עריכת הדף "יפה תואר על בראשית רבה/צא/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''וירא יעקב כי יש שבר במצרים.''' משום דק"ל האם במצרים היה יעקב שראה שם שבר וכדמקשי לקמן בסי' ו'. לכן מפרש וירא יעקב ברוה"ק שהראהו לו הקב"ה כי יש שבר במצרים. ומייתי את הכתוב דכתיב אשרי שאל יעקב ולא אמר אשר שאל אברהם או שאל יצחק בעזרו. משום דמדבר משבר שאמר שברו על ה' אלהיו. וליעקב הראה הקב"ה המקום שיש שבר. וכ"ה בתנחומא:

'''הן יהרוס ולא יבנה.''' גם בזה בא לפרש למה כתיב וירא יעקב הלא כל הארץ באו מצרימה לשבור שבר. וגם השבטים דעו שהיה שבר במצרים והיל"ל ויאמר יעקב לבניו לכו למצר ים לקנות שבר. לכן מפרש כי יש שבר על יוסף. ואע"ג דאחיו ידעו יותר שהוא במצרים דהא הם מכרוהו לישמעאלים ההולכים מצרימה ואמרו לקמן שנכנסו בקובה של זונות לבקשו להכי מייתי האי קרא שהקב"ה נעל בפניהם דרכי התבונה ולא ידעו שיוסף חי עדנה. משא"כ יעקב ראה ברוה"ק שיוסף הוא קיים עדנה במצרים:

'''עוד לא נבנה.''' פי' כי תבונתם סרה מהם. ובתנחומא פ' ויגש איתא שכשהתודע יוסף אל אחיו בקשו להרגו ובא מלאך ופיזרם. ואולי ע"ז הכוונה עוד לא נבנה שלא התאחדו עוד בעצתם להרע לו:

'''ליעקב נתגלה.''' שיוסף קיים שראה באספקלריא המאירה כדלקמן. ואע"ג שהשבטים החרימו שלא יגלו ליעקב כי יוסף הוא חי ושיתפו גם להקב"ה. מ"מ אין רוה"ק מחויבת לקבל החרם. ואע"ג דמכמה כתובים נראה שחשב את יוסף למת גם אח"ז כמ"ש אותי שכלתם יוסף איננו וגו'. כי אחיו מת. ויפג לבו כי לא האמין להם וגו'. וי"ל שידע שהוא חי אבל לא ידע מקומו וסימניו להכירו ולכן אמר יוסף איננו כי לא ימצא אותו עוד ומ"ש כי אחיו מת אמר לדברי בניו כפי שהגידו לו. וגם אם לא יראנו עוד נחשב לפניו כמת ואמר ע"ז כאשר שכולתי שכלתי. ואולי חשיב שכבר התערב בין המצריים ונפרד ממשפחתו ולכן התאבל עליו וחשבהו כמת. וכאשר אמרו כי יוסף עודנו חי פי' חי בצדקתו וכי הוא מושל אז פג לבו ולא האמין להם בזה עד אשר ראה בעיניו. ויען כי הנבואה תבוא לנביא לשלש תועליות. או להזהיר ולשמרו מהנזק האורב עליו ללכדו וכמו שמצינו באלישע שאמר אל מלך ישראל השמר לך מעבור המקום הזה כי שם ארם נְחִתִּים וכנגד זה אמר פה. כי באה הנבואה ליעקב שבר זה הרעב סבר זה השובע לפדותו מרעב. והתועלת השנית היא לבשר טוב ורע העתידים לבוא ולשמח נפשות המקבלים הטוב וכנגד זה אמר כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה כי יש סבר ויוסף הוא השליט וזה לשמח נפש הזקן. התועלת השלישית לגלות משפטי ה' אשר יעשה וכנגד זה אמר כי יש שבר ועבדום וענו אותם כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ואולי הכוונה להורות לו שלשה הקשרים הנקשרים זה בזה להביא את בניו למצרים ולפדותם. הקשר הראשון הוא כי יוסף הורד מצרימה ואחריו יעקב אשר הי' ראוי לבוא בשלשלת של ברזל כדאיתא בפ"ק דשבת. ואח"ז השעבוד בבניו ופדותם. ולפ"ז הכל נבואה אחת היא עם הסבות אשר לה:

'''זה הרעב.''' אע"ג דהכל ידעו מהרעב פי' ע"כ במה שהרעב יחדל לרגלו וכמ"ש לעיל סוף פפ"ט. וכי' שהראהו לו אף שהרעב הוא בארץ מ"מ בבואו שמה יחדל הרעב:

'''האומר לחרס. ולא יזרח זה יעקב.''' שמעתי מהר"ר יחיאל משולם ז"ל משום שהראוי לנבואה אם תחדל ממנו באיזה זמן הוא מן הנפלאות כשינוי הטבע וכמ"ש הרב במו"נ ח"ב פל"ב. וזה כמו שאומר לחרם ולא יזרח ככה מנע הקב"ה לעת קצרה את הנבואה מיעקב עד אשר גלה לו. ופי' ולא יזרח לפי שעה ואח"ז יזרח:

'''כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורים די כו'.''' יתכן לומר כי כל אלה השלמים המדברים פה מהיסורים אינם חולקים זה עם זה אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דמצינו בשוח"ט מזמור כ"ו. ד' הן שלקו. אחד לקה והי' מבעט זה איוב. והב' לקה והי' משחק זה אברהם. והג' היה לוקה מבקש מאוהבו שלא ילקה זה חזקיהו. והד' אמר למה הרצועה תלויה הכוני בה זה דוד. והנה כל אחד לפי דעתו הי' נמוקו עמו. כי אברהם היו יסוריו באופן שיכל לסבלם. וכחו הי' יפה לסבלם ולכן לא בקש על הסרתם. כי טובים לו לזכותו. ומ"מ לא בקש על מציאותם כי לא ראה עון בנפשו הצריך מירוק ביסורין. אמנם חזקיהו שהי' מלך רך וענוג ולא נסה ללכת באלה כי חייו היו בהשקט ובבטחה כא מר והיתה מנוחתו כבוד. וגם מכותיו היו קשים לסבול יותר משל איוב כמו שאמר שם וגם הי' צריך לו השקט ומרגוע נעסוק בתורה כדאיתא בסנהדרין שהוא הרבה להגדיל התורה בישראל לכן בקש על הסרת היסורין. אמנם דוד היה כחו יפה לסבול. כי מנעוריו היהנרדף ונלאה. ונוסף ע"ז היו צריכים לו למרק עונו לכן היה מבקש אותם לכתחלה. ור' חנין דציפורין מדבר ממין היסורים שהשתיקה בהם טובה ואין להקפיד עליהם אבל אין לבקשם וכמו באברהם וכמ"ש ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו מה כתיב באברהם. ור' אלכסנדרי דאמר אשריו לאדם שהיסורים באים עליו כו' מדבר מיסורים שראוי לאדם לבקש עליהם שיבואו. ובפרט נפי גירסת התנחומא והילקוט (ומובא במ"כ) שמדבר ביסורין הבאים על האדם מלמוד התורה בוודאי ראוים הם לבקש שיסורים כאלה יבואו עליו וע"ז בא ריב"ל והתנה שהיסורים האלה טובים הם לאדם אם לא יבטלוהו מדברי תורה. כי יוכל לסבלם ולא יעיקו אותו מהשלמות ור' חמא שמביא המעשה מהסגי נהור נותן השערה אחרת והוא. אם הם צריכים לכפרת עון כי אז ראוים הם להתבקש ואף ע"פ שיהיו קשים ולזה הזכיר ענין הסומא והק"ו ור' הושעיא מפרש שגם מהכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה למדנו למין היסורין שראוי לבקש עליהם שיסורו ויסלקו וכמו ביעקב. וי"ל עוד שהיסורים הבאים על האדם הם מחמשה פנים. המין הא' הוא לנסיון וכדכתיב ה' צדיק יבחן ועי' לעיל פל"ב. וכנגד זה הביא ר' חנין ענין אברהם שיסורין באו עליו לנסותו כי בעשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו וכידוע. והמין הב' הם יסורים טבעיים כי האדם באשר הוא רק המזג ומורכב יותר מכל החי ומכל בשר אשר על פני האדמה לכן ימצאו בו היסורים בנקלה ברוע המזג וכדומה וכדאמר לעיל בפי"ט היכן יסורין מצויין בבני אדם וכנגד זה אמר ר' אלכסנדרי אין לך אדם בלא יסורין ויש אושר בזה כשיהיו היסורין לתורה ולתעודה. והמין הג' יסורין של אהבה הבאים להרבות שכרו וכמו שכתב רש"י בברכות. וע"ז אמר ריב"ל שראוי שיהיו באופן שלא יבטלו מת"ת שא"כ יצא שכרם בהפסדם. והמין הד' לכלא הפשע ולהתם החטאת כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וע"ז הביא עובדא מר' חמא עם הסגי נהור והק"ו. והמין הה' להגן על הדור. כי הוא נושא את עון כולם כענין יסורי יחזקאל הנביא. וכן מה שנאמר במלך המשיח אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם וגו' והוא מחולל מפשעינו מדכא מעונותינו מו? שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו. ועי' לעיל בפ' ל"ג בדברי רבא. וכנגד זה פירש ר' הושעיא המקרא ביעקב כי רוב צרותיו היו בעבור גדול בניו כדאיתא באיכה רבתי בפתיחתא דרבי יוחנן:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>