עריכת הדף "יד רמ"ה/סנהדרין/צז/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''אמר'''  ליה אליהו לרב סלא חסידא אין העה"ז פחות משמונים וחמשה יובלים שהן ארבע אלפים ומאתים וחמשים שנה שכל שנות העולם העוברים קודם לימות המשיח עולם בפני עצמו חשיב להו כדאמרינן לקמן אין בין העה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. וביובל האחרון בן דוד בא אמר לו בתחילת היובל האחרון או בסופו אמר ליה בסופו א"ל כלה היובל קודם בוא או אינו כלה אמר לו איני יודע. ודאי אליהו ז"ל לא סגיא דלא הויא ידע קץ אחרון שאי איפשר {{ממ|שנתאחר}} [שיתאחר] בו מלבא אלא מיהו מספקא ליה אי אתי מקמי הכין ואי לא כדאמרינן לקמ' {{ממ|צ"ח.}} זכו אחישנה לא זכו בעתה. רב אשי אמר הכי אמר ליה עד הכא לא תצפי ליה מכאן ואילך צפי ליה. ואי קשיא לך בין לרב אסי בין לבר פלוגתיה קשיא דאליהו דקאמר ימות המשיח אלפא וז' מאה וחמישים אדתנא דבי אליהו דתאנא דבי אליהו שני אלפים ימות המשיח {{ממ|מ"ש}} לא קשיא דתנא כל היכא דהוי טפי מחמש מאה אלפא קא חשיב ליה:

'''שלח'''  רב ענן מצאתי אדם אחד ובידו מגלה כתובה בכתב אשורית ולשון הקדש שמצאה בין גנזי רומי ולהכי אשמועינן שכתובה אשורית ולשון הקדש דמוכחא מילתא דלאו רומיים כתבוה אלא מגלות ירושלים הביאוה. וכתוב בה לאחר ארבע אלפים ומאתים וצ"א שנה לבריאתו של עולם העולם יתום כלומר כבנים שאין להן אב למשול בהן והן מתגרים זה בזה מהם מלחמת תנינים כלומר השנים הבאות אחרי כן מהן מלחמת תנינים ומהן מלחמת גוג ומגוג והשאר ימות המשיח. פירוש מלחמת תנינים נ"ל שמלכים שמלכותן על הימים או על היאורים נקראים תנינים כדרך שנקרא פרעה תנים על שם היאור שנאמר {{ממ|יחזקאל כ״ט:ג׳}} התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו ואין הקב"ה מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה והיינו כדרב קטינא דאמר שיתא אלפי שני הוו העולם וחד חרב רב אחא בריה דר' אבא אמר לאחר ה' אלפים איתמר ולאו פלוגי פליג אדרב קטינא {{ממ|לא}} [אלא] מוקים לה לענין ימות המשיח כלומר שאין באין אלא לאחר חמשת אלפים שנה: 

'''תניא ר' נתן אומר'''  מקרא זה נוקב ויורד עד התהום לשון משל הוא אפילו ארכו הימים בגלות כתהום מקרא זה נמשך עמהן להוכיח שסוף גאולה לבא שנאמר אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר, לא כרבותינו שהיו דורשין עידן ועידנין ופלג עידן לומר שאם לא בא לקץ זה שוב אינו בא והיכי הוו דרשי עידן ארבע מאות שנה כימי שעבוד ראשון נמצאו עידן ועידנין ופלג עידן אלף וארבע מאות שנה ולאו מחרבן בית שני קא חשבי אלא {{ממ|מההוא}} מחרבן בית ראשון דהוה שנת שלשת אלפים ושלש מאות ול"ח שנים הוסף עליהם אלף וארבע מאות נמצאו בידך ארבע אלפים וז' מאות ול"ח ואיכא למימר דמחרבן בית שני קא חשבי ומפרשי עידן מאתן ועשר שנים דהוו במצרים דהוו להו עידן ועידנין ופלג עידן ז' מאות ול"ה שנין אבל ודאי עיקר עידן ועידנין ופלג עידן דאיתמר ליה לדניאל קושטא הוא ולא אפשר דמיעכב טפי ואנן הוא דטעינן בכמה מילי חדא דלא ידעינן עידן כמה הוי ותו דלא ידעינן מהיכא מתחיל חושבנא ולא אפשר דלא הוי מסור להו לרבנן קץ משיח והאי דלא פרשוה משום בשרו מיום אל יום ישועתו תדע דקא נקטי למידק בתריה מדרשא דקראי דלא מוכחא דמיירי לענין משיח ושבקי למדרש קראי דדניאל דמוכחי בהדיא דלענין קץ משיח קא מיירי. ולא כר' שמלאי שהיה דורש ותשקמו בדמעות שליש פ' שלשה כגלות מצרים דהיינו שית מאה ותלתין שנין מחרבן בית שני. ולא כר"ע שהיה דורש עוד מעט היא כלומר עוד גלות אחר שעתיד להיות לאחר חרבן בית שני מעט הוא מעט בגימטריא מאה ותישסרי הוו ובכלות חשבון זה לאחר החרבן יבא משיח והיינו דכתיב ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואין דרשה זו כלום שהרי עברו כמה שנים לאחר חשבון זה ולא בא משיח אלא האי מעט לאו לגימטריא אתא ולא לענין משיח אתא אלא אמלכות בית שני קאי והכי קאמר עוד גדולה אחת אני עתיד ליתן להן לישראל בבית שני מעט היא כלומר שימי המלכות מתמעטין והולכין שהרי מלכות ראשונה שבעים שנה שניה מעוטה הימנה שלישית מעוטה הימנה. וראינו בה פירושים אחרים שאין הדעת מקבלתן ולפיכך לא כתבנום:

