עריכת הדף "יפה תואר על בראשית רבה/כו/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''איני נותן רוחי בהם כו'.''' וזה שסיים הכתוב בשגם הוא בשר והולך אחר תאות החומר והבשר לכן איננו ראוי שיהיה רוחי בהם [אבל פשט דברי המדרש מורה כי מפרש לא ידון כמו לא ידור בחילוף הנו"ן בריש מאותיות למנ"ר. וזה שדרש כי רוחי לא ידור בהם בשעה שאני נותן רוחי לצדיקים לעתיד לבוא]:

'''לא אוסיף ליסגי ליסגי.''' פי' כי די ודי במה שהבאתי עליהם כעת את המבול ולכן לא אוסיף עוד:

'''אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהם.''' זה איננו סיומא מדברי רבנן אך המדרש דורש לא ידון רוחי. אחרי כי אני אמרתי אשר רוחי ידון בהם וינהגם באורח מישור ועתה אני רואה אשר לא ידון רוחי בהם לכן בשגם הוא בשר אני מייסרם באדם כיוצא בו יען שהוא בשר ונכון הוא למועדי רגל. ומושך את באדם גם למטה ומפרש את הכתוב לא ידון רוחי באדם לעולם אחרי שאני רואה שרוחי לא ידונם ולא ינהגם לטוב. בשגם הוא בשר וביסורין הלא הוא בשר לכן ידון באדם כיוצא בו. וז"ש הריני משגמן אלו באלו כי בני אדם קשורים יחד ועריבים זה לזה. לכן ינקום ה' על החטא באדם אחר. ובקה"ר יליף זה מן הכתוב עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ונשמט פה משגגת הסופר:

'''אפילו זאב וכלב.''' כדאמרינן בפ' אין בין המודר כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלים בו. וכתב רש"י שם כיון שיעמוד למשפט והגיע קצו למות לכן הכל עבדיו לקיים את דבר ה'. ורהב"ג מוסיף אפילו מקל ורצועה מחויבים לקיים את דבר ה' ודורש מן הכתוב כי את עול סבלו וגו' החתות כיום מדין אלמא דאפילו בדבר שאין בו רוח חיים יש דין ומשפט וממילא שמחויבים הם למלא גזירת המקום ויען שאמר כי יש דין ומשפט במקל ורצועה בא ר"א להוסיף כי גם אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון למה לא יוציאו פירות כאשר צוה ה' עץ עשה פרי. וחולק על הא דאמרינן לעיל בפ"ה שהוציאו פירות בבריאתן וחדלו בחטא האדם:

'''כי האדם הוא עץ השדה.''' אע"ג דהכתוב הזה מדבר מעץ מאכל. מ"מ כיון דהקיש את האדם לעץ השדה מסתברא שאין חילוק בין עץ מאכל לשאר העצים:

'''הדלת הזו מי מעמידו כו'.''' פי' כי אם הפתח פתוח אז הכל בוקעין בו ורק אם הוא נעול וסגור לא יבוא איש בו כן האדם מטבעו הוא כעיר פרוצה אין חומה וצריך יסורין ודאגה שלא תפרוצנה תאוותיו. וזש"ה לא ידון רוחי וגו' אחרי אשר רוחי לא יעצרנו משבבותו. ואמר לאל סור ממני לכן אשים לפניו בריח ודלתים במכאובים ודאגה:

'''בכל מקום שיש דין כו'.''' כדאשכחן בעון פעור טרם שנעשה דין בפושעים אז יצא הקצף על כל העם וכיון שנענשו הפושעים נעצרה המגפה וז"ש בכ"מ שאין דין למטה יש דין מלמעלה על כל הארץ. וע"ע: בזה בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>