עריכת הדף "חידושי מהרי"א/פרשת ראה" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''ראה'''}}
'''ראה''' אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה ואיתא בבעל הטורים
זה עשרת הדברים שפתח באנוכי מכאן שישראל ערבים זה
בזה והיא תמוה, ונ"ל דאיתא בטור ח"מ שערבות לא שייך אלא
בדבר שיש לו קצבה אבל בדבר שאין לו קצבה לא שייך ערבות
והנה הרמב"ם והרמב"ן חולקין הרמב"ם סובר דליכא אלא תרי"ג
מצות והרמב"ן סובר דאיכא טפי מתרי"ג מצות וא"כ ק' להרמב"ן
איך ישראל ערבים זה בזה כיון דהמצות הוי דבר שאין לו קצבה
וע"כ מוכח כהרמב"ם והנה המפורשים כתבו שלכך פתחו העשרת
הדברים באנכי ולא באני לפי שבאנכי ובכל עשרת הדברות{{הערה|מן "אנכי" עד "אשר לרעך" (ולא עד בכלל), וז' יתירות ("אשר לרעך") כנגד ז' ימי בראשית {{ממ|[[במדבר רבה/יג|במדבר רבה פר' יג]]}}, או כנגד שבע מצוות בני נח {{ממ|[[מתנות כהונה על במדבר רבה/יח/כא|מתנות כהונה על במדבר רבה יח כא]] בשם הקדמונים ז"ל}}, או כנגד שבע ספירות {{ממ|מתנות כהונה שם בשם המקובלים}}, או כנגד ז' מצוות דרבנן {{ממ|עי' סדר הדורות, שמות הספרים אות כ': '''כתר תורה''' ר' דוד בר' שלמה ויטל הרופא מסיר וידאל כולל כל תרי"ג מצות וז' מצות דרבנן וכו'}}.}} יש
תרי"ג אותיות כנגד התרי"ג מצות א"כ אם היה פתח באני היה
חסר אות אחת מהתרי"ג אותיות וא"כ מוכח מכאן דליכא אלא
תרי"ג מצות וא"ש ראה אנוכי זה עשרת הדברות שפתחו באנכי
וק' למה כתיב אנכי ולא כתיב אני אלא ע"כ כנגד תרי"ג מצות 
כתיב אנכי ושפיר מכאן שישראל ערבים זה לזה משום דהוה דבר
שיש לו קצבה ולא כהרמב"ן.

'''אבד''' תאבדון את כל המקומות וכו' לא תעשו כן לא' אלוקיכם
כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיכם וכו' ויש להקשות
היאך הוה ס"ד לעשות כן ח"ו לד' אלוקינו ועוד וכי אפשר לעשות
כן ח"ו לד' אלוקינו ונ"ל דהנה מה שצוה ה' אלוקינו שלא לעבוד
עבודה זרה לא היה ח"ו לטובתו כי מה יתרון לו בכל זה שעובדין
אותו אלא לטובת ישראל צוה הקב"ה שלא לעבוד עבודה זרה כדי
שתוכל השכינה לשרות עליהם שאין השכינה שרויה בין דברים טמאים
דהיינו בין צלמים וא"ש אבד תאבדון את כל המקומות וכו' אבל
לא תעשו כן לד' אלוקיכם ר"ל לא מחמת זאת צותי זאת למען ד'
אלוקיכם אלא כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיך לשכן
שמו שם דהיינו שיוכל השכינה לשרות ביניכם.

'''השמר''' לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע
שנת השמיטה ורעה עיניך באחיך האביון לתת לו נתון
תתן לו וכו' ונ"ל דאיתא בגמ' בבא בתרא דף י' ע"א שאל
טרנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלוקיכם אוהב את הענים למה
אינו מפרנסן א"ל כדי שינצל אני על ידם מדינה של גיהנם א"ל
אדרבה זה מחייב אתכם בגיהנם ואמשול לך משל למה הדבר דומה
למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבש אותו בבית האסורים וצוה
עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקיהו
כדשמע המלך זאת לא כעס עליו ואתם ג"כ קרואים עבדים שנאמר כי
לי בני ישראל עבדים אמר לו ר"ע אמשול לך משל למה הדבר
דומה למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו
ולהשקיהו והלך אדם אחד והאכילו והשקיהו כדשמע המלך זאת לאו
דורן שדר ליה ואנו קרוים בנים שנאמר בנים אתם לד' אלוקיכם
וממילא מוכח מכאן שאם אנחנו במדרגת עבדים אין אנו רשאין
לזון את העניים מפני טעם הנ"ל ואיתא בגמ' מפני מה עושין
שמטה ויש שם הרבה טעמים וטעם א' הוא כדי שלא יהיה לאדם
פתחון פה לומר לי הארץ ומלואה והקב"ה אינה{{הערה|'''אינו'''.}} מושל על הארץ
לכך צוה הקב"ה בשנה השביעית אין לאדם רשות על הארץ ועוד
איתא בגמ' שבן אין לו שני חזקה וא"כ ממה שצוה לנו הקב"ה
לעשות שמטה מוכח שאנו קרוין עבדים שאם אנו קרוין בנים שוב
לא יאמר האדם הארץ ומלואה שלי הוא דבן אין לו שני חזקה
וא"כ מאחר שצוה לנו הקב"ה לעשות שמטה לכאורה אין צריך ליתן
צדקה לעני ומטעם הנ"ל וא"ש פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר
קרבה שנת השבע שנת השמטה וא"כ מוכח שאנו קרוין עבדים
וא"כ וראה עיניך באחיך האביון לתת לו כהמשל הנ"ל ע"כ אנכי
מצוה לך נתון תתן לו. מרבי הגאון ר' מרדכי בנעט.
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:פרשת ראה]]