עריכת הדף "ביאור הגר"א/חושן משפט/נח" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} ''' (ליקוט) שטר מקוים.''' ע' תוס' דב"ב ל"ב ב' סד"ה והלכתא (ע"כ):

{{עוגןמ|ב}} ''' (ליקוט) וגובה כו' ואם כו'.''' כדין טענת פרוע בסי' פב ס"ב וכמ"ש בב"ב ע' (ע"כ):

{{עוגןמ|ג}} '''אם יש.''' עסי' עא ס"א:

{{עוגןמ|ד}} '''ואם אח"כ.''' ע"ש ס"ה:

{{עוגןמ|ה}} '''ואם אין.''' עסי' פ"ב ס"ב ור"ל אם טוען השבע לי:

{{עוגןמ|ו}} '''וי"א דאחר.''' דמפרשים בכתובות שם שאומר המלוה שבתורת סטראי נתן לו השליח דאל"כ האיך נאמן במקום שחב לאחרים שמחייב השליח: 

''' (ליקוט) וי"א דאחר כו'.''' דהוי כאלו תופס משלו (ע"כ):

{{עוגןמ|ז}} (ליקוט) אלא אם טוען שהשליח כו'. ר"ל אע"ג שהשליח מכחישו וכמש"ל בשם הריב"ש מההוא בקרא (ע"כ):

{{עוגןמ|ח}} '''ויש חולקין.''' דס"ל דשם מיירי אפי' מודה המלוה דנתן לו ע"ז החוב וכן משמע בר"ן וע"ל ס"ד: 

''' (ליקוט) וי"ח כו'.''' וכמו בההוא בקרא כמש"ל וי"א דוקא כו' וס' ראשונה צ"ל דוקא שם משא"כ בהפקידו וכמש"ש וי"א דוקא כו' ולפ"ז מ"ש וכן מי שהפקיד כו' וי"א כו' פליגי אליבא דס' ראשונה ועוד נ"ל לכאורה דאין מחלוקת שם דריב"ש לא מיירי בתפסו ואפשר שמודה כהריטב"א כמו שמוכח מההוא בקרא וכמ"ש הריב"ש שם עצמו אלא שכ' וי"א דוקא כו' לפי שאינו מפורש בריב"ש וכ"ז אליבא דס' ראשונה אבל אליבא דס' אחרונה לעולם יכול לתפוס אבל אחר העיון נראה שפליג הריב"ש על הריטב"א ושפיר כ' וי"א כו' שהריב"ש כ' הטעם דיכול לתפוס מהבקרא אף שמחייבו להבקרא משום שלפ"ד התופס אין חייב הבקרא כלום והוא אומר שמשקר הבקרא ומ' אבל אם ידוע שאמת כהבקרא א"י לתפוס אבל להריטב"א יכול לתפסו כמ"ש וי"א דוקא כו' ומחולקין בטעם דתפיסה בהבקרא שם מהני והכל אליבא דס' ראשונה כנ"ל. ודברי הש"ך תמוהים שכ' שהריטב"א ס"ל כהיש חולקים דא"כ אמאי מודה לס' ראשונה בבא לידו בתורת פקדון אלא דס"ל כס' ראשונה ומחלק בתפסו כמש"ש דוקא בבא בתורת פקדון צריך להשיב השבה גמורה ועש"ך סק"ט שכן ס"ל לעיר שושן ועיקר נ"ל שדעת הריטב"א הוא דעה שלישית שלדידיה אין חילוק בין שחייב השליח או לא כהי"ח ועב"י סי' פ"ג כ' הריטב"א בתשו' כו' ואפ' תאמר כו' ולענין כו' מ' דלא תליא הא בהא ושם וכ' עוד כו' ול"ד כו' ומיה כו' ודעתו לחלק בין נתנו ברשות בע"ד או שתפסו מידו לעולם מהני אף שחייב לשלם אבל בתורת פקדון לעולם לא מהני אף שפטור מלשלם וז"ש הרב כאן וי"א דוקא כו' ולא כ' אס' ראשונה וי"א דאחר כו' וי"א דוקא כו' משום דהריטב"א ס"ל ששם מהני בכ"ע כהי"ח רק בפקדון אלא שהרב לא ס"ל כוותיה בפקדון דבכ"ע לא מהני כיון שהכל חולקין עליו כ' וי"א דוקא כו' כאלו שאין חולק עליו בפקדון ולא כ' אלא שחולק עליו בתפסו ועש"ך (ע"כ):

{{עוגןמ|ט}} '''וכן.''' ר"ל ג"כ תלוי בפלוגתא הנ"ל כמש"ל:

{{עוגןמ|י}} '''אם טוען כו' אע"ג כו'.''' ר"ל דהמפקיד כופר שלא נתן בשליחותו דאם היה מודה היה נשבע היסת ונפטר עכשיו שכופר וחייב לשלם אחר שהפקידו בידו מ"מ יכול לעכב שאומר לו למה אתה משקר אמור שבשליחותו נתת ותפטר וראיה משם פ"ד ב' ההוא בקרא כו' א"ל מגו כו' אע"ג דהבקרא חייב לשלם לפי דבריו שאומר דלאחר מיתה תפסיה וכמ"ש בב"ק מ"ב ב' ונימא ליה אתפסתיה כו' ולכן הצריכו לסהדי וכמ"ש תוס' שם ד"ה מגו דיכלי כו' מ"מ יכול לעכב כיון שאומר מחיים והבקרא משקר לפי דבריו:

{{עוגןמ|יא}} '''אבל אם כו'.''' לא כו'. כיון שמחייב אותו וכנ"ל לסברא הראשונה וי"א כו' אלא אם טוען כו':

{{עוגןמ|יב}} '''הואיל ולא יוכל.''' שם ב"ק נימא ליה אתפסתיה כו' משום דא"ל אי אהדרתיה כו' וכ"כ הרשב"א שם על תי' משום דא"ל כי היכי כו' דוקא שיכול לברר שחייב לו:

{{עוגןמ|יג}} '''וי"א דוקא כו' ''' אבל אם. כס' האחרונה יש חולקים הנ"ל ומההוא בקרא הנ"ל ואין חילוק כס' האחרונה הנ"ל:

{{עוגןמ|יד}} '''אבל אם.''' תוס' ורי"ף שם בכתובות וב"מ ג' מהגמ' שם חנוני אמר כו' דלא כו':

{{עוגןמ|טו}} '''בטל השטר.''' כפי' וראיתם מעובדא דמסחתא ששם ודאי בטל לגמרי:

{{עוגןמ|טז}} '''אם אמר.''' ואם אמר. שבועות שם ל"א:

{{עוגןמ|יז}} '''ויש חולקין.''' וראיתם מדהצריכו לטענת סטראי מגו דלהד"ם ש"מ דבלא"ה לאו טענה הוא כ"ש במתנה אחר שהוא חייב לו:

{{עוגןמ|יח}} '''אבל בפני ע"א.''' כתובות פ"ח א' אכתי יכולה למימר כו' אלא אמר ר"א כו' וכגי' הראשונים דמודה להו שהוא הודה לפניהם דכתובה אחת היה לה עבסה"ת דאף לגי' רש"י משום דלא שכיחא ערש"י שם: 

''' (ליקוט) וכ"ז דנתנו כו'.''' ממ"ש אי פקח הוא כו' ועוד ראיה מהא דאבימי הנ"ל אף שהוא היה עד ואף שבבה"ת דחה ראיה זו דשם לאחר שנתקנה היסת וכמ"ש תוס' שם ד"ה מגו ובב"ב ל"ד א' סד"ה הוי דאל"כ ה"ל מחויב שבועה ואיל"מ הרמב"ן ס"ל דכיון שאינו אלא מדרבנן לא אמרי' משואיל"מ וכמ"ש בסה"ת שי"ט ח"א בשם הרמב"ן והביאו ש"ך בקיצור בס"ק כ"ה וכמש"ל סי' ע"ה סי"ד ועתוס' בב"ב ל"א ואע"ג דהאי לוקח ידע שהיתה כו' וכן תי' הריטב"א על ההיא דאבימי הנ"ל וכ"נ מגמ' שם דלא כתוס' דקא' לענין שלומי שליח כו' חזינן כו' מ' הא טענת סטראי בכ"ע נאמן אע"ג דאינו נוגע עכשיו לס"ד ודברי התוס' צ"ע כנ"ל ועתוס' דב"מ ג' ב' בד"ה ובכולי כו' ואף שהש"ך ס"ק כ"ג נדחק לתרץ דבריו תמוהין ובהדיא מ' מתוס' הנ"ל דאף בשבועה כעין דאורייתא א"א משואיל"מ ומ"מ בע"א צריך לישבע המלוה כמו אם היה טוען להד"ם וכמ"ש בב"ב ע' וע"ל סי' פ"ט ס"ג בהג"ה וסי' צ' ס"ג אבל בסה"ת בשם הרמב"ן שם כ' דאף שבועה א"צ וטעמו כיון דאף אם היה מכחיש את העד לא היה רק מחוייב שבועה דרבנן כדי להפיס כו' כה"ג א"צ כלל ול"ד להנ"ל סי' פט וצ' ואף דאינו נאמן סטראי אלא במגו דלהד"ם כיון דלהד"ם בעצמו אינו אלא מדרבנן וס"ל דלא כמ"ש תוס' בב"ב ל"ד א' ד"ה הוי ומיהו לפיר"ת כו' ועש"ך ס"ק כ"ה כ"ו וא"ל על הד"מ והסמ"ע שפי' בנאמנות דא"כ ל"ל להרמב"ן כ"ז הא אף במכחישו לעד נאמן כמ"ש הרא"ש בפ' הכותב י"ל הרמב"ן אזיל לשיטתו דס"ל כהראב"ד כמ"ש הב"י בסי' ע"א ?מהו' ט"ז (ע"כ): 

''' (ליקוט) וכ"ז כו' ''' עתוס' שם שחולקין ע"ז וע' תוס' בכתובות פ"ה ב' ובב"ב ל"ד א' שכ' על עובדא דאבימי דהוא משואיל"מ וצ"ע שהם עצמם כ' בב"מ ג' ב' כדברי הרמ"ה ועבב"ב ל"א בד"ה לאו והכא לא הוי מחוייב שבועה דאין כו' ואף שנשבעין עליהן מדרבנן כמ"ש ל"ג א' ד"ה מגו כו' ועיינתי בשרשו שלמד ממ"ש בב"מ ה' שכנגדו קאמינא והוא מטעם משאיל"מ אלא שתיקנו כנגדו משום דלא שבק כו' כמ"ש תוס' שם ואמרי' שם דר"ן תקנתא כו' ולא אמרי' מהטעם דבדרבנן לא אמרי' משואיל"מ ונשאר על ד"ת וקי"ל דבכל הנשבעין ונוטלין תקנתא לתקנתא כו' וא"י ליטול והנתבע נשבע היסת וה"ה בע"א וכ"ז לדברי הרמב"ם אבל להחולקין ס"ל דבשטר מקויים נוטל בלא שבועה דהכי מ' פשטא דגמ' תקנתא כו' ואוקמיה אדאורייתא וכמ"ש בפ' הכותב אא"ר מדרבנן כו' ורמו רבנן כו' וכמ"ש בסי' פ"ב ס"ח וסי' צ"ב ס"ט א"כ לא אמרי' כאן משואיל"מ וכ"ד הרמב"ן במלחמות כדעת החולקים וז"ש הרמב"ן כאן ואינו דומה לנסכא כו' אלא שבועת תקנה כו' והיכא דלא מצי כו' ועש"ך ס"ק כ"ה שהביאו והוא ממש כדברי ועסי' קכ"ו סי"ד בהג"ה ואפי' כו' ועש"ך שם ס"ק ס"ד בשם הר"ן והרשב"א (ע"כ):

{{עוגןמ|יט}} ''' (ליקוט) הואיל כו' אם כו' ''' שפרעו לו כו' כצ"ל ור"ל שהעדים א"י שקבל בתורת פרעון רק שקבל מהלוקחים בשם ולכן צריך להודאתו שדמי כו' ולכן ג"כ דוקא שפרעו לו דמי השור ואף שע"י הודאתו נודע מ"מ הוי מגו במקום עדים כמו בעובדא דנהר פקוד ואף לשיטת הש"ע דס"ב שכ' בד"א כו' כאן גרע כיון שהודה כו' אבל בלא הודאתו אף להג"ה שם שכ' וי"ח וס"ל כו' כאן נאמן במגו שהשור שלו וכיוצא. כ"ז כ' ש"ך ונכון הוא (ע"כ):

{{עוגןמ|כ}} ''' (ליקוט) בטל השטר.''' אבל לי"א דבס"ב שכ' דאין השטר כו' ה"ה כאן וכמ"ש הרא"ש והר"ן שם ש"ך. ואפשר שהטור והר"ב ס"ל כיון של הרי"ף היה פשוט לו שכאן איבטל לגמרי הכי קי"ל אף שהרא"ש והר"ן דחו לא דחו אלא בל' ספק (ע"כ):

{{עוגןמ|כא}} '''אם יש.''' ר"ל אע"פ שלא ידעו אם בתורת כו' כיון שרגלים לדבר כמ"ש בגמ' שם:

{{עוגןמ|כב}} '''ויש מי.''' מטעם הנ"ל:

{{עוגןמ|כג}} '''אם ידוע.''' דג"כ רגלים לדבר ואף למ"ד לא אתרע מודה ברגלים שם בגמ' ונ"ל דתליא בב' החברים אלו אם יש עדים ויש מי כו' ה"ה כאן דטעם א' להם:

{{עוגןמ|כד}} '''מי שנושה.''' כתובות שם וא"צ עדים רק משום שאין ידוע שחייב לו חוב אחר ושם צ"א ב' הני קמאי כו':

{{עוגןמ|כה}} '''ולא עוד.''' קדושין י"ג א' ושם צ"א ב':

{{עוגןמ|כו}} נתן ב"מ ט' ב' היה רוכב כו' ושם י"א הוי תופס לבע"ח כו' ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ביאור הגר"א: חושן משפט]]