עריכת הדף "אמרי בינה/דיני פדיון הבן/ט" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן ט'''}}

'''ודע''' דאם פדה בע"מ להחזיר דבנו פדוי כשמקיים התנאי ובס' עצי ארזים {{ממ|[[עצי ארזים/אבן העזר/כט#ב|סי' כ"ט ס"ק ב']]}} הקשה אמאי אמר ר"א קידושין {{ממ|דף ו'}} בכלהו קני לבר מאשה לפי שאינה נקנית בחליפין ומפרש תוס' ורא"ש גזירה שמא יאמרו אשה מתקדשת בחליפין הוי לי' למימר נמי בפדיון הבן דאין בנו פדוי מטעם זה דל"מ בחליפין דכסף ה' שקלים אמר רחמנא ולא חליפין ומצינו בכ' לכהן חייב אני לך חמשה סלעים בנו פדוי וגזרו דשמא יאמר פודין בשטרות וה"נ נגזור. ולא קשה דא"ד קדושי אשה דשם יש קונה ומקנה דבר האיש קונה אות' ואף דהיא אינה מקנית א"ע דכי יקח איש אשה כתיב רק מבטלת דעתה כמו שכתב הר"ן נדרים {{ממ|דף למד}} מ"מ יש צד קנין דקונה את האשה כמו שדה ונקנית בשטר וכבר כרכרו תוס' ורשב"א ריש מס' קידושין בטעם הדבר דאינה נקנית בחזקה ולכך שייך לגזור במעמלה"ח דדומה לחליפין דיאמרו כמו שנקנית בכסף שקבלה ע"מ להחזיר כך נקנית בחליפין מה שא"כ בפדיון הבן דהכהן אינו מקנה להאב הבן והאב אינו קונה הבן וא"ד למקח וממכר כמבואר בתשובת מהרא"י {{ממ|[[תרומת הדשן/ב/רלה|סי' רל"ה]]}} דאף אם רוצה האב להניח להכהן הבן אינו יוצא [ואף בפדיון פ"ח כ' דלא ידע אם יוצא בנתינתו לכהן וערמב"ם {{ממ|פי"ב}} מבכורים וברדב"ז ח"א {{ממ|[[שו"ת רדב"ז/א/תצו|סי' תצ"ו]]}}] הרי דאין הדבר נקנה רק לקיים מצות נתינה בלבד בזה ל"ש לגזור דיאמרו דיכול לפדות בחליפין כיון דאין כאן נתינה ואינו דומה למו"מ. ואף דמצינו בקידושין {{ממ|דף ח'}} דמייתי הש"ס ראי' דשיראי צריכו שומה מדקתני עגל וטלית זה לפדיון בני אינו פדוי בה' סלעים בנו פדוי וכ' תוס' דללישנא קמא מייתי ראי' והוא משום דלא סמכה דעתו ומפרש בס' עצמות יוסף אף דמה לנו בידיעתו של הכהן מ"מ כיון שהכהן הוא אדון הבכור אם אין לו ידיעה בשווי הדמים אין בנו פדוי וצריך דעת כמו שהאשה צריכה לידע שיעור הקידושין עי"ש מ"מ דעת מקנה ל"ב רק בעינן שידע שהגיע לידו ה' סלעים תדע דהא כ' המרש"ל דאם אין כהן בעיר דמצי לזכות ע"י אחר לכהן ואם חשיב כמכר הא בעינן דעת מקנה וכן נמי סוברים דיכול לפדות אצל קטן ואם בעינן דעת מקנה לא הי' מהני אף בהגיע לעונת הפעוטות דממכרן ממכר מדרבנן מ"מ מד"ת ל"מ א"ו דא"צ רק לדעת שהגיע לידו ויסמוך דעתו שקבל ה' סלעים כמו שחייבו התורה לאבי הבן ומהני זכי' ע"י אחר וכן ע"י קטן כיון דידענו דזכות הוא לו הוי כמו שנודע לו וכמו בכל זכי' ועיין קצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/רמג#|סי' רמ"ג]]}} דהוכיח מדברי תוס' הנז' דאע"ג דפרעון בע"כ הוי פרעון אבל במתנות כהונה בעינן דרך נתינה וא"י בע"כ של הכהן ומש"ה בעינן סמכ' דעתו של כהן ועיין מ"ש לעיל {{ממ|[[אמרי בינה/דיני פדיון הבן/ב|סי' ב']]}} ולמ"ש אינו ראי' דמ"מ אף בע"כ י"ל דמהני כיון דיודע שנותן לו וכמו בגט דמהני בע"כ ואעפ"כ בעינן שתדע שזה גיטה כמבואר גיטין פ' המגרש כן ענין הפדיון. אבל מ"מ לא שייך בי' ענין מקנה וקנין למגזר במעמלה"ח אטו חליפין וז"פ. ועיין בדריש' שתמה על שנהגו לפדות בתכשיטין ובש"ס מדמה לקידושין ובס' קה"י הלכות קידושין {{ממ|סי' ל"א}} מיישב המנהג ע"נ ולדבריו עיקר סמיכ' דעת דכהן הוא שיהי' החפץ שלו א"כ ודאי אינו ראי' מזה דל"מ בע"כ:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>