עריכת הדף "בינת אדם/משפטי צדק/יב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שאלה''' עניים ידועים שלחו לאיזה ק"ק והשלוחים מינו גבאים כוללים לגבות הנדבות והשלוחי' בעצמם השתדלו אצל הרבה ב"ב והנתנדבו ליתן רק קצוב בכ"ש ומינו גבאים בכל עיר ויש מקומות שהגבאים הכוללים שלחו להקהלות לבקש למנות גבאי' ומנו בכל עיר גבאים והם גובים בקהלת' ושולחי' לגבאי' כוללים והנה רצו עיר א' לשנות הנדבות שת"י הגבאים שבעירם לשאר צרכי קהל באמרם דזטה"ע מותרי' לשנות אם שפיר למיעבד הכי:

'''תשובה''' צריכין אנו להקדים בענין שינוי המעות של צדקה יש בו ג' חקירות. א' דאסור לעבורעל דעת הנותן ב' אפי' יסכימו הנותנין מ"מ הא קיי"ל דאסור לשנות ממצוה למצוה אחרת ג' אפי' בענין שמותר לשנות כגון שנתנן ליד גבאי או איש מיוחד שיעשה בו הטוב בעיניו אלא שגבו לעניים ידועים וא"כ תיכף זכו העניים כמעו' הללו ואסור ליתנן לעניים אחרים דהוי גזל גמור שהרי זכין לאדם שלא בפניו ותיכף זכו בה העניים כדאר"י אנא יד עניים אנא וכדאי' להדיא במהרי"ק שרש ז':

'''והנה''' מבואר ברא"ש פ"ק דב"ב והביאו הב"י בסי' רנ"ו ומהרי"ק שם שכתב עלמה שהק' הרא"ש מהא דאי' בב"ב דעושין מקופה תמחוי ומתמחוי קופה עפ"י זטה"ע והא קיי"ל מותר עני לאותו עני ומותר עניים לעניים וכיון שזכו בהם עניי העיר איך מותר לשנות לעניי עולם ותי' הרא"ש דשאני קופה ותמחוי דאין הפסד לעניים בזה דכיון דדבר זה הוא קבוע וא"כ אם ישנו ויתנו התמחוי לקופה שהיא לעניי עולם יחזרו הגבאים ויגבו פעם אחרת אבל ההוא דמותר עניים מיירי שע"י מקרה הוצרכו לגבות מעות לצורך עניים כגון מלבישים או שבאו שם עניים הרבה דומי' דשבויים בהא הוא דאמרי' מה שהגבו לשמם לא ישנוה ליתן לעניים אחרי' עוד כתב הרא"ש דגרסי' בירושלמי דשקלי' מותר עניים כו' ואין ממחין ביד הפרנסי' כלומר שאם ראו שיש צורך בדבר ורצו לשנות אין ממחין בידם עכ"ל וכתב בד"מ סי' רנ"ו דצ"ע שהרי כתב הרא"ש והטור דאפי' לעניים אחרים אסור ליתן וא"כ האיך כ' דאין ממחין ביד הפרנסי' וכ' הש"ך שם ס"ק ז' דלק"מ דהרא"ש כתב דהאי דמותר עניים לעניים מיירי שגבו בדרך מקרה ע"כ צ"ל דכונת הירושלמי דאז אסור לשנות לרשות אבל לדבר מצוה מותר ע"ש. ודברו תמוהים דאם הרא"ש ס"ל דמותר עניים איירי בגבו לשמם א"כ כבר זכו בה העניי' כמש"כ מהרי"ק דהגבאים הם שלוחי עניים ואם כן הוי גזל גמור:

