עריכת הדף "הרחב דבר/במדבר/ה" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

היינו דאי׳ בנדרים דפ״ה א׳ הטעם שאין יכול להדיר כל הכהנים מתרומתו משום דקא אתי למישרא עלייהו שוויא עפרא בעלמא. ופי׳ בשאלתות דר״א פ׳ קרח דלישווי׳ עפרא לא קני׳ ליה. פי׳ דלזה האופן אין התרומה לבעלים כלל. ואינם שלו אלא ליתן לכל כהן שירצה. אבל לא להשליכם לנהר וה״ה לאסור עליהם ולעשות עפרא להם. והכי אי׳ בירו׳ פסחים פ״ד יפרישנה וישליך לאשפה כלום אדם מפקיר דבר שאינו שלו. והן הן דברי הירו׳ נדרים פי״א דמקשה ג״כ למ״ד שאדם יכול ליתן מעשרותיו בטה״נ אמאי כהנים ולוים נהנים לי יטלו בע״כ ומשני פתר לה באומר א״א ליתן מתנה כל עקר. פי׳ שדומה שאומר הכי. והרשב״א והר״ן פי׳ הא דאי׳ בגמ׳ דילן שווי׳ עפרא בעלמא שעשה על עצמו כהפקר. ופלפלו בזה הרבה. אבל העיקר דש״ס דילן בשיטת הירו׳ אזיל. דשווי׳ עפרא על הכהנים וזה אין רשות לבעלים. ויותר מזה כתבנו בהע״ש פ׳ קרח:


ועפ״י זה מבואר הא דאי׳ בסוטה די״ז דמהאלות למדנו לכתוב קללות שבאות מחמת ברכות ולא נתבאר מאי נ״מ. אחר שפי׳ הכתוב הקללות. וכן אינו מובן יפה הא דמקשה שם ובכ״מ הא לית לי׳ לר״מ מכלל לאו אתה שומע הן. ומשני חנקי כתיב. והרי כאן מבואר כפילות התנאי ואת כי שטית ופרש״י בקידושין דס״ב א׳ דבשבועה קמייתא שאין בה אלה לא כתיב הקללה. ויש להקשות ע״ז שאין הדבר פשוט בסוטה די״ח דמשונה שבועה ראשונה מהשני׳ ורבא הוא דהעלה זה והאיך סתים הגמרא כ״כ בקושיא ואינו מפרש דבשבועה שאין בה אלה לא כתיב הכפל. וגם הא גופא ק׳ למ״ל שבועה שאין עמה אלה והרי בשבועה שיש עמה אלה ביאר רב אשי שם דהשבועה בפ״ע ואלה בפ״ע. ולדברינו הכי פשטא דקרא דבאופן השלישי שאין בה אלה המפורש בקרא. אלא יוצאה מברכה וע״ז קאי שבועה שאין עמה אלה. והרי זה האופן אי אתה שומע לר״מ. ומשני חנקי כתיב. אלא שלפרש״י דחנקי קאי על כי שטית א״א לפרש כמש״כ. אבל לפי׳ התוס׳ דחנקי הוא בפ״ע והכהן הי׳ מפרשה מתפרש יפה כמש״כ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}