עריכת הדף "חתם סופר/גיטין/ח/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
בעו מיניה מר"ח בר אבא המוכר עבדו לסורי'. ע' תוס' ולכאורה אין מובן לדבריהם מה ענין גט לעבד גט תליא בגמירי ושכיחי ועבד תליא בהורדה מקדושה קנסו. אבל כוונתם בודאי בתרווייהו שכיחי וגמירי ובתרווייהו ליכא הורדה מקדושה דעכו מיירי בחציה שבא"י וסוריא ס"ל שמי' כיבוש א"כ הוה סברות הפוכות לענין עבד החמירו בעכו משום שלא תחלוק ובגט לא חשו לשלא תחלוק ובסורי' בגט צ"ל משום שלא תחלוק ובעבד לא קנסו ולא חשו לשלא תחלוק. ולא תיקשי איך שייך לא תחלוק הא תרווייהו מא"י נינהי לק"מ כבר כ' תוס' במתני' כיון דתרווייהו רחוקים מעיקור יישוב א"י הוה בין בני אדם כמו חו"ל:

'''בשלשה דרכים שוותה וכו'.'''  בספ"ק דע"ז כ' תוס' תנא ושייר שכירות בתים ושדות נראה דר"ל שותה לא"י שלא להשכיר שדות ולחו"ל שמשכירין בתים. ולפע"ד נראה דהנה רש"י שם במתני' וכ"כ הרע"ב והתוי"ט שם דבסוריא ליכא לאו דחנות קרקע אפי' למ"ד כיבוש יחיד שמי' כיבוש והטעם נ"ל כפשוטו דהרי מקרא כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיו מפקי' כל מה שיכבשו ישראל כל מקום אשר ידרכו להם יהיה וא"כ אם ימשלו בכיפה לא יתנו חנינה לאו"ה ואנה ימצאו מקום לחנותם והלא לא נצטוינו להשמידם ולא לגיירם אע"כ זה נאמר רק בארץ עשר עממיא אבל בשאר ארצות אפי' יתקדשו לענין תרומת ומעשרות אבל לא לענין חנינה בארץ למכור להם בתים וא"כ אי מכירת בתים בסוריא לאו דאורייתא אלא מדרבנן משום גזירת א"י ואיסור מכירת שדות אית בי' תרתי חדא דאורייתא משום הפגעת מעשר וחדא דרבנן משום גזירת חניית א"י ובזה יובן הסוגיא שם. וברייתא דשמעתי' דקדקו וכתבה והקונה שדה בסוריא ולא בתים דאינו כותב עליו אונו בשבת כיון שאין כאן איסור חניית דאורייתא לית כאן מצות קנין ואין כותב עליו אונו נמצא לפ"ז ממילא מבואר החילוק בין שכירת בתים דיהי' דומה לחו"ל ובין שכירת שדות דדומה לא"י. והנה רש"י פי' כיבוש יחיד שלא בסנהדרין ותוס' פי' עפ"י ספרי אפי' ברשות סנהדרין אם כבשו קודם א"י לא נתקדש. ורמב"ם פסק תרווייהו כיבוש יחיד אפי' בא"י עצמו כמ"ש תוס' כגון יאיר בן מנשה. וכיבוש רבים קודם שכבשו א"י ולשון הש"ס משמע דמיירי מכיבוש יחיד ונ"ל היינו טעמא משום דכיון דקפיד רחמנא שיכבשו תחלה כל א' ואח"כ אשר תדרכו כף רגלכם. א"כ מסתמא לא הסכימו אורים ותומים וסנהדרין לכבוש ארם נהרים קודם שכיבש יבוסי א"כ ממילא ה"ל כיבוש יחיד נמי וצדקו דברי רש"י כפי' הש"ס. ולפי הנ"ל כיבוש יאיר בן מנשה היפך מכיבוש סוריא דכיבוש יאיר יש בו לאו לא תחנם ואינו קדש בתרומה ומעשר וההיפך בסוריא. והנה עיין מג"א סי' ש"ו סק"כ הנה מ"ש שם מאיסור לא תחנם ליתא להנ"ל. מ"מ קשה ארמב"ם משדות בסוריא דבשמעתין משמע דוקא למ"ד כיבוש יחיד שמי' כיבוש ואיהו פסק לא שמי' כיבוש. וצ"ל רמב"ם לטעמי' דס"ל כל תרומות ומעשרות בבית שני מעליהם קבלו נביאים האחרונים שביניהם כי בטלו בחורבן הבית ולא חזרו לקדושתן אלא מעליהן קבלו. וצ"ל דכל חומרות סוריא וקולתה הכל נעשה מיד אחר שכיבש דוד בימים ההם מיד עשאוהו כא"י מדרבנן לתרומות ומ"מ חילקו בינו לבין עמון ומואב ומצרים שגזרו חכמים אחרונים ושוב כשחרב הבית בטל הכל ושוב כשקיבלו עליהם מעליהם קבלו עליהם א"י לכל הלכותיו וסוריא לחומרו וקולו כמו שתיקנו בימי דוד. נמצא אע"פ שכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש משו"ה דינו בכמה דברים כחו"ל מ"מ במה שהוא כא"י אין א"י דאורייתא טפי מסוריא כי תרווייהו מקבלת נביאים אחרונים. ע"כ מ"ש בברייתא דכיבוש יחיד שמי' כיבוש היינו מפני ששותה לא"י לתרומת ומעשרות אבל במה שכותבים עליו אונו אפי' בשבת לא תליא בהנ"ל כי אפי' לא שמי' כיבוש מ"מ כמוהו כא"י כנלע"ד:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>