עריכת הדף "יפה תואר על בראשית רבה/כו/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''כל פרצה שאינה מן הגדולים כו'.''' כי אם הגדולים נקיים מעון אז יוכלו הם להוכיח ולדון את החוטאים כי ישובו מדרכם. אבל אם גם הגדולים פורצי גדר מי יגדור עוד בעד העם. ומביא למשל מן כומרי העבודת כוכבים אם הם לבדם גונבים את הפסילים מי ישביע אותם על גניבתם ומי יקריב אותם לדין. ולכן אמר הכתוב ויראו בני האלהים כי גם הדיינים והגדולים עשו תועבה. ולכן לא היה תקוה עוד לבני אדם שייטיבו דרכם:

'''ולמה קורא אותן בני האלהים כו'.''' זה מלתא באפי נפשה ובא לחלוק על האומר כי בני אלהים הוא דיינים אבל הוא לשון תוקף וחשיבות כי הרבו ימים בלא צער. ועתה יחקור למה באמת זכו לרב ימים כיון שהיו רשעים ואמר ר"י כדי לעמוד על התקופות ועל החשבונות כי יסוד החכמה זו נוסד על החוש מה שנראה בעין ממצב ומהלך הכוכבים. ומהשנויים אשר יעבור עליהם. לכן האריכו ימים לדעת ולהתבונן בהם ומהם ינחלו החכמה הזאת דורות הצדיקים אשר יקומו מאחריהם. ורבנן אמרי כדי שיטלו שלהם כו' פי' שיטלו בחייהם את כל שכרם אשר יגיע להם על המצות המעטות אשר עשו בחייהם. ולא ישאר להם עוד זכות לעולם הבא וגם לא יורישו מזכותם לדורות הבאים אחריהם אחרי כי הם בנפשם כבר לקחו חלקם. וזה ע"ד הכתוב ומשלם אל פניו להאבידו. וע"ע בזה בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

'''טבת כתיב משהיו מטיבין כו'.''' כי זה כלל גדול בדרשות רז"ל אשר החסרים בא לגרוע ולהקטין את הוראת המלה. ואם היה כתיב טובות מלא אז היה במשמע כי הן בעצמן היו יפות וטובות. ומדכתיב טבת חסר דורש כי רק הקישוט והעדי אשר היו עליהן משך עליהן חן אבל הן בעצמן לא היו טובות. ומצינו בירמיה ב' מה תיטבי דרכך לבקש אהבה אשר הוראתו להתקשט וללבוש עדי ותכשיטים. וכן מצינו בלשון הכשר ותיקון בהיטיבו את הנרות (שמות ל') אשר פירושו כאשר יתקן ויעריך את הנרות. ומהוראה זו דריש ג"כ כי טבת בעת שהיו מתוקנות ומוכנות לעלות על מטת דודים. ומ"ש הכתוב כי טבת הנה איננו פירושו בשביל שהיו טובות אך כאשר היו טובות וכמו כי תראה חמור שונאך ושאר כי המשמש בלשון אם:

'''בכל מקום שאתה מוצא זנות כו'.''' זה יליף כי בפ' זו לא נזכר רק חטאת זמה והקב"ה אמר אמחה את האדם וכמו שמפרש ריב"ל את דבריו. וכן נראה מתנחומא. ומ"ש והורגת טובים ורעים לאו כל הטובים כי הקב"ה הציל את נח למען יבנה התבל ממנו ולוט ניצל בזכות אברהם. אבל פירושו כי לפעמים לא יקפיד גם על הטובים אם ה' לא יצילם. אבל יותר טוב לפרש כי צדיק גמור בוודאי לא יתנהו ה' להלכד בעון הרשעים. כי חלילה לאל לעות משפט. ולכן ניצל נח ומ"ש טובים קאי על צדיקים שאינם גמורים אשר בלי האנדרלימוסיא לא פקד ה' עונם המעטים להמיתם. ורק בעת הזעם יפקדו גם בעונם המעטים והספורים:

'''חוץ מן הזנות.''' ואע"ג דמשעת הגזירה עד המבול נמשכו ק"כ שנים כבר כתבו רז"ל בחלק טעם לזה. וגם רש"י ז"ל בפ' נח כתב כדי שיתעסק נח בבנין התיבה ופן ישובו בראותם זאת:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>