עריכת הדף "הרחב דבר/במדבר/י" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

והיינו דתני׳ בר״ה דכ״ז בד״א במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות במקום שיש חצוצרות אין שופר ופרש״י ר״ה ותענית. וא״כ משמעות מקום כאן היינו זמן וזה תמוה דא״כ זמן מיבעי. אלא כדברינו והכל בתענית ומקום שיש הארון תוקעין בחצוצרות במקום שאין ארון תוקעין בשופר. ובהר הבית תוקעים בחצוצרות ובשופר. והיינו דאי׳ בתענית פרק א׳ במה מתריעין בשופרות וכן הביא הר״ן ר״ה ריש פ״ג הירושלמי דבתענית תני׳ תוקעין בחצוצרות במקדש ולא בגבולין. ולכאורה הוא תימא שהרי במלחמת מדין ואביה מלך יהודה תקעו בחצוצרות בגבולין והרמב״ן וכן הר״ן תענית פ״א ובר״ה כתבו דדוקא בכנופי׳ דכל ישראל תוקעין בחצוצרות. ותעניות בגבולין לאו כנופיא דכל ישראל המה. ולא מיחוור. שהרי מלחמת אביה לא הי׳ אלא שבט יהודה ובנימין על עשרת השבטים. והרמב״ן בעצמו סיים שלא ידע לפרש ביותר מבואר שהרגיש שאין זה הישוב מרווח. וכן תמה המאור בר״ה פ״ג ע״ז. אבל הנראה כדברינו דחצוצרות אינו אלא בפני הארון שהוא לפני ה׳. וכענין דכתיב כי ה׳ אלהיכם ההולך לפניכם ותנן במס׳ סוטה פ״ז זה מחנה הארון ובירושלמי מיירי בזה״ז שאין ארון:

ובזה מבואר לשון הגמ׳ בהוריות ד״ו שלמה עשה חנוכה שבעה ימים ומה ראה משה לעשות י״ב ימים. משמע דז׳ ימים הוא יותר מספר הראוי לעשות חנוכה. והיינו משום דאיתקיש יום שמחתכם למועדיכם. מה מועד שבעה או א׳ כך עשה שלמה שבעה ועזרא יום א׳ אבל מספר י״ב ראוי לשאול עליו. ובהע״ש סוף סי׳ קע״א הראינו לדעת דסיום התורה הוא ג״כ יום שמחה לישראל. ובאמת הוא זה בעת שאנחנו בגלות והשגחת ה׳ עלינו ע״י ד״א של הלכה הוא דבר א׳ עם חנוכת המזבח בזמן שישראל בא״י ובהמ״ק קיים. שהשגחת ה׳ עלינו ושכינתו הי׳ תלוי בעבודת בהמ״ק שמש״ה כתיב בכרובים שעשה שלמה ופניהם לבית. ללמדנו שגם עיני ה׳ וגם עינינו תלויות על הבית כמש״כ בפ׳ תרומה ובפ׳ פקודי. כך בזה״ז סיום התורה והתחלתה הוא שמחת לבבנו דרך כלל אין שמחת ישראל כמו בזמן שאנחנו עושים סיבה להשכין את אלהי ישראל בקרבנו. כי הוא חיינו:

והנה בספרי יש מחלוקת דתניא ותקעתם בחצוצרות בש״צ הכ״מ אתה אומר בש״צ או אחד לצבור ואחד ליחיד. אמרת במה הענין מדבר בש״צ רשב״ע א׳ בש״צ הכ״מ או אחד צבור וא׳ יחיד ת״ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולות קדק״ד אף שלמים קדק״ד כו׳. ולא נתבאר במאי פליגי ת״ק וב״ע. ולדברינו פליגי אי קאי האי ועל זבחי שלמיכם גם על וביום שמחתכם. והיינו בחנוכת המזבח. ומקריבים אז שלמי צבור ומכ״מ המה קדשים קלים כמש״כ לעיל בחנוכת המשכן ח׳ פ״ח. ה״נ אפשר לעשות כן בחנוכת המקדש. ולת״ק תוקעים עליהם בחצוצרות ולב״ע אין תוקעים אלא בקדק״ד:


ובירו׳ שבת פ״א אי׳ בהא דנ״ל דגבוהה עשרה הוא רשות בפ״ע מדכתיב ודברתי אתך מעל הכפרת. וכתיב כי מן השמים דברתי עמכם. מה התם רשות אחרת אף כאן רשות אחרת. ומקשה אלו מגדל שעומד בתוך הבית גבהה כמה שמא אינו מותר להשתמש ממנו לבית כו׳. וא״כ רשות אחד הוא עם קה״ק. ומשני אלא בשעה שהי׳ מרבע להן את הרוחות. פי׳ והי׳ עומד הארון בחוץ וגם אז נדבר עמו. וזה פשוט בש״ס דילן זבחים דס״א א׳ דקאמר קודם שהעמידו הלוים את המשכן הי׳ כבר המזבח עומד. ונתקשו בזה רש״י ותו׳. והוא מבואר יפה מדיוק לשון המקרא שעד בואם של בני קהת לא נגמר ההקמה מצד שהארון ומזבחות כיונו הרוחות וע׳ מש״כ בס׳ שמות כ״ז א׳ מקור זה הדין שהמזבחות מוכרח להיות ברבוע עולם:




ופרש״י על ארון ברית ה׳ זה הארון היוצא עמהם למלחמה. ובו שברי לוחות מונחים כו׳ וכ״כ בס׳ דברים י׳ א׳. וכבר העיר הרמב״ן שם דזהו דעת ר״י בן לקיש בירו׳ שקלים פ״ד תני ריב״ל א׳ שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר א׳ שהי׳ התורה נתונה בתוכו וא׳ שהיו שברי לוחות נתונים בתוכו זה שהיתה התורה נתונה בתוכו הי׳ מונח בא״מ! הה״א וארון ברית ה׳ ומשה לא משו מקרב המחנה וזה שהי׳ שברי לוחות נתונים בו הי׳ נכנס ויוצא עמהם ורבנן א׳ ארון א׳ הי׳ ופעם א׳ יצא בימי עלי ונשבה. ובתוספתא סוטה פ״ז אי׳ וכלי הקודש זה הארון וי״א אלו בגדי כהונה ר״י בן לקיש א׳ שני ארונות היו א׳ שיוצא עמהם במלחמה וא׳ ששרוי עמהם במחנה. זה שיוצא עמהם במלחמה זהו שהי׳ בו שברי לוחות שנא׳ וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם. וזה ששרוי עמהם במחנה הי׳ בו ס״ת שנא׳ וארון ברית ה׳ ומשה וגו׳ כצ״ל. והנה דעת ריב״ל מבואר שהארון שהי׳ בו ש״ל שהלך לפני העם. הוא הלך גם למלחמה בימי פינחס וע״ז כתיב וכלי הקודש וכך הי׳ לדורות. ומפרש הא דכתיב בפ׳ מלחמה כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם ותנן במס׳ סוטה זה מחנה הארון. היינו הארון ממש והוא שבו ש״ל. אבל דעת חכמים לא נתבאר עדיין היאך מפרשי קראי. אבל בספרי תני׳ הכי וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם. ארון זה שיצא עמהם הי׳ בו שברי לוחות שנא׳ וארון ברית ה׳ ומשה לא משו וגו׳. מבואר דפליגי בזה על ריב״ל דמפרשי דהני תרי קראי של וארון ברית ה׳ אחד הוא. ממילא הוא הארון שהי׳ בקרב המחנה היינו בקה״ק בארון שעשה בצלאל הוא ארון ברית ה׳ הנוסע לפניהם. ולא היו שני ארונות מעולם. וא״כ מדרואין אנו שבימי עלי יצא שלא כדת. מבואר שלא יצא ארון כלל במלחמה. והא דכתיב במדין וכלי הקודש היינו ב״כ. והא דכתיב כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם. היינו כמבואר בתוספתא שם זה השם המונח בארון. ולכאורה קשה לחכמים למאי מפרשי וארון ברית ה׳ שהי׳ בו שברי לוחות. ולא אמרו שהיו בו הלוחות השניות אבל כד דייקת גם בריב״ל שאמר זה שהי׳ עמהם במחנה הי׳ בו ס״ת שנא׳ וארון ברית ה׳ לא משו וגו׳. מנ״ל שהי׳ בו ס״ת. אלא ברור לחז״ל שלא נקרא ארון ברית ה׳ לוחות השניות. שהרי לא נכרת ברית עליהם מחדש. ולא נקרא ברית ה׳ אלא או לוחות הראשונות שנכרת עליהם ברית בראשונה או על התורה שנכרת עלי׳ ברית עם משה אחר העגל כדכתיב כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. וע״ע מש״כ בזה בס׳ דברים ס׳ וילך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}