עריכת הדף "ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עונש/כו" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''ומתלהלה באובו. וידעונו. ''' כתיב {{ממ|בפ' קדושים}} ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם וגו' ואזהרותיהם נפק"ל מדכתיב {{ממ|שם}} אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. ומנאן רבינו הגאון ז"ל לעיל {{ממ|לאוין ט"ו ט"ז}} עיי"ש ובמה שביארנו שם בזה. ופי' מתלהלה הוא מלשון הכתוב {{ממ|משלי. כ"ו. י"ח}} כמתלהלה היורה חצים וגו'. ופי' הראב"ע ז"ל שם מתלהלה משתטה. כמו ותלה ארץ מצרים. כלומר נסתכלה עצתם עיי"ש. וזהו שכתב רבינו ומתלהלה באובו וידעונו. כלומר המשתטה באובו או ידעונו. וזה מתבאר עפמש"כ הרמב"ם ז"ל {{ממ|פי"א מהלכות ע"ז הלכה ט"ז}} עיי"ש היטב. ובמש"כ בנמוק"י {{ממ|סו"פ ארבע מיתות}} ובתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל {{ממ|סי' רפ"ג}}. ובתשובות הרשב"א {{ממ|ח"א סי' תי"ג}} ואין להאריך בזה. והנה כאן מיירי בעושה אוב או ידעוני שענשן סקילה. אבל יש בזה עוד שני לאוין בשואל אוב או ידעוני שאינם אלא באזהרה. כדתנן {{ממ|פרק ארבע מיתות ס"ה ע"א}}. ואזהרותיהם מנה רבינו הגאון ז"ל לעיל {{ממ|לאוין י"ח. י"ט}} עיי"ש: 

'''והנה ''' הרמב"ם ז"ל {{ממ|שורש שביעי}} השיג על כל המונים אשת איש ונערה המאורסה ובת כהן כל אחת מהן מצוה בפ"ע. וכתב דטעות הוא. דאין כאן אלא מצוה אחת. דהיינו ל"ת דלא תנאף שכולל אזהרה לכל ענין אשת איש בין שהיא בת ישראל נשואה או ארוסה או בת כהן. אלא שחלק הכתוב בענשן. דאשת איש בת ישראל הנשואה בחנק. והמאורסה בסקילה. ובת כהן בשריפה. ואין זה אלא דקדוקי מצוה של אזהרת לא תנאף. ואין לנו בזה אלא מצוה אחת בחשבון המצות. והכריח כן שם. וז"ל ובבאור יאמרו {{ממ|סנהדרין נ"א ע"ב}} הכל היו בכלל הנואף והנואפת. הוציא הכתוב את בת ישראל לסקילה. ובת כהן לשריפה. בזה ירצו שאיסור אשת איש כולל כל מה שאמר הכתוב בהם מות יומת הנואף והנואפת. אבל הבדיל הכתוב במיתה זו. ושם קצת האישים בשריפה. וקצתם בסקילה עכ"ל עיי"ש. וכוונתו מבוארת להשיג בזה על הבה"ג וסייעתו שמנו במנין העונשין אשת איש בפ"ע במנין חייבי חנק. ונערה המאורסה בפ"ע במנין הנסקלין. ובת כהן בפ"ע במנין הנשרפין. ואמנם ודאי דלפי מה שהבין הרמב"ם ז"ל גופי' {{ממ|בשורש י"ד}} בכוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל במנין העונשין למנות העונשין מצד עצמן במצות בפ"ע. מלבד אזהרותיהן שנמנו במנין הלאוין עיי"ש. א"כ אין כאן מקום השגה כלל. דהרי לפי זה ודאי יש למנות עונש דאשת ישראל הנשואה. ודאשת כהן. ודנערה המאורסה שנאמרו כל אחד בפ"ע. וגם עונשין חלוקין הם. בשלש מצות בפ"ע. אע"פ שאזהרה אחת להן. שהרי לדידהו האזהרה היא לבד והעונשין לבד בחשבון המצות. ואין בזה מקום תלונה אלא ע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל שאין למנות אלא האזהרות בלבד ולא העונשין. אבל הבה"ג וסייעתו ז"ל לשיטתייהו אזלי. וליכא בזה שום מקום קושיא כלל. עד שיש לתמוה על הרמב"ם ז"ל לכאורה דאחר שהשיג {{ממ|בשורש י"ד}} על עיקר שיטת הבה"ג בזה. השגה זו שהשיג עליו כאן היא אך למותר. דחדא באידך תליא והיא היא. ואכמ"ל בזה וכבר ביארנו בזה במק"א: 

'''אלא''' דעיקר דברי הרמב"ם ז"ל אלו בלא"ה כבר השיג עליו הר"ד הבבלי ז"ל ושלח השגתו לבנו של הרמב"ם הר"א מיימון ז"ל כמש"כ בס' מעשה נסים {{ממ|סי' ג'}} דהרמב"ם ז"ל גופיה במקומות אחרים אזיל בזה בשיטת הבה"ג. שהרי הוא גופי' מנה אוב וידעוני כל אחד במצוה בפ"ע. כמבואר בסה"מ שלו {{ממ|לאוין ח' ט'}} עיי"ש. אף ע"ג דאמרינן {{ממ|פרק ארבע מיתות ס"ז}} אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהן ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה עיי"ש. וא"כ לפי מה שהשיג שם על הבה"ג וסייעתו ז"ל לא הו"ל למנות כאן לא אוב ולא ידעוני אחר שכבר מנה {{ממ|שם לאוין ל"ד}} ל"ת דמכשף. והוא ז"ל מנה שלשתן ממש כהבה"ג וסייעתו ז"ל שמנו אשת איש ישראל ואשת כהן ונערה המאורסה כל אחת בפ"ע אע"פ שכולן היו בכלל הנואף והנואפת. ועוד השיב שם ממקומות אחרים עיי"ש. וכן ראיתי להרב כנה"ג בדינא דחיי {{ממ|לאוין צ"ז}} שעמד ג"כ על הרמב"ם ז"ל מאוב וידעוני. ונדחק מאוד לחלק בזה עיי"ש בדבריו שאינם נכונים כלל לדעתי ואין להאריך. וגם הר"י בכ"ר דוד ז"ל {{ממ|בד"א קונטרס ששי}} עמד בזה והניחה בתימא וצ"ע עיי"ש. ודברי הר"א מיימון ז"ל בתשובתו להר"ד הבבלי ז"ל שם נפלאים מאוד בעיני. שהשיב שם על שאר הראיות שהביא הר"ד הבבלי ז"ל בהשגתו שם. ועל עיקר ראייתו שהביא מאוב וידעוני לא השיב כלום. והחריש ולא פנה אליה כלל. ואמנם זו ודאי ראיה מבוארת ומוכרחת היא גם לפי דבריו שם בשאר הראיות של הר"ד הבבלי ז"ל. שחילק שם בין השתתפות בעצם להשתתפות בשם בלבד עיי"ש בדבריו. דהרי כאן בהדיא מבואר בברייתא שם {{ממ|פרק ארבע מיתות ס"ז ע"ב}} שאמרו אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש עליהן ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה עיי"ש. הרי להדיא דמכשפים ממש נינהו. ולא הוציאן הכתוב בפ"ע אלא כדי ללמד על עונש סקילה. הא לאו הכי לא הוה כתב אלא מכשף סתם בלבד שכולל כולם. ומהאי טעמא כתב רש"י ז"ל לעיל {{ממ|שם ס"ז ע"א}} בההיא דאמרינן מכשפה אחד האיש ואחד האשה וכו'. וז"ל דהא באוב וידעוני דמכשפים הם לא חלק בין איש לאשה דכתיב איש או אשה עכ"ל עיי"ש. וכ"כ בטור {{ממ|יו"ד סי' קע"ט}} שכולם בכלל מכשף עיי"ש ובמש"כ בב"י ובב"ח שם. וכן כתב הרא"ם ז"ל {{ממ|ביראים סי' פ'}} דגם אוב וידעוני בכלל אזהרה דמכשפה לא תחיה עיי"ש. וא"כ ודאי השגת הר"ד הבבלי ז"ל השגה גדולה היא על דברי הרמב"ם ז"ל בזה וצ"ע טובא: 

'''איברא ''' דלפ"ז יש לתמוה ג"כ על רבינו הגאון ז"ל. דלפי שיטתו דכל מצוה שיש בה לאו כללי וגם לאו פרטי אינו מונה אלא הלאו הכללי בלבד. אפי' במקום שהם משני שמות. כמו שביארנו בכמה דוכתי. וא"כ כיון דכתיב בה לאו כללי מכשפה לא תחיה. שכולל גם אוב וידעוני בכלל. שגם הם בכלל כל המכשפים כמו שנתבאר. לא היה לו למנות אלא מכשף בלבד במנין העונשין. שזהו מצוה כללית לב"ד לכל המכשפין לדון כל אחד מהם במיתה הראויה לו ולמה מנה כאן מכשף {{ממ|עונש ל"ג}} וגם מנה אוב וידעוני בפ"ע. וגם במנין הלאוין מנה אזהרת מכשף {{ממ|לאוין כ"ג}}. וחזר ומנה שם שאר מיני כשוף כל אחד בפ"ע כמו שנפרטו בקרא. מיהו כבר ביארנו שם דעת רבינו הגאון ז"ל על נכון עיי"ש היטב. אבל דברי הרמב"ם ז"ל לא מיתרצי בהכי. דנהי דאוב וידעוני לא הו"ל בכלל מכשף מטעם שביארנו שם. מ"מ אכתי הא הו"ל בכלל לאו דאל תפנו אל האובות ואל הידעונים. ולשיטת הרמב"ם ז"ל הרי אע"פ שנפרטו כל אחד בפ"ע. מ"מ כיון דבלאו אחד נאמרו אזהרת אחת היא בחשבון הלאוין. וא"כ אף ע"פ שנאמר בכל חד עונש סקילה בפ"ע. מ"מ מ"ש מא"א ובת כהן ונערה המאורסה שהחליט הרמב"ם ז"ל שלא למנותן אלא בלאו אחד. והשיג בזה בכל תקפו על הבה"ג וסייעתו ז"ל. וזו היא בכלל השגת הר"ד הבבלי ז"ל. אע"פ שלא הזכיר אלא ההיא שאמרו אוב וידעוני בכלל כל המכשפין היו. וזו היא ג"כ השגת הרמב"ן ז"ל {{ממ|בסה"מ לאוין ט'}} עיי"ש. ועי' מש"כ בזה לעיל {{ממ|לאוין ט"ו ט"ז}}. ויש לתמוה על הר"א מיימון ז"ל שלא השיב כלום להשגה זו. ובלא"ה גם שאר דבריו שם מתמיהין אצלי. וכבר עמדנו עליהם לעיל {{ממ|עשין ע"ו}} ובמבוא {{ממ|סי' ז' שורש שביעי}}. ולקמן {{ממ|עונש נ"ח}} עיי"ש. ועכ"פ דברי רבינו הגאון ז"ל כאן ברורים ומבוארים ע"פ שיטתו במנין העונשין שלו. וגם לפום שיטתו למנות כל פרט ופרט מצוה בפ"ע אע"פ שנאמרו בלאו אחד או בעשה אחת. ולכן אין להאריך בזה יותר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}