עריכת הדף "יד אברהם/יורה דעה/ל" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{ש}}{{גופן|4|נרקיסים|סימן ל' סעיף א'}}{{ש}} <b>בהמה או היה שנחבס עצם גולגלתה כו'. טריפה.</b> בהגהת אשרי פא"ט בשם ראבי"ה כתב וכן בעוף (והכי אי' בירושלמי ספ"ג דנידה) דנחבסה פירושו שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה ואפי' נקב כל שהוא מפולש ליתא ומש"ה כשר אפילו בעוף המים. ונ"ל דאפילו אם ניקב ע"י זה כשר אם אין שיעור ליטרוף בו מחמתו בעוף דיבשה אם לא שלט החולה כלל בקרום כמ"ש סי' ל"ג ס"ד בהג"ה. ועמ"ש בס"ס זה. ומיהו י"מ נחבסה היינו נסדקה:
(שם) <b>בין ברוב גובהה ובין ברוב הקיפה טריפה.</b> מבואר ברמב"ם פ"י מה"ש דאינו אלא ספק טריפה. לפי שעלה בתיקו בש"ס אי הטריפות תלוי בגובהה או בהיקפה. אעפ"י שרוב היקפה גדול מרוב גובהה כמ"ש רש"י ור"ן וש"פ. מ"מ אפשר דעיקר החיות תלוי בגובהה. וכה"ג גבי מוח איכא למ"ד דהטריפות תלוי בתתאה ולא בעילאה וכמ"ש הט"ו ר"ס ל"א אעפ"י שהעליון עב וחזק יותר וכמ"ש התוס' (דף מ"ו ריש ע"ב) והרא"ש פא"ט סימן י"א. ונ"מ לענין אם יש עוד איזה ספק הוי ס"ס וכמ"ש לקמן בס"ד לענין הצטרפות הרוב דיש להקל עס"ק ו':
(שם) <b>טריפה.</b> וכתבו האחרונים הגולגולת הפוסלת כשנחבסה הוא מהעינים ולמעלה. ועבב"י שפירש כן דברי רש"י והטור ועט"ז. וכן צ"ל במ"ש הג' אשר"י פא"ט. וז"ל כתב ראבי"ה וכן בעוף (עיין מ"ש בסמוך ריש סימן זה) ופירש רוב הגובה מכנגד המצח ולמעלה עד יותר או מן העורף עד יותר מאמצע גולגולת הרא"ש מא"ז עכ"ל. מבואר ממ"ש מכנגד המצח ולמעלה. ר"ל דשם הוא נקרא גולגולת ואם נחבס שם רוב גובהה טריפה וכן מאחורי הראש כנגד המצח נמי שיעורא הכי וז"ש או מן העורף כו' ר"ל מאחורי הרא"ש ודו"ק. אבל למטה מהעינים שהתחיל כבר לשפע כמ"ש בטור לא נקרא גולגולת אלא לחיים. וכדאי' להדיא בש"ס ס"פ הזרוע. איזהו לחי לענין מתנות כהונה מן הפרק של לחי. ופירש"י אצל הצדעים שקורין שליפי"ן והוא נגד העינים ממש ושם מתחילין לחיים העליונים. והכי אית' להדיא בר"ס קפ"א שהוא סוף הראש מקום חבורו ללחי. ומאחורי הראש נגד זה ג"כ לא נקרא גולגולת אלא עורף שהוא להדי פנים. וכדאי' בש"ס פ"ק דחולין (דף י"ט) ובלחיים לא נטרפו בנחבסה ואפילו בחסרה כסלע ואפילו להרמב"ם ז"ל שאוסר בניטול לחי העליון היינו כולו או רובו מה שאין כן בנחבסה והוא פשוט ועמ"ש ר"ס ל"ג בס"ד:
