנוח. ועיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] דיש עוד טעם לחלק: 

{{עוגןמ|יט}} שידיחנו תחילה הט"ז כתב זה ללא צורך דאפי' שחט טריפה ושחט מותר בהדחה. ולפי מש"ל ל"ק דשם דם הכשרה ה"ל הדחה כנ"ל: 

{{עוגןמ|כ}} עד שידיחנה וכו' ואע"פ בסכין של נכרים קיי"ל כרב דאמר קולף מתרץ רש"י דיש הבדל להבליע בבשר שהוא רך שכחו יפה משא"כ להפליט מסכין שקשה אין כחו יפה כ"כ וע' מ"ש ב[[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] דברים אלו באריכות ובכמה טעמים: 

{{עוגןמ|כא}} בין כל שחיטה וכו' דאולי יזדמן דבהמה טרפה וכתב הב"ח ה"מ בבהמה דטרפות מצוי קצת אבל בעוף לא שכיחי טריפות ואין לחוש ומ"ש הב"ח דעדיין יש חשש מחמת אמ"ה כבר חלקו אחרונים וע' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] מ"ש בזה בישוב דברי הגמ' ע"ש: 

{{עוגןמ|כב}} ידיח בית שחיטה כ"כ הטור והאחרוני' בכלל השיגו דהא הי' עליו בעין מן שמנונית הסכין ובלע ובעי קליפה כמו סכין של נכרים וע' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שהמלצתי בעד הטור: 

{{עוגןמ|כג}} טריפות תדיר ולא קנח היטב בין שחיט' לשחיט' ב"ח:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}