עריכת הדף "חובות הלבבות/שער הפרישות/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
אבל מה גדר הפרישות המיוחדת וצורך אנשי התורה אליה, נחלקו החכמים בגדרה, מהם מי שאמר הפרישות עזיבת כל מה שטורד מן האלהים, ואמר אחר הפרישות מאוס בעולם וקצר המאויים, ואמר אחר הפרישות מנוחת הנפש וחסימת רעיוניה מכל מה שהוא לה למנוחה, ואמר אחר הפרישות הבטחון באלהים, ואמר אחר הפרישות כסות בשר הערוה ושבר הרעבון ומאוס בזולתם, ואמר אחר הפרישות עזוב אהבת הברואים ואהוב הבדידות, ואמר אחר הפרישות ההודאה על הטובה וסבל הנסיון, ואמר אחר הפרישות מניעת הנפש מכל מנוחה ותענוג גופני, אלא הטבע אשר לא תוכל לעמוד בלעדיו ויוציא זולתו מן הנפש, וזה הגדר יותר ראוי לפרישות הנוהגת בתורתנו משאר הגדרים אשר זכרנו.

אך צורך אנשי התורה לנהוג בפרישות הוא שכוונת התורה להמשיל השכל בכל תאוות הנפש ולהגבירו עליהן, ומן הידוע כי הגברת התאוה על השכל היא ראש כל חטאת וסבת כל גנות, ולא נטה עם אל העולם עד שנטו מן התורה, והשיאם היצר להניח ישוב עולם הצלתם, ונטות בהם מדרך אבותיהם, אשר היה דרך די הצורך בעולם והספק ממנו, ולהסתפק בדבר המספיק לחיות בו, ויפה להם התפארת בו והרבות מהונו, וחבב עליהם להתעדן ולהתנשא בו, עד אשר צללו במצולות ימיו, וחייבם היצר לסבול צער גליהם, והעולם מושל בהם ואוטם אזניהם ומעצים את עיניהם, ואין מהם אחד אלא מתעסק בתענוגו כשישיגנו ויזדמן לו, והוא תורתו ודתו, עד שטרד אותו מאלהיו, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#יט|ירמיה ב יט]]}} תיסרך רעתך ומשבותיך תוכיחך וגו'.

ומהם מי שימנע ממנו התענוג ההוא, ומחשבתו עליו, ונפשו שואפת אליו ותלויה בו ושוגה בבקשתו לילה ויומם, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/לה#ה|תהלים לה ה]]}} און יחשב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב, וכל ימיו הוא בענינו זה טובע, ומהשיג הטוב בו נגזר ונלאה, מפסיד בסחורתו, ונפשו פתוחה ובחירתו רעה, סכל בערך התמורה והמומר בה, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קו#כ|שם קו כ]]}} וימירו את כבודם בתבנית שור וגו', ואינם סרים קרואי ההרגל הגובר ורהבי הצרכים הקבועים לטרד את שעות הפנאי שלהם בתולדות רהביו ולישב בלבם תשוקתם אליהם, וכל אשר התקרבו רחקו, וכל אשר רחקו מאור האמת אשר נפרדו ממנו, התחברו אל היצר אשר ידעו, וככה התאבכה האפלה עליהם וגדל העולם בלבם ויף שכלולו בעיניהם ויושיבו אותו בהחרב שכלם, וכל אשר נוסף העולם ישוב, נוסף שכלם חורבן, עד אשר חשבו דרכו הרעה, כי היא הטובה, ותעותו כי היא הישרה, ושמוהו לחוק ולמוסר, ויורישו אותו האבות את בניהם וגדלו עליו צאצאיהם וצוו בו המונם והתקנאו עליו שריהם, עד אשר נתבסס היצר ביניהם ונתמלא ביתם הבל, ושב בהם הדבר הנכרי בעולם נודע והדרך הנכונה בו נכריה, והמספיק ממותריו קצור בחובותיו, ועשה כל אחד מהם כאשר ראה שעשה רעהו, והאוחז ממנו די סיפוקו נקרא עצל, והמתעצל מהרבות בו מקצר, והמסתפק במספיק ממנו חלש, והעובד אותו משתדל, ומשתבחים בו ומתנשאים, ובעבורו מתחברים וכועסים ורוצים, ובעבור הגמול בו עושים בטניהם אלהיהם ותורתם מלבושיהם ומוסרם חיזוק משכניהם, ותועים במצולות הסיכלות, שבים במרוצת העצלה, עמוסים במעמסות התאוות ומבקשים גמול העובדים במעשה העוברים ומדרגות הצדיקים במנהגי הרשעים, כמו שאמרו חז"ל {{ממ|[[בבלי/סוטה/כב/ב|סוטה כב:]]}} עושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפינחס.

וכאשר הגיע היצר ברוב אנשי התורה אל מה שספרנו, הצטרכו לעמד כנגדו בפרישות המיוחדת אשר זכרנו גדריה בפתיחת השער הזה, ולהתיצב לפניו בה עד אשר תשיבם אל גדר הנכונה התוריה, אשר בה תקנת האמונה והעולם, והיה בדין בעבור זה, שיהיו באנשי התורה אנשים יחידים נושאים הפרישות המיוחדת ומקבלים תנאיה, להועיל בה אנשי התורה עם פנות נפשותם ונטות מדותם אל התאוות הבהמיות עם היצר, ויהיו רופאים לאמונה ולנפשות, יעלו ארוכה להם בעת נטותם מהמדות הטובות אל המדות שאחריתן מגונה, ובעת גבר יצריהם על שכלם, ועת טרדתם במותרי עולמם מהדברים הצריכים מאד לאמונתם, ואם יבוא אליהם חולה האמונה או דוה נפש ממדוי הספקות ימהרו להעלות לו ארוכה באמיתת חכמתם, או בורח מעבודת האלהים ישיבוהו אליה ויבטיחוהו, או עמוס בחטאיו יערבו לו מחילת האלהים בשובו מהם, ואם יבא אליהם שוכח אלהים יזכירוהו, או צדיק יאשרוהו, או אוהב אלהים יאהבוהו, או מגדל ליכולת האלהים יגדלוהו, ואם יחטא יזכירוהו מיד לשוב, ואם יחלה יבקרוהו, ואם יהיה להם מותר מן העולם יעניקוהו ממנו, ואם יפגעהו פגע, יעזרוהו, והם דומים בעולם לשמש שפושטת אורה בעולם עליונו ותחתונו, כי היא מאירה מה שלמעלה ממנה כמו שהיא מאירה מה שלמטה ממנה מן הכוכבים והגרמים, וכן אלה היחידים אשר ספרתי לך, בעוה"ז, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#כו|בראשית יח כו]]}} ונשאתי לבל המקום בעבורם, ואמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קו#כג|תהלים קו כג]]}} לולי משה בחירו, ובעוה"ב, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יא#ל|משלי יא ל]]}} פרי צדיק עץ חיים, ועל כן אמרה דבורה {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/ה#לא|שופטים ה לא]]}} ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ועל המנהג הזה בפרישות תמצא הנביאים עליהם השלום וחסידי קדמונינו בכל דור ודור, כאשר הוא מבואר בספריהם, ואני עתיד לבאר מזה מה שיזדמן לי במקומו הראוי בעזרת הצור יתברך.

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}