עריכת הדף "חתם סופר/ביצה/כא/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
אין מזמני'. יש לעיי' על אאע"ה שזימן ג' אנשי' ביט"א של פסח ועשה לפניהם בן בקר רך וטוב אע"ג שכ' רמב"ן שגדולי ביתו סעדו עמהם לכבודם מ"מ הא הרבה בשבילם וי"ל עפ"י מ"ש תוס' בפסחים מ"ו ע"ב סוף ד"ה רבה וכו' וי"ל כיון דלא שכיח כלל לא אמרי' הואיל עכ"ל והכא ביום שלישי למילתו היה והי' כל בני ביתו מקנת כספו מסוכנים ואמרינן הואיל ומשום הכי גזירה בעלמא דמרבה בשבילו הותר לגמרי וק"ל:

מתני' לא יחם אדם חמין לרגליו וכו'. עיי' שיטת תוס' ושיטת רי"ף דלהתוס' חימום מים לכל גופו אסור מן התורה ולרי"ף מדרבנן אטו שבת וצ"ל אע"ג דבעלמא לא גזרי' י"ט אטו שבת לענין מלאכת אוכל נפש הכא שכבר נכשלו הבלנים וחיללו שבת ברחיצה כמבואר ר"פ כירה ע"כ גדר גדול גדרו ואסרו כל רחיצה אפי' בי"ט. ומ"מ איכא ביניהו דלהתוס' גם חמין שהוחמו בעי"ט אסורי' ברחיצה גזירה אטו הוחמו בי"ט משא"כ לרי"ף די"ט גופי' גזירה הוא וה"ל גזירה לגזירה כ"כ הר"ן. ונ"ל עוד נפקותא לדינא לפמ"ש בחידושי רשב"א פ' כירה דגם להתוס' מותר לרחוץ כל גופו אבר אבר דכל אבר ואבר ה"ל שוה לכל נפש ע"ש ונ"ל מ"מ לא יחם בקדירה א' לכל גופו אלא בכל קדירה וקדירה ירבה לאבר א' אבל לכל גופו בקדירה א' אסור משא"כ להרי"ף אפי' בקדירה א' מותר ובלבד שירחצנו אבר אבר משום גזירת מרחצאות אלא דלפ"ז למאי דס"ד דעושה מדורה ב"ש הוא ובהנאת כל הגוף מודה ב"ש ולהרי"ף דרחיצת כל הגוף שוה לכל נפש מודה ביה ב"ש דנהי דלהחם מים מועטים לרחיצת אבר א' אסור מ"מ לרחוץ כל גופו מותר להחם דשאני לי' לב"ש בין הנאת אבר א' להנאת כל הגוף. אלא בשעת רחיצה ירחוץ אבר אבר משום גזירת מרחצאות אבל להחם מותר בכלי א' גם לב"ש וא"כ אדתני סיפא עושה אדם מדורה וכו' ליתני'. אבל מחמם אדם לכל גופו ומדלא תנן הכי תיפשוט איבעי דלא שני ליה לב"ש בין אבר לכל הגוף ומדורה פלוגתא דב"ש וב"ה ולא הודאת ב"ש אלא משמע קצת כהתוס' ולא כהרי"ף: ודע דמלשון רש"י משמע דלא מיירי כלל מאיסור בישול המים דאפשר שאינו מבשלם אלא מחמם בעלמא שאין היד סולדת בו אלא מטעם איסור הבערה אתאינן עלה דומי' דמדורה דסיפא וא"כ אין מקום לפלוגתתם אלא כשעושה מדורה בשביל המים לבד. אבל כשמבשל לצרכו יכול להעמיד גם קדירה חם לרחיצה וצ"ע:

'''ורב הונא לטעמיה וכו'.'''  יל"ד דר"ה לא הזכיר הטמנת חמין וברייתא דתני' נמי הכי הזכירה חמין ולא הזכירה בישול קדירה א' ולכאורה הי' אפשר לומר בין לב"ש ובין לב"ה עושי' לו חיי נפשו ולא פליגי אלא בהטמנה דמוכחא מילתא דאדעתא דשבת קאעביד וברייתא כב"ה דמכשיר הטמנה ור"ה כב"ש הואיל ועביד ר"ג במתני' כוותי' והי' מזה ראי' לפסק רמב"ם בפי' המשנה דהלכה כר"ג והקשה עליו תי"ט ע"ש ולהנ"ל ניחא. אבל באמת נ"ל דרב הונא כב"ה ולרבותא נקיט אפי' קדרה מבשלים מכ"ש הטמנה ור"ג אוסר הטמנה וכ"ש בישול ועדיין לא אסיק אדעתא סברת רבא דהטמנה חמירא דמוכחא מילתא וכו' וגם לא ידע ר"ה הבריתא דתני' כוותי' דשבקא התירא דבישול קדרה ונקטה הטמנה משום רבותא דמוכחא מילתא וכדרבא:

עיין לעיל ט"ז ע"א תוס' ד"ה אי אמרת וכו' ע"ש א"כ למסקנא לא יעשו לו קדירה א' דהא יכול להקנות קמחו לאחרי' ועל אותה ברייתא דשם סמך הרי"ף ולא מייתי הא דרב הונא עיין רא"ש וק"ל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>