'''והנה''' באמת פשטא דלישנא דהרא"ש משמע כמש"כ בד"מ וש"ך וכ"מ ממהרי"ק ובד"פ ובנ"י אך מאד תמוה ל"ל למתני' למתני כפל מותר עני לאותו עני מותר עניים לעניים ור"ל לאותן עניים וזה משנה שא"צ דמ"ש אם גבו לצורך יחיד או שגבו לעניים הרבה כיון שהגבאים הם שלוחים וכן מותר שבוים כו' מותר שבוי והכל כפל שלא לצורך ועוד שהרי בסיפא תני מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו ואם כן ממ"נ אם ר"ל מותר המתים לאותן מתים דהיינו שירבה בתכריכין מלבד שאסור להרבות בתכריכין ק' דאם כן למה מותר המת ליורשיו ולמה לא ירבה לאותו מת תכריכין ועוד שהרי הטור כתב בסי' רנ"ג גבו לעני והותיר המותר שלו ואם גבו לעניים סתם והותירו ישמרו לאחרים ודבר הנראה לעינים שהוא מעתיק לשון המשנה ובסי' רנ"ו כתב כדברי הרא"ש דאם גבו לעניים לשמם אסור אפילו לעניים אחרים:

'''א"ו''' נראה שאין ספק כלל דמתני' תרתי קאמר וכ"כ הרע"ב שם מותר עניים ר"ל שגבו סתם לעניים וכ"מ מפי' רמב"ם במשנה שכתב מותר המתים פי' כשגובין מעות להוציאם בקבורת מתים כו' ומותר ענו ר"ל שאם גבו לעני ידוע וה"ה לרבים ידועים דמ"ש וכיון שגבו ליחיד או לרבים ידועים תיכף זכה בה אותו יחיד או רבים ושייך לאותו עני וכן מותר שבוים ומותר מתים הכל מיירי שגבו לשבוים ומתים סתם ולא לידועים כמ"שכ הדרישה בסי' שנ"ז דאם אמר הגבאי הגובה מן הקהל תנו לצורך מתים סתם אז המותר לשאר מתים אבל אם אמר לצורך מת זה המותר ליורשיו ומותר עני ומותר שבוי ומותר המת מיירי לעני ושבוי ומת ידוע וכמ"שכ הטור ולפ"ז הא דמחלק הרא"ש בין קופה למותר עני אין כונתו על מש"כ ברישא דמתני' מותר עניים אלא מש"כ בסיפא דמותר עני לאותו עני וה"ה לרבים כיון שהם עניים ידועים דאסור אפי' בעניים אחרים וא"כ ק' מ"ש מקופה ותמחוי שהוגב' ג"כ לצורך עניי העיר ולכן הוצרך לחלק ומה שכתב בירושלמי דאין ממחין ביד הפרנסים קאי על רישא דמותר עניים לעניים דמיירי שגבו לעניים סתם ולא לידועים וא"כ אין כאן מי שיזכה במעות ולכן אין ממחין לשנות ובאמת אפי' לדבר הרשות מותר לדעת ר"ח שהסכים הרא"ש לדעתו דמ"ש משאר הקדשות דרשות לזטה"ע לשנות אפי' למשתי שכרא וא"ל דא"כ למה תני מותר עניים והלא אפילו העיקר מצורך לעניים רשאים לשנות ואפילו לדבר רשות כמו שכתב ר"ת בקופ' ותמחוי ומן הירושלמי משמע דקאי על מתני' דתני בה מותר עניים דוקא זה לק"מ דבאמת העיקר הוא דומה לקופה ותמחוי דאף דיש להם רשות לשנות אפילו לרשות לר"ת מ"מ צריכים לפרוע לעניים כפי הצורך להם וכמ"ש הרא"ש אבל המותר ס"ל להירושלמי דמותר לשנות לגמרי כיון שאין כאן פסידא לעניים ודוק היטיב בדברי הרא"ש שמסיים לכן נראה דברי ר"ת מוכח דמפרש בירושלמי דמותר אפילו לדבר הרשות והב"י שכתב בכונת הרא"ש דדוקא לדבר מצוה צ"ע:

'''ומה''' שכתב הב"י שכ"כ ר' יונה צ"ע דאדרבה בדברי ר"י מוכח איפכא שהרי כתב לחלק דעיקר הצדקה אסור לשנות וההוא דירושלמי דאין ממחין היינו כשהסכימו לשנות המותר לצרכי צבור וכן קופה ותמחוי לא גבו אלא כדי ליתן צרכיהן וכשהותירו רשאין לשנות עכ"ל הרי להדיא דמותר לשנות לכל צרכי צבור והיינו אפילו לדבר רשות והיינו המותר וכ"כ הר"ן שם ודברי ב"י צ"ע:

'''ונ"ל''' דגם ר"י ור"ן שכתבו לחלק בין צורך עניים למותר היינו דוקא שגבו לסתם עניים אבל בגבו לעניים ידועים המותר שלהם ואין בני העיר יכולין לשנות דהוי כגזל וכמ"ש מהרי"ק:

'''ולפ"ז''' גם מה שכתב הש"ך שם ס"ק ז' על דברי הרא"ש שכתב דאם גבו לשמם והותיר אסור אפילו לעניים אחרים וכתב הש"ך דלפדיון שבוים מותר אפילו כה"ג לשנות נ"ל דאזיל לשיטתו דלא נחית לחלק בין אם גבו לשמם או לסתם עניים אבל לפי מה שכתבתי דאם גבו לעניים ידועים זכו העניים וכמו שכתב מהרי"ק ודאי לפ"ש אסור ומה שכתב הש"ך ראיה מסימן רנ"ב ס"ק ג' אין ראיה כלל לגבו לעניים ידועים דשם מיירי מנודר לצדקה בסתם ובזה שפיר קאמר דמדעת אנשי עיר מותר לשנות אפילו בענין שיחסר לעניים אבל בגבו לעניים ידועים ודאי אף לפ"ש אסור ועכצ"ל דהש"ך לא נחית לחלק כמו שמחלק מהרי"ק בדברי הרא"ש אלא דס"ל דהרא"ש בא לחלק אם יש הפסד לעניים אז אסור לשנות אך לפ"ז א"צ לכתוב דנראה לו דין זה ולשפוט למראה עיניו ולהוציא מכח דיוק ומשמעות בסימן רנ"ב דהא דין מפורש הוא בש"ע ססי' רנ"א דיכולים לשנות אפילו מת"ת לצורך ל' פשיטים להגמון ועיין בתשובת רא"ש ריש כלל ו' שכ' משום דהצלת נפשות קודם לכל וא"כ ודאי דעתו אפילו הוא בענין שלא יגיע לת"ת כלום וכ"ש אם יחסר לעניים ואמנם כל זה בגבו לעניים סתם אבל בגבו לעניים ידועים ודאי אסור לשנות אפילו לפ"ש שהרי גוזל אלו עניים אלא דהמותר י"ל דמותר לשנות עפ"י זטה"ע וכמו שכתב ר"י כמ"שכ הב"י דמעיקרא לא היה בדעתם לגבות לצרכם אלא מה שצריך להם ובגבו לסתם עניים אסור לשנות אלא הגבאים או עפ"י זטה"ע אפילו לדבר רשות:

'''והנה''' בענין השינוי יש ג' שיטות דעת רשב"א דנדבת יחיד אעפ"י שמסר לגבאי העיר אסור לשנות מדעת הנותן כמש"כ הב"י בשמו בסי' רנ"ט ודעת הרא"ש דמותר ורמב"ן חילק בדבר דאם מינה הוא בעצמו גבאין אסור לשנות אפילו בני העיר שלא ע"ד נתן אבל אם נתן ליד גבאי העיר א"כ נתן על דעת זטה"ע ע"ש בב"י וכן כתב רמ"א בסי' רנ"ו סעיף ד':

'''והנה''' מהרי"ק בשרש ו' כתב דיש לפסוק כרא"ש דהוא בתרא דרשב"א ור"מ שבמרדכי ג"כ ס"ל כרא"ש וא"כ הם רבים יתמוה מאד שהרי בנידון דמהרי"ק היחידים מינו גזברים וא"כ בזה אדרבה דעת רמב"ן ור' יונה שהביא הב"י שם ורשב"א לאיסור וא"כ הם רבים שהרי שכמו שכתב כיון דהר"מ מסכים לרא"ש ורמ"מ הוא רבו של רא"ש וא"כ ג"כ רמב"ן ור"י היו רבותיו של רשב"א:

'''עוד''' כתב שם לחלק בין אם נתן לחלק מיד לעניים ידועים דאסור לשנות וזהו מתני' דמותר עניים כו' אבל אם מחלקים רק מדי שנה א"כ לא זכו בהם עניים דבודאי לא נתכוונו שיזכו בהם העניים מיד דא"כ לא היו יכולין ליתן שוב לעניים אחרים הבאים אח"כ ע"ש גם זה תמוה דבודאי דעת הנותנים ליתן לאותם עניים שהם שם בחיים ואם ימותו יתנו לאחרים וכאלו התנו לומר ק' מנה לפלוני ואחריך לפלוני ובאמת חילוק זה לא מצאנו בשום אחד מראשונים וכן הב"י ורמ"א אע"פ שהביא דבריו בד"מ מ"מ בש"ע כתב סתם דאם מינה גבאים לעניי עיר אסור לשנות ואם מינה בעצמו גבאים אסור לשנות ולא חילק כמו שחילק מהרי"ק ומה שהביא מהרי"ק ראיה דאל"כ ק' למה בגבו במקרה כתב רא"ש דאסור לשנות ולמה בהתנדב מנורה מותר לשנות ונכנס לדחוקים גדולים וכבר כתב הט"ז בסי' רנ"ט נמי בזה ס"ק ה' דתירוצו אינו מתיישב כלל וחילוק הט"ז הוא ברור דכאן אין מי שיזכה אלא הפרנסים ולכן מותרים לשנות. ובאמת המעיין במהרי"ק יראה דכל זה רק לרווחא דמילתא בדרך מ"ומ אבל כל סמך שלו היה בנידון דידיה שאחד מינה גבאים לעניי ירושלים ושאלו אם מותר ליתן מזה לבנות בה"כנ שבירושלים וכתב דמותרים לשנות שגם זה הוא צורך עניים אבל בנידון דידן אין ס' דגם למהרי"ק אסור לשנות שהרי כתב וכן מוכח מתשובת מהרי"ו הביאו בד"מ סי' רנ"ו סעיף ד' ובט"ז שם ס"ק ד' דלא מחלק בהכי ודלא כמהרי"ק ועיין במהרי"ק שרש קכ"ח שם מוכח להדיא דאסור לשלוח ולפ"ז בנידון דידן שגבו לצורך עניים הידועים ונקרא הצדקה על שמם וא"כ תיכף כשבא ליד הגובה זכו בהם איתן עניים ואסור לשנות אפילו לפדיון שבוים ולא מבעיא במקומות שהשלוחים בעצמם מינו הגבאים וא"כ הם שלוחים מהם ולא מזטה"ע דהוי נדבת יחידים אלא אפילו במקומות שהזטה"ע מינו גבאים מ"מ כיון שאין זה מן הצדקות הנוהגים בכל מקומות רק להפצרת הגבאים הכוללים לפ"ז שהם אינם מכירים מי ראוי למנות לכן בקשו מזטה"ע ונמצא דזטה"ע הם רק שלוחים מגה"כ והמתמנה מהם הוא שליח מהגבאים הכוללים ודומה ממש ליחיד הממנה גבאי ולעניים ידועים דאסור לשנות לכ"ע:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}