עריכת הדף "הרי בשמים/ב/קא" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''ובנידן''' הד"ת שבא לפניו בעסק שהי' חלוקת עזבון בית נחלה בין שני קרובים עפ"י בוררים ונכתב בפסק הבוררים שלהא' אין רשאי לעשות בחלק ביתו שענק ולהב' אסור לעשות חנות וקנס להעובר סך שני מאות ר"כ מדי שנה בשנה וזה הי' יותר מעשרים שנה ועתה השותף שאסור לו לעשות חנות בחלקו ירד מאד מנכסיו והנושים רוצים למכור ביתו שהמה עומדים אינטאבולירט על הבית והנה חתנו של השותף הלז רוצה לקנות קצת מחלק ביתו למען היות למשען חותנו ולמעין מחיתו ישיתהו לכלכל מזה אותו ואת ב"ב ולא יצא נקי מנכסיו אך בזאת יאות לו לעשות זאת באם שיהי' לו רשות עפ"י ד"ת לעשות לו חנות כי חתנו יש לו מסחר חנות ונסתפק כ"ת אם יש להרשות לו לעשות חנות אחר שיקנה החלק מהבית הנ"ל כי הלא אם ימכרו הבע"ח את ביתו בודאי יעשה הלוקח כחפצו כי הנושים המה אינם יהודים וגם יען שלא נכתב בכתב מהבוררים איסור הנ"ל והקנס על ב"כ של השותפים איפשר שאינו חל רק על השותפים בלבד ולא על ב"כ:

'''הנה''' לכאורה אילו הי' נכתב בכתב רק איסור החזקת חנות בלבד אין לשיור זה על מה לחול דרק אם שייר המוכר לעצמו מהפירות קיי"ל בח"מ סי' ר"ט ס"ז דמשייר בעין יפה שייר ואמרינן דשייר מקום הפירות אעפ"י שלא פירש אבל איסור החזקת החנות שהוא בדרך שלילה שלא יעשה חנות אינו רק כקיבל עליו השותף הזה חיוב על גופו דחל אפי' בדשלב"ל אבל על הקונה ממנו בודאי אינו חל חיוב זה דבכה"ג שאינו רק חיוב גופו ל"א מה מכר ראשון לשני כו' כמבואר מד' תשו' הרשב"א שהובא ברמ"א ח"מ סי' קנ"ד סי"ט לענין סתימת חלונות ע"ש ומתשו' פרח מטה אהרן ח"א סי' ז' שהסביר דבריו וז"ל דכיון שבעל החצר לא זכה באותו אויר שכנגד החלון משום שא"ב ממש ול"ה יכול לסתום החלון אלא משום שהגוי נתחייב לסתום כשהוא הי' רוצה שיסתום א"כ מש"ה יכול לומר כיון שאתה לא זכית באויר אלא שבאת לסתום מכח חיוב שנתחייב הגוי לסתום אני לא נתחייבתי עכ"ל ואף דשם בסי' ח' בתשו' הגאון ר' חסדאי הכהן כתב דדוקא בנידן דתשו' הרשב"א שא"ל אני אסתום כו' משמע דוקא הוא ולא אחר אבל בלא"ה לא עדיף לוקח מגברא דאתי מחמתי' דכיון שנתחייב הוא נשתעבדו נכסיו באותו חיוב ממילא גם על הקונה ממנו רמיא חיוב זה ע"ש וכ"כ בסי' ט' שם באריכות בכ"ז נ"ד לכאורה יש לדמות להך דתשו' הרשב"א כמבואר למעיין אמנם י"ל דעכ"פ הוי כמו תנאי בהחלוקה וכיון שלא ירצה הלוקח לקיים תנאי זה יוכל השותף הב' לבטל החלוקה מעיקרא. ואף שלא נכתב במשפטי התנאים בכ"ז כיון דזה אומדנא דמוכח טובא שלא רצה בהחלוקה רק באופן זה כדי שלא יפסיד פרנסתו יען שהוא יש לו חנות בחלק ביתו שממנו פרי מחיתו ימצא ובכה"ג דהוי אומדנא דמוכח מהני ג"ד בלבד ול"ב משפטי התנאים כמ"ש בתוס' קידושין ו': ובכ"ד ובס' שעה"מ מביא פלוגתת הראשונים בזה:

'''אמנם''' באמת בנ"ד כיון דנזכר בהכתב חיוב קנס מצד העובר שני מאות ר"כ לשנה א"כ גלו אדעתייהו שא"ר לבטל עי"ז החלוקה כשיעבור א' מהם רק לשלם ב' מאות ר"כ לשנה אמנם כיון שכן שפיר יש לשיור מקום לחול והו"ל כהא דהמוכר עבד לקנס בגיטין מ"ג. ואף דשם הוא בעיא דלא איפשטא היינו משום דהוי דשלב"ל אבל בכנ"ד הוי כשייר לעצמו הקרקע שכשיעשה חבירו עליו חנות ישלם לו ב' מאות ר"כ לשנה דלעצמו קיי"ל דמשייר בעין יפה משייר אכן צריך לעיין בהכתב אם נכתב חיוב הקנס באופן דלית בי' טענת אסמכתא. ובדבר הטענה שבלא"ה אולי יקנו אותו על הליציטאציע אינם יהודים והם לא יקיימו הפינקט הזה אחרי שבדיניהם אינו מחיוב. מה לנו בזה דמלבד דאיפשר שיהי' הקונה ישראל ויציית דינא הרי אפי' אם יהי' א"י בכ"ז אם הי' בא הנכרי לימלך עמנו בודאי היינו מורים לו שאינו רשאי לעשות חנות ואטו בשביל שהעכו"ם לא יציית ד"ת נתיר להישראל הבא לקנות לעשות נגד הד"ת וע"כ לפענ"ד אין מקום להתיר לחתן השותף הזה לקנות חלק הבית ע"מ שיעשה חנות ולהפטר מחיוב הב' מאות ר"כ לשנה כפי הכתב שנעשה ביניהם ועמ"ל פ"ו מה' שבועות סוף הלכה ז' מ"ש בשם תשו' ריב"ש סי' ר"פ זהו מה שנלפענ"ד בזה פשוט וברור דברי ידידו ש"ב דור"ש באהבה:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>