עריכת הדף "אמרי בינה/דיני טריפות/י" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן י'''}}

'''יש לחקור''' הא דקיי"ל ח"מ {{ממ|סי' רכ"ד}} דכל הנולד ס' ברשותו עליו להביא ראי' ומהני חזקה זו אף להוציא ממון ולדעת תוס' ורא"ש ברמ"א שם אזלינן בתר גמר הקנין ואם בעל החמור משך הפרה ונמצא אח"כ החמור מת אמרינן דברשות בעל הפרה מת. וכן במוכר בהמה לטובחה ונמצאת טריפה ויש ס' אם היתה טריפה קודם שקנה או נטרפה אח"כ על הלוקח להביא ראיה ויתן הדמים אף אם עדיין לא נתן כמבואר {{ממ|סי' רל"ב סי"א}} אם מועיל חזקה הזאת להחזיק' דנטרפ' אח"כ לענין החלב הנמצא ביד המוכר והבהמה נמצאת טריפה באופן דאי אפשר להגביל ולומר סמוך לשחיטה נטרפה רק ע"כ קודם ואמרינן בכ"מ כיון דודאי יצאתה מחזקתה ואי אתה יכול לברר מתי ולתלות בזמן ידוע אוסרין אותה למפרע כמבואר דעת רשב"א בש"ע וטו"ז {{ממ|סי' פ"א}} ומ"מ לענין ביטול המקח מחזקינן לומר דרשות בעל הבהמה לא איתרע ולא מחזקינן ריעותא מרשות לרשות ואמרינן דנעשה טריפה ברשות הלוקח ומוציאין ממון ממילא מותר החלב שביד המוכר או דלמא דוקא לענין לקיים הקנין שהיינו מחזיקין בו מהני סברא זו דכל שנולד הס' ברשותו לגריעותא עליו להביא ראיה וכמו שביאר הריב"ש בתשובה ובש"מ כתובו' {{ממ|דף ע"ו ע"ב}} לבאר דברי תוס' שם ד"ה כל וכן הוא להדיא בתוס' חולין {{ממ|דף נ"א}} ד"ה המוציא דכדי לקיים המכר והקידושין מהני סברא זו שאין לנו לבטל המעשה אבל לענין איסור כיון דמ"מ נמצא ריעותא בהבהמה שלא נוכל להגביל הזמן מחזקינן הריעותא לאסור כל החלב מקודם. ולכאורה יש להביא ראיה מיבמות {{ממ|דף ל"ז}} בכונס יבמתו ונמצא' מעוברת וילדה ס' ב"ט לראשון ס' בן ז' לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי ומוקי בש"ס אף דרוב נשים לתשעה ילדין מ"מ הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה איתרע ליה רובא. ואמאי לא נימא כאן נמצא כאן היה ונאמר כיון דנולד ברשותו ממנו נתעברה וגם שלא לבטל הקנין דאם נאמר שהוא ב"ט לראשון הוי אשת אח שלא במקום מצוה ומתבטל בזה הקנין של היבום. א"ו דלענין איסור ל"מ חזקה הזאת. ומצאתי בתשובת בית אפרים אה"ע {{ממ|סי' קל"ט}} שעמד ע"ז דנימא כ"נ וכ"ה וכתב לתרץ דשם בשעה שבא עליה כיון שהי' תוך ימי הבחנה ואז היינו מסופקים שמא מעוברת היא לא נתחזק הקנין מעולם לכן ל"ה כנולד הס' ברשותו אלו דבריו אבל זה אינו הא מ"מ אחר שעברו ימי הבחנה ול"ה עוברה ניכר לשליש ימיה החזקנו אותה שלא נתעברה ונתחזק הקנין רק אח"כ כשילדה לשבעה באנו לבית הס' א"כ נימא כ"נ וכ"ה שממנו נתעברה כדי שלא לבטל הקנין גם מדברי הש"ע אה"ע {{ממ|סי' קס"ד}} נראה דאף אם כנסה לאחר ימי הבחנה ואח"כ ילדה ויש להסתפק אם מראשון ועבר איזה ימים אחר חודש התשעה ממיתת הראשון דג"כ יש להסתפק אם מראשון או משני אף בכה"ג יוציא בגט והולד שני ס' ממזר דכתב שם {{ממ|סעיף ה'}} הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישים אותה וממתינן לה אם הפילה יחזור ויקיים וכיון שכ' ונמצאת מעוברת דאז מפרישי' אותה ע"כ איירי דכנסה לאחר ימי הבחנה דתוך ימי הבחנה מחויב מיד בהפרשה ואפילו אינה מעוברת אסורה מדרבנן אפילו אם יבא אליהו ויאמר דאינה מעוברת א"ו איירי לאחר ימי הבחנה וכן כתב הבית מאיר שם. וע"כ דאיירי דל"ה עוברה ניכר לשליש ימיה וע"ז קאי שם המחבר {{ממ|סעיף ו'}} ילדה ולד של קיימא לאחר ששה חדשים הולד ס' אם ב"ט לראשון או ב"ז לאחרון הרי דלא אמרינן כ"נ וכ"ה אף דהוא כדי לקיים הקנין שהיינו מחזיקי' בו שנעשה בהיתר גמור וגם לא שכיח כ"כ שישתה' יותר מתשעה חדשים בכ"ז כיון דרוב לתשעה ילדן הוי ס' אם מן הראשון או מן האחרון ול"א כ"נ וכ"ה. אולם באמת אף דחזקת רשות מהני אף להוציא ממון מ"מ לענין איסור אינו מברר הס' ועדיין נשאר במקומו אך א"כ לענין ממון הכי נימא שם כיון דכבר הוחזק בנכסי המת נאמר דמשום כ"נ וכ"ה יחזיק היבם בנכסי המת זה לא נראה ולהדיא מבואר שם בש"ע {{ממ|סי' קס"ג}} יבם המיבם תוך השלשה חדשים וילדה לסוף ט' דיחלקו היבם והס'. ואמאי נימא כ"נ וכ"ה ודוחק לומר דדוקא כיון שיבמ' תוך שלשה חדשים אבל אם אחר שלשה וילדה אחר תשעה חדשים בזה אמרינן כ"נ וכ"ה זה דוחק גם למ"ש אף בכנסה תוך שלשה באיסור מ"מ כשלא הוכר עוברה אח"כ לשליש ימיה היינו מחזיקין להקנין בטוב וא"כ למה ל"נ כ"נ וכ"ה לענין ממון. לכך נראה דשם הא נולד הס' בהולד בן של מי הוא או של הראשון או של השני וזה ודאי נשאר בס' לעולם דחזקת רשות דכ"נ וכ"ה לא יברר הדבר שהוא בבירור בן של השני וכיון דנשאר בס' אם בנו של הראשון הוא שוב ממילא אסורה עליו מס' דבן אין לו כתיב עין עליו ולכך ממילא כיון דנשאר בספק בן של מי הוא יחלוקו בנכסי היבם אבל לעולם י"ל דחזקת כ"נ וכ"ה היינו חזקת רשות מהני לברר הס' אף לענין איסור:

'''{{עוגן1|גם}}''' בלא"ה דעת הסמ"ע וכן העלה הקצוה"ח {{ממ|סי' רכ"ד}} דדוקא בצירוף חזקת הגוף מהני חזקת רשות להוציא ממון אבל לא עם כ"נ בלבד ועיין בדברי משפט שם שהביא שכן דעת השב יעקב והעבודת הגרשוני. א"כ בס' ויבם דע"כ איירי דליכא חזקה בפרט חזקת הגוף ואף דתוס' שם כתבו דיש חזקת היתר ליבם ע"כ צריך לתרץ דליכא שם כ"כ חזקה וכמו שכתבתי במ"א א"כ ל"מ החזקה דכ"נ וכ"ה. אולם בש"מ כתובות שם מבואר להדיא דאף בלא שום חזקה מהני חזקת רשות להוציא ממון ועי"ש בדברי משפט ובמ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני מכירה {{ממ|סי' מ"א}} לכן צריך לומר כמו שכתבתי כיון דלענין לברר שהוא בנו של אחרון ולהחזיקו בכך לא נוכל לברר שוב ממילא אסורה היבמה על היבם:

'''{{עוגן1|ויש}}''' להביא ראיה דחזקת כ"נ היינו חזקת רשות אינו מברר הס' לענין איסור מהא דמבואר גיטין {{ממ|דף ל"א}} המניח פירות להיות מפריש עליהן תו"מ מעות להיות מפריש עליהן מע"ש מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין אם אבדו ה"ז חושש מעל"ע ובש"ס שם חולקין עליו חביריו על ר"א דמתניתן מקוה שנמדד כו' אלמא משום תרתי לריעותא מחזקינן דנאבדו מקודם. וכן מצינו במתניתין דתרומות {{ממ|פ"ד}} היה בודק את החביות להיות מפריש עליה תרומה ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ס'. ויקשה נימא כ"נ וכ"ה ונאמר כיון דהיינו מחזיקין להקנין שנעשה ונקרא שם תרומה על החביות ושם טבל על מה שקרא השם לפטור לא נחזיק הריעותא מרשות לרשות לא מבעיא אם נאמר טוה"נ אינו ממון ודאי הוי חילופין ממש דומיא דמחליף פרה בחמור ומת החמור דאמרינן כל מי שנולד הס' ברשותו עליו להביא ראי' וה"נ דכוותי' כיון דע"י קריאת שם תרומה הוי כעושה חליפין שזה נעשה תרומה וטבל שבידו נעשה חולין וקריאת השם הוי כעושה קנין המועיל והיינו מחזיקין שבחזקת יין הוא וגם שבחזקת שלא נאבדו ודאי מהראוי לומר שלא לבטל הקנין ונאמר כ"נ וכ"ה וברשותו אתיליד ריעותא דהיינו ברשות הכהנים כיון דכבר יצא מרשותו ולית בי' כלום אלא אף אם נאמר טוה"נ ממון ונימא כיון דאף אחר קריאת השם לא יצא מרשותו לגמרי ועדיין יש לו חלק בהתרומה לפי טוה"נ מ"מ גוף התרומה יצא מרשותו ושייך לכהנים {{עוגן|לג ב}}אלא דיש לו בו טוה"נ ודעת כמה ראשונים דל"ה שם בעלים על כולו רק לפי ערך טוה"נ:

'''{{עוגן1|וכמדומה}}''' שבימי חורפי העיר בזה ג"כ ש"ב הרב הגדול מו"ה '''אשר''' נ"י לדון בזה חזקת כ"נ וכ"ה ואין בזכרוני המו"מ של הלכה שהיה אז בינינו. ולדעת הקצוה"ח הנז' דחזקת רשות ל"מ רק בצירוף חזקת הגוף ולא בנגנב א"ש המתניתין דגיטין כמובן וכן ביין ונמצא חומץ כבר ביאר ע"נ הקצוה"ח בספרו ש"ש {{ממ|ש"ב פ"ב}} דלא הוי חזקת הגוף דמעיקרא דחלא חלא הוי וקלקולו בתוכו אלא שאינו ניכר. אולם להמבואר מדברי תוס' כתובות וכ"כ הנתיבות שם דאף בלעדי חזקת הגוף מהני סברת כ"נ וכאן היה אף להוציא ממון ומה שהביא הקצוה"ח ראיה לדבריו מדברי תוספתא במוכר פרה לחבירו ונגנבה ז"א ברשותך נגנבה וז"א ברשותך יחלוקו. כבר הערותי בזה בהגהותי בדברי חיים שם למה שהעלה אאמ"ו ז"ל שם דבברי וברי אין מוציאין ממון ע"י חזקת רשות א"ש דברי התוספתא דאיירי כשטענו שניהם ברי. ועיין כנה"ג ח"מ שם דהביא ג"כ דעת פוסקים דאף בנגנב מהני חזקת רשות א"כ יקשה ממתניתין הנז' גם אף לדעת המרדכי וקצוה"ח דל"מ רק בצירוף חזה"ג היינו להוציא ממון ל"מ אבל מ"מ מודים דחזקת רשות הוי חזקה מעליא ובצירוף חה"ג מוציאין א"כ שם לענין הפרשת תרומה דליכ' הוצאות ממון אלא לענין איסור למה לא יהני חזקת רשות. א"ו ש"מ דכלל זה לא נאמר רק לענין דבר שבממון ולומר נסתפחו שדיך. מזלך גרם וברשותך נעשה הריעותא אבל לא לענין איסור:

'''{{עוגן1|ולפי"ז}}''' ממילא אף אם הזדמן לדון על ממון ועל איסור במכר לו הפרה לשחיטה ונטרפה אף דמוציאין הממון מן הלוקח ואמרינן ברשותו נטרפה מ"מ אין האיסור נגרר אחר הממון והחלב הנמצא ביד המוכר מן קודם המכירה טריפה ובכה"ג מצינו בס' בכור דאף אם תקפו כהן מוציאין מידו והספיקות נכנסין לדיר להתעשר מ"מ אסור בגיזה ועבודה הרי דלענין איסור לא מחזקינן לחולין וה"נ דכוותי' אף דע"י דלא מחזקינן ריעותא מרשות לרשות ומוציאין ממון מ"מ לענין איסו' אינו מועיל ונשאר הספק על רשות ראשון ג"כ. והטעם י"ל בשלמ' לענין קנין זה שמשך את הפרה לקנות ליכא שום ס' בהקנין דהא אף אם כבר היה מת החמור היה יכול לקנות בהפרה דליכא שום חסרון בעצם הקנין רק מסתמא לא הקנה לו הפרה רק ע"ד שיזכה בהחמור ואם היה יודע שכבר מת החמור ודאי ל"ה מקנה לו לכך כיון דאז בשעת הקנין היינו מוקמינן להחמור בחזקת שקיים אמרינן דלו מת החמור וברשותו וכן בקידושין ונמצא בה מומין דליכא שום חסרון בעצם הקנין רק שבא לבטל ולומר שע"ד זה שיהיה בה מומין אז לא קדשה ואז היתה בחזקת של"ה בה מומין לכך אף שנמצא בה אח"כ מומין אמרינן דברשות הבעל נעשה שלא לקלקל רשות אביה כיון דסוף סוף ליכא חסרון בעצם הקנין ואמרינן דזה הקנה הפרה בעד חזקת חי של החמור וכן כנסה בעד חזקתה ונתחייב בכתובה. ואין ריעותא שנמצא ברשותו מעורר לבטל הנעשה ונותן בשביל החזקה שהיינו מחזיקים קודם שנעשה הריעותא משא"כ בקרא שם תרומה על החביות בחזקת שהוא יין ואם היה אז חומץ או שכבר נגנב ליכא שום אופן שיחול קריאת שם תרומה ואף דחומץ יכול לתרום על יין מ"מ כשתורם בחזקת יין ל"מ כמ"ש תוס' ריש נדה וכיון דאם היה אז חומץ ל"מ קריאת שם זה של תרומה כלל לכך לא מהני כלל לדון בזה חזקת רשות ולומר כ"נ וכ"ה כיון דאם כלפי שמיא גליא דהיה אז חומץ או שאז היה נאבד לא פעל כלום בקריאת השם לכן הוי ס' ובצירוף חזקת טבל הוי תרתי לריעותא וא"כ כמו כן נמי אף לענין איסור החלב אף דמחזקינן להקנין ואמרינן דברשות הלוקח נטרפה וכ"ז שלא נתברר שנטרפה מקודם והיה מום בהמקח נתקיים המקח דיכול להתקיים אף אם באמת כלפי שמיא גליא דהיתה טריפה מאז ברשות המוכר מ"מ כ"ז שלא נתברר לפנינו אמרינן שנתחייב בממון בשביל החזק' כשרות דפרה שהחזקנו אותה וברשותו אתילד הטריפות אבל לענין החלב כיון דאם היתה מקודם טריפה אסור החלב כ"ז דליכא בירור אסור החלב וז"ב. וא"ש נמי היטב הך דס' ב"ט לראשון ס' ב"ז לאחרון דשם תליא הקנין וזכיה בהנכסים של המת רק אם ל"ה להמת בן ואם כלפי שמיא גליא דבנו הוא בלתי באפשרות בשום אופן שיחול ממילא הקנין לכך נשאר לעולם הס' ועכ"פ כ"כ לענין איסור ל"מ חזקת הרשות כן נלע"ד ועיין צמח צדק {{ממ|סי' ק"ז}} במחט הנמצא בחתיכה דכבדא לאחר בישול דדן לומר כ"נ ברשות זה:

'''{{עוגן1|וראיתי}}''' בתשובת חות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/קט|סי' ק"ט]]}} שכתב בנשים שקנו קמח ממ"א ואח"כ מצאה אחת רחשים בשלה דאף די"ל כ"נ וכ"ה יש לחלק במידי דאתא מעלמא אמרינן מסתמא במקום הזה אתא משא"כ קמח שנרחיש מתוכו אחר שכל מה שלקחו ומה שנשאר ממקום אחד אין אברא לומר שביתה או מזלא דאשה זו גרמה שרחיש קמח שלה ואעפ"י שכל קמחיהן נבדקין ולא נמצא בהם דבר מ"מ אפשר שלקטנותן של רחשי' א"א לבדקו יפה עי"ש ולכאורה למה לא נאמר כיון דלענין קנין אין מחזקינן ריעותא מרשות לרשות יהני נמי לענין איסור ולמה ל"נ מזלה גרם א"ו כמו שכתבתי דלענין איסור ל"מ. אולם אינו ראיה די"ל דנידון דידיה דומה להא דגבינות שהתליע המבואר טוש"מ ח"מ {{ממ|סי' רל"ב סט"ז}} וע"ש בסמ"ע דדרכן להתליע וה"נ בקמא ועי"ש ש"ך {{ממ|ס"ק ח'}} ובמ"ש בש"ש ביאור דבריו דל"ה חזקת הגוף לכן אין מוציאין ממון רק בצירוף חה"ג. לכך גם בקמח כן הוא דל"מ חזקת רשות:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>