לחם משנה/יבום וחליצה/ו

לחם משנה ‏ יבום וחליצה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

שזקנה ועקרה היה להן שעת הכושר כו'. ק"ק למה גבי זקן שתשש כחו קאמר לעיל לכתחלה לא מפני שאינו ראוי להקים שם אע"פ שהיה לו שעת הכושר וכאן כתב דאפי' לכתחלה נמי תתייבם העקרה וזקנה מפני שהיתה להן שעת הכושר אע"פ שאינה ראויה להקמת שם הל"ל לכתחילה לא כמו גבי זקן. ושמא י"ל דסמיך אטעמא דכתב נימוקי יוסף בהא דאינו כמו עקרות וזקנות שנעקרו ולכך ראויה ליבום דדילמא אע"פ שהיא נראית זקנה לבסוף ילדה:

ח

ואנדרוגינוס כו'. כתב הטור דדעת רב אלפס כדעת רבינו ז"ל ואין כן דעת הרא"ש ז"ל וטעמו כדכתב הרב הגדול ב"י ז"ל דסבר הרא"ש דהא דפסיק הלכה כרבי יוסי הוא רבי יוסי דמתניתין דהוי זכר אבל הרי"ף ורבינו ז"ל סוברים דהוא הלכה כרבי יוסי דברייתא דהוי ספק ויש לתמוה על הטור ז"ל דא"כ דדין זה דיבום תלוי באותו הדין א"כ לרבינו ולהרי"ף ז"ל היה להם לפסוק כאן חולצות ולא מתייבמות כיון דשם פסקו דהוי ספק אלא מאי אית לך למימר דשאני הכא דאינו ראוי להוליד גם להרא"ש ז"ל ג"כ נאמר כן דאע"ג דהתם הוי זכר שאני לענין יבום דאינו ראוי להוליד וכדכתב שם הרב ב"י:

י

היתה היבמה אסורה על יבמה וכו' הרי זו חולצת ולא מתייבמת. מתבאר מן הגמ' שפוטרת צרתה משום דאמרו שם (דף כ:) דאם בעלו קנו ועוד דע"כ לא פליגי באלמנה לכ"ג דאינה פוטרת צרתה אלא משום דהוי עשה ול"ת אבל אי הוי ל"ת גרידא פוטרת צרתה. וא"ת אמאי לא חשבינן לה בביאה פסולה דכיון דמדרבנן אסור לבא עליה גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה כמו דחשבינן דביאה אחר גט ביאה פסולה אע"ג דלא הוי אלא גזירה אטו ביאה אחר חליצה. וי"ל דאין לדמות הגזירות להדדי ובהך גזירה דביאה אחר הגט רצו רבנן להחמיר יותר ולמיעבד לה ביאה פסולה אבל מ"מ ק"ק למה קרא רבינו לקמן בפ"ז חליצה פסולה משום הא דאסרו רבנן לבא עליה אטו ביאה שניה וכתב דנראה לו דאם היתה אחת מח"ל שאינה פוטרת צרתה ולא היה לו לדמות הפסולים להדדי:

יב

היתה היבמה ערוה על בעלה וכו'. כתב הרב ב"י סימן קע"ג דהך איירי שאסורה על היבם ג"כ והכריח הדבר מדמסיים ואם היתה זו שהיא ערוה על הבעל מותרת ליבם וכו'. ולא היה צריך לזה שהרי כתב כגון שעבר וטעה ולקח אחותו מאביו ובודאי דערוה על היבם היא דיבום לא הוי אלא באחין מן האב, ואולי משום דלא נימא דבכל גוונא איירי בין ערוה על בעלה לבד בין ערוה על היבם ועל הבעל לכך הביא ראיה דדוקא בערוה על הבעל ולא על היבם איירי: ואם היתה לה צרה חולצת ולא מתייבמת וכו'. x קשה דכיון דהיא ערוה על הבעל בודאי הא אין בה אישות ואין קידושיו תופסין בה וא"כ צרתה אמאי אינה מתייבמת. וי"ל דסובר רבינו דכיון שהיא ערוה על היבם והבעל אי אמרת מתייבמת גזרינן דלא לימא צרת ערוה מתייבמת אבל כשהערוה מותרת ליבם דכיון דהערוה ג"כ אם ירצה היבם לישא אותה נושא אותה אין כאן גזירה ומה שאמרו במשנה שש עריות חמורות מאלו שנשואות לאחרים וצרותיהם מותרות היינו דוקא כשנשואות לאחרים אבל אם נישאו לאחים צרותיהן אסורות משום גזירה. ועדיין לא ידעתי טעם נכון מאין הוציא זה רבינו:

יט

אשה שזינתה תחת בעלה ברצון ובעדים כו'. כתב הרא"ש דהראב"ד ס"ל בסוטה בין ודאי בין ספק חולצת ולא מתייבמת בין היא בין צרתה וקשה מנין לו לצרתה שיהא כן וי"ל דס"ל דההיא סוגיא דסוטה סברה דצרת סוטה אסורה משום דטומאה כתיב בה כעריות כדאמר רב הכא (דף י"א) אלא דס"ל דאסורה דוקא שאינה מתייבמת אבל מ"מ חולצת משום דאילו היה בעלה קיים מי לא היה צריך לתת לה גט השתא נמי צריכה חליצה וכיון דהוי כעריות ה"ה נמי צרתה וליכא לפלוגי בין ודאי לספק דע"כ לא מחלק הכי בגמרא אלא בפ"ק דיבמות דאותה סוגיא סברה לא חולצת ולא מתייבמת ומשום דקשיא מההיא דקאמר חולצת מחלק הכי אבל השתא דאית לן חולצת ולא מתייבמת לא מפלגינן בין ודאי לספק:

כ

וכן שתי יבמות וכו'. בפרק כיצד (דף כ') אמרו על מתניתין דכלל אמרו ביבמה אמרו שם בל"ב כל שאיסורה איסור ערוה אסרה צרתה וכל שאין איסורה איסור ערוה לא אסרה צרתה:

כה

שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות וכו'. בפרק ארבעה אחין (יבמות דף ל':) אמרו שם בסוף הסוגיא ולרב הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת בלא גירש פי' רש"י ז"ל x משמע דרבא פליג ארב אשי דלרבא כל היכא דגירש מותרת בין מת ואח"כ גירש בין גירש ואח"כ מת כי היכי דבנישואין גמרינן בין כנס ואח"כ גירש בין גרש ואח"כ כנס ואינו מחלק כמו שמחלק רבינו. וכן הוא דעת הרשב"א והראב"ד ז"ל ופסקו כרבא אבל במת ולא גירש אף על פי שלא כנס כ"ע מודו דאסירא דאי מאי דאמרינן בגמרא מת בלא גירש איירי דכנס פשיטא למה לן למעוטי הא ממתניתין דלעיל שמעינן לה אבל רבינו נראה שרצה להסכים דברי רבא ורב אשי וחילק בין ההיא דנשואין להך דהכא ולפ"ז קשה למה אמרו בגמרא למעוטי מת בלא גירש היל"ל למעוטי מת ואח"כ גירש כדרב אשי ועכ"פ צ"ל דגירסא אחרת יש לו בגמרא דגריס למעוטי מת ואח"כ גירש ומפני כן כתב ה"ה בלשון זה לכל הפירושים ולכל הגירסאות דנראה דיש כאן שינוי גירסא וזו היא השינוי לע"ד. כתב ה"ה בשם הרשב"א דאפילו לדעת ההלכות כל שלא כנס המגרש וכו'. קשה דהא ע"כ במת בלא גירש כולי עלמא מודו דאפילו לא כנס אסירא דהא מאי דקאמר מת בלא גירש דלא דמי איירי כדכתיבנא דהא רש"י שכתב כהרשב"א ז"ל גבי מת ואח"כ גירש דאיירי בכנס הכא במת בלא גירש כתב דאיירי בלא כנס כדכתיבנא וא"כ תיקשי ליה כיון דאם היה יכול לכונסה היכי נימא דהשתא גרע. וי"ל דהתוספות הקשו דאיך יכול לכונסה כשהוא חי הא הוי צרת אחות אשתו בזיקה ותירצו דלא אמרו כן אלא כשמת האחר שנפלה אחות אשתו לפניו אבל כל זמן שהוא חי לא וא"כ כה"ג נתרץ במת ולא גירש דאע"ג דכשהוא חי מותר כשמת אסור מטעם שנפלו שתיהן לפניו אבל מה שהקשה הרשב"א דבגירש הא לא נפלו שתיהן לפניו ומ"ש חי ממת אלא ודאי בכנס איירי וכיון שכן אע"פ שלא נפלה אחות אשתו לפניו כיון שכל הזיקה הוי ליה מכח אח בתרא דכבר כנס והויא ליה דחזו צרת אחות אשה בזיקה לכך נאסרה עליו ודוק:

כח

ומפני מה לא יחלוץ לבעלת המאמר. קשה כיון דטעמא הוי משום גזירה דשתי יבמות הבאות מבית אחד וכו' למה אמר יחלוץ לבעלת המאמר לימא דיחלוץ לאידך וייבם לבעלת המאמר כדאמרו בגמרא ולייבם לחדא ונחלוץ לחדא וי"ל דה"ה אלא מאי דקאמר חליצה בבעלת המאמר הוא משום דגריעא טפי משום דבעבורה באה הפסול: סליקו להו הלכות יבום וחליצה :

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף