עריכת הדף "חתם סופר/סוכה/מא/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
בראשונה הי' לולב ניטל במקדש ז'. כ' בטורי אבן בעזרה מדכתי' לפני ה' אלקיכם והנה בחצוצרת וקול שופר הריעו לפני המלך ה' הי' נוהגי' גם בהר הבית כ' שם טורי אבן אמת הוא הר הבית נקרא בית ה' דמשו"ה אינו חייב באחריות בבכורי' אלא עד הביאום להר הבית שאז כבר הביאום בבית ה' אלא מ"מ לפני ה' לא מיקרי אלא עזרה מדפסול סמיכה ושחיטה חוץ לעזרה א"כ ק' מ"ט תקעו חצוצרת בהר הבית ע"ש פ' ראוהו ב"ד כ"ז ע"א. ולפע"ד לפי מאי דקיי"ל דבמנורה נר שני נקרא נר מערבי משום דכתי' לפני ה' תמיד אם יש נר א' לפניו נקרא השני לפני ה' א"כ י"ל ה"נ כיון דהר הבית נקרא בית ה' לענין בכורים א"כ העזרה שלפנים ממנה ויש הר הבית לפניו נקרא לפני ה' לענין סמיכה ושחיטה דלא נקרא לפני ה' אלא כשיש קדושה לפניו וזו אחריה וע"כ לענין תקיעת שאינו כקרבנות ואפי' ירושלים מיקרי קודש לענין כזה שאוכלי' שם קדשים קלי' ומע"ש ובמקדש הי' תוקעים בשבת גם ירושלים בלשון מקדש א"כ לענין חצוצרת הוה הר הבית לפני ה' ומשו"ה תוקעי' שם בחצוצרת וא"כ הה"נ נוטלי' לולב כל ז':

'''זכר למקדש.'''  לכאורה הי' ראוי להחמיר בגבולין בכל החומרות שהם מדאורייתא במקדש דאל"כ מהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד וכו' אבל י"ל ממ"נ אי יבנה המקדש שוב לא יטלו בגבולי' כל ז' רק במקדש וזריזי' הם ולא חיישי' לקלקולא ע"כ בשארי ימים שהוא רק יש להקל בדרבנן:

'''מנ"ל דעבדינן זכר למקדש.'''  צריך חקירה ממ"נ אי גם אחר חורבן בית ראשון תקנו הנביאי' הם זכר למקדש א"כ ריב"ז לא חידש כלום ואי לא עבדו זכר למקדש ק' מ"ט הא כיון בעי דרישה ועיי' כפ"ת דקדק הרבה על לשון הקרא ממכתך ארפאך עוד יל"ד משמעות הקרא כי נכמרו רחמי הקב"ה על ציון יען אין לה דורש וע"כ יעלה לה ארוכה וא"כ איך תיקן ריב"ז לדרוש לציון ושוב לא יכמרו רחמי הקב"ה. אומר אני לשון ממכתך ארפאך כמ"ש במדרש ממכה עצמה מתקן רטיה וכן היה בבנין בית שני שממכה עצמה תיקן רטיה ורפואה כי כורש ודריוש שהיינו עבדים להם הם סייעו בבנין בהמ"ק וכתי' כי עבדי' אנחנו ובעבודתינו לא עזבנו אלקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס. אמנם אין זה ישועה המתבקשת לתקן רפואה מהמכה אלא שתהי' רפואה קודם למכה שהוא גאולה העתידה בב"א שמשיח כבר נולד קודם החורבן ובהמ"ק כבר עומד בנוי ומשוכלל למעלה כפירש"י בשמעתין. והנה אחר חורבן בית ראשון לא עשו דרישה לציון ע"כ לא זכו לגאולה שלימה רק ממכה עצמה תיקן רפואה והיינו דקאמר קרא ממכותיך ארפאך ולא רפואה קודם למכה מאי טעם משום ציון היא דורש אין לה ובחורבן בית שני נתעורר ריב"ז על זה לעשות דרישה לציון וזכר למקדש כדי שנזכה לגאולה שלימה רפואה קודם למכה ולפ"ז יש המשך להני תרי תקנו' ניטל במדינה ז' ויום הנף כלו אסור כי ע"י שעשה זכר למקדש נזכה לבנין משוכלל מלמעלה ואפשר שיבנה בלילה או בי"ט ע"כ יום הנף כלו אסור: מהרה יבנה המקדש. דקדק לומר מהרה יבנה המקדש אפשר רמז למ"ש במס' תעני' י"ז ע"א ורש"י שם ד"ה רבי אומר אומר אני וכו' דהוה כמה שנים שלא חזרה בירה וכו' ולשמא יבנה לא חיישי' עכ"ל ע"ש:

'''אישתקד דלא הוה מקדש וכו'.'''  כ' תוס' אפי' קידשה לע"ל ולא בעי' מ"מ מזבח בעי' וזו היא שיטתם במס' מכות י"ט ע"א דגרסי קידשה לע"ל וכיון דליכא מזבח לא מיזדריק דם וכיון דלא מיזריק דם לא מיתאכל בשר אפי' נזרק בהכשר דאיתקש אכילת בשר לדם וכיון דלא מיתאכל בכור לא מיתאכל מעשר שני דאיתקש לבכור והיינו דתנן במתני ה' פ"א דמעשר שני אם אין מקדש ירקבו וזהו דעת הרמב"ם דלא כהראב"ד והן הנה דברי מג"א סי' תקס"א סק"ב וכיון משמי' דנפשי' הגאון מהריעב"ץ בסוף ס' לחם שמים וגם בכפ"ת לעיל במשנה מעשר שני בירושלים ע"ש והדברים ברורים אלא דצ"ע קצת במכות למה נדחק דנחרב הבית בין זריקה לאכילת בשר שהוא מציאת רחוק ה"ל למימר שנפגם המזבח ביני לביני:

'''דאיבני בשיתסר וכו' דאיבני בחמיסר.'''  עיי' בס' מעשה רוקח להחסיד מה"ו אלעזר בראד ז"ל שהי' אב"ד בק"ק אמשט"ד במס' פסחים כ' היות כי ג' מצות נצטוו ישראל להקים מלך ואח"כ להכרית זרעו של עמלק ואח"כ לבנו' בהמ"ק כמבואר במס' סנהדרי' ואי' בתיקונים דמחיית עמלק לע"ל יהי' ביום י"ד ניסן דוקא כי י"ד על כס י"ה א"כ ממילא יהי' בנין בהמ"ק אחריו בחמיסר או בשיתסר ודפח"ח:

דאיבני בלילי' א"נ סמוך לשקיעת החמה. מ"ש רש"י דיורד מלמעלה בנוי ומשוכלל צ"ע עכ"פ מלאכת בנין הוא המבי' אהל בנוי ומעמידו על הארץ חייב משום בונה ולמעלה שובתי' שבת וי"ט ע"כ נלע"ד עפ"י מ"ש תוס' שבת צ"ה ע"א ד"ה והרודה וכו' דבונה מותר משום מתוך ע"ש וכתבתי שם הא דאמרי' אין בנין בהמ"ק דוחה י"ט היינו משום דלא הותר אלא נטיית אהל אבל בבנין ממש איכא כמה וכמה מלאכות טיחת הטיט וסידר האבנים ומכה בפטיש עיי' שבת ע"ה ע"ב ופירש"י ותוס' גבי חביתא ותנורא ע"ש וא"כ הכא שאינו אלא נטיית האהל שהרי הבנין משוכלל למעלה ואינו אלא משום נטיית האהל ולמאן דאית לי' מתוך שרי ולב"ש ור"ע ולרבה אליבא דב"ה דלית להו מתוך וא"נ לשיטת תוס' פסחים ה' ע"ב דצורך מצוה לא הוה צורך קצת לא אמרי' מתוך א"כ י"ל בהא פליגי הני לישני אי איבני בלילא או בי"ט:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>