עריכת הדף "
יד אברהם/יורה דעה/פא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}} {{ש}}{{גופן|4|נרקיסים|סימן פ"א סעיף ב'}}{{ש}} <b>הוגלד פי המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה היה כו'.</b> בזה אמרתי ליישב פרש"י בקידושין (דף נ"ז) גבי ציפורי מצורע דסבר ר"ל דמשע' לקיח' נאסר' בהנאה. ופריך הש"ס עליה מהא דתניא שחטה ונמצאת טריפה יקח זוג לשנייה והראשונה מותרת בהנאה. ואי ס"ד מחיים נאסרה אמאי מותרת דילמא בשעת לקיחה לאו טריפה הואי ונאסרה. ומשני כגון שנמצאת טריפה בבני מעיה. והקשו התוס' ד"ה שחטה וז"ל וקשה כי נמי נמצאת טריפה כגון שניקבו הדקין שמא הטריפות בא אחר הלקיחה וא"כ אמאי מותרת תיאסר מספק עכ"ל. ולאו קושיא היא דאיירי שהוגלד פי המכה שבודאי ג' ימים קודם שחיטה הוה כדאיתא בש"ס פא"ט (דף נ"א) וס"פ המדיר (דף ע"ג) ובשעת לקיחה שהיא תוך ג' ימים לא היתה ראויה ולא נאסרה. ומ"ש התוס' תיאסר מספק לשיטתם אזלי כמ"ש פ"ק דחולין (דף י"א) דלא אמרינן השתא הוא דנטרפה ע"ש. אבל לפי מ"ש הרא"ש שם והטוש"ע סי' זה דאם נמצא נקב בקרום של מוח וכהאי גוונא לאתויי מאי כגון נקב הנמצא בדקין תלינן לקולא ואמרינן השתא הוא דנטרפה. וא"כ כ"ש לחומרא כגון גבי ציפורי מצורע תלינן השתא נטרפה ובשעת לקיחה כשירה היתה וא"כ בוודאי נאסרה ולא ספק ואזלא קושיית התוס' בפשיטו' דתהוי אסור בודאי: <b>ומ"ש</b> התוס' עוד שם בתירוצם דמיירי שנמצאת טריפה כגון שנטלה הכבד (עיין מ"ש סי' מ"א) שודאי היה משנולד עכ"ל. אינו עולה יפה לפי מ"ש התוס' בחולין פא"ט (דף נ"ד) והרא"ש שם בשם ר"י והט"ו ר"ס נ' דכבד אינו בכלל בני מעין בלשון הגמרא ולפיכך מחוורתא כמ"ש מעיקרא לפרש"י ז"ל דנמצאת טריפה בבני מעיה היינו כגון ניקבו הדקין והוגלד פי המכה ולפמ"ש בס' פני יהושע ס"פ המדיר דאף מאן דמטריף בגבינות אינו אלא בטריפות דאתא מגופה כגון ניקב קרום של מוח ע"י חולי דאפשר שנולדה כך. משא"כ בטריפות דאתא מעלמא כגון ע"י מחט או קוץ דל"ש לומר שנולד עמו. כ"ע מודו דהגבינות כשירות. דהוי חזקה מבוררת בשעתה ע"כ. ולפ"ד י"ל דבקידושין איירי שנמצאו מעי' נקובים במחט: (שם) <b>ואם נטרפ' ע"י סירכא כו' משום דהוי ספק ספיקא.</b> המ"י כתב דבהפס"מ אף בודאי סירכא אמרי' השתא הוא דנטרפה דרוב בהמות כשרות אף לענין סירכא בהפ"מ כמו בנאבדה סי' ל"ט: (שם סעיף ד') <b>שליא</b> שהחמור נוצר בו מותר. וכת' הש"ך וכש"כ שליא של שאר בהמות טמאות והוא נגד דברי הרמב"ם פ"ד מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"ח שכתב מפורש דהאוכל משליא של בהמות טמאות אף על פי שאסור ה"ז פטור. ומצאתי שהשיג עליו כן במנחת יעקב. וראיתי בס' כרתי ופלתי שמיישב דברי הש"ך עפ"ד הטור דס"ל להתיר מכל בהמה טמאה דלאו בשר היא רק דטהורה אסור משום אבר מ"ה דמ"מ אוכל הוא. וכל מאכל היוצא מחי אסור אע"ג דלאו בשר הוא כמו חלב וביצים. ואכתי אני תמה דהש"ך סותר את עצמו שכתב בסי' פ"ז סעיף ז' על מ"ש המחבר שם לשון הרמב"ם בפרק ט' המבשל שליא או עור בחלב פטור אבל איסורא מיהא איכא. הרי דלא אמר פירשא בעלמא הוא לגבי איסורא אלא דחשבינן לה כבשר גבי בב"ח וא"כ ה"ה דיש לחשוב בשר גבי איסור נבילה וטריפה או טמאה. ועוד דמשמע דאף אוסרת תערובת' בטעמא ודלא כמ"ש הכרו"פ עיי"ש. וגדול' מזו כתב הרמב"ם בס"פ י"ח מהל' פסוה"מ דאוכל מן השליא חייב משום פיגול ונותר וטמא כאוכל משאר בשר הזבח. ונהי דגבי בב"ח לא מחייב ה"ט משום דכתיב קרא גדי ודרשי' להוצי' את השלי' כמ"ש בס' מ"כ. וא"כ לענין איסורא איכ' ק"ו דאם גבי בב"ח אסו' ק"ו גבי שאר איסורין: (שם סעיף ה') <b>מי רגלי בהמה וחיה הטהורים וחלב שלהן כו' מותר.</b> ויש מי שאוסר בזה. פי' במימי חלב משום אבר מן החי. וכתב הב"י דלפ"ז אף מי רגלים אסירי משום אבר מ"ה. והקשה על זה דא"כ מאי איבעי' לי' לרב ששת בפ"ק דבכורו' (ד"ו) במי רגלים דחמור אי אסירי כיון דאפי' דטהורה אסירי. ע"ש. ודבריו תמוהין דהא קיי"ל ר"ס ס"ב דאבר מ"ה אינו נוהג בטמאים. וא"כ שפיר מיבעי' לי לרב ששת במי רגלים דחמור אי אסירי משום טומאה וצ"ע. ומיהו מסיק הב"י דמי רגלים דטהורה שרי לכ"ע דאינו אלא פירשא בעלמא. אלא דחמור מיבעי' לן כיון דעכירי ודמו לחלב. ועיין ר"ס זה בב"י. ועיין בס' צה"ח ספ"ג מהל' מא"ס. ובשו"ת ז"א חי"ד סי' כ"ו: (שם סעיף ז') <b>ובתוך כ"ד חודש אפי' פירש כו'.</b> הכי מוכחין דברי ר"א בכתובות (דף ס') דכי היכא דסיפא דמילתי' דר"א התם דאמר מכאן ואילך כיונק שקץ ע"כ בשלא פירש נמי איירי מדפליג ר' יהושע ואמר אפי' ד' וה' שנים פי' לאחר כ"ד חודש וחזר כיונק שקץ. ה"נ רישא דמילתא ע"כ אפי' בפירש איירי. וכן יש לה"ר מיבמות (דף ל"ד) דאמר ר"א כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ: (שם סעיף ח') <b>דבש דבורים מותר.</b> בס' בי"ה כתב אותן הנוהגין שאין אוכלין דבר מן החי רשאין לאכול דבש דבורים שהרי אינו מתמצה מגופו ול"ד לחלב כדאית' בגמ': {{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: טוש"ע
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף