עריכת הדף "חתם סופר/בבא בתרא/מט/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
אבל בשטרא אתי שטרא וכו' בשיטה מקובצת חידש לנו לומר דכל הך דינא אינו חוזר ומגיד אינינו מטעם העדי' אלא מטעם הב"ד שאינם רשאי' לחקור העדי' בחזרת הגדתם. וצ"ל אפי' אירע וקבלו עדותן השני' וחקרו כיון שלא מן הדין הוא אין בו ממש. אבל בשטר שהעדי' חתמו בינם לבין עצמם ונעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד א"כ כבר נחקרה החזרה בב"ד בלי איסור לכן חוזרי' ומגידי' אפי' הי' הגדה ראשנה בע"פ יכלו לחזור ע"י שטר שנכתב כדינו שיהי' מן התורה כנחקרה בב"ד הארכתי בזה מפני שנעלם מהגאון מ"ל פ"ג מעדות ושפך סוללה על מהרש"ך ז"ל:

וזה לא ניתן לכתוב פי' אעולה לא חתמו והיינו כיון שאמרו אמנה הי' דברינו שדבריהם מעיקרא הי' על מנת שימסרנו הלוה למלוה באמנה והוא עולה אבל אי אמרו שחתמו ללוה ואין מלוה עמו ושוב ראו שמסרו לו באמנה מהימנו דלא חתמי אעולה וא"כ צ"ע נימא פלגינן דיבורא אמנה הי' ולא דברינו. וראיתי שוב בהרז"ה בסוגי' דתלוה וזבין הקשה כן בסוף דבריו אאנוסי' מחמת ממון ואמנה הי' דברינו ותירוצו אין לו שחר והתוס' בכתו' י"ח ע"ב ד"ה ואין אדם משים ע"ר הק' ק' זו רק על אנוסי' ורוב התירוצי' לא שייכי על אמנה ע"ש וא"כ צ"ע:

לא צריכא דכ' לה דין ודברי' וכו' ומדלא אמר בקיצור שהיא אמרה איני נפדית ולא תאכל פירות ש"מ דלא מצי איתתא למימר הכי מטעם שכ' תוס' לקמן ד"ה יכולה אשה וכו' כ"כ תוס' כתו' דף מ"ז ע"ב ד"ה זימנין וכו' ועוד דבחזקת הבתים וכו' ע"ש:

דין ודברי' אין לי בנכסיך כ' תוס' דרצה לומר ובפירותיהם. אך קשה דה"ל למימר דו"ד אין לי בפירות נכסיך ומ"ט נקט שסילק עצמו גם מהנכסי' וכלשון תוס' לקמן קל"ו ע"ב ויבמו' ל"ו ע"ב אע"כ משמע כמ"ש בית שמואל סי' צ"ב סקי"ב דא"א להסתלק מהפירות שלא באו לעולם אם לא יסתלק ג"כ מקרקע וכמשמע מלשון תוס' ב"ק פ"ח ע"ב ועיי' אריכות מהרש"א בלשון תוס' כתו' נו"ן ע"א ויבואר לקמן בדברינו אי"ה:

אין לי בנכסיך ובפירותיהם לפמ"ש רשב"ם. לקמן נו"ן ע"א ואי בעית אימא אמימר וכו' ומתני' רבנן דפליגי עליה דר"א עכ"ל. צ"ל דלר"א כי היכי דהיא אינה יכולה להקנו' הגוף להבעל ה"נ הוא אינו יכול להסתלק מהפירות כשם שאינו יכול למכור לאחר. דאי ס"ד להסתלק מהפירות יכול לר"א וא"כ מתני' דמיירי בשסילק מהפירות ושוב הוה להאשה קנין גוף ופירות ויכולה למכור לבעל ולאחר ואתי' מתני' אפי' כר"א אע"כ ס"ל לרשב"ם לר"א לא מצי להסתלק מהפירות ולא אתי מתני' אלא כרבנן ושמור זה בשמעתין עוד נצטרך לזה אי"ה:

בכותב לה בעודה ארוסה כ' ר"ן אבל קודם אירוסין שאין לו בו אחיזה כלל לא מהני סילוקו. וצ"ל אפי' לר' ינאי דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל מכ"ש סילוק אפ"ה קודם אירוסין לא מהני משום דעכ"פ בעי' כעין פירות דקל דעבידי דאתי ובשלמא משנתארסה הוה הנשואי' עבידי דאתי אבל קודם אירוסי' לא הוה עבידי דאתי ועיי' היטב בתוס' מס' כתובו' נ"ח ע"ב ד"ה לאחר שאתגייר בסופו ע"ש. ולפ"ז הרוחני במה שכרכרו הגאונים כמה כרכורים בתשו' חו"י סי' נו"ן נ"א נ"ב על מנהגינו שמסתלקי' מנכסי' קודם אירוסי' כיון שמארסי' תחת החופה והוה אירוסי' ונישואי' בת א'. ונעלם מהם שמה ברוב דבריהם דלר' ינאי קיימי' דס"ל אדם מקנה דבר שלא ב"ל. ואמנם לפמ"ש לעיל דהטעם משום דלא עבידי דאתי תו לק"מ למנהגינו שנהגו לקשור קשר שידוכי' בחרם וקנס א"כ הוה שפיר עבידי דאתי ומועיל הקנין של סלוק גם קודם אירוסי' וכנלע"ד. שארי דברי' השייכי' לכאן הארכתי בחי' למס' כתו' ע"ש:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>