שאגת אריה/מא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אי מותר להניח תפילין בשבת ויו"ט אם ירצה לאיזה צורך אע"ג דקי"ל דלאו זמן תפילין הן או אסור להניח בהן תפילין וגם ראוי לברר אי קי"ל כמ"ד לילה זמן תפילין היא או לאו זמן תפילין היא גם שאר חילוקי דינים היוצאים מעיקרים הללו וכמו שאבאר בס"ד:
תשובה ע"ד תפילין אי מותר להניחן בשבת ויו"ט או לא. דע דבפרק הקומץ (ד' לו) ובפ' בתרא דעירובין (ד' צו) תניא ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט דר"י הגלילי רע"א לא נאמרה חוקה זו אלא לפסח בלבד וס"ל לר"ע דלילה זת"ה מ"מ ר"ע נמי מודה דשבתות וי"ט לאו זת"ה ונ"ל התם מקרא אחרינא דתניא רע"א יכול יניח אדם תפילין בשבתות וי"ט ת"ל והיה לאות על ידך ולטוטפות ב"ע מי שצריכים אות יצא שבתות וי"ט שהן גופן אות ונ"ל אע"ג דכ"ע מודו דשבתות וי"ט לאו זמן תפילין הן מ"מ א"ב דלרי"ה דממעט להו מקרא דמימים ולא כל ימים ומהא גופיה ממעט נמי לילות וקרא דושמרת אתרווייהו מיעוטי קאי בין דלילות בין דשבתות וי"ט אסור להניח תפילין בשבתו' וי"ט ואם הניחן עובר בלאו או בעשה כדאמ' אדרי"ה במניחן בלילה כדאמר התם אר"א כל המניח תפילין לאחר שקה"ח עובר בעשה רי"א עובר בלאו. אמר לימא בדר"א קמיפלגי דאמר כ"מ שנא' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת דמר אית לית דר"א ומר ל"ל דר"א. ומסיק דכ"ע א"ל דר"א והכא בהא קמיפלגי דמ"ס השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה. ומ"ס השמר דעשה נמי לאו וכיון דבלילה עובר באזהרת דושמרת הה"נ דבשבתו' וי"ט נמי עובר באזהרה זו. דהא האי ושמרת אמיעוטי דשבתות וי"ט נמי קאי לרי"ה כמו שקאי לדידיה אמיעוטי דלילות דנ"ל נמי מהאי קרא. אבל לר"ע דמוקי לקרא דושמרת לפסח ושבתות וי"ט דאינן זמן תפילין נ"ל מקרא אחרינא דוהיה לאות. מחיובא הוא דממעט להו קרא אבל איסורא ליכא ואם רצה להניח בהן תפילין הרשות בידו דהא בהאי קרא ליכא אזהרה כמו באידך קרא דרי"ה דאיכא אזהרה דושמרת וה"נ משמע להדיא בסוף פ"ק דביצה (ד' טו) רב ששת שרי להו לרבנן לשדורי תפילין בי"ט א"ל אביי והא אנן תנן כל שנאותין בו בי"ט משלחין אותו ומשני ה"ק כל שנאותין בו בחול משלחין אותו בי"ט ופירש"י והא אנן תנן כו' ותפילין אין נאותין בהן בי"ט כדאמרי' בעירובין יצא שבתות וי"ט שהן עצמן אות משלחין אותן בי"ט דהאי בי"ט דקתני מתני' לאו אנאותין דלקמיה קאי אלא אמשלחין דבתרי' ולאתויי תפילין אתי דא"נ מנח להו בי"ט ליכא איסורא ומיהו סנדל המסומר לא דלא לימא מדשרו רבנן לשלחו ש"מ מותר לנעלו ע"כ וכ"פ התוס' שם הרי בהדי' דא"נ מנח לתפילין בי"ט ליכא איסור לר"ע דממעט לשבתו' וי"ט מוהיה לאות ומה"ט שרי לשדורי תפילין בי"ט אבל לא סנדל המסומר כדתנן התם משום דלא לימא מדשרו רבנן לשלחו ש"מ מותר לנעלו וש"מ דתפילין שרי ללבשן בי"ט דאל"כ היה אסור לשדורי להו מה"ט גופיה.
