עריכת הדף "הרי בשמים/ב/קסט" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''ועד"ש''' בעסק נכבדות שאיש א' מק' הביא את בנו בקשר החיתון עם עלמה אחת ולבסוף נודע לו שהכלה בילדותה הי' לה חולי נכפה ר"ל ואבי הכלה אומר שכבר הוסרה המחלה מקרבה אמנם החתן ואביו לבם נוקפם שמא לא נתרפאה עדיין ושמא תחזור לחולי' אף שנתרפאה ואבי הכלה טוען שאחר שנודע זה להחתן בחודש מנ"א שנה העברה ערך לו מכתב ידידות קודם ר"ה עם ברכת השנה וזה הוא לאות שלא הקפיד ונתרצה בהשידוך שע"כ לא יוכל עוד לבטל הקשר ודורש כ"ת ממני חות דעתי הקלושה בזה:

'''הנה''' לכאורה יש מקום לעיין לפמ"ש הב"ה באה"ע סי' נון לענין המירה אחות המשודכת שאם המירה עוד קודם השידוך הוי כמום שבגלוי דמסתמא ידע ואין לו שום טענה ע"ש וא"כ לפמ"ש בתוס' ב"מ פ'. דנכפה קלא אית לי' ועתוס' כתובות נ"ח. א"כ אפשר לומר דהוי כמום שבגלוי דמסתמא ידע ומחיל אמנם מלבד מ"ש הב"ש שם ס"ק י"א דהכל לפי הענין ובנידן שלנו מקומות החתן והכלה רחוקים זמ"ז ואפי' הי' הקול יוצא ל"ה נשמע להחתן. חוץ לזה הלא התם מיירי בשפחה ושייך לומר דאית לה קלא אבל לענין חיתון הלא נודע שהאבות מסתירים חולי כזה ר"ל כשיארע בבנים בעת שיגיעו לפרקם בכדי שיוכלו להביאם בקשר השידוכין ולכך בודאי אינו מתפרסם. והנה אפי' אם כדברי אבי הכלה כן הוא שעתה כבר נתרפאה בכ"ז מלבד מ"ש בח"מ סי' קי"ז ס"ק י"ב דכשמברר על משודכת שלו שהיתה פ"א נכפה בילדותה יוכל לבטל השידוך משום שמא תחזור ותהי' נכפה ופטור מקנס ואף שלא החליט הדבר עב"ש שם ועתשו' חת"ס ח"מ סי' קצ"ח בכ"ז זהו דוקא כשנתברר שעכ"פ כעת בודאי אין לה החסרון הזה אבל בנ"ד שהדבר ספק שמא גם עתה עוד לא סר ממנה החולי בודאי הרשות ביד החתן לבטל השידוך דבאמת הלא מבואר בתוס' חולין ט"ו: דבחולה והבריא שכיח הדבר שיחזור לחליו ומכ"ש בחולי נכפה שידוע שהדרך הוא להתעורר מחדש גם אחר זמן כביר והרי גם בלעדי החשש דשמא תחזור החולי הרי יכול החתן לומר שהוא מקפיד גם על מה שהי' לה החולי הזה בילדותה ונודע מ"ש הרדב"ז בתשו' ח"א סי' קכ"ד דאפי' במום שאין רוב העולם מקפידין עליו יכול לומר שהוא מן המיעוט שמקפידין ע"ש והלא בתוס' כתובות ע"ד: כ' דלכך ל"מ במומין הלכה אצל רופא וריפא אותן כיון דבקפידת המומין תלוי ולכך אף עתה לאחר שנתרפאת היא נמאסת בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין ע"ש ומכ"ש במום כזה דנכפה שיש סכנה בדבר עסוסי' קי"ז בשם תשו' הרא"ש בח"מ שם ס"ק ט"ו וב"ש ס"ק כ"ב. בודאי קפידא רבה איכא וכיון שלא נודע להחתן מזה בשעת ההתקשרות הוי זה כנדרי שגגות ולא חל עליו חרם התנאים ואף דעכ"פ צריך התרה מ"מ יכולין להתיר לו בלתי ידיעת הצד הכלה דאף דנשבע לחבירו אין מתירין לו אלא בפניו בכ"ז הלא מבואר ביו"ד סי' רכ"ח ס"כ באיש ואשה שנשבעו לישא זא"ז אין מתירין לא' בלא דעת חבירו אבל אם נתנה אמתלא טובה לדברי' שמאיס עלי' ואינה רוצה להנשא לו מתירין לה שלא מדעתו ע"ש ובנ"ד הלא אין לך אמתלא טובה מזו. ומה שטוען אבי הכלה שכיון שאחר שנודע מזה להחתן כתב לו אגרת שלומים קודם ר"ה עם ברכת השנה מסתמא נתרצה ומחל זה לאו כלום הוא דאף דבס' בית מאיר בצלעות הבית סי' ו' מסתפק לומר דהיכי דאחר שנודע לו מהמום נהגו אהבה וריעות ושגרו דורונות זל"ז שוב א"י לבטל השידוך דהוי כנשתמש בהמקח אחר שנודע לו מהמום דאמרי' דמחל בכ"ז הלא מבואר במכתבך שכשנודע להחתן ואביו מזה באמת צעקו מרה שרוצים לבטל השידוך וכי משום שכתב החתן לאבי הכלה ברכת השנים חוזר וניעור הקשר אתמהה. ובאמת גוף דין זה הניח הב"מ שם בצ"ע ולדעתי הקלושה ל"ד כלל להא דנשתמש במקח אחר שנודע לו המום דשא"ה דאם איתא דאינו רוצה בהמקח ואינו שלו איך יערב לבו להשתמש בחפץ שאינו שלו כענין דא' בב"מ קי"ז אסור לו לאדם שיהנה מממון חבירו וע' בב"ב ל"ג לא חציף אינש למיכל פירות דלאו דילי' ולכך אמרינן דבודאי נתרצה בהמקח ומאי ראי' היא זו לענין מום בשידוך בשליחת דורונות דהרי אפשר שאף שבלבם יודעים שהשידוך בטל מחמת המום בכ"ז לא בטל אהבה שביניהם וחושבים שבהתבטל השידוך בבי"ד יוחזרו הדורונות ובפרט במום גדול כזה דנכפה ל"ש לומר דמסתמא מחל דומיא דכ' התוס' רפ"ק דיבמות גבי אילונית דמסתמא אין אדם מוחל במום גדול כזה וכ"ש במום זה שיש סכנה כנ"ל וע"כ מכל הני טעמי דאמרן אין החתן מחויב לקיים השידוך:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>