'''מאי'''  ויפח לקץ ולא יכזב תיפח עצמן של מחשבי הקצים שהיו אומרים כיון שהגיע קץ ולא בא שוב אינו בא והיינו דכתיב ולא יכזב כלומר שהקץ לא יכזב אלא סופו לבא אם יתמהמה חכה לו כו' שמא תאמר אנו מחכין והמקום אינו מחכה ת"ל לכן יחכה *להטיבם כלומר שמתאוה להיטיב לנו אלמלא עונותינו שגורמין לנו להתעכב עד שיגיע הקץ:

'''אמר'''  אביי לא פחית האי עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלין אפי שכינה בכל יומא איכא למימר דלימות המשיח קאמר דהא קרא דסביב י"ח אלף בימות המשיח כתיב וכתיב ושם העיר מיום ה' שמה שכן עתיד להשרות שכינתו בבית מקדשו ולהראות זיו כבודו לצדיקים כענין שנאמר במדבר אשר עין בעין נראה אתה ה' וכבוד ה' נראה בענן והא דאמרינן לקמן ספקלריא המאירה ושאינה מאירה תרוייהו בבית המקדש קאי ולהנך דקרי ר' שמעון ן' יוחאי בני עליה איבעי תימא על שם שעתיד בית המקדש להיות גבוה מכל הארצות כדרשא דמי אלה כעב תעופנה ואיבעי תימא על שם המעלה עצמה שהיא גבוהה ועליונה ויש לומר שדברים הללו לעולם הבא הן אמורים שצדיקים נהנין בו מזיו [השכינה] ומוקי ליה להאי קרא דסביב י"ח אלף נמי לעה"ב וה"ק לא פחות האי עלמא בכל דרא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יומא לעלמא דאתי שנאמר אשרי כל חוכי לו לו בגימטריא הכי הוי. ומקשינן ומי זוטרי כולי האי והא אמר רבא דרא קמא דצדיקי דקאי קמיה קב"ה תמניסר אלפי פרסי הוו שנאמר סביב י"ח אלף. כתב ר"ש ז"ל דקרא בירושלם של מעלה קאי. ואנו לפי עניות דעתינו אין אנו יודעים ירושלם זו של מעלה האמורה בתלמוד היכן היא ולא היכן עתידה להיות אם בשמים היא וכי יש {{ממ|בענין שמים}} [בנין בשמים] ואם שם מעלה היא ברקיע נקראת ירושלם א"כ נמצאת אומר שישיבתן של צדיקים לעתיד ברקיע ודבר תמה הוא היאך ישיבת הגופות הללו ברקיע ולא ע"י נס. וקשה בעיני לסמוך על מעשה נסים בדברים שלא נמצאת עליהם ראיה ברורה מן הכתוב ולא קבלה פשוטה בדברי חכמים אבל אנו כבר יצאנו ידי חובת האמת לברר ספקותינו והמבוכה שאנו מבוכים בה ואולי מן השמים יאיר השם את עינינו לפרש פשטה של שמועה.

''' ומפרקינן'''  לא קשיא הא דמסתכלין בספקלריא המאירה פירוש פרגודות המפסיקות בין שכינה לכל הנמצאות יש פרגוד שזיו שכינה בוקע בו ומאיר כמי שאין שם מחיצה ויש פרגוד חיצון שאין זיו שכינה בוקע בו כדי שלא יסתכל בו מי שאינו ראוי אלא רואין את הכבוד אחרי פרגוד כנר שנראה אחורי זכוכית הא דאמרן תלתין ושיתא צדיקי ותו לא דמסתכלי בספקלריא [המאירה והא דאמר רבא דהוי כולי האי דמסתכלי בספקלריא] שאינה מאירה ומפני מה נקרא הפרגוד ספקלריא לשון ספק ראיה שנראית אחורי פרגוד ואין הראיה ההיא ברורה וגלויה לעינים. 

