עריכת הדף "בינת אדם/איסור והיתר/נט" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


[מב] '''שאלה''' קדירה צוננת העומדת על הכירה וזב תחתיה חלב רותח מה דינו:

'''תשובה''' דין זה מבואר להדיא בסי' צ"ב בש"ך ס"ק ל"ב וביש"ש ובפ"ח שם ובכו"פ ובמנ"י דאף התבשיל אסור דקיי"ל תתאה גבר אך הגאון בעל ח"ד דיבר דבר גדול דלו יהא דמפעפע לפנים מ"מ אין הבלוע יוצא מחתיכה לחתי' שלמעלה ממנה בלא רוטב דהמים שבתוכה ודאי דאין לו דין רוטב כ"ז שהוא צונן ודבריו נראין מאד דבודאי א"א שמה שנכנס לפנים הוא מבשל המים שהרי אפילו בשבת מותר ליתן צונן לחמין אם א"א לבשל בתוכו כדאיתא בא"ת סי' שי"ח אלא דצ"ל דמפעפע לפנים ונבלע בתוך המים או התבשיל וגם בחתי' שנוגע בשולי הקדרה אבל מחתיכה לחתיכה א"א שתצא בלא רוטב ומ"מ אין להתיר כ"א בהפ"מ דכיון דאמרינן דמפעפע לפנים ה"ז דומה לבשר שנפל לתוך חלב צונן דלדעת מקצת פוסקים אם יש בו בקעים אסור אפי' הוא חי כמש"כ בש"ך סי' צ"א ס"ק כ' אך מה שרצה הגאון שם לחלק דוקא כשהיה החלב מכסה כל עובי שולי הקדרה דבסי' צ"ב בש"ך ס"ק ל"ב כתב לאסור התבשיל ובסי' קכ"א כ' דקיי"ל דאינו מוליך הבליעה בכולו ולזה מחלק בין הפסקים וחולק על כל הגאונים הנ"ל והנה באמת לפי שיטת הש"ך שם תמיהתו תמיד קיימת. ואמנם לפי דעת רמ"א בסי' תנ"א שהחליט דמוליך הבליעה בכולו אלא שאין מפליט מכולו דין הנ"ל הוא דין אמת שהרי מוליך בליעתו בכולו אלא שראיתי שהגאון הנ"ל בסי' צ"ב דחה בשתי ידים דברי מ"א וכתב שנעלם ממנו דברי תוס' בזבחים שכתבו דכשהכלי מקצתו קר בזה בודאי לא מפעפע בכולו ועוד כתב שהוא נגד הסוגיא דע"ז דקיי"ל כבכ"פ כבר הארכתי בזה בסי' ס"ב דהעיקר כדעת המ"א וס"ל הא דאמרינן כבכ"פ היינו דאינו שוה שהרי גם במליחה מצינו כן שמבליע בכלי ואינו מפליט מן הכלי וגם לענין עירוי דעת א"ז בשם מהר"ח דמבליע ואינו מפליט כדאיתא בא"וה כלל נ"ח ססי' מ"א ובסימן י' בחום בית השחיטה דמבליע בסכין ואינו מפליט כדאיתא שם בש"ך ס"ק י"ז ומש"כ שנעלם ממנו דברי התוס' כבר כתבתי שם דלפי מה שסיימו התוס' וכתבו ואי מספקא ליה היה לו למיבעיא בשאר איסורים קאי על מש"כ לעיל דהיינו אם מספקא ליה בין שהכלי מקצתו קר בין שכולו חם בכולהו מספקא ליה אי מפעפע וע"כ צ"ל שכן דעת כל הפוסקים שהרי לא מצינו באחד מן הראשונים והאחרונים שכולם כתבו הדין מטיפת חלב שנפל על הקדירה ולא הזכירו שום רמז רמיזא לחלק אם כל הכלי חם או מקצתו קר ועוד לפי הכלל שמסור בידינו שכל דברי תוס' שאינם נזכרים בפסקי תוס' לא קיי"ל הכי ודין זה לא נזכר כלל בפסקי תוס' לחלק בין מקצתו חם לקר אע"כ דהפירוש בתוס' כמש"כ או דלא קיי"ל הכי וא"כ אם באנו לדחות דין מפני דין יותר טוב לדחות דינו דש"ך שכתב בסי' קכ"א כיון שהוכחתי בתשוב' שם דדעת רוב הפוסקים כמ"א וכ"ש שהש"ך גופא אף שכתב בסי' קכ"א דאינו מוליך הבליעה בכול' אפ"ה כתב כאן דהכל אסור דתתאה גבר וכבר פשטה הוראה זו של הש"ך שלא שמענו מעולם מי שחולק ע"ז ומכ"ש לפי מסקנת הפ"ח בסי' קכ"א דבכלי קצר ודאי מוליך הבליעה בכולו וא"כ כ"ש ה"ה הכא כיון דתתאה גבר. ועוד נ"ל דגם הש"ך ודעמי' דס"ל דאינו מוליך הבליעה בכולו היינו למעלה ממקום תשמישו אבל לכ"ע עכ"פ מפעפע כנגדו ובזה מיושב מטיפת חלב דהלכה רווחת לאסור משום ספק שמא מפעפע לפנים. וכן משמע בפשיטות מלשון הטור שכ' ומפעפע לפנים וכ"כ הב"י בפירוש דברי הסמ"ג הביאו הש"ך ס"ק י"ח וא"כ ה"ה הכא:

'''ועוד''' נ"ל דמה שכתב הש"ך דאינו מוליך הבליעה היינו דוקא בשאר כלים אבל בכלי חרס מודה דעכ"פ מפעפע ובזה מיושב מה שהנחתי בצ"ע בתשו' הנ"ל סימן ס"ב דהסמ"ג סותר א"ע שכתב דאינו מוליך הבליעה בכולו ואיך כתב בשם ר"י דמדאמרינן בישול מפעפע ולכן אם נפל טפת חלב על כלי חרם מפעפע בכל החרס ולפ"ז לק"מ דשאני כ"ח ולכן דקדק לכתוב כלי חרס דוקא אבל בשאר כלים באמת אינו מפעפע וא"כ אין כאן סתירה כלל מש"ך דבסימן קכ"א מיירי משאר כלים ובסי' צ"ד כ' ג"כ הש"ך דמוליך פליטתו בכולו והיינו בתנור דהוא כלי חרס:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}