עריכת הדף "אבודרהם/בורא פרי האדמה" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|7||'''השער הרביעי'''}}{{ש}}{{גופן|5||'''בורא פרי האדמה'''}}}}

'''השער הרביעי לבאר הדברי' שמברכי' עליהם ב"פ האדמה''' 

{{עוגןד|ראיתי לכתוב ברכה|'''ראיתי''' לכתוב ברכה}} זו סמוכה לברכת שהכל שהיא דומה לה וכמו שברכת שהכל כללית כך ברכת ב"פ האדמ' כללית לפירות הארץ ופירות האילן כדתנן בירך על פירות האילן ב"פ האדמה יצא ועל פירות האדמה ב"פ העץ לא יצא. ומזה הטעם היא ברכת ב"פ האדמה חשובה מברכת ב"פ העץ.

{{עוגןד|נקוט האי כללא|'''נקוט''' האי כללא}} בידך כל שתחלתו ב"פ האדמה סופו בורא נפשות רבות.

{{עוגןד|סימן לידע אי|'''סימן''' לידע אי}} זהו פרי האדמה או פרי העץ אמרי' בגמ' היכא דאי שלקת לפירא איתיה לאילנא ב"פ העץ והיכא דאי שלקת לפירא ליתיה לאילנא כגון חטה ושאר מיני זרעים וירקות ב"פ האדמה. ועוד אומר סימן אחר בתוספתא כל שמוציא עליו מענפיו אילן הוא ומברכין על פירותיו ב"פ העץ וכל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא ומברכין על פירותיו ב"פ האדמה. סימן אחר כל אילן שעושה פירות משנה למשנה נקרא פרי עץ אבל כל דבר שאין שרשיו נשארין בארץ וצריכין לזרעו בכל שנה נקרא פרי האדמה. מכאן כתב ר"י תותים הגדלים בסנה וכיוצא בהן מברכין עליהם ב"פ העץ שמין אילן הם. וה"ר יוסף טוב עלם כת' שמברכין עליהם בורא פרי האדמה לפי שמצא בתשובת הגאונים כל אילן דיבשין טרפיה בסתוא וכלו לגמרי גוזזיה וטרפיה והדר פארי משרשין דיליה מברכין עליו בורא פרי האדמה. והרא"ש היה נוהג כר"י.

{{עוגןד|הבוסר כל זמן|'''הבוסר''' כל זמן}} שאינו כפול הלבן אינו חשוב פרי ומברכין עליו בורא פרי האדמה. ומשיהיה כפול הלבן ואילך מברכין עליו בורא פרי העץ. ואם הוא מסופק אם הוא כפול הלבן או לא מברך עליהם ב"פ האדמה דתנן בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא והחרובין מברכין עליהם בורא פרי העץ משישרשו פי' משיראה בהן כמו שרשרות של חרובין. וקודם לכן בורא פרי האדמה. והזתים מברכין עליהם ב"פ העץ משיניצו פי' משיהיה גדל הנץ סביבם וקוד' לכן ב"פ האדמה. ושאר כל האילנות משיוציאו פרי חשובין לברך עליהם ב"פ העץ.

{{עוגןד|וכבר אמרנו בכלל|'''וכבר''' אמרנו בכלל}} שהכל שעל השלקות וכיוצא בהן שנתבשלו ואשתנו לעלויה מברכין עליהם ב"פ האדמה. ומי השלקות דינו כשלקות עצמם ומברכין עליו ב"פ האדמה ואע"פ שאין בו אלא טעם הירקות. ואינו דומה למי פירות דאמרינן זיעה בעלמה הוא לפי שהמשקה אין לו טעם הפרי כמו שיש למרק טעם הפרי. וכת' הרא"ש דוקא כשבשלם בלא בשר אבל אם בשלם עם בשר טעם הבשר שבמרק חשוב עיקר ומברכין עליו שהכל.

{{עוגןד|הומלתא דאתי מבי|'''הומלתא''' דאתי מבי}} הנדואה מברכין עלו ב"פ האדמה. פרש"י הומלתא ליטואריו בלעז והיא מרקחת בשמים.

{{עוגןד|הצלף והוא הנקרא|'''הצלף''' והוא הנקרא}} בערבי כבא"ר על העלין ועל התמרות שהן הלולבין אעפ"י שסופם להתקשות ואינם עיקר הפרי הואיל ונטעי להו אדעתא דידהו אינו מברך שהכל כמו בלולבי גפנים וכיוצא בהם אלא בורא פרי האדמה. ועל הקפרס והוא הפרח הנושר ועל האביונות שהם גוף הפרי והם כעין זתים מברך בורא פרי העץ.

{{עוגןד|הצנון מברכין עליו|'''הצנון''' מברכין עליו}} בורא פרי האדמה ואע"פ שסופו להתקשות אדעתא דהכי נטעי ליה.

{{עוגןד|הכוסס את החטים|'''הכוסס''' את החטים}} בין שכסס אותן חיים בין שעשה מהן קליות בין שבשלם בקדרה כשהם שלמים הואיל ולא באו לכלל עלויין לעשות מהם פת או מעשה קדרה מברכין עליהם בורא פרי האדמה. ובברכה אחרונה כת' בה"ג בורא נפשות רבות וכן כת' רשב"ם. והתוספות נסתפקו בה אם היא בורא נפשולת רבות או מעין שלש על כן כתבו שיש ליזהר שלא לאכול חטים חיים או שלוקות בעינייהו אלא בתוך הסעוד' שאם אדם מסתפק בברכה ראשונה יכול לברך שהכל כדתנן ועל כלם אם אמר שהכל יצא אבל ברכה אחרונה אין לו לברך אלא ברכה שנתקנה. הכוסס את האורז או את הדוחן מברך בורא פרי האדמה. והכוסס את השעורים אינו מברך עליהם כלום מפני שהם מאכל בהמה. וכלן האוכל אותם ביום הכפורים פטור. ופי' כוסס שאוכלם חיים שלא כדרך בני אדם.

{{עוגןד|השומשמין מברכין עליהם|'''השומשמין''' מברכין עליהם}} בורא פרי האדמה. טחנן מברכין עליהם שהכל. על שמנן ופסולת שלהם מברכין בורא פרי האדמה.

הזנג֗בילין כשהם רטובים מברכין עליהם בורא פרי האדמה. וכשהם יבשים לא כלום מפני שהם תבלין ואינם אוכל שאין דרך העולם לאוכלם חיים כי אם לערבם עם שאר דברים. וה"ה גירופיל הקנה שקורי' לו קנילא בלעז בין רטוב בין יבש מברכין עליו בורא פרי האדמה שאינו עיקר הפרי אלא קליפת עץ ונאכל גם יבש.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:אבודרהם]]
[[קטגוריה:ברכות הנהנין]]