'''ומקשינן'''  ודמסתכלין בספקלריא המאירה מי נפישיין כולי האי והא ר' שמעון בן יוחאי לא היה יודע בודאי אי הוו טפי משנים דאמר רשב"י ראיתי בני עלייה צדיקים שעתידין לישב לעתיד למעלה לפני שכינה והן מועטין. ורבינו האי גאון ז"ל פירש כמה מעלות הויין לצדיקים במתן שכר כל מעלה ומעלה לפי מעשיה וקאמר רשב"י שהמעלה העליונה שהיא למעלה מכולן והיא נקראת עליה ראיתי בניה והן מועטין עכ"ד ז"ל בענין זה. ומסתברא דלאו ראיה ממש קאמר דאם כן אמאי לא הוה ידע מאן הוו וכמה הוו אלא לומר לך שהודיעו המקום ברוח הקדש או בחלום או ע"י מלאך שיש צדיקים מועטין שראויין למעלה זו ולא הודיעוהו מי הן ולא כמה הן אלא מתוך נחת רוח שעשה לו הקב"ה כשהיה במערה והגיד לו שמעלתו גדולה לפני המקום אמר אם אלף הן אני ובני מהם כו' ואעפ"י שהרבה נביאים היו גדולים מרשב"י וראויין למעלה זו לא בא רבי שמעון בן יוחאי לומר על עצמו שראוי למעלה זו יתר מהם אלא כך אמר כבר הבטיחני המקום שאני ובני מהם הלכך אפילו אם שנים הן מובטח לי שאני ובני מהם. ומפרקינן לא קשיא הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר. ויש לפרש דהאי דאמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי בכל דרא קאמר דהוו להו בשיתא אלפי שני טפי מתרי אלפי צדיקי ואמטול הכי אקשינן ומי נפישי כולי האי והאמר רשב"י כו'. ומפרקינן לא קשיא הא דעיילי בבר כו' בלא בר צדיקים שנכנסין הן ובניהם שהן ובניהם ראוין למעלה זו כרשב"י שהיה הוא ובנו ראוי למעלה זו מועטין הן וקרוב לומר שאינן יתר משנים אבל צדיקים שנכנסין בלא בניהם תלתין ושיתא הוו הדין הוא פירושא ופירושא מעליא הוא וכן פירש רבינו האי גאון ז"ל. ויש אומרים בר לשון נטילת רשות כדאמרינן התם צדקיה הוה עייל לגבי נבוכדנצר בלא בר והכי קאמרינן הא דעיילי בבר שצריכין ליטול רשות ליכנס הוו תלתין ושיתא והא דעיילי בלא בר שאין צריכין ליטול [רשות] ליכנס הוו מועטין:

'''אמר'''  רב כלו הקצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה וריב"ל [אמר] די לאבל שעומד באבלו כלומר די לישראל בצעקן ואבלן שמתאבלין על גלותן ואפי' בלא תשובה דין הוא שיגאלו שגלותם מכפרת עליהן. כתנאי ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין שכך מדת הדין נותנת אמר לו ר' יושע ואם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין בתמיהא אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות ומחזירן למוטב וכיון שחוזרין למוטב נגאלין. תניא אידך ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה מעצמן נגאלין כו' אמר לו ר' יושע והלא כבר נאמר ולקחתי אתכם אחד מעיר כו' כלומר אברור מכם הצדיקים והבאתי אתכם לציון ואע"פ שאין כולן עושין תשובה הן נגאלין אמר לו ר' אליעזר והלא כבר נאמר בשובה ונחת תושעון בשובה לשון תשובה אמר לו ר' יושע והלא כבר נאמר כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש יש אומרים לאותן הבזוין ומתעתעים בעבירות ואעפ"כ יגאלו ואני אומר שאין המקרא יוצא מפשוטו לבזה נפש לנפש בזויה בגלות למתעב גוי שגוי נבל מתעבו מלכים יראו וקמו כו' והכי דייק ר' יהושע מינה מדלא תלי טעמא אלא בבזיון ותיעוב ש"מ בהכי תליא ולאו בתשובה אמר לו ר' אליעזר והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל כו' אמר לו ר' יושע והלא כבר נאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע כו' אלמא יש קץ לדבר מ"מ דאי ע"י תשובה מאי שנא לההוא עידנא הא כתיב היום אם בקולו תשמעו. שתק ר' אליעזר וקיבלה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>