מיהו כ"ז לר"ע אבל לרי"ה אסור להניחם בשבתות וי"ט דקאי עלייהו באזהרת דושמרת וכדפי'. ותדע לך דע"כ רי"ה דממעט לשבתות וי"ט מקרא דמימים ולא כל ימים נמי אקרא דהיה לאות דר"ע סמיך דאלת"ה הא כיון דקרא דמימים דממעט ולא כל ימים סתמא כתיב מנ"ל דלמעוטי שבתות וגם י"ט אתי דילמא לא ממעט קרא אלא שבתות לחוד דחמיר קדושתן אבל י"ט דקילי משבת לא ממעט להו קרא והא לא מסתבר דכיון דכתב רחמנא מימים לשון רבים ולא כתב מיום לשון יחיד דש"מ דקרא למעוטי שני מיני ימים קאתי וכולהו שבתו' חדא מינא נינהו וכן כל י"ט וכיון דקרא למעוטי שני מיני ימים ממילא אימעיטו שבתות וגם י"ט דאין זה במשמע דלשון רבי' דקרא אימים שמניחים בהן תפילין דמיירי בהן קרא בהדיא קאי ולא אמיעוטא דקרא ועוד ה"ל לרי"ה למימר במיעוטי דידיה פרט לשבת לשון יחיד ואמאי נקט פרט לשבתות ל' רבים כיון דטעמא דידיה דממעט נמי לי"ט מהאי קרא משום דכל השבתות לשון יחיד קרי להו אלא וודאי רי"ה נמי אקרא דוהיה לאות סמיך ומהא וודאי איתמעטו שניהם דהא י"ט גופן אות כמו שבת וכיון דאוהיה לאות סמיך א"כ מיעוטא דמימים ולא כל ימים לשבתות וי"ט ל"ל. אע"כ לומר לך דאיסורא נמי איכא דאי מוהיה לאות ה"א דלא ממעט קרא אלא מחיובא לחוד ואם רצה להניח הרשות בידו להכי כתב רחמנא למיעוטא דמימים ולא כל ימים גבי אזהרת ושמרת לומר לך דאזהרה זו של ושמרת עלייהו נמי קאי ושבתות וי"ט שניהם במשמע באזהרה זו כיון דשוין הן שאין חובה להניח בהן תפילין מוהיה לאות ממילא שוין הן באזהרה זו של ושמרת ולא גרע י"ט מלילות דקאי עלייהו באזהרה זו. ומהא נמי ש"מ דלר"ע ליכא איסור אם מניחן בשוי"ט שוב ראיתי להתוס' שם בעירובין שכ' ימים כו' פרט לשוי"ט נראה דאדרשא דלאות על ידך דבסמוך קא סמיך ע"כ. נראה שכיוונו למש"כ בהא דפי' יש לי ליישב דעת הגאון שהביא הרא"ש בהלכות תפילין שכתב ובס' העתים של הרב ברצלוני ראיתי פסק להגאון והילכת' אסור להניח תפילין בשבת וי"ט דכתיב ושמרת את החוקה הזאת ואסור להניח תפילין בחש"מ. הרי שגם הגאון אוסר להניח תפילין בשבת וי"ט למאי דנ"ל מושמרת. והרא"ש כ' עליו ונ"ל דאין לסמוך על האי פיסקא משום דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואיהו מוקי ושמרת בחוקת פסח ושבת וי"ט נ"ל מוהיה לך לאות וכ"פ ר"א דלילה זמן תפילין היא ולרי"ה דדריש מימים ולא כל ימים פרט לשבת וי"ט לדידיה וודאי חה"מ בכלל י"ט כיון שקרויין מקרא קודש אבל לר"ע דנ"ל לשבת וי"ט מוהיה לאות אין חה"מ בכלל כדפי' לעיל ע"כ. ואאל"כ דכיון דרי"ה אקרא דר"ע קא סמיך א"כ כיון דבקרא דר"ע אין חה"מ במשמע א"א לך למעטינהו מקרא דרי"ה לחוד. גם עיקר קושיית הרא"ש ע"ד הגאון לק"מ דכיון דפשיטא להרא"ש דבמיעוטא דרי"ה חה"מ נמי בכלל הואיל וקרויין מקרא קודש אם כן ע"כ בדר"ע נמי בכלל. והא דקאמר שהן גופן אות או משום דפסח אסור בחמץ וסוכות מצות סוכה הוי האות וה"ט שייך נמי בחה"מ וכמש"כ הרא"ש שם בשם רבוותא א"נ גופן אות משום איסור מלאכה קאמר אלא דחה"מ נמי אסור במלאכה מה"ת דאי כדפי' הרא"ש שם דהאות הוא איסור מלאכה דומיא דשבת ואיסור מלאכ' דחה"מ דרבנן וממיעוטא דר"ע לא משמע למעט חה"מ א"כ היאך ממעט להו רי"ה הא איהו נמי ע"כ אמיעוטא דר"ע סמיך. אלא וודאי מדר"י דקאמר סתמא פרט לי"ט וחה"מ מסתמא נכלל בשם י"ט שהרי קרוי מקרא קודש נשמע לפרט לי"ט דר"ע דחול המועד נמי בכלל 
אע"ג דמדר"ע אין ראיה מדנקט י"ט סתמא דחה"מ נמי בכלל. דהא י"ל דמשום דממעט להו מהן גופן אות וע"כ היינו אות דעשיית מלאכה דומיא דשבת וממילא משמע דאין חה"מ בכלל זה דהא מותר במלאכה מן התורה. מ"מ בע"כ במיעוטא דר"ע הוי חה"מ מדממעט להו רי"ה והא איהו נמי אדר"ע סמיך. נמצא מאי דנקט הגאון קרא דרי"ה למעט שבת וי"ט לאו משום דהילכתא כוותי' דוודאי הלכ' כר"ע מחבירו אלא משום דמדרי"ה נשמע לר"ע וכדפי'. אבל אי קשה לי על הגאון הא ק"ל כיון דהלכה כר"ע אמאי קאמר דאסור להניח תפילין בשבת וי"ט וחה"מ הא לר"ע ליכ' איסורא והמחוור דהגאון פוסק כרי"ה וה"נ הרמב"ם פוסק כמותו ולפנינו יתבאר טעמם בס"ד.
ולמש"כ נ"ל דברי הרמב"ם שכ' בפ"ד מהל' תפילין זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנא' מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין וכן שבתות וי"ט אינן זמן תפילין שנא' והיה לאות ושבתות וי"ט הן עצמן אות ע"כ. נקט קרא דרי"ה למעוטי לילות וקרא דר"ע למעט שבת וי"ט. וכתב הכ"מ דטעמא דידיה משום דאע"ג דפסקינן דלא כר"ע בהא דלילה זת"ה היינו משום דכמה תנאי ס"ל התם דלילה לאו זת"ה אבל בשבת וי"ט כ"ע מודו לי' לענין דינא אלא דרי"ה מייתי ליה מחד קרא ור"ע מייתי ליה מחד קרא והלכה כר"ע מחביריו. ואין טעם לדברים אלו דוודאי הא בהא תליא דלרי"ה דס"ל דחוקה זו בחוקת תפילין הכתוב מדבר ממילא אימעיט מהאי קרא שבת וי"ט כמו לילות ואפי' לר"ע לא צריך קרא דוהי' לאות אלא משום דס"ל דבחוקת הפסח הכתוב מדבר והרי הרמב"ם פסק כרי"ה ואימעיט מהאי קרא שבת וי"ט נמי כמו לילות ולמה לי' למילף מקרא דוהיה לאות ולמש"כ אתי שפיר דמשום דרי"ה נמי אקרא דר"ע סמיך הילכך נקט ליה הרמב"ם. מ"מ קשה דאמאי לא הביא הרמב"ם נמי לקרא דרי"ה למעט שוי"ט ונ"מ לענין דאם הניח תפילין בשוי"ט שעובר בלאו כמו בליל' שפסק שם הרמב"ם שעובר בלאו וכמשכ"ל. ועק"ל למאי דפסק הרמב"ם דלילה לאו זמן תפילין א"כ ה"ה לשוי"ט ועובר על אזהרת ושמרת כמו לילה וכמש"כ ולפי"ז הא דתנן ברפ"י