עריכת הדף "גליוני הש"ס/סנהדרין/עב/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ע"ב ע"א'''}}

'''{{עוגן1|הגיעה}} תורה לסוף דעתו של בן סו"מ.''' נ"ב דוגמתו לקמן צ' א' הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודת עכו"ם:

'''{{עוגן1|חזקה}} אין אדם מעמיד על ממונו.''' נ"ב דוגמתו שבת קנ"ג א' קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו:

'''{{עוגן1|והתורה}} אמרה אם בא להורגך השכם להרגו.''' נ"ב עיין רש"י ברכות נ"ח א' דפי' דהתורה אמרה בדין מחתרת עצמו ע"ש ואין הל' מתיישב כ"כ דהל"ל ואמרה תורה דו"ק ועיין חזקוני פ' פנחס עה"כ כי צוררים הם לכם כ' מכאן אמרו אם בא להרגך השכם להרגו ולב' הפירושים יל"ע דכיון דילפי' ליה מקרא א"כ הא אינו סברא חיצונית וכיון דכה"ת לישראל נאמרה ולא לעכו"ם א"כ ראוי שלא ינהוג דין זה דהבא להורגך כו' בב"נ ואילו בתוס' ע"ז [[תוספות/עבודה זרה/י/ב#חד|י' ב']] ד"ה חד קטיל מבואר דנוהג גם בב"נ וגם צ"ע דבהך דתוס' ע"ז לא חשב העבד כלל להורגו רק שהי' מסתבב ממנו כך וא"כ הרי אין לימוד ע"ז מהך דכי צוררים הם לכם דחשבו להורגם וגם אמחתרת גופי' ק' כן דאיך יש ללמוד מהך דכי צוררים הם שחשבו להורגם אבא במחתרת שאין בא להרוג כלל רק שאילו הי' קם בעה"ב נגדו הי' הורג אבל אין ביאתו להרוג, עיין תוס' ב"ב ז' ב' ד"ה לפי שבח ממון דבא במחתרת אין נחשב בא על נפשות רק על ממון ולא חשיב סכנת נפשות עש"ה ואולם ביומא פ"ה ב' חשיב ליה וודאי סכנת נפשות ע"ש דאמר אמחתרת אשכחן וודאי ספק מנלן וע"ש ברש"י:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>