רד"ק/תהילים/קיט

רד"ק ‏ תהילים קיט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אשרי. המזמור הזה הוא נכבד מאד וחברו דוד על שמונה אל"ף בית כי בכל אות יש בו שמנה פסוקים ובכל פסוק יש בו דרך, או תורה, או עדות, או פקודים, או מצוה, או אמירה, או דבור, או משפט, או צדק, או אמונה, או חוקים, ואלה המלות הם חלוקי כל התורה:

תורה. היא תכונת המצות היאך נעשית כמו תורת החטאת:

דרך. תיקון המצות מה הוא חנון אף אתה חנון וכן בשאר המצות:

חוקים. המצות שלא נגלה טעמם כגון שילוח טמאים והפרת נדרים וכיוצא בהם:

משפטים. הם הדינין שבין אדם לחבירו:

עדות. המצות אשר הם עדות וזכר כמו שבת ומועדים ציצית ותפיין וכיוצא בהן:

פקודים. הם המצת שהשכל מורה עליהם שהם כפיקדון כדבר גנוז בלב האדם:

צדק. הוא צידוק המצות, כי בצדק נאמרו:

דיבור, ואמירה. הם כלל לכל המצות, וזכר דיבור ואמירה גם כן, להבטחה שהבטיחו האל וזכר גם כן דבור לכינוי רצונו בבריאת העולם: וכן אמונה. קיום דברו בבריאת העולם וכאשר זכר כל אלה השמות כל אחד בפסוק אין דעתו על השם ההוא לבדו אלא זכר האחד והוא הדין לאחרים ופעמים זכר שנים בפסוק, ויש בו פסוקים אמר בעת צרתו בברחו או בצרות אחרות, ובחברו המזמור כלל אלה הפסוקים בו לפי שהצרה היא היתה מטרידה אותו מלהתעסק בתורה ובחכמה, ועתה יש לשאול למה חיבר המזמור זה על שמונה לא על פחות ולא על יתר כי במקומות אחרים שזוכר לחשבון שבעה או עשרה אינם דוקא אלא לסך חשבון כמו שביארנו במקומות אחרים, כי השבעה בעבור שבעה גלגלים שבהם שבעה ככבי לכת שמשמשים בעולם, וכן ימי העולם שבעה כי כן יצירת העולם בששה ימים ובשביעי שבת, וכן עשר לפי שהוא כל החשבון, אבל ח' לא נמצא בשום מקום שהוא לסך חשבון אלא שהוא חשבון דוקא אם כן למה כיון דוד לזה החשבון, והנראה בעיני כי לפי שהמזמור הזה כולו הולך על מצות וחקים ומשפטים והדומה להם וכולם בנויים על דרך שכל וחכמה והדרכים שבהם נקנית החכמה ומדות האדם הם שבעה, והם חמשה חושים שמדות האדם מיוחסים אליהם כי בארבעה החושים מבואר הוא כי בעינים יראה האדם בספר החכמה, ובאזניו ישמע מפי התלמידים, ובפה ידבר מה שלומד ומלמד לאחרים, ובידו יכתוב הספרים, ומה שצריך לבאר הוא חוש הריח, והוא מיוחס אל החכמה לפי שנקבי האף הקרובים אל שני חללי המוח שבהם כח הציור, ודרך הששי הוא הגדת המגידים והוא דבר שלא ידע באחד החושים אבל הוא דב ברור אצלו, הנה יגידו המגידים כי קונסטנטי"נה בעולם והוא לא הלך שם ולא ראה, אבל לפי שכל אשר היו שם מגידים עניינם ואין מכחיש ביניהם יתברר אצלו שהוא, וגם בדרכי החכמה יצטרך הגדת המגידים כי מדרכי החכמה יגלו בבוחן הנבראים, ואינם ידועים אצל כל אדם, אבל ישמעו מפי המגידים כענין שאמר האל לאיוב הידעת עת לדת יעלי סלע וחולל אילות תשמור וכן כל כיוצא בדברים שבחנו בדרכי החכמה בנבראים. והדרך שביעי ראיות שכל וידיעתו וזה הדרך חזק מכלם, ונשאר דרך אחד שאינו מדרכי החכמה ואין השכל מורה עליו אלא שהוא עמוד גדול, ויותר חזק לכל בעלי תורה והיא הקבלה שחייבין אנו להאמין בה על כל פנים, ובה יתאמת בנפשותינו ויתחזק בלבותינו כי משה רבינו ע"ה כתוב התורה מפי האל יתברך וחידוש העולם ומעשה בראשית, וענין האבות והאותות הגדולות אשר ראו אבותינו במצרים ובמדבר וקריעת ים סוף והירדן ומעמד הר סיני ועמידת חמה ולבנה ליהושע ושאר הנפלאות הכתובות ע"י הנביאים, אשר לא ראו עינינו ולא שמעו אזנינו ולא יורה עליהם השכל ולא נתנו לבחנן כי הגדות המגידים נתן לבחנן, אבל זה לא ניתן לבחון אלא יתאמת אצלינו מפי הספרים אשר הם ירושה מאבות דור אחר דור היתה הקבלה הזאת נכונה אצלינו ונתקעה בלבותינו כאילו ראו עינינו ושמעו אזנינו ויורה עלינו שכלינו ויותר, כי ההרגשות מכזבים לפעמים, וגם בשכלו יטעה אדם לפעמים כשאין דרכי המופת ברורים אצלינו, אבל הקבלה אשר היא ירושה מאבות דור אחר דור לא נמצא בה מכחיש בכל האומות, וגם כל הספרים שנכתבו בה ממזרח שמש עד מבואו לא יכחיש אחד את חבירו, לפיכך חיבר דוד ע"ה זה המזמור על שמנה אלפ"א בי"ת כנגד שמנה הדרכים שביארנו והנה זה מבואר, ונשוב לבאר הפסוקים אשר במזמור: אמר אשרי תמימי דרך. ומי הם האנשים שהם תמימי דרך שדרכם תמה ושלימה אותם שהולכים בתורת ה' כלומר שלומדים התורה כי לא יהיה דרכם שלם אם לא ילמדו התורה, כמו שאמרו אין בור ירא חטא ויש מפרשים ההולכים בדרך תורת ה', ודרך שזכר עומד במקום שנים כי דרך תורת ה' היא השלמה והתמה, ויש לפרש עוד כמו הפוך אשרי ההולכים בתורת ה' תמימי דרך כלומר הלומדים כשהם תמימי דרך שיעשו מעשה התמימות מלימודם כלומר שאינם עומדים על הקצוב אלא עושים לפנים משורת הדין:

ב

אשרי. שינצרו אותם וישמרו בעין לבם מעדותיו שיבינו וידעו בכל לבם לא בלב ולב כמו אותם שלומדים או עושים המצות כדי לקנות להם שם:

ג

אף. יש מפרשים אף כמו כל שכן אם ישמרו עדותיו והם מצות עשה כל שכן שישמרו שלא יפעלו עולה שהם מצות לא תעשה אלא הלכו בדרכיו, ויש לפרש עוד אף לא פעלו עולה שלא תזדמן לעולם דבר עבירה לידם אלא כל ימיהם בדרכיו הלכו כענין שנאמר בא ליטהר מסייעין אותו:

ד

צוית. למה צוית אותם לשמרם מאד שלא ישגא בהם אדם אלא כל לבו יהיה בהם:

ה

אחלי. תחנתי ובקשתי לפניך שיכונו דרכי לשמור חקיך כלומר שלא יטרידוני עסקי העולם כדי שאמצא לבי ועצמי פנוי לשמור חוקיך:

ואחלי. מענין ויחל משה והאל"ף נוספת:

ז

אודך. כי הם ילמדוני להודות לך ביושר לבב בלמדי והביני כי כולם משפטי צדקך:

ח

את. מאד. דבק עם אשמור כמו שאמר למעלה לשמור מאד כלומר בדעתי וברצוני לשמור מאד חקים בכל לבי ובכל כחי גם אתה אל תעזבני אלא עזרני בשמירתם, ואדוני אבי ז"ל פירש את חוקיך אשמור ואתה אל תעזבני עד שאגיעה לשומרם מאד:

ט

במה. באר בזה כי לא יהיה דרך האדם זך בלימוד לבד אלא במעשה שישמור כמו שלומד זהו לשמור כדבריך כי אם ילמוד ולא יעשה כלמודו איך זה אלא מכוער וזכר נער להודיע כי כמו שחייב אדם לחנוך הנער בלימוד כן צריך לחנכו מקטנותו במעשה שישמור לעשות מה שלומד אם יחל זה מנערותו וירגיל עצמו בזה, באמת יזכה אורחו בזה ולעולם יהיה זך כי אם יצא מדרך הנערות ויעשה מעשה זך וישר. כל שכן כשיהיה גדול ואם נאמר זה בנער שצריך לזכות ארחו כל שכן בגדול שיהיה תלמודו ומעשיו שוין:

י

בכל. כי אני כן עשיי כי נתעסקתי בלימוד התורה בעבור המעשה והמעשה לדרישת האל ולכוונת עבודתו לא לעשות לי שם בין בני אדם והואיל ואני דורש אותך בכל לבי ואתה יודע את לבבי אל תשגני ממצותיך, כלומר אל תשימני שוגה מהם אלא עזרני להבינם ולעשותם ואמר תשגני כיון שבידו לתת החכמה והבינה, אם כן הוא יתברך כשאינו נותן הבינה בלב המבקש אותה כאילו הוא משגה אותו:

יא

בלבי צפנתי. אני נזהר שלא אשכחנה אלא היא צפונה בלבי:

למען לא אחטא לך. כי השוכח יחטא במצוה:

יב

ברוך. אני מברך ומודה לך על שלמדתני ומבקש מלפניך שתלמדני עוד:

יג

בשפתי. לפי שאמר בלבי אמר אע"פ שצפנתיה בלבי לא הנחתי אותם מלספרם בפי להרגיל עצמי בהם ללמדם לאחרים:

יד

עדותיך. הוי"ו נקראת כן הוא בשמונה אותיות באל"פא בי"ת זאת, וסימן בד"ה מנפצ"ר, עדותיך בוי"ו נעה, אמר אני שמח כשאני מבין בדרך עדותיך ואני רואה בהן חכמות נפלאות ודברי' ישרים וצדיקים ואני שמח בהן כאדם ששמח על כל הון שימצא:

טו

בפיקודיך. כשאני מתבונן בהם אני משתעשע בהם לפיכך לא אשכחם כי הם לי לששון ולשמחת לבב:

יז

גמול על עבדך. גמילות חסד זה עשה עמי שאחיה ולא אשאל החיים לתענוגי העולם אלא כדי שאשמרה דבריך:

יט

גר אנכי. כי האדם דומה בזה העולם כגר שאין לו מעמד במקום כן האדם יסע מזה העולם כי אין לו מעמד וקיום בו, לפיכך צריך שלא תסתר ממני מצותיך כי לא אדע יום נסעי:

כ

גרסה. נשברה נפשי מרוב תאוה אל משפטיך ללמדם אפילו בעת שאני עסוק בעולם לבי הומה עליהם:

גרסה. מעניין גרש כרמל:

לתאבה. מקור עניין תאוה וחשק:

כא

גערת. עבר במקום עתיד והגערה שאינה קשורה עם הבי"ת היא לשון השחתה. אמר תגער הזדים הארורים שהם שוגים ממצותיך וקראם שוגים כי הם זדים בביטול הלימוד ושוגים מן המצות מפני שאינם יודעים, ולפי שזכר כי בכל עת הוא תאב אל המשפטים אמר כן אני תאב והם אינם תאבים אלא בטלים מתעסקים בהבלי העולם או יושבי קרנות ואין להם חפץ בלימוד, לפיכך לא ידעו משפט האל והם שוגים בהם ועוברים עליהם: ואמר ממצותיך. ולא אמר במצותיך, כי בשגגתם הם יוצאים מן המצות:

כב

גל מעלי. אותם הזדים מחרפים ומבזים אותי לפי שנצרתי עדותיך ואתה גלה אותה חרפה מעלי והעבר אותם שיבושו מהרה ואשמח אני:

כג

גם ישבו שרים. וגדולים שאינם חפצים בתורה יושבים בקרנות ומדברים בי דרך גנאי ואני אינני חושש להם ואשיח בחוקיך כי אני עבדך ועושה מצותיך כעבד מחות אדוניו. ואר בלשן נפעל נדברו. לפי שהדיבור בלשון נפעל רוצה לומר התמדת הדיבור:

כד

גם עדותיך: הם שעשועי, ואנשי עצתי וחבירי, לא השרים:

כה

דברקה. כשהייתי בורח מפני אבשלום כאלו נפשי דבקה לעפר ע"כ היה מתחנן לאל יתברך ואומר חייני כדבריך שהבטחתני ע"י נתן הנביא:

כו

דרכי. כלומר חפצי ועניני ודרכי שהייתי רוצה לעשות כמה פעמים הייתי מספר אותם לפניך כמו שאמר וישאל דוד בה':

ותעני. כמה פעמים עניתני במה שהייתי שואל מלפניך כי ענני במה שאני שואל מלפניך שתלמדני חוקיך שהם נסתרים ולא יבינם אלא חכם, ואתה למדני אותם שתתן לי לב מבין את הסודות באמת:

כח

דלפה. נתכה נפשי מרוב יגון שיש לי או פי' דלפה דמעה:

קיימני כדבריך. קיימני במלכותי כדברך שאמרת לי על ידי נתן הