עריכת הדף "ידי משה על בראשית רבה/כו/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''אין הרוחות הללו נידונות לפני לעולם''' כצ"ל וכן מצאתי בספרים ישנים ר"ל שאינן חיים ליום הדין ואינם נידונים:

'''ליסגי ליסגי.''' עי' פי' מ"כ וגם דברי רש"י. ול"נ דקושיא היא וליסגי ר"ל הוספה. הוספה והוספה ב' פעמים. לזה רבנן אמרי לא אוסיף לבני נח לא אוסיף לדורות וכו' כנ"ל. ואחר זה מצאתי בספרים ישנים הגרסא ליסגי לסגי. לפ"ז נ"ל דהכי פירושו דקשה שתי פעמים ל"ל ומתרץ לא אוסיף הראשון פירושו ליסגי כמשמעו דהיינו שלא אקלל עוד ולא אוסיף השני לסגי ר"ל הגם באם אקלל לא יסגי שלא יהא קללה מרובה כ"כ כנ"ל לזה עיקר:

'''אני אמרתי שתהא''' רוחי דנה בהם והם לא בקשו. ר"ל אני אמרתי שבעצמי ובכבודי אדין אותם והם לא בקשו. זה לפיכך אדון אותם ע"י שליח והם היסורין אני אמרתי שאני אדון בהם ר"ל הגם ששלחתי עליהן יסורין גם זה כאילו הקב"ה בעצמו דן אותם כי מצינו כמה יסורין של אהבה והם משל הקב"ה:

'''והם לא כחשו.''' ר"ל עזבו עונם הרי אני משיגמן אלו באלו (בל"א פר וויררען) ר"ל שאדון אותם ע"י אנשים רשעים כיוצא בהם ויאבדו כולם ע"ד דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון כנ"ל והביא דברי ר"א לראיה שהקב"ה אין מוסר אדם לאדם אלא לרשע כיוצא בו ומתוך כך יהיו הרבה חייבים ויאבדו כולם אבל אם היה דן הקב"ה בעצמו את החוטא לא היה נאבד רק החוטא אבל עכשיו יאבדו כולם החוטאים והשלוחים כמו על דאטפת כו' ורבי נתן אומר אף זאב וכלב הם שלוחי מקום וגם הם ידאגו על שיאבדו איזו נפש הגם שהם שלוחי מקום ע"ד מגלגלין זכות כו' ומכ"ש אדם שהורג לחבירו הגם שהוא שלוחו של מקום ורב חנן הוסיף אפילו מקל ורצועה נדונים עבור זה ומכ"ש אדם הנשלח מאת המקום ב"ה שיאבד גם הוא כנ"ל:

'''כיום הדין.''' צריך לומר ביום הדין והוחלף כ"ף בבי"ת:

'''אינן דנין רוחן בעצמן.''' עיין מ"כ מה שפי' ג' פרושים וכולם אינם שוים לי מלשון המדרש. ול"נ דהכי פירושו שהרשעים אינן דנין רוחן בעצמן ר"ל בעודו שהרוח בעצמו דהיינו בגוף ר"ל שלא רואה חובה לעצמו בחייו וסבר שמה שעושה בעוה"ז כדין עושה. ולמה זה. לזה אמר המדרש שב"ו הן ר"ל מצד החומר. הרי אני מביא להן מיעוט שנים וכו' ר"ל אמתיו להן אותן מעט שנים ימי חייו ואח"כ אשגמן ביסורין בגיהנם ע"ד שאמרו בגמרא ליום הדין הקב"ה מרכיב חיגר על הסומא ודן החומר עם הרוח כנ"ל. וכל הלשון שיגם שבמדרש הוציאו מבשגם הוא בשר. ועוד יש לפרש ועיקר הוא אינן דנין בעצמן שב"ו הם ר"ל שהרשעים אינן משומין על לב שהם ב"ו אלא הם סבורים שיחיו לנצח על כן אני מראה להם שהם לאו כלום שאמעט להם ימים וגם בא תן המיעוט לא יהיה להם שום טובה אלא יסורין. כך שמעתי מפי בני הר"ר ליב ונכון הוא:

'''שגמיו.''' פי' העצים שמשימים לרוחב הדלת מאחוריו לחבר לוחות הדלת לעשותם כלוח אחד וכן פי' הרמב"ם בפ' עשירי ובפרק כ"ב ממסכת כלים:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>