דעירובין המוצא תפילין מכניסן זוג זוג רג"א שתים שתים ע"כ דלא כרי"ה דלדידיה כיון דאיכא איסורא דאוריית' להניח תפילין בשבת ואפי' כדי לשמרן לא שרי להרמב"ם אלא באם שמונחים עליו מבע"י אבל להניחן לכתחילה עליו בלילה אסור מה"ת וכמש"ל בסי' שאח"ז בשמו וה"ה לשוי"ט נמי דינא הכי לרי"ה דהא מחד קרא נ"ל וכמש"כ. הא וודאי משום בזיון תפילין לא קא שרו ליה לעשות איסור דאורייתא ולרי"ה אין לו תקנה אלא להחשיך עליהן ולהביאן כדתני סיפא גבי מצאן צבתים או כריכות. ואע"ג דבעי הגמ' שם לאוקמי לפלוגת' דת"ק ור"ג בשב' זמן תפילין דלת"ק זמן תפילין ולר"ג לאו זמן תפילין ולחד לישנ' מ"ל בלעבו' על בל תוסיף שלא בזמנו פליגי ודכ"ע שבת לאו זמן תפילין וקאמר הגמרא מאן ס"ל שבת זמן תפילין ורצה הגמ' לאוקמי כר"ע דאמר דקרא דושמרת בחוקת הפסח הכתוב מדבר. ומשמע דמ"ד שבת לאו זמן תפילין כרי"ה ס"ל ואם כן לל"ק לר"ג וללישנא בתרא לכ"ע היאך מכניסן הא איכא איסורא דאורייתא.
הא ל"ק דבמסקנ' לא קיימא הכי שהרי מייתי התם הא דתניא דלר"ע נמי שבת לאו זמן תפילין מוהיה לאות ולדידיה ליכא איסור' במניח תפילין בשב' וי"ט וכמש"כ ולמאי דס"ד מעיקרא דמאן תנא שבת זמן תפילין ר"ע מכלל דמ"ד לאו זמן תפילין רי"ה הוא ע"כ להרמב"ם דס"ל דאפי' לשמרן אסור מה"ת בלילה וה"ה בשבת. ר"ג ות"ק דשרו להכניס תפילין בשבת משום בזיון כ"ע שבת זמן תפילין ס"ל ופליגי בלצאת או לעבור בזמנו אי צריכה כוונה או לא וכאידך לישנא התם בגמ' דמ"ל הכי. אבל הרמב"ם וודאי קשה דלמאי דפסק לענין לילה דלאו זת"ה כרי"ה דס"ל בחוקת תפילין הכתוב מדבר ועובר עליו בלאו דאזהרת ושמרת ואפי' בכדי לשמרן ולפי"ז ה"ה בשבת נמי דינא הכי וא"כ אמאי פסק בפי"ט מהל' שבת המוצא תפילין בשבת ברה"ר כיצד הוא עושה לובשן כדרכן מניח של יד בידו של ראש בראשו ונכנס וחולצן בבית וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וחולצן עד שיכניס את כולן ע"כ. הרי עובר על לאו דושמרת בלבישתן בשבת. מ"מ גם מדברי הרמב"ם למדנו דרי"ה במיעוטא דידיה דמימים פרט לשוי"ט נמי אקרא דר"ע סמיך וכדפי'. וא"ת הא דאמר בירושלמי פ"ב דברכות ר' אבוה בשם ר"א הנותן תפילין בלילה עובר בעשה מ"ט ושמרת את החוקה הזאת כו' ימים ולא לילות ימימה פרט לשוי"ט אית דבעי מימר נשמענה מן הדא והיה לאות על ידכה יצאו שוי"ט שכולן אות ולא כן כתיב מימים ימימה לית לך אלא כיי דמר ר' יוחנן כל מילתא דלא מחוורין מסמכין לה מן אתרין סגין. והשתא מאי פריך ולא כן כתיב מימים ימימה הא מ"מ איצטריך והיה לאות דאל"כ א"א למעט אלא שבתות לחוד ולא י"ט. לק"מ דלאו אי"ט קא פריך אלא אשבתות לחוד ל"ל למעוטי מוהיה לאות הא מקרא דמימים ימימה נתמעטו עכ"פ שבתות מיני' וכדפי'. ואדרבה מכאן ראיה לדברי מדפריך ולא כן כתיב מימים ימימה ומאי קושיא הא ר"ע דדריש מוהיה לאות לא דריש מימים ימימ' לתפילין אלא ס"ל דבחוקת הפסח הכתוב מדבר וס"ל דלילה זמן תפילין היא אע"כ רי"ה נמי דריש לוהיה לאות וההיא ברייתא דוהיה לאות דמייתי בירושלמי רי"ה תני לה הילכך פריך שפיר ולא כן כתיב מימים ימימה דממעט מיניה שבתות עכ"פ ול"ל למעט לשבתות נמי מוהיה לאות לא ה"ל למעט מיני' אלא יו"ט לחוד. וא"ש נמי הא דמשני כל מילתא דלא מחוורין כו' דמ"מ תקשה תרי קראי לשבת ויו"ט מימים ימימה והיה לך לאות ל"ל. אבל למש"כ ניחא וצריכי דאי מימים ימימה לא נתמעטו אלא שבתות לחוד ולא יו"ט כתב רחמנא והיה לך לאות ליו"ט ואי מוהיה לך לאות אע"ג דנתמעטו שבתות וגם יו"ט דהא תרווייהו גופן אות ה"א דמחיובא אימעיטו אבל איסורא ליכא כתב רחמנא מימים ימימה למימרא דאיסורא נמי איכא דאזהרת ושמרת עלייהו נמי קאי:
וראיתי להב"י בא"ח סי' כ"ט שמסתפק בזה לר"ע אי האי קרא דוהיה לך לאות דממעט שבת וי"ט לומר דאסור להניח בהן תפילין או דילמא מחיובא קא ממעט להו ולא מאיסורא וכבר נתברר מהא דר"ש דשרי לשדורי תפילין ביו"ט דמחיובא ממעט להו אבל איסורא ליכא. אבל ק"ל מההיא שמעתא דהקומץ דאמר ר"ח ורבר"ה מצלו בהו באורתא ופריך מי אמר רבר"ה הכי והאמר ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח הא וודאי חשיכה חולץ ומשני התם בע"ש איתמר ופריך תו מאי קסבר אי קסבר לילה זמן תפילין שבת נמי ז"ת ואי קסבר שבת לאו זמן תפילין לילה נמי לאו זמן תפילין דמהיכא דממעטי שבת ממעטי לילות וכדרי"ה. ומשני נ"ל מהיכא דנ"ל לר"ע מוהיה לאות יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות. וש"מ דאפי' לר"ע אסור להניח תפילין בשבת וה"ה ליו"ט שהרי רבה דס"ל כוותיה דדריש לחוקה זו לפסח נאמרה ושבת ויו"ט נתמעטו מוהיה לאות קאמר ספק חשיכה לא חולץ הא וודאי חשיכה דע"ש חולץ. והא ל"ל דהא דחולץ בע"ש בוודאי חשיכה לאו משום דאיכא איסורא בהנחת תפילין בשבת מצד עצמו של מצות תפילין כדאיכא לרי"ה דהא ליתא אלא ה"ט דוודאי חשיכה דע"ש דחולץ משום דילמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר כדאמר בפ' במה אשה (ד' סא) וא"כ יו"ט דאין בו משום איסור הוצאה מותר להניחם לפיכך שרי לשדורי תפילין ביו"ט דאי איפשר לומר כן דא"כ כי משני ההיא בע"ש איתמר מאי פריך מאי קסבר אי קסבר לילה זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין. מה בכך מ"מ וודאי חשיכה חולץ אע"ג דזמן תפילין היא משום דרבנן גזרו דילמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר. אלא ע"כ ה"ט כמו שפי' התוס' דאפי' לרב דאמר בפ' ב"א (ד' סד) כל שאסרו חכמים לצאת לרה"ר אסרו לצאת לחצר מ"מ בתפילין מודה רב דאע"ג דאסרו לצאת לרה"ר בחצר שרי דל"ד לשאר תכשיטים דגזר רב בחצר דילמא מישתלי ואתי לאפוקי לרה"ר. אבל תפילין כיון דחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה מידכר דכיר להו. דמה"ט אמר יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה משא"כ בשאר דברים דאסור לצאת בהן ע"ש עם חשיכה ע"כ. וא"כ הא דוודאי חשיכה חולץ ע"כ כיון דשבת לאו זמן תפילין אפי' לר"ע דיליף מוהיה לאות אסור להניח תפילין מצד עצמן כמו לרי"ה. וכיון דטעמא מש"ה הוא אין לחלק בין שבת ליו"ט שהרי יו"ט נמי מוהיה לאות נתמעט מהנחת תפילין. וא"כ תקשה אמאי שרי ר"ש לשדורי תפילין ביו"ט. וי"ל דוודאי לר"ע מוהיה לאות לא נתמעטו שוי"ט מתפילין אלא ממצוה אבל רשות הוי ואם מניחן ל"ל בה והא דוודאי חשיכה חולץ ה"ט דילמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר ואסרו נמי בחצר מה"ט דילמא מישתלי ואתי לאפוקי ברה"ר. ומ"מ פריך שפיר אי לילה זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין ואמאי וודאי חשיכה חולץ דכיון דשבת ז"ת הוא חייב למשמש בהן כיון שמקיים מצות תפילין בהנחתן עליו הילכך מידכר דכיר ול"ח לדילמא מישתלי אבל אי שבת לאו ז"ת אע"פ שמונחים עליו אינו חייב למשמש בהן דהואיל ואינו עושה מצוה בהנחתן עליו ואינן אסורים בהס"ה משמוש למה ליה הילכך חיישינן לדילמא מישתלי לפיכך וודאי חשיכה חולץ ואפילו בחצר נמי אסור לצאת בהן. הילכך אדר"ע דס"ל שבת לאו ז"ת אע"ג דמוהיה לאות א"א למעטן אלא ממצוה אבל מרשות לא. מ"מ מדרבנן אסור אפי' בחצר דילמא מישתלי הואיל וליכא מצוה בהנחתן עליו ואינו חייב למשמש בהן ואדרבה מכאן נ"ל לה"ר דלר"ע דממעט שוי"ט מוהיה לאות מחיובא הוא דממעט להו קרא אבל איסור' ליכא דאס"ד דאיסור' נמי איכ' בהנחתן מה"ת א"כ למאי שיתברר לקמן בסי' שאח"ז בס"ד דלרי"ה דאיכא אזהרה מה"ת שלא להניח תפילין בלילה אין לחלק בין חליצה להנחה ושניהם אסורין מה"ת א"כ מדרי"ה נשמע לר"ע דאם איתא דאיכא איסורא לר"ע ל"ש הנחה ל"ש חליצה שוין הן מה"ת לאיסורא. א"כ תקשה לך למאי דמסיק דרבה בר"ה כר"ע ס"ל אמאי ספק חשיכה לא חולץ בע"ש הא ה"ל ספק איסור של תורה דילמא לילה היא וקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא. אלא וודאי לר"ע ליכא איסור כלל בהנחתן בשוי"ט מה"ת ורבנן הוא דגזרו דילמא מישתלי ונפיק לרה"ר ול"ג על ספק חשיכה אלא בהנחה אבל לא בחליצה הואיל וספיקא הוי. וענ"ל לה"ר מהא דתנן בפ' ב"א (דף ס) לא יצא האיש בתפילין ואם יצא אינו חיוב חטאת ואמר עלה בגמ' א"ר ספרא לא תימא אדמ"ד שבת זת"ה אלא אפי' למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אינו חייב חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא. וע"כ הא דאמר ר"ס דאפי' למ"ד שבת לאו ז"ת אינו חייב חטאת לאו אדרי"ה קאמר לה דהא לדידיה כיון דאיכא איסור של תורה במניח תפילין בשבת מאזהרת ושמרת וודאי אם יצא חייב חטאת כדתנן ברפ"י דעירובין (ד' צה) המוצא תפילין מכניסן זוג זוג רג"א שתים שתים. ומ"ל בגמ' לחד לישנא בשב' ז"ת קמיפלגי דתק"ס שבת זת"ה ופירש"י דכיון דזת"ה ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליה כמשאוי ע"כ. אלמא משום איסורא ה"ל כמשאוי וא"כ אם יצא חייב חטאת כיון דה"ל כמשאוי א"כ לרי"ה אמאי פסיק תנא למילתי' אם יצא בתפילין אינו חייב חטאת הא אם הניחן לכתחילה בשבת ואינו מתכוין לשמרן עובר על אזהרת ושמרת לכ"ע כמו שע"ע בכה"ג בלילה לרי"ה וכמש"ל בסי' הקדום. וא"כ ליתי איסור ושמרת ולשויה עליה למשאוי וליחייב חטאת. אע"כ ר"ע הוא דממעט לשבת מן התפילין מוהיה לאות ואליבא דידיה קאמר למ"ד שבת לאו זמן תפילין דאינו חייב חטאת משום דדרך מלבוש עבידא והשתא אס"ד דלר"ע נמי איכא איסור של תורה במניחן בשבת אכתי תקשה לך אמאי אח"ח ליתי איסורא ולשוי עליה כמשא ואע"ג דדרך מלבוש עבידא וליחייב חטאת. אלא וודאי ש"מ דלר"ע ליכא איסור כלל ור"ס אליבא דר"ע קאמר לה. והנה באמת ק"ל על סברת רש"י דאיסור משוי לה למשאוי. מהא דתנן בס"פ הקומץ ד' ציציות מעכבו' זא"ז שארבעתן מצוה אחת רי"א ארבעתן ד' מצות ואמרינן בגמ' (ד' לז) מאי בינייהו וא"ר דר"ה איכא בינייהו דאמר היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכת' בשבת חייב חטאת. כלומר ואם הטיל לג' ולא לד' ולר"י ה"ל מצוייצת כהלכתה ופטור דהא מ"מ ג' מצות מיהא איכא והרי לר"י במטיל לג' ולא לד' עובר על בל תגרע כדאמר בפ"ח דזבחים (דף עט) גבי הניתנים מתן ד' שנתערבו בניתנין מתן א' דאם נותן במתנה א' דהרי הוא עובר על בל תגרע אע"ג דקי"ל כל הניתנין במתן ד' שנתנן במתנ' א' יצא. הה"נ אע"ג דד' ציציות לר"י אין מעכבין זא"ז מ"מ בהטיל לג' ולא לד' עובר על בל תגרע וא"כ לד' רש"י הא ליכא מידי בהא דר"ה בין ת"ק לר"י דאע"ג דלר"י ה"ל מצוייצת כהלכתה בהטיל לג' הואיל וד' מצות הן מ"מ הואיל ועבר על בל תגרע אתי איסור בל תגרע ומשוי להו למשאוי וחייב חטאת נמי לר"י אלא ע"כ דמשום איסור לא משוי להו למשאוי והשתא אתי שפיר דאיכא בינייהו בין ר"י לת"ק הא דר"ה ודלא כדברי רש"י ויש ליישב ואין לי להאריך כאן בזה. מכל מקום הרי נתברר לנו דלר"ע ליכא איסורא כלל בהנחת תפילין בשבת ויו"ט וקי"ל כוותיה וכמו שאכתוב לפנינו בס"ד בסימן שאח"ז:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |