עריכת הדף "חתם סופר/חולין/פג/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''בד' פרקים בשנה וכו''''  הא דלא תנן פורים דבעי שמחה ואין שמחה אלא בבשר. י"ל דהיו רגילים בעגלים ולא באם אלא בבנה כדמשמע במס' ב"מ ע"ח ע"ב וטעמא לא ידענא. ואמג"א סי' תרצ"ו סקט"ו וא"כ לענין העמיד על דין תורה גם פורים בכלל:

{{עוגן1|עי"ט}} האחרון של חג מדברי תוס' פ"ק דע"ז יש ללמוד דבע"פ דבכל הרגל שוה על גאולתינו ופדות נפשינו ע"כ יום טוב ראשון חביב וזריזין מקדימין למצות שמחה משא"כ בחג דימים ראשונים מקריבים על או"ה ע' פרים וי"ט אחרון על ישראל ע"כ אחרון עדיף לן ובשמעתין שכ' משום שטרודים בסוכה ולולב הקשה תוס' דבר"פ מקום שנהגו מבואר בע"פ נהגו שלא לעשות מלאכה מפני שטרודים בביעור חמץ ותיקון מצה ופסח משא"כ בערב סוכות וצ"ע לכאורה ואולי י"ל היא הנותנת בע"פ דאיכא למיחש טובא שישכח בביעור חמץ ע"כ נהגו שלא לעשות מלאכה שאינה לצורך המועד לאיפרושי מאיסורא ות"ח בטלים בכל מקום וגם העושה בו מלאכה אינו רואה סי' ברכה ע"כ פנויים לשמחת יו"ט משא"כ בערב החג לא אסרו מלאכה בשם מקום שאין כאן איפרושא מאיסורא וגם לולב יכול לעשות בי"ט עצמו ע"כ אינם פנויים כל כך וכיון דאיכא נמי טרדא דלולב וסוכה טפי מבערב עצרת ור"ה ע"כ אין פנאי לשמחת י"ט והכלל בע"פ ליכא מלאכה ובערב עצרת ור"ה ליכא טרדא דמצוה משא"כ בערב סוכות איכא תרווייהו מלאכה ומצוה ע"כ ליכא פנאי להרבות בשמחה:

{{עוגן1|וכדברי}} רי"ה אף עיה"כ בגליל עיין תוס' שהקשו מכתובות ושוב כ' והא דלא חשיב עי"ט של חג והוא מהופך:

{{עוגן1|ואמר}} תלמידי הרבני מ"ה ישעי' דרעזניץ שהוא עתה דיין בק"ק באסקויץ דגם בס"ד אסקו אדעתי' דמחמת טרדת סוכה ולולב אין פנאי לשחוט בהמות כ"א עופות אבל השתא דכתבו משו"ה פריך בכתובות דוקא מעיה"כ משום דשוחטים עופות א"כ ע"כ בערב סוכות אפי' עופות אין שוחטין דאל"כ אכתי לפרוך סוכות שחל להיות ביום א' לדחי אע"כ אפי' עופות אין שוחטין משו"ה הקשו תוס' ותי' מחמת טרדא אין מרבין בשמחה אפי' מעופות. ויש לדחות כיון דפריך בכתובות דלדחי והיינו למ"ד מעברים לצורך ודלא כאחרים א"כ לא אד"ו ראש ובלא"ה אין סוכות ביום א' לעולם:

{{עוגן1|ולולי}} דברי התוס' י"ל אפי' אי ריה"ג דוקא בגליל קאמר ואפי' בבהמות אבל במקומות אחרים אינם מרבים בשמחה כלל עיה"כ אפי' בעופות מ"מ לק"מ קו' תוס' עפ"י מ"ש הר"ן בפ' י"ט של ר"ה דמשו"ה לא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנו משום דא"נ יעברנו ה"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ועכ"פ ליכא חיוב חטאת משא"כ בשופר ולולב דלא בקיאי בקביעא ודלמא אין היום י"ט נמצא בדבר מצוה וחילל שבת ולא עשה מצוה ע"ש ועיין פסחים ע"ב ע"ב דאפי' מצוה כל דהו הוה טעה בדבר מצוה וא"כ צריך לומר הא דפריך בפשיטות עיה"כ שחל להיות בא' בשבת ודחה גזירה שמא ישחוט בן עוף אע"ג דהוה טעה בדבר מצוה בשלמא נישואין שפיר דחו משום גזירה דאין לו לקבוע נשואין ביום שאפשר לבוא לידי מכשול. אבל עיה"כ לא ידחה ב"ד משום גזירה דה"א א"כ ישחוט הא הוי טעה בדבר מצוה י"ל כיון שאינו אלא מנהג גליל ולא פשטה בכל ישראל לא הוה דבר מצוה כ"כ ופריך שפיר אבל משארי עי"ט לא הו"מ למיפרך משום דהוה טעה בדבר מצוה וא"ש קו' תוס' וק"ל:

{{עוגן1|א"ר}} הונא אמר רב בשמשך עיין תוס' ס"פ חלון כ' דכוונת כמסקנא שזיכה לו ע"י אחר ואותו אחר משך ובשאר ימות השנה חוב הוא לו וי"ל רב לטעמי' ס"ל לקמן פ"ד ע"א צריכין אנו לחוש לדברי הזקן ראב"ע שלא יאכל בשר אלא מי שיש לו עשר מנה וא"כ חוב הוא לו ור' יוחנן לשיטתו פליג התם ואמר מי שיש לו פרוטה מריצה לחנוני א"כ כל השנה זכות הוא לו ע"כ חידש ר"י דבד' פרקים העמידו דבריהם על דין תורה ועיין בסמוך אי"ה:

{{עוגן1|ובד'}} פרקים העמידו דיניהם על דין תורה. ולמאן דס"ל משיכה מפורשת מן התורה מוקי למשנתינו בשזיכה לו ע"י אחר. ואמנם משנה דעירובין ס"פ חלון דא"א דאוקמא בשזיכה לו ע"י אחר כפירש"י שם במתניתין ע"ש צ"ל דס"ל דבהכי פליגי ר"א ורבנן התם לר"א מעות קונות ולרבנן משיכה דבלאה"נ פליגי ר"ש ורבנן בהא לריש לקיש עיין פ' הזהב. ולר' יוחנן ר"א ורבנן תרוויהו ס"ל מעות קונות ופליגי לר"א עשאו עירוב כד' פרקים ולרבנן לא עשאו עירוב כד' פרקים. אך אי קשי' הא קשי' הא ר"ה ס"ל בב"מ מ"ז ע"א מעות קונות וא"כ כיון דע"כ מוקי לי' מתניתין דפ' חלון דלר"א העמידו דבריהם על דין תורה א"כ מ"ט לא מוקי נמי מתניתין דהכא בהכי ומ"ט דחוק בשזיכה לו ע"י אחר וי"ל עפ"י מה דפליגו הריף והרז"ה פ' הזהב להריף לגמרי עקרו קנין כסף ויכול הלוקח לחזור אפי' אחר שנשרפו החטים ואינם בעולם ולהרז"ה לא לגמרי עקרו אלא כ"ז שהם בעולם יכול לחזור בו ולא אח"כ וכ' הרז"ה הא דתנן במשנתינו לפיכך אם מת מת למוכר אע"ג שכבר מת היינו משום שעדיין הבשר בעולם מה לי נבלה מה לי שחיטה ורמב"ן במלחמות ה' מחכו עלה א"כ י"ל נהי ר"ה ור' יוחנן תרווייהו ס"ל מעות קונות ובד' פרקים וכן בעירובין העמידו על דין תורה מ"מ בהא פליגי ר' יוחנן ס"ל כהלכתא כהריף הנ"ל וא"ש משנתינו אם מת מת למוכר אבל ר"ה ס"ל כהרז"ה והוה קשי' לי' משנתינו בשנתן מעות אמאי מת למוכר הא ליתי' לבהמה בעולם וסברת רז"ה דחוקה לי' דנבלה הוה כמו שחיטה ע"כ מוקי משנתינו דלא יהיב זוזי כלל רק זיכה ע"י אחר ובשאר ימות השנה חוב הוא לו ולא קנה וק"ל:

''' {{עוגן1|אשר}} היו בעזרתינו, בפ' אותו ואת בנו: ישיב היכל על כנו, ובן לוי על דוכנו: הוא ימלא משאלות בנין ומחמדם: ונזכה אנחנו לשמוח בשמחת קהלם וסודם: ויבינינו בינה בפ' כיסוי הדם:

{{עוגן1|</b}}>

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>