(שם) <b>ואעפ"י שהקרום קיים.</b> ר"ל אעפ"י שגם קרום העליון קיים ש"ך. פי' לפירושו דלכאורה אפשר לפרש כוונת המחבר דר"ל שהקרום התחתון שבו תלוי הטריפות כמ"ש ר"ס שאח"ז ואותו הוא קיים דאל"כ בלא"ה טריפה אבל אה"נ דצריך נקיבת העליון עם חביסת גולגולת וכמ"ש התוס' ר"פ א"ט (דף מ"ב) לענין חסרה כסלע ומביאם הב"י. וזה בא הש"ך לפרש דאדרבה המחבר בא לשלול דעה זאת. ור"ל דנחבסה טריפה בלא שום נקיבה איזה קרום שיהיה:<br><b>איברא</b> שצ"ע דלא ה"ל להמחבר לאשמועינן זה בנחבסה דליכא למ"ד דטרפותו מצד עצמו. דהתוס' לא כ"כ אלא בחסרה. והכי מוכח להדיא בתוס' שם שהרי מה שהכריחם לומר כן הוא משום שהקשו אמאי לא פריך תלמודא אתנא דבי ר"י דתנא מניינא י"ח טריפות ותו לא והאיכא חסרה כסלע ומש"ה תירצו דחסרה לאו מצד עצמו אלא עם נקיבת קרום העליון למ"ד קרמא תתאה טריפה. או משום דסוף הקרום ליפסק ע"ש. וא"כ לפ"ז מוכח דאלו נחבסה דפריך מינה על תנא דבי ר"י הוא מצד עצמו טריפה. ובחידושי כתבתי טעם לזה די"ל דנחבסה כאיב לה יותר מחסרה וכמ"ש הרשב"א ומביאו הב"י. וא"כ טפי ה"ל לאשמועינן זה בחסרה בס"ב וצ"ע. וצ"ל דאה"נ דבחסרה ס"ל דלא מצד עצמה טריפה אלא משום דסוף הקרום ליפסק. וכמ"ש הש"ך ס"ק ד' ע"ש ודו"ק:
{{ש}}{{גופן|4|נרקיסים|סעיף ב'}}{{ש}} <b>אם ניקבה נקבים שיש בהן חסרון אם בין כולם כסלע כו' טריפה.</b> וכתב הב"י ואם אין בין נקב לנקב כמלא נקב גם השלם שביניהם מצטרף. כמו גבי גרגרת סימן ל"ד. ועי' בטור וב"י שלא ירדו לדעת הרא"ש בדין זה. שהטור כתב שמדבריו יראה להכשיר אפי' חסרה כסלע וכדעת ר' יונה ובה"ע. והב"י כתב ואין דברי רבינו נראין בזה. אבל באמת דעת הרא"ש מבואר ממ"ש גבי גרגרת בפא"ט בבעיא דבעופא מאי דהרי"ף פי' דקאי אחיסרון במקום א' והקשה הרא"ש וז"ל וקשה לפירושו דהא בעיא דמאי מבעיא ליה האי שיעור האיך משערין בעוף טפי מבשאר שיעורין כיוצא בו כגון גבי חסרון הגולגולת שהוא כסלע לב"ה ושיורא דכבד שהוא כשני זיתים כו' אלא ודאי מילתא דפשיטא היא דכל הני שיעורין בבהמה גדולה ובבריה קטנה משערין לפי קוטנה. הילכך נראה כפירש"י ומבעיא ליה בעוף דכי משערינן שיעור חסרון שלו כנגד איסר בבהמה גדולה אי מחמרינן בשיעור קטן כזה לצרף השלם עם החסרון כו' עכ"ל הרא"ש. הרי מבואר דעתו דס"ל דטריפה בחסרה כסלע בבהמה ובבריה קטנה לפי קוטנה ואם יש נקבים מצטרפין הנקבים וכמ"ש בש"ס (דף מ"ה נ"ז) ובגולגולת שיש בה נקב א' ארוך או אפילו יש בה נקבים הרבה כו'. וכמ"ש התוס' שם דה"ה לשיעורא דב"ה. וכ"כ הש"ע והד"מ. אבל מוכח להדיא ברא"ש שהבאתי דס"ל שאין השלם מצטרף. דא"כ גם לפירושו תקשי דאמאי מבעיא לי' אי מחמרינן בעוף לצרף השלם בגרגרת טפי מבגולגולת. אלא מוכרח דס"ל דפשיטא שאין שייך צירוף השלם בגולגולת אפילו בבהמה ודלא כהב"י. וכן דעת הפר"ח והכרו"פ. ומיהו בתב"ש כתב די"ל דלא קמיבעי' ליה אלא בשיעור דאיסר קטן אבל בשיעור כסלע פשיטא דמצטרפינן:<br><b>ובזה</b> א"ש מה שהקשו התוס' שם על מימרא דר"י בן לוי דאמר ניטלה ממנה רצועה לארכה מצטרפת לכאיסר והקשו התוס' שם (דף מ"ה) תימא לאשמועינן ניקבה וכ"ש רצועה עכ"ל. ויש להבין מפני מה לא הקשו התוס' כן תחלה אברייתא דלמה לי' למתני כלל נקב א' ארוך הא כ"ש הוא מנקבים הרבה. ובמ"ש ניחא דאתא לאשמועינן דנקט נקבים הרבה דומיא דנקב א' שאין שייך שם צירוף כן בנקבים הרבה לא מצרפינן השלם. וכה"ג מדייק הב"ח בדברי הטור ר"ס ל"ב גבי פסיקת החוט דנקט הטור שנפסק עורו של החוט כולו או רובו. ודייק מזה הב"ח דנקט רובו דכולו לומר שאין נטרף בנקבים. וכן נ"ל לומר כאן בברייתא לענין השלם. וכן יש לדייק מדברי רש"י שם ד"ה מצטרפין נקבים הקטנים. משמע הנקבים עצמן. וכאן שדעת רש"י ותוספות והרא"ש והפר"ח שאין השלם מצטרף יש להקל:
(עוד שם) <b>נקבים שיש בהן חסרון</b> מספקא ליה להש"ך באין בהן חסרון אי מצטרפי לרובא וה"ל נחבסה. וכבר כתבתי בסי' זה לעיל דנחבסה ברוב גובהה לחוד או ברוב היקפא לחוד הוי ספק וא"כ כאן הוי ס"ס ויש להקל:<br><b>ונלע"ד</b> דהיינו שהוכתה מכות ונתרוצצה בסירוגין מעט מעט. אבל נקבים ממש אפילו אם תצרפנו לרוב ה"ל נפסקה הגולגולת ולא מצינו איסור פסיקה רק בגרגרת וחוט. כדאיתא בש"ס ר"פ א"ט (דף מ"ב) פסוקי תרין הוי. פירש"י גרגרת וחוט. ואפילו בחוט דעת הב"ח ומביאו הש"ך ר"ס ל"ב דלא מטרפינן בנקבים. ודברי הש"ך צ"ע דמשמע דאיירי בנקבים ממש דאי איירי בנחבסה מאי קאמר בסוף דבריו. ומיהו כשתמצי לומר דס"ל כמ"ש התוס' ר"פ א"ט דחסרון הגולגולת לאו מצד עצמה טריפה אלא משום דסוף הקרום ליפסק. וכיון שאין בנקבים חסרון אין סופו ליפסק עכ"ד ע"ש ואי בנחבסה הא ודאי מצ"ע טריפה כמה שכתבתי לעיל סוף סעיף א' וצ"ע:
(שם בהג"ה) <b>אבל פחות מזה יש להכשיר כו' דלא חיישינן בבהמה לנקיבת קרום של מוח.</b> משמע דהיינו אפילו נקב שע"י קוץ ומחט שהרי דומיא למ"ש גבי עוף ס"ג דאסרינן בכל שהוא בנשכתה חולדה בשיניה דהיינו כמחט. ודומיא דהכי גבי בהמה לא חיישינן לנקיבת הקרום וצ"ע שהג"ה נמשך אחר או"ה ולא שת לבו לעיין בפרש"י ור"ן ורע"ב במשנה דאלו כשרות בבהמה (דף נ"ד) נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח. וכתבו וז"ל העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב קרום של מוח. עכ"ל אלמא דצריך לראות שלא ניקב כו' והמשנה איירי בפחות מסלע וכמ"ש בטור. וכ"מ בפירש"י דף נ"ח. ויש להביא ראיה מהא דאמר בסוטה דף מ"ח שהיו חובטין אותו במקלות בין קרניו א"ל עד מתי אתם מאכילין טריפות שמא ניקב קרום של מוח. ועוד הרי קיי"ל ר"ס נ"א בקוץ עד שתנקב לחלל. ואם ניקב לחלל חיישינן שמא ניקב א' מהאיברין שנקיבתן במשהו. וה"ה בכל האיברים שאם ניקב לחללו חיישינן שמא ניקב יותר וכמ"ש הרשב"א וכ"פ הרב בהג"ה בסימן ל"ג ס"ח לענין צווארו מלוכלך בדם. וכן בסימן כ"ג ס' שאם חתך רק העור חיישינן לסימנין. וכן בתולעת הנמצא בגולגולת חיישינן בסי' שאח"ז שמא ניקב הקרום וא"כ פשוט דאם ניקב במחט וכה"ג לחלל הגולגולת חיישינן שמא נגע בקרום וכ"ש לקרום עליון שהוא דבוק לעצם מבפנים. ואם ניקב טריפה לדעת הרב בהג"ה בר"ס שאח"ז והרבה מהאחרונים. נמצא כיון דצריך בדיקה ואין אנו בקיאין בזה כמ"ש סי' שאח"ז ס"ג וסי' כ"ז סי"ח יש להטריף ורש"י לטעמי' אזיל דס"ל דמהני בדיקא אפילו האידנא כמ"ש (ד' נ"ב) מה שאין כן לדידן ועוד נ"ל לומר דרש"י איירי שהפחת גדול ורואין אנו שלא נגע בקרום ובזה מהני אפי' לדידן כמ"ש סי' נ"א ס"ב. ואחר זמן רב שכתבתי זה מצאתי לא' מהאחרונים שכתב בשם תב"ש שגם בבהמה צריך בדיקת ראי' ודייק ממתניתין נפחתה כו' ופרש"י ורואין אנו כו' ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעתו דאטו בבדיקת ראי' אנו בקיאין ואי בקיאין גם בעוף ה"ל לאסמוכי עלה שהרי איתא בש"ס (דף נ"ו) דרב שיזבי בדק בשימשא פרש"י נגד השמש מסתכל אם יראה נקב. ומביאו בב"י אלא ש"מ דלא מהני כנלע"ד ודו"ק אם לא שניקב ע"י חולי ורואין שלא שלט החולי כלל בקרום יש להכשיר וכמ"ש הג"ה סימן ל"ג ס"ד ע"ש:
(שם בהג"ה) <b>ואנן אין בקיאין בבדיקת הטריפות לכן יש להטריף אם ניקב עצם הגולגולת בכל שהוא אפילו בעוף דיבשה.</b> עמ"ש בס"ק הקודם דגם בבהמה הדין כן וכתבתי שם דע"י חולי כשר אפי' בעוף דבבדיקה כמו לראות אם לא שלט החולי כלל בקרום אנו בקיאין זולת בעוף המים דאם ניקב עצם גולגלתו בכל שהוא אפילו ע"י חולי טריפה דנקיבת העצם הרי הוא כנקיבת קרומו לפי שקרומו רך ואינו מתקיים כמ"ש הב"י ע"ש:<br><b>ודע</b> דאם ניקב ע"י חולי דבבהמה שיעורו כסלע ובעוף דיבשה שיעורו לפי קטנו. וכמבואר בדברי הרא"ש שהבאתי בש"ק ה' וכ"כ ר' ירוחם. וכ"כ הט"ו סימן מ"א ס"ב גבי כבד וכ"כ הש"ך סימן ל"ד ס"ק ט' ע"ש. ודע דבעוף המים צ"ל דמצד עצמו טריפה מדתני יתר עליהן עוף כו' ולא משום דסוף הקרום ליפסק וכ"מ בתוש' ס"פ המקשה (דף ע"ו ע"ב). ושוב מצאתי שכ"כ בנ"ב סימן ה' וע"ש שמכשיר בנברא כך שאין שבורה נקרא בכה"ג שנברא כך גם מכשיר בעוף המים שעור מגין מבחוץ על העצם:<br><b>כתב בהגהת</b> ש"ד ומביאו בד"מ סי' זה וסימן ל"א ס"ק ט' וז"ל פ"א בא לפנינו ראש מן צאן והיתה ליחה יוצאת מן הראש אצל הקרן מן השורש של הקרן והנה חלקנו וחתכנו הראש לב' והוסרנו המוח מן הראש והיה העצם מן הראש שלם (כצ"ל) והכשרנוהו כי הליחה לא היתה יוצאת רק מן השורש של הקרן עכ"ל. ונראה פשוט דמשום השורש של הקרן לא מיטרפא. ואפי' נעקרו הקרניים מן השורש ונעשה גומא בראש אם עצם הראש שלם כשר. והכי מוכח להדיא בש"ס דבכורות (דף מ"ד) דמדקאמר נעקרו קרניהן ונעשה גומא הוי מום לגבוה ש"מ דלהדיוט כשרה. וכ"פ הרמב"ם והטי"ד סי' ש"ט:
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}