עריכת הדף "ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/מד" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''גם מוספין. ''' מבואר מלשונו דס"ל דכל מוספי השנה אין נמנין אלא במצוה אחת. וכדעת הבה"ג ז"ל וסייעתו אלא שהרמב"ם ז"ל {{ממ|שורש י"ג}} השיג עליהם בזה בכל תוקף. וכתב דא"כ גם שביתת המועדים כולם הו"ל למנות במצוה אחת עיי"ש. וגם הרמב"ן ז"ל החריש כאן ולא ענה כלום על השגתו זו. ושתיקתו נראית כהודאה שלא מצא לו עזר להבה"ג ז"ל בזה. וביותר נפלא הדבר כי רבינו הגאון ז"ל כאן הסכים לדעת הבה"ג. אף ע"פ שבאזהרותיו שע"פ עשה"ד {{ממ|דבור זכור}} נטה בזה מדעת הבה"ג ז"ל. ומנה שם מוסף של כל מועד ומועד ממועדי השנה מצוה בפ"ע. ומוספי החג מנה כל יום ויום מצוה בפ"ע. משום שחלוקין בקרבנותיהן. וא"כ דחה אז דעת הבה"ג ז"ל. ובלתי ספק היינו מטעם זה עצמו שדחה הרמב"ם ז"ל דעתו. ומ"מ כאן חזר בו מדעתו זו והסכים בזה לדעת הבה"ג ז"ל. ומבואר א"כ שנתבררה לו צדקת דברי הבה"ג ושהאמת אתו ואין גמגום בדבריו. ואמנם אחר העיון ראיתי דרבינו הגאון ז"ל בזה לשיטתי' אזיל. דלדידי' מלבד שאין בזה שום קושיא והשגת הרמב"ם ז"ל ממילא בטלה. אלא דאדרבה ע"כ מוכרח שאין כל מוספי השנה נמנין אלא במצוה אחת. שהרי כבר ביארנו בשרשים ובכמה מקומות אחרים דלשיטת רבינו הגאון ז"ל כל מצוה שיש בה עשה כללית שכוללת הרבה פרטים אע"פ שבכל אחד מהם באה מלבד זה עשה פרטית בפ"ע. אינה נמנית בחשבון המצות אלא העשה הכללית בלבד. וכל הפרטים כולן אפילו כשהם משם אחר אינם באים במנין בפ"ע. עי' במבוא {{ממ|סי' ז' שורש תשיעי}}. וא"כ כאן שבסוף פרשת מוספין {{ממ|שבפרשת פנחס}} כתב קרא עשה אחת שכוללת כאחת במצוה אחת כל מוספי השנה כולה. דאחר שהכתוב פורט והולך כל מוסף ומוסף בפ"ע. חזר וכללם יחד. וכתב אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם וגו'. ועל כל המוספין שנזכרו לעיל מיני' קאי. וגם על מוספי שבת שנזכרו לעיל מיניה בההיא פרשה קאי. דאע"ג דבהך קרא כתיב במועדיכם. שבת נמי בכלל. דשבת נמי איקרי בקרא מועד. כדאשכחן דכתיב {{ממ|פרשת אמור}} אלה הם מועדי ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וגו'. וכ"ש ר"ח דאיקרי מועד. ואע"ג דבפ"ב דערכין {{ממ|י' ע"ב}} אמרינן דשבת לא איקרי מועד עיי"ש. מ"מ נראה דהיינו דוקא לומר דבפ"ע אינו נקרא כן. אבל אגב אחריני שפיר נקרא גם שבת כן. משא"כ ר"ח דאפילו בפ"ע נקרא מועד כשאר המועדים. וכדפי' רש"י ז"ל שם עיי"ש. וכן דעת הראב"ע ז"ל {{ממ|פרשת אמור}} דגם שבת בכלל מועד דקרא עיי"ש. וגם הרמב"ן ז"ל שם בפירושו הראשון כתב כן. אלא שבפירושו האחרון לא כתב כן עיי"ש. והר"י אברבנאל ז"ל שם החליט דהעיקר כפי' הראשון של הרמב"ן ז"ל עיי"ש בדבריו. והכי משמע ודאי פשטי' דקרא דמאי דכתיב בסוף הפרשה אלה תעשו לה' במועדיכם על כל המוספין כולן שנזכרו לעיל מיני' קאי. וגם מוסף שבת בכלל. וזו היא דעת רבינו הגאון ז"ל כאן. וכיון דכתיב עשה אחת כללית שכוללת כל המוספין כאחת במצוה אחת. שפיר מנאן רבינו הגאון ז"ל כאן במצוה אחת. אע"פ שבפרטן אתה מוצא ג"כ עשה פרטית בכל אחד בפ"ע. משא"כ במצות שביתה שבכל אחד מן המועדים נאמרה עשה מיוחדת בפ"ע בלבד. אבל לא כתיב בה שום עשה כללית שתכלול כולן יחד במצוה אחת. לכן שפיר נמנו שביתת שבת מצוה בפ"ע. ושביתת כל מועד ומועד בפ"ע. ואין מקום כלל להשגת הרמב"ם ז"ל לפום שיטה זו של רבינו הגאון ז"ל. ואדרבה דברי הרמב"ם ז"ל תמוהים מאוד בזה. כמו שביארנו במבוא {{ממ|סי' ז' שורש י"ג}} עיי"ש היטב וגם במש"כ בפנים {{ממ|עשין ל"ח}} בזה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}