עריכת הדף "חתם סופר/נדה/מד/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
וילדו לו בעינן משמע מהתוס' דלמ"ד המזכה לעובר לא קנה אייתר וילדו לו ואין מוכרח עי' וק"ל. ועי' במסכת קידושין ע"ח ע"ב וב"ב קכ"ז דפריך לרבנן דר' יהודא יכיר ל"ל הומ"ל להך דהכא אלא דבעי למימר נמי למ"ד המזכה לעובר לא קנה ולדידיה אייתר וילדו לו ודרשינן מניה בכור הנולד אחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים עי' ב"ב קמ"ב ע"ב בתוס' ואייתר יכיר ופריך שפיר וכבר כתבתי בחי' למסכת ב"ב ישוב אחר. הקשה ע"ז תלמידי הבח' כ"ה מאיר מא"ש למ"ד המזכה לעובר לא קנה בלא"ה לא פריך התם לר"מ יכיר ל"ל דילמא איצטריך לשהיו ב' נשיו מעוברת ואומר על עובר א' שהוא יהיה בכור דאי בעי להקנות לא קנה [וידע זה מזמן תשמישו עם נשיו וקמ"ל דנאמן אפי' לא נודע לנו אח"כ איזה יצא קודם לחברו. וע' מ"ש שם בסוגי' דיכיר ע"ז]. ומשום יכיר קנה וא"כ מאי פריך לר"מ דאמר אדם מקנה יכיר ל"ל הא איצטריך לכנ"ל וי"ל דמ"מ יכיר ל"ל דמגו דאי בעי מקנה לעובר בקני ע"מ להקנות דקנה לכ"ע כמ"ש לעיל בשם הש"ך רס"י ר"י ושפיר פריך יכיר ל"ל. א"נ י"ל כיון דמשמעותו של יכיר משמע שמכירו א"א לרבות בו עובר שאינו מכירו וע"כ לא מיירי בשהיו ב' נשיו מעוברת וק"ל:

'''הא לא שהה ספיקא הוה.'''  י"ל דילמא רובא הוה ומיהו בבכור בעי' עד שלשים יום משום דאוקי מיעוט נפלים להדי חזקה שאינו בכור ועוד אין הולכים בממון אחר רוב. ובבהמת קדשים נמי אי לא שהה שמונה ימים סמכי' מיעוטא לחזקה שאינה קדושה. וכ"כ תוס' בחולין גבי חליצה תי' אחר והומ"ל נמי דאוקי מיעוטא לחזקת איסור לשוק והכא באבל אדרבא מוקמינן ליה בחזקה שאינו אבל ופריך שפיר אבל במס' שבת פריך מימהל היכי מהלינן לק"מ לפי הנ"ל. וצ"ל דקו' הש"ס למ"ד דלא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה עי' קידושין דף פ' ע"א:

ובזה י"ל מה דקשה אמאי דמשני התם מוהלין אותו ממ"נ וקשה אכתי איך מוהלין אותו שמא יצטרך לחלל שבת אח"כ באספלנית וכמון וכדומה. ואפי' ג' ימים קודם שבת מחמיר התשב"ץ במילה שלא בזמנה וא"כ מאן דפליגי נמי אתשב"ץ מ"מ מודה הכא דלא נמהליה בשבת מספק. ואי"ל דהו"ל ס"ס שמא כלו לו חדשיו ואת"ל לא כלו שמא לא נצטרך לחלל [עליו] שבת אח"כ ומשו"ה מלין. ואם אח"כ יהיה שום סכנה מותר לחלל משום דספק פ"נ. ז"א דמשמע דדוקא בודאי נפש וספק פ"נ מחללין אבל הכא דהיא גופי' ספיקא מנ"ל [דמחללין] (לחלל) וכה"ג צריכין לחלק במה שפסקו הפוסקים בהא דמס' שבת קכ"ט במאימת פתיחת הקבר שפסקו להחמיר בספק [סכנת] נפשות משום דאיכא ספיקא אי איכא סכנה כלל או לא וה"נ קצת דכוותה. מ"מ קשיא כנ"ל. וצ"ל דהרי קו' הש"ס אינו אלא לחד מ"ד דס"ל לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיהו אפשר ס"ל כמ"ד אין למצוה אלא מקומה ושעתה ומותר למול עתה ואין אנו צריכים לחוש למה שיהיה אחר המילה ועי' פלוגתא זו ברשב"א ר"פ ר"א דמילה:

ובזה י"ל הרי"ף ורמב"ם דפסקו הא דרשב"ג ופסקו נמי ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו שבת. וקשה לדידהו ממהל היכי מהלינן וע"כ מהלינן ממ"נ וא"כ ספק בן ז' נמי וכקו' הש"ס שם. ולפי הנ"ל א"ש דלמאי דקיי"ל אסור למול ספק בן ז' משום שמא יצטרך לחלל אח"כ וכנ"ל. ואי קשיא מימהל היכי מהלינן סתם תינוק. י"ל דקיי"ל רובא אינם נפלים ודוקא בבכור וקדשים וחליצה מחמיר רשב"ג משום סמוך מיעוטא לחזקה אבל לא במילה. ולכן מהלינן סתם תינוקות דרובן לחיים משא"כ ספק בן ז' לא מהלינן דהני לא שייך רובא כיון שהספק לפנינו ואינו מסתם תינוקות. הקצרתי וע' מ"ש בשו"ע וש"ך יו"ד סימן רס"ד בישוב דברי הרי"ף ורמב"ם הנ"ל וק"ל:

וחייבים עליה משום א"א ע' מ"ש תוס' יבמות דף נ"ז ע"ב ד"ה וחייבים עליה וכו' וריב"א פי' כו' ע"ש היטב ולולי דבריהם היה נ"ל דמא"א לא שמעינן שארי עריות דה"א דאבעילתו של בעל קאי אם בעלה בקטנותה נעשית אשתו להתחייב עליה משום א"א לכשיבוא עליה א' בגדלותה. דבעל עושה אותה בעולה בקל לכן שמעינן מסיפא דבא עליה א' מכל העריות בקטנותה דמומתים על ידה. ואי אשמעינן סיפא דכל העריות מומתים על ידה הו"א עריות כגון אביה ואחיה אבל עריות שע"י חתנות לא אף ע"ג דא"א נמי ערוה היא ואנן כל העריות תנן ז"א בודאי א"א ערוה היא אם היתה א"א אבל הכא לא נעשית בקטנותה אשתו של איש להתחייב עליה ואינה בכלל עריות כלל. והא דקאמר הש"ס פ' ד' מיתות בפשיטות דבכלל כל העריות דמתני' א"א בכלל. היינו משום דתנן ברישא וחייבים משום א"א אלא דהוה בעי למימר התם חייבין קרבן ולא מיתה ע"ז מייתי שפיר הא קתני בסיפא דכל העריות מומתין על ידה וא"א בכלל דהרי כבר תני רישא דעכ"פ חייבין קרבן על א"א דקטנה א"כ הרי לפנינו דערוה היא ממילא שהוא בכלל כל העריות מומתים וא"ש. אבל אי לא הוה קתני רישא הו"א דא"א דקטנה לאו בכלל כל העריות הוא וק"ל:

אמרי דבי ר' ינאי ער"ה איכא בינייהו י"ל דבהא פליגי לר"מ אמרינן תרי מקצת היום ככלו דיום הלידה איננו שלם וגם יום אחרון ער"ה ואמרינן בשניהם מקצתו ככלו ורבנן סברי חד מקצת היום ככלו אמרינן תרי לא אמרינן ועי' פלוגתא כזה בפסחים נ"ה ע"א גבי הרכבה שאינה קולטת לג' ימים לפי שינויא דרבינא ע"ש:

ור' יוחנן אמר ל' יום בשנה חשוב שנה א"ב. נ"ל דבכל כה"ג צ"ל כמ"ש בירושלמי לאל גומר עלי דהרי ע"פ טבע צריך ג' שנים שלימות להחזרת בתולים ומפני הל"מ דל' יום בשנה לר"מ אין בתוליה חוזרת ובודאי מודה ר"מ בב"נ דבעי ג' שנים שלימות מיום ליום ואפשר אפי' משעה לשעה. ולפ"ז מאי דמקשה תוס' מגיורת שנתגיירה מבת ג' שנים ויום א' צ"ל דעיקר קושייתם אשבוי' סמכו דישראלית היא אבל גיורת שהיתה גויה צריכה ג' שנים שלימות גם לר"מ וק"ל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>