עריכת הדף "הרי בשמים/ב/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<small>בעזה"י יום ג' טו"ב סיון תרנ"א לפ"ק סטרי

::ישפות ה' שלום וברכה לכבוד ש"ב ידידי הרב המאה"ג הותיק בנש"ק מוה' '''שמואל ראבין''' נ"י אבד"ק '''קאראטשין''' יצ"ו.</small>

'''מכתבו''' הגיעני והנני לתשובתו עד"ש היות שיש בקהלתו ביהכנ"ס בנין של עץ ונתרועע אמנם אפשר לתקנו אכן ברצון בני העיר לבנות ביהכנ"ס חדש חומת אבנים אף שאין בידם מוכן מעות לצורך כל הבנין רק בדעתם שאם יסתרו הישן ויתחילו לבנות החדש ירימו הבע"ב תושבי העיר ובני הכפרים מהסביבות נדבות לצורך הבנין ונפש כת"ר בשאלתו אשר תפרד והיתה לארבעה ראשים א' אם מותר לסתור הביהכנ"ס הישן כדי לבנות חדש שא"א להם לבנות סביבות הישן. ב' שהכותל הדרומית של הביהכנ"ס היא כותל הצפונית של הביהמ"ד והכותל הלזו היא בריאה וחזקה אם מותר לסתור כותל ביהמ"ד לצורך הבנין של הביהכנ"ס. ג' אם יבנו כעת הכותל הדרומית של הביהכ"נ שהיא הצפונית של הביהמ"ד לא יספיק מקום הבנין של הישן לבנין של אבנים ויהיו מוכרחים להוסיף על עוביה של הכותל ותתפשט על האויר של הביהמ"ד ויתבטל עי"ז הביהמ"ד. ד'. שאם יסתרו הביהכנ"ס א"א שיתפללו כל הקהל בביהמ"ד ובפרט אם יסתרו הכותל הדרומית של הביהכנ"ס ויהי' הביהמ"ד פרוץ מצד צפון לא יוכלו להתפלל גם בביהמ"ד עכת"ש:

'''מקור''' דין זה נפתח מדברי הש"ס [[בבלי/בבא בתרא/ג/ב|ב"ב ג':]] אר"ח לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי א"ד משום פשיעותא וא"ד משום צלויי מאי בינייהו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתי וברי"ף ורא"ש ור"ן גרסי דאיכא דוכתא לצלויי וכ' הר"ן דלמ"ד משום פשיעותא דמתרשלי מלבנותה ובימים שבינתים לא יהי' להם מקום קבוע להתפלל אבל ודאי כל שיש להם בהכ"נ אחר קבוע לכ"ע שרי דהא ליכא משום צלויי ולא משום פשיעותא דאלו לפשיעותא שלא יבנו לעולם ליכא מאן דחייש לזה. וב[[ט"ז/אורח חיים/קנב#א|ט"ז סי' קנ"ב סק"א]] העלה כן להלכה דהיכי דאיכא בהכ"נ אחר קבוע מותר לסתור הישן אמנם במג"א שם כ' דאפי' איכא בהכנ"ס אחר קבוע ג"כ אסור אם לא שבנאו עכשיו חדש אז שרי. וכן מחולקים הט"ז והמג"א לענין מכירת בהכ"נ של כפרים דכ' הרמ"א בסי' קנ"ג דאינו נמכר רק כשיש להם בהכ"נ אחר ביאר הט"ז כאן דברי הרמ"א דאפי' יש להם מכבר בהכנ"ס אחר ג"כ מותר והמג"א כ' שם בס"ק י"ו דבעינין דוקא שבנאו עכשיו אחר ע"ש. והנה לענין סתירה דחיישינן משום פשיעותא שכ' הר"ן הנ"ל דלא חיישינן רק להתרשלות ולא שלא יבנוה לעולם הי' נ"ל לכאורה לחלק בזה בין ביהכ"נ של כרכין לשל כפרים דבשל כפרים גם ביש להם ביהכ"נ אחר מכבר שרי דלמאי ניחוש אי משום צלויי הא איכא בהכ"נ אחר ולא תתבטל תפלה בצבור ואם משום שלא יבנוהו לעולם וישאר המקום חרוב מאי בכך הרי ביהכ"נ של כפרים יכולין זט"ה להפקיע קדושתו אם לשי' הרמב"ן שהובא ברשב"א ובר"ן במגילה פ' בנה"ע פקעה קדושתה בכדי בלא דמים ולהר"ן שם הא עכ"פ יכולין זט"ה במא"ה להפקיע הקדושה ע"י מכירה אפי' להשתמש בו הד' דברים ויוציאו אח"כ הדמים לדבר הרשות לכל מה שירצו כמבואר בש"ע וא"כ מה בכך שישאר חרוב הא לא גרע ממכירה ואי משום דכ' המרדכי הובא ברמ"א סוסי' קנ"ב דאסור לנתוץ בהכ"נ כמו נתיצת העזרה משום דאיקרי מקדש מעט ואסור משום ל"ת כן לד' אלקיכם אפס דסותר ע"מ לבנות שרי דההיא סתירה בנין מיקרי כמ"ש במרדכי שם וכ"כ במהרי"ק שורש קס"א. וא"כ כשלא יבנוהו לעולם הא עברו למפרע אל"ת כן דבשלמא בבנאו חדש הא כ' במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז בשם הר"ב דפקעה הקדושה מהישן וחלה על החדש ע"ש וא"כ ליכא ל"ת כן משא"כ ביש להם מכבר בהכ"נ אחר הא ל"ש זה וא"כ כל שלא יבנוהו לעולם יעברו למפרע אל"ת כן. ז"א דכבר הוכחתי בתשו' לעיל סי' א'] דאיסור דל"ת כן מדאוריי' ל"ש אלא בדבר שקדוש קדוה"ג שאינו מתחלל לעולם דומיא דמזבח כיון דכתיב בקרא ונתצתם את מזבחותם וגו' ל"ת כן לד' אלקיכם בעינן דומיא דמזבח דקדוש קדוה"ג קדושה עולמית משא"כ בק"ד דמועיל בי' פדיון ל"ש ל"ת כן מה"ת. והא דא' בפסחים מ"ח. אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ואזהרה מהכא ל"ת כן לד' אלקיכם ע"כ מיירי בעצי המערכה דמשפיין לגזירין כדא' במנחות ק"א. דבכה"ג אין להם פדיי'. ופלפלתי בזה אכ"מ וא"כ בבהכ"נ של כפרים כיון דאפשר שיופקע קדושתו ע"י זט"ה הא ל"ש בי' ל"ת מדאוריי' וע"כ ל"ח לשמא לא יבנוהו לעולם דהיכי דליכא רק איסור מדרבנן לא יהי' עבירה למפרע כמ"ש בתשובתי שם. וע"כ כי איכא בהכ"נ אחר שרי לסותרו משא"כ בבהכ"נ של כרכים שאינו נמכר ע"י זט"ה וא"י להפקיע קדושתו י"ל דאיכא ל"ת כן מה"ת וא"כ אפי' איכא בי כנישתא אחריתי אסור לסותרו דילמא לא יבנוהו לעולם ויעברו למפרע אל"ת כן. ושעפי"ז הי' נלפענ"ד ליישב מה שדקדק בס' תורת חיים בסוגי' דב"ב הנ"ל דפריך ובבא בן בוטא היכי אסבי' לי' עצה להורדוס למיסתרי' לבהמ"ק והאר"ח לא לסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי ומשני מלכותא שאני דלא הדרא בי' דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר בי' והק' הת"ח לפי"ד הר"ן הנ"ל דל"ח לשלא יבנוהו כלל ול"ח רק להתרשלות א"כ מאי תי' הוא זה שאני מלכותא דלא הדר הרי אין החשש משום שמא יחזור מלבנותו לגמרי. אמנם לדברינו ניחא דבבהמ"ק הא לטעמא דצלויי או לטעמא דפשיעת ההתרשלות הא ליכא למיחש כיון דגם לאחר הסתירה ל"ה בטל מהקרבת קרבנות כדא' בשבועות ט"ז. אר"י שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ולר"א שם י"ל דעשו קלעים וכ"כ באמת בס' ת"ח אה בביהמ"ק הא איכא משום ל"ת כן מדאוריי' ואיכא חשש שמא יחזור מלבנותו לגמרי ועבר למפרע אל"ת כן כנ"ל וע"ז משני שפיר שאני מלכותא דלא הדר. אמנם יקשה לפי"ז בהא דקא' התם ולא אמרן אלא דלא חזי בה תיוהא אבל חזי בה תיוהא סתרי ובני כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בבי כנישתא דמתא מחסיא סתרי' ועיילי' לפוריא להתם כו' וקשה הרי א' במגילה כ"ו אמר רב אשי ההיא בי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג דמעלמא אתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא מזבנינא לה וא"כ הוי על הבהכ"נ דמתא מחסיא דין בהכ"נ של כפרים וא"כ האיך מוכיח דבחזא תיוהא מותר לסותרו מהא דר"א דילמא הי' שם עוד ביהכ"נ אחר וא"כ ליכא חשש רק לשמא לא יבנוהו לעולם וקעבר למפרע אל"ת כן וכיון דדין בהכ"נ של כפרים יש לו ומצי להפקיע קדושתו הא ליכא למיחש לזה כנ"ל:

'''אמנם''' באמת גוף דבר זה שהמצאנו דבבהכ"נ של כרכים כיון דהוי עלי' קדושה עולמית לכ"ע אסור למיסתרי' אפי' ביש להם בהכ"נ מכבר דחיישי' שמא ימנעו מלבנותה ויעברו למפרע אל"ת כן מדאו' אחר העיון זה ליתא לא מיבעיא לטעם הב' שבתוס' מגילה כ"ו. דהטעם דבהכ"נ של כרכים לא מצו מזבני לה משום דרבים נתנו בבנינו ושמא יש לא' בסוף העולם חלק בו ולהאי טעמא הלא אם בנאוהו בני הכרך משלהם שפיר יכולין למכור כמבואר בירושלמי במגילה שם דפריך והא תני מעשה בר"א בר"צ שלקח בהכ"נ של אלכסנדריים ועשה בה צרכיו ומשני אלכסנדריים עשו אותה משל עצמו ע"ש וכ"ה בתלמודן במגילה שם לענין ביהכ"נ של טורסיים. וא"כ לפי"ז בודאי לא מיקרי קדושה עולמית כיון דמניעת המכירה אינו רק משום דאין אנו מכירין הבעלים אבל אי היו מתבררין הבעלים שפיר הוי מופקע הקדושה בהסכמתן וא"כ לא דמי למזבח. אלא אפי' למ"ש ברמב"ם פי"א מתפילה הט"ז הטעם משום דהואיל ולדעת כל ישראל נבנה נעשה של כל ישראל וכ"ה לטעם הא' שבתוס' מגילה הנ"ל משום דרבים מתפללים בו תמיד אעפ"י שאין נותנים כלום לבנינו בכ"ז כיון דלדעת אותן רבים נעשה חמורה קדושתו וא"י למוכרו ע"ש י"ל ג"כ דהסברא הוא משום דאיפשר יש א' בסוף העולם שאינו רוצה שיפקיעו הקדושה ממנו עב"י סי' קנ"ג ובט"ז שם סק"ו ובמשבצות. [ובאמת יש להכריח ולומר שהוא טעם א' דלהפמ"ג שכ' שזהו טעם שלישי דכיון דבהכ"נ של כרכין מתפללין בו רבים הקדושה חמורה א"כ תקשי מאי. מהני בבי כנישתא דמתא מחסיא שבנאוהו ע"ד רב אשי הלא אכתי כיון דרבים מתפללין בו הקדושה חמורה ולמה יועיל מכירה וע"כ דגם לטעם זה הוא רק משום שמא יש א' בסוף העולם דלא ניחא לי' שתופקע הקדושה וכדא' בירושלמי שאני אומר שמא א' מסוף העולם קנוי בה] אכן באמת מתוך הסוגיא דמגילה שם משמע דהטעם הוא משום לתא דקדושה מדפריך מטומאת נגעים מהא דאר"י אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא בכ"נ ובס"ד מטמאין אמאי הא דכרכין הוו ואי איתא דהטעם הוא משום שא"י מי הם השותפין ושמא יש לא' מסוף העולם חלק בו ולא משום דעי"ז חמירא קדושתי' א"כ מאי בכך דהוו של כרכין נהי דכל ישראל הם שותפין מ"מ קרינן בי אחוזתכם דכל ישראל ע' פסחים כ"ג. וע' בר"ן פ"ב דסוכה שם על הא דדרשינן כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת דר"ל דמזה מוכח דיוצאין בסוכת השותפין ולא ממעטינן שותפות מלך למעוטי שותפין וע"כ מוקמינן לי' למעוטי גזולה ע"ש ובב"י סי' תרל"ז] וע"כ משום דא"א להפקיע הקדושה מטעם הנ"ל ושפיר פריך דהיל"ל דלא יטמאו בנגעים כמו הבהמ"ק. אולם בכ"ז נראין הדברים דלכל הטעמים הוא משום דאיכא בעלים שאין ידועים לנו וא"כ אם בונין במקומו בהכ"נ חדש שהוא טוב ויפה מהישן הלא כ' בתשו' מ"ב סי' ל"ג דבכה"ג בודאי כ"ע ניחא להו בזה לחלל הקדושה מהישן על החדש דהא זכות הוא וזכין לאדם שלב"פ ומה שחולק עליו המג"א בס"ק ט"ז וכ' להוכיח מהרמ"א שם דאפי' בנאו עכשיו אחר אסור אזיל לשי' דאיהו ס"ל דהך עד דאיכא בי כנישתא הכונה שבנאו עכשיו אחרת שפיר מוכח מהרמ"א דאפי' בנאו עכשיו אחרת אסור בשל כרכין משא"כ להט"ז והעומדים בשיטתו דס"ל דמהני גם כשיש ביהכ"נ מכבר א"כ י"ל דבהכי מיירי הרמ"א שם אבל כשבנאו עכשיו חדשה גם בשל כרכין שרי וכ"פ באמת בס' אליהו רבה שם. והרי מצינו בתוס' ב"ק ס"ח: ד"ה הוא דאמר כצנועין דיכול לחלל מע"ש ונ"ר של חבירו שלא מדעתו כיון דזכות הוא לו וזכין לאדם שלב"פ וע' בכורות י"א. לענין פודה פ"ח של חבירו ומה שמפלפל בזה ברי"ט אלגזי שם:

'''איברא''' דלכאורה יש להעיר לפמ"ש במרכבת המשנה פ"ו מה' גירושין דלא מצינו רק זכין לאדם שלב"פ אבל לא זכין מאדם ע"ש ולכאורה יש לה"ר לדבריו מד' הרשב"א בחי' לנדרים ל"ו: בהא דאיבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעת או לא כו' והקשה מפ"ק דחולין באומר לחבירו צא ותרום והלך ומצא תרום אמרי' למ"ד אין חזקה שליח עושה שליחותו דילמא שמע אינש אחרינא ותרם ורחמנא אמר אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ואע"ג דהתם ניחא לי' שתיקן כריו ונימא זכין לאדם שלב"פ ותי' דבתורם משל בעל הכרי ל"מ הא דניחא לי' ובעינן שליחות בפירוש ורק בתורם משלו מהני ניחותא דידי' דנימא זכין לאדם שלב"פ ע"ש וע"כ הטעם משום דאם תורם משל בעל הכרי הו"ל זכין מאדם דלא אמרינן. אכן באמת יש מבוכה רבה בזה בין הראשונים ז"ל ולפי"ד הרשב"א גופי' בתי' גיטין נ"ב. לחד תי' שרי לאפטרופס לתרום אף להניח משום דזכות הוא לקטנים אף שתורם משלהם והוי זכין מאדם ע' בנקה"כ יו"ד סי' ש"ה מ"ש בזה. ובאמת נראין בזה דברי הגאון מהר"ם אבד"ק קאראטשין שהובא במרכה"מ שם שכ' דאמרינן גם זכין מאדם וכנראה מד' הרמ"א ביו"ד סי' שכ"ח ס"ג שכ' דאם זכות הוא לבעלת העיסה רשאין להפריש חלה בלא רשותה משום דזכין לאדם שלב"פ ובט"ז שם מבואר דאפי' ליכא קלקול העיסה מותר הרי דאמרי' ג"כ זכין מאדם וכ"נ מד' הש"ע ח"מ סי' קע"ה סמ"ח קטן שהוא מצרן אם רואין בי"ד שזכות הוא לו יסלקו את הלוקח כו' ואף שקונין הקרקע במעותיו של קטן בכ"ז אמרינן זכין לאדם שלב"פ אף דמפקיעין ממונו והו"ל זכין מאדם וע' בח"מ סי' רל"ה ס"ז ובסמ"ע ובאה"ג שם. וא"כ מכ"ש בנ"ד בביהכ"נ כשבונין בהכ"נ חדש נאה ומהודר ממנו דאין לאורחין בו זכות גמור בודאי יכולין לחללו מטעם זכין לאדם שלב"פ וי"ל דאפי' המרכה"מ יודה בזה דזה ל"ה זכין מאדם כיון שבאמת אין להאנשים דעלמא זכות ממון גמור בהבכ"נ אפי' הוא דכרכין. והרי בש"ע ח"מ סי' שנ"ט ס"ב פסקינן דשרי לגזול ע"מ לשלם יפה ממנו היכי דהתשלומין הם בעין והם יפים מהדבר שלוקח ממנו ומקורו הוא מש"ס ב"ק ס"א: וברא"ש שם וזהו בודאי לא חשבינן לי' כחפצי ביתו שכ' הטור שאיפשר שאינו רוצה למוכרם ע' בקצוה"ח שם וע' ברשב"א חידושי קידושין כ"ג ובמח"א ה' גזילה סי' ד'. ואפי' אם יש קטנים בין אותם שיש להם חלק בביהכ"נ מ"מ הוי הבי"ד כאפטרופסים. וכיון דהוי זכות גמור שרינין להחליף גם חלקם על הביהכ"נ האחר היותר יפה. ואפי' הגדילו א"י למחות בכה"ג ע' חו"מ סי' רפ"ט ובנתה"מ סי' י"ב סק"ב] וא"כ עכ"פ איפשר שתפקע הקדושה גם מהביהכ"נ של כרכין ול"ה דומיא דמזבח וליכא משום ל"ת כן מדאורייתא. גם הרי כ' במג"א סי' קנ"ג ס"ק ל"ז בשם המ"ב דזט"ה דבזה"ז יכולין למכור אפי' בהכ"נ של כרכין עתשו' פנ"י חא"ח סי' ז'. ולבר מן כל דין א"א כלל לומר דאם בשעת סתירה סותרין ע"מ לבנות שאם יארע אח"כ איזה סיבה שלא יבנוהו יעברו למפרע אל"ת כן דהרי לענין נתיצת המזבח והעזרה מפורש ברמב"ם פ"ו מיסוה"ת שאינו אסור רק בדרך השחתה והיינו כשאינו מתכוין בשעת הנתיצה לשום תיקון אבל כל שבשעת הנתיצה הי' מתכוין לשם בנין אף שנתעכב אח"כ מלבנותו ל"ע בהנתיצה למפרע אל"ת כן והכי מתבאר מד' תשו' הרמ"א סי' ק' אות י' ע"ש. ובפרט שדעת רבים מהראשונים ז"ל דכל קדושת ביהכ"נ אינו רק דרבנן בודאי ל"ש לומר דיעשה איסור למפרע בהנתיצה כשלא יבנוהו אח"כ שעל כן נראה כד' הפוסקים הנ"ל דל"ח לשמא לא יבנוהו כלל ולכך כי איכא בהכ"נ אחר קבוע שרי לסותרו וכן מפורש יוצא מדברי הרמב"ן שהובא בר"ן במגילה שם. ובפרט בנידן שלפנינו דנתרועע הבנין של עץ והוי חזי תיוהא דאף דאיפשר לתקן בדק הבית בכ"ז שרי לסותרו ועט"ז סי' קנ"ב סק"ב שפי' תיוהא שנראה בו איזה קלקול ול"ב דוקא שקרוב ליפול ויהי' חשש סכנה וכ"נ באמת מפירש"י ב"ב שם ועט"ז סי' תקנ"א סק"ב והרי דעת הרא"ש בב"ב שם דאפי' להרחיב הבנין הוי כחזי בי' תיותא. ובפרט בנ"ד שרוצין להגביה הביהכ"נ ולעשות חומת אבנים לפאר ולרומם בית אלקינו וע' ב"ב ג'. ומנ"ל דהוי גבוה טפי דכתיב גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון רב ושמואל וא"ל ר"י ור"א ח"א בבנין וח"א בשנים ואיתה להא ואיתה להא:

'''אמנם''' דא עקא מה שרוצין לסתור גם הכותל הדרומית של הביהכ"נ שהיא הצפונית של הביהמ"ד שהיא בריאה וחזקה והרי קיי"ל דביהמ"ד קדושתו גדולה משל בהכ"נ ואיך יהי' ניתר הסתירה של הביהמ"ד בשביל הבנין של הבהכ"נ שהיא קל בקדושתו הימנו וע' בש"ג פ"ד דשבועות במ"ש לענין מוחק השם ע"מ לתקן דלא שרי רק ע"מ לתקן שם זה אבל למחוק שם זה ע"מ לתקן שמות אחרים אסור ע"ש ויש להביא סמוכין לזה מפירש"י [[רש"י/זבחים/פב/א#כיון|זבחים פ"ב. ד"ה כיון]] בהא דקא' התם על המשנה דקתני הנתנין בפנים שנתערבו בנתנין בחוץ ישפך לאמה ופרכינן ונפלוג נמי ר"א בהא ומשני היכי ליעבד ניתיב בחוץ והדר ניתיב לפנים כו' ונתיב לפנים והדר ניתיב לחוץ כיון דאיכא חטאת ואשם דכי נכנס דמן פסולין לא פסיקא לי' ופירש"י וז"ל וא"ת ליפסלינהו חיצונים להכשיר פנימיים למיפסלינהו בידים ל"ק ר"א ומוטב להמתין עד שקה"ח ויפסלו מאליהן וישפכם לאמה עכ"ל הרי דאפי' היכי דבלאו האיסור שנעשה למיפסל חיצונים יפסלו כולן וישפכם לאמה אפ"ה אין לנו למיפסל לחיצונים בידים כדי להכשיר פנימיים וה"ה במחיקת השם אסור לנו למיפסל שם זה ולמוחקו כדי להכשיר שאר הס"ת אע"ג דלולא זה יפסלו כולן ויגנזו ומכ"ש שאסור לנו לעשות נתיצה בביהמ"ד בשביל תיקון הבהכ"נ שהיא קלה ממנו בקדושה וע' ברמ"א א"ח סי' קנ"ב דסתירת מחיצה א' דינו שוה עם סתירת בהכ"נ כולו. ואיפשר דשאני נ"ד כיון דהך כותל גופו משתמש להביהכ"נ ולגבי הבהכ"נ הותר הנתיצה לא איכפת לן אם יש עליו גם קדושת ביהמ"ד. גם בהא יש לפקפק כיון שיהיו מוכרחין להוסיף על עוביו של הכותל ותתפשט על האויר של הבהמ"ד הלא מורידין המקום הפנוי הזה שיעמוד עליו הכותל מקדושתו והרי קיי"ל דגם אויר העזרה נתקדש עתוס' שבועות י"ז. ד"ה תלה ובמ"ל פי"א מה' שגגות ובתוס' זבחים ס"ב: ד"ה אויר קרקע. ואף דמפירש"י ביומא נ"א: גבי אמה טרקסין שכ' וז"ל ולהוסיף על עובי' א"א דכתיב הכל בכתב כו' אלמא דאי לאו משום הכל בכתב היו רשאין להוסיף על עובי הכותל ולמעט חלל הקודש. הנה מלבד די"ל עפ"מ דא' בפסחים פ"ו. דבעזרה ל"א עובי החומה כלפנים רק בששוו לקרקע העזרה אבל הכותל שגבוה מקרקע העזרה יש לו דין עליות דלא נתקדש אבל בהיכל גם העליות נתקדשו כדא' התם היכל שאני כו' ולכך אפי' הכותלים שגבוהים מקרקע ההיכל נתקדשו וא"כ ליכא הורדה מקדושה ולכך אצטריך לומר משום הכל בכתב כו' אבל הביהכ"נ הרי יש לו דין עזרה כמ"ש במהרי"ט ח"ב סי' ד' ול"ה עובי הכותל כלפנים וא"כ איכא הורדה מקדושה. לבר מן דין אפי' אי נימא דגם בעזרה עובי החומה כלפנים אפי' בגבוה מקרקע עזרה כמו שרוצה הפר"ח בא"ח סי' נ"ה להעמיס כן בדעת הרמב"ם פ"ו מבית הבחירה או דנימא כמ"ש בב"י סוסי' קנ"א בשם המרדכי ומהרי"ק דביה"כ שלנו יש לו קדושת היכל. [ושעפי"ז הי' נלפענ"ד ליישב קושי' המג"א סי' נ"ה ס"ק י"ב בהא דכ' שם המחבר מי שעומד אחורי בהכ"נ וביניהן חלון אפי' גבוה כמה קומות אפי' אינו רוחב ד' ומראה להם פנים משם מצטרף עמהם לעשרה והקשה המג"א מפסחים פ"ו. דמוקמינן הך דהחלונות ועובי החומה כלפנים בשורא ובר שורא אבל אם אינו שוה לקרקע עזרה לא נתקדש. ונראה לתרץ דהנה לכאורה יל"ד בהא דפריך בפסחים שם על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו מהך דהחלונות ועובי החומה כלפנים דילמא קאי התם לענין ההיכל כיון דקא' התם לעיל מיני' מהיכל ניקום וניתיב אינש שאני היכל דכתיב ויתן דוד לשלמה בנו כ' וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וא"כ י"ל דכמו דגגין ועליות דהיכל נתקדשו ה"ה דעובי החומה דהיכל נתקדש אמנם באמת לק"מ דרש"י ז"ל נזהר מזה ופי' בד"ה עובי החומה וז"ל אלמא ראש החומה נתקדש דדמי לגגין ועליות עכ"ל ולפי"ז הרי כ' ה[[תוספות/שבועות/יז/ב#וטמא|תוס' בשבועות י"ז: ד"ה וטמא]] דרק עליות דהיכל נתקדשו משום דבקרא מפורש עליותיו אבל גגין דלא כתיב לא נתקדשו וא"כ פריך שפיר דראש החומה הא דמי לגג דאפי' דהיכל לא נתקדש ובכלל עובי החומה הוא ג"כ ראש החומה כפירש"י וא"ש והא דקא' התם בשלמא חלונות משכחת לה דשוו לקרקע עזרה היינו משום דבכה"ג הו"מ לאוקמי גם בשל עזרה ובאמת אי מהא לחוד לא הוי קשיא כלל דהו"מ לאוקמי בחלונות דהיכל וא"כ ממילא מיושב קושי' המג"א הנ"ל דחלונות דביהכ"נ הרי יש עליהן דין חלונות היכל לפ"ד המרדכי ומהרי"ק הנ"ל ושפיר פסקינן דמצטרף. אמנם יקשה לפי"ז ע"ד הרמ"א שם שכ' בשם רי"ו וא"ז דגגין ועליות אינן בכלל בית והעומד עליהן אינו מצטרף הרי כיון דהביהכ"נ יש לו דין היכל א"כ הא גם העליות נתקדשו. וי"ל דרי"ו וא"ז ס"ל כסברת הצל"ח בפסחים שם שכ' דלפי המסקנא אין חילוק בין עליות של היכל לשאר עליות אפס דלא גרעי ממחילות דלא נתקדשו ואפ"ה כשפתוחים לעזרה הם קודש וה"נ עליות של היכל כיון דהיו בהן לולין להיכל ופתוחות לקודש לכך נתקדשו ע"ש. וא"כ לפי"ז עליות שלבהכ"נ אף אי נימא דיש לו דין קדושת היכל כיון שאינן פתוחות לבהכ"נ אינן קודש משא"כ החלונות י"ל דיש להן קדושה לדידהו כיון שהן פתוחות לקודש ולא ס"ל בהא כהצל"ח שכ' דחלונות ל"ה פתוחות לקודש משום שלא נעשו לצאת ולבא דרך שם ויש לה"ר לדבריהם מדברי הירושלמי פסחים פכ"צ הלכה י"ב דפריך התם ל"ל למיתני החלונות כלפנים כיון דקתני עובי החומה כלפנים כ"ש החלונות שהן שקועין בחומה שנתקדשו ומשני דאצטריך בחלון שע"ג האגף דאע"ג דתחת האגף לא נתקדש מ"מ חלון שעל גביו קודש וי"ל דהוא מטעם שהוא פתוח לקודש וס"ל באמת דהו"מ בתלמודן התם למימר דמחלונות ל"ק כיון שהן פתוחות לקודש והא דקא' כגון דשוו לקרקע עזרה לרווחא דמילתא קא' הכי דבכה"ג הן גופן קודש וה"ה דהומ"ל מטעם פתוחות לקודש. אכן לפי"ז יקשה האיך פסק ברמ"א סוסי' קנ"א להך דהמרדכי דהעלי' של הבהכ"נ יש לה קדושה מתורת קדושת היכל ואפשר דמכח חומרא בעלמא אתי עלה אבל לא מדינא ותדע לך שהוא רק בתורת חומרא דהרי כ' תוס' שבועות הנ"ל דרק העלי' דהיכל נתקדש אבל לא הגג ואלו בביהכ"נ הלא תנן במשנה [[בבלי/מגילה/כא/א|מגילה כ"א.]] דאין שוטחין פירות על גגו. וע"כ שהוא רק חומרא ולא מדינא] בכ"ז נראה דעובי החומה של הבהכ"נ לכ"ע לא נתקדש בקדושת ביהכ"נ דהרי בפסחים פ"ה: ובשבועות ט"ו: הקשו התוס' איך אפשר לומר דעובי החומה כלפנים הרי הקידוש של העזרה הי' במה שהבי"ד היו מהלכין בשתי תודות כו' והרי הלכו מבפנים ותי' דאעפ"כ תלוי בדעת הבי"ד והי' מתקדש כל מה שהי' בלבם לקדש ע"ש ולפי"ז תינח לענין העזרה משא"כ הקידוש של הבהכ"נ הוא ע"י התפלות שמתפללין בתוכו כדא' במגילה כ"ו: דהרחוב אין בו קדושה לפי שאין מתפללין בו תדיר והרי מתפללין רק בפנים בחלל הבהכ"נ וממילא עובי החומה אינו מתקדש בקדושת הבהכ"נ אפס לענין איסור נתיצה אנו מחמירין דאיכא בי' איסור דל"ת כן משום לתא דעזרה כמ"ש ב[[שאילת יעבץ/ב/נד|שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ד]]. אבל עכ"פ אם מעמיד כותל במקום פנוי מהבהכ"נ הוי הורדה מקדושה וע' כי"ב בתשו' הרשב"א סי' תקפ"ב וע[[נודע ביהודה/תניינא/אורח חיים/לח|נובי"ת חא"ח סי' ל"ח]]. ובפרט שאז לא יהי' מקום להתפלל גם בבהמ"ד ואיכא משום צלויי ופשיעותא. שע"כ אם אפשר לבנות מבלעדי סתירת כותל הדרומית של הבהכ"נ שהוא הצפונית של הביהמ"ד יש להתיר מטעמים הנ"ל אבל לסתור גם הכותל הלזו אינני רואה מקום להתיר. ה' יזכנו לעלות לציון ברנה לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו בב"א. דברי ידידו ש"ב דור"ש באהבה:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תשובות מתאריך י"ז סיון ה'תרנ"א]]</noinclude>