עריכת הדף "חתם סופר/בבא בתרא/יב/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
אעפ"י שנוטלה מן הנביאים דלאו חכמים כן פי' רש"י ופי' רמב"ן דאע"ג דאין שכינה שורה בקביעות אלא על חכם מ"מ באקראי בעלמא אפשרי ששרה שכינה לפי שעה והך לא נוטלה מחכמים וסיים שם דיונה נמי הי' נביא קבוע אלא שלא נשתלח אלא פ"א לנינוה אבל נביא הי' בקבוע מ"ש בדעת רש"י אבל דעתו אינו כן והדברים נתבלבלו בדפוס שברמב"ן ע"כ כתבתי פה. ודעת הרמב"ן שבודאי אין נביא בלא שיהי' מחוכם בכל החכמים ומשיג בחכמתו נביאי' ורה"ק יותר מכל החכמים וכשפסק כח חכמתו והשכלתו וא"א לו להשיג יותר בטעם וסברא שוב מגלה לו הקב"ה בנבואי' בלי סברא והשכלה אלא כך מראי' לו הדברי' אע"ג שהם עדיין חוץ להקיש השכלי ואותו חלק נבואה ניטל אבל חלק נבואות השגת השכל לא נוטל וכאלו אמר אעפ"י שניטל כח הנבואי' כח השכליי והחכמה לא ניטלה ועד"ז חכם עדיף מנביא פי' ההשגה שמשיג בחכמתו בהבנה והשכל ואעפ"י שהוא מעזר אלקי ורה"ק וחלק חכמה עליונה מ"מ הוא באמצע כלי חושיו הרוחניות השכלי ומבין טעמי' של דברי' אותה חכמה עדיפה לי' מנבואה. ועד"ז ניתנה נבואה לשוטים כי לפעמים נשמת אדם רואה דברים ולבו אומר לו אלא שנראה לו כדברי' רחוקי' ואין שכלו מניח לו להוציא דברי שטות כאלו מפיו ובאמת הם דברי' נגדרי' למעלה ובעיני' כדברי' רחוקי'. והשוטה אשר יראה יגיד כגון עובדא דרב טביומא וכיוצא בזה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>