עריכת הדף "חתם סופר/שבועות/מג/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
השייך לשמעתין דזיז וחלון כבר כתבתי לעיל בסוגיא דטענו חטין והודה לו שעורין ע"ש. והשייך לסוגיא דכל העומד לבצור כבצור דמי כבר כתבתי באריכות גדול בחידושי הלו"ת שלי במסכת סנהדרין וגיטין. בקונטרסים:

ויוציא הלה את הפקדון ופירש"י ויפסלנו לעדות ולשבועה וכ"כ תוס' בשם ר"ח הכא. ובב"מ פי' בעצמו משום שבועה לבטלה. ועיין מה שהקשו תוס' בב"מ לפירש"י דהכא. ולפע"ד פשוט דאף אם יוציא המשכון ונמצא שנשבע על שקר שאינו שוה כל כך כמו שנשבע מ"מ לא יופסל לעדות ושבועה דאמרינן שלא היה בקי בשומין. אך עיקר חששא משום שבועת שוא וחילול השם כמ"ש הרי"ף אלא דקושיא הוא איך נחוש לזה שיהיה הפקדון בביתו של זה ויניחנו לשבע ולמה לא יוציאנו מיד כיון שסופו להוציא ע"כ אחר השבועה לכן פירש"י שחיישינן שהמלוה יודע בעצמו שהלוה הזה יודע עליו עדות ממקום אחר ורוצה הוא לפוסלו עתה ע"י שבועה זו ולכן אינו מוציא המשכון עד שישביענו ונהי דטועה הוא שאף אם יוציא המשכון מ"מ לא יופסל הלוה דאמרינן שטעה בשומא מ"מ נמצא חילול ה' למפרע:

וא"ש פירש"י ור"ח דהכא. מיהו הוה בעי לאוקמי מתני' באיכא עדי גניבה וא"כ ליכא למימר שיש בביתו המשכון ומשביעו כדי לפוסלו לעדות שהרי איכא עדי גניבה ע"כ פירש בסתם משום שבועה לבטלה שיציל המשכון מיד הגנבי' כדאיתא התם להדיא דטרח ומציל ע"ש ודו"ק:

ואולי זה כוונת אביי התם דקאמר גזרה שמא יטעון ויאמר אחר שבועה מצאתיה וקשה ומי נחשדו לשבע על שקר ועוד כיון שנחשד מבלי להאמינו במה שנשבע שאינו ברשותו אם כן איך נשביענו ג"כ כמה היה שוה ונעקור השבועה מהלוה. ולפע"ד ה"פ גזרה שמא אחר שישבע הלוה כמה היה שוה יוציא המלוה הפקדון ולא אשבועת מלוה קאי כ"א אשבועת לוה וס"ל לאביי כמ"ש בספר שיטה מקובצת דמהראוי שהלוה ישבע תחלה ששבועתו שבועה דאורייתא משא"כ שאינו ברשותו הוא רק מדרבנן במלוה. וכיון שכן חיישינן שאחר שבועת הלוה יוציא המלוה הפקדון לכן עקרוה מלוה לגמרי ונתנום שניהם למלוה כדי שלא להקדים שבועה דרבנן לדאורייתא ורב אשי ס"ל לא עקרוה רק מקדימין שבועה דרבנן מקמי שבועה דאורייתא ודו"ק:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>