עריכת הדף "גליוני הש"ס/בבא מציעא/כ/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף כ' ע"א'''}}

'''{{עוגן1|תוד"ה איסורא}}''' כ' '''וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא כו'.''' נ"ב עיין שו"ת חיים שאל [[חיים שאל/ב/לח#לב|ח"ב סי' ל"ח אות ל"ב]] ומש"ש דלתי' ב' דתוס' דמוכח דלקושטא דמילתא ילפי' איסורא מממונא ק' מכמה דוכתי דאמרי' דאיסורא מממונא לא ילפי', עיין מסורת הש"ס כאן ואינו מובן דהא גם לתי' הא' קשה כן דהרי כתבו דרק בא"א החמירו אבל שאר איסור ילפי' שפיר מממון ועיין עוד תוס' יבמות ס"ה א' ד"ה נישאת ועיין שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקנ"ר שכ' דאע"ג דמהני אומדנא להתיר איסור מ"מ לא מהני לאפוקי ממונא ע"ש שכ' וז"ל וליכא למימר אם באיסור החמור סמכי' אאומדנא ממון הקל לא כ"ש דלאפוקי ממונא לא אמרי' הכי דאין כאן ק"ו ודו"ק עכ"ל ונ' כוונתו דאפוקי ממונא הוי איסור לא תגזול וגם הוצאת ממון ולכן עדיף טפי מאיסור גרידא ומשא"כ באוקומי ממונא דאין כאן רק האיסור לבד אבל אין כאן הוצאת ממון וע"כ האיסור שבממון סברא לן דקיל משאר איסורים כדמוכח בכמה דוכתי ודו"ק היטיב וע"ע רש"י סנהדרין כ"ז א' ד"ה אביי כר"מ עש"ה דלפי"ז לכאורה כל ממון יש לו להיות חמור מאיסור דהוי רע לשמים ולבריות עש"ה וע"ע תוספתא סוטה פרק ב' ב' קנאות האמירות בפרשה אחת לבעל ואחת למקום והיינו ג"כ דחטאה כפול לבעל ולמקום אילם שם הוא חטא עצמיי ולא דמי לממון דחטא נגד המקום הוא ג"כ רק במה שחוטא לחבירו לחסר ממונו וע"ע בס' באר יעקב סוף חלק אורח חיים דל"ט ע"א עש"ה וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתנ"ט מש"ש וא"ת היכא ילפי' ממונא מאיסורא כו' ע"ש וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' ע"ט עש"ה כל התשובה ועמ"ש על הגליון לקמן ל' א' בשם הרדב"ז ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"ג ועיין רש"י לעיל י"א א' ד"ה ומר סבר לא ילפי' ועיין שו"ת חכם צבי סי' כ"א והנה ממאי דקיי"ל דס' ממון להקל וס' איסור להחמיר יש ראי' בפשיטות דממון קיל מאיסור ומ"ש האחרונים בשם המהר"י באסאן דטעמא דס' ממון להקל אף דהיא ס' גזל היינו משום דאם נוציא מספק יהי' אצל חבירו ס' גזל צע"ג מגמ' ב"ב נ"ז ב' ואיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא עש"ה ושם אם לא יעמיד הרי לא יעבור השני כלום ועכ"ז שרינן ליה להעמיד לכתחלה ולא משגחינן אס' איסור גזל ואילו מפאת ס' איסור נדר אסור שפיר והרי דלאו דממון קיל בעצם משאר לאו וספיקו בעצם להקל משא"כ בספק שאר לאו ודו"ק וכך הוא ג"כ שטחיות כוונת הגמ' לקמן ל' א' ותו לא דחינן איסורא מקמי ממונא דאף דעשה דהשבת אבידה הרי הוא ג"כ עשה ככל עשין מ"מ הואיל והוא מפאת ממון חבירו קיל ואין בכחו לדחות איסור עצמיי ובחידושי הארכתי וע"ע ב"ב ס' ב' איסורא שאני עש"ה דגם שם מבואר דממון קיל בעצם מאיסור ולגבי ממון היינו איסור היזיק לחבירו מקילינן למיחשיב נפל וחזר ובנה שהוא עדיין אותו הבניין עצמו וכאילו לא נפל ומשא"כ לעניין איסור מחמרינן וחשבינן ליה בניין חדש כאילו בא עתה לבנות מתחלה עש"ה וע"ע ב"ב צ"ד א' אי הכי אמאי ימעט ע"ש דפריך מדוע רובע בטל לגבי ממון ואין בטל לגבי איסור כלאים ומשמע דממון אין קיל מאיסור ואולי זה עצמו תי' הגמ' שם משום חומרא דכלאים ואולם אילו הית' כוונת הגמ' לחומר איסור על ממון הול"ל איסורא שאני או איסורא דכלאים שאני ול' משום חומרא דכלאים משמע דכוונתו על חומר שיש לכלאים בפרטיות גם על שאר איסורין וכבר כתבתי כן בגליון מנחות מ' א' ע"ש ועיין עוד ברשב"ם ב"ב שם ד"ה וקתני ימעט עש"ה ועיין לקמן במכלתין קי"ט א' וצריכי דאי אשמעי' קמייתא כו' עש"ה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>