עריכת הדף "בית מאיר/סוכה/נג/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
'''רש"י ד"ה בין קודש לחול.''' כשקידש היום להודיע שחשיכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה. נראה מפי' רש"י ז"ל שהיה התקיעה אחרונה סמוך לחשיכה ממש, וכמו שכתב שמאז חייב סקילה, וזה תמוה דבהדיא מבואר בפ' ב"מ דלר"י הנשיא בין לפי' רש"י ותוס' היה התקיעה רביעית להדליק את הנר, והכי מבואר בהתוספתא שברביעית דהיינו ג' האחרונות היו מדליקין וכבר מבואר דספק חשיכה דהיינו כל ב"ה שהוא שיעור גדול קודם חשיכה כמבואר בפוסקים אין מדליקין את הנרות, וש"מ מזה דהג' אחרונות מבע"י היה קודם ביה"ש, וכן מבואר במרדכי פ' הנ"ל ע"ש ודוק במה שהביאו התלמידים ראי' לאיסור שבות בקבלה מבע"י מתוס' זו, ואפילו לר' נתן דס"ל השלישית להדליק את הנר, מ"מ הא לא היה שיהיו בין הג' לרביעית דהיינו הג' האחרונות כ"א כדי צליית דג קטן שהוא בלי ספק הרבה מעט משיעור בין השמשות, וש"מ נמי מיני' דהתקיעות האחרונות לאו סמוך לחשיכה הוא, כ"א לכל הפחות סמוך לב"ה וצ"ע גדול ליישב, ונראה לענ"ד לדחוק ולומר דמה שכתב להודיע שחשיכה אין ר"ל חשיכה ממש דפשיטא זה כ"ע רואים, אלא ר"ל שחשיכה ספק חשיכה דהיינו ב"ה, ומה שכתב ויש מעתה חיוב סקילה, אין ר"ל עונש סקילה ממש, אלא חיוב ר"ל ספק חיוב סקילה, נמצא עכ"פ למדין מדבריו שס"ל שסיום תקיעה האחרונה היה ממש מחובר להתחלת ב"ה עכ"פ, וא"כ אפשר לדחות ראיות התלמידים שבמרדכי הנ"ל, דדוקא בקבלה ל"ל, תיפוק לי' דבמלאכה דאורייתא ממילא אסור, משא"כ במקבל מבע"י י"ל דלא מהני כ"א למלאכה גמורה ולא לשבותים, ומ"מ נראה לענ"ד ראיה ברורה לשיטת רש"י עכ"פ שסובר כשיטת התלמידים, מקושי' הגמ' פרק תפלת השחר שמביא הח"צ עצמו סי' י"א, ומה שדחה וכתב תשובתך בצדה, זה אינו לפי' רש"י פרק במה מדליקין שפי' במתני'  שהיא דלא כהלכתא, אלא כרבנן דס"ל כל שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש, ש"מ דלא ס"ל סברת הרמב"ם דרבי לא התיר שבות כי אם במקום מצוה או דוחק, [וכן מבואר בב"י סי' רס"א] וברור לדעתו דקבלה מבע"י גרע מספק חשיכה ואפי' שבותים אסורים, וא"כ מה"ת לן לעשות פלוגתא בין הפוסקים, ומה דתמה הח"צ, האיך יהא עשה בעלמא חמור מספק סקילה, לענ"ד לא תמיה קיימת היא, דודאי חמור ודאי דאורייתא מספק, ואפילו מספק סקילה, ומה שדחה שם ראיות התלמידים דהטמנה שאני, נהי דאפשר דחייתו כהוגן, מ"מ עכ"פ ראיית המתירין שם נמי אזלה לה ואינה, דהא מן התוספתא עכ"פ מוכח דהמתני' דקתני וטומנין איירי ביחיד ששוכן במקום שאין תקעין, ממילא תו מה דתנן במתני' איירי בכה"ג, אבל במקום שתוקעין ומקבלים עלי' שבת אף שבותים כולם בכלל, ובזה נמי אזלה לה ראייתו לדעת הרמב"ם, מדסתם פ' כ"ד ופ"ד ע"ש, כי זה שמעתיק הדינים הנאמרים במתני', וכמו שהמתני' מתפרשה כן דיניו מתפרשים, לכן לענ"ד אין כדאי לסמוך עליו שם בקולא זו, כ"א כפסק הש"ע ס"ס רס"א, ומ"מ עיין בחידושי שבת דף ל"ד, במה שכתבתי שם בקיצור נמרץ, משה נראה ומוכח שפיר שדין זה של קבלת שבת מבוע"י לשבותים,  במחלוקת שנוי', דלהרמב"ם מוכח כדעת הח"צ והט"ז, דהוי דינו ממש כב"ה שלא גזרו עליו משום שבות, ולדעת רש"י ז"ל מוכח איפכא כנ"ל, ודוק מאוד, ושוב ראיתי עוד שפי' רש"י ז"ל הנ"ל עדיין צ"ע גדול, דהאיך אפשר שהתקיעה האחרונה היתה סמוך לב"ש ממש, האיך אמר ר"י בר חנינא שם פ' ב"מ שמעתי שאם בא להדליק מדליק הא בגמר התקיעה היה עכ"פ ב"ה דהיינו ספק חיוב סקילה, ומשנה שלימה שנינו שם ספק חשיכה אין מדליקין, וע"כ לא פליגי רבנן עליה כ"א משום א"כ נחת וכו', אבל בזמן התקיעה מודו לי', ולר"י בר חנינא מוכח דגמר התקיעה היתה מבוע"י , וצ"ע. 
{{ניווט כללי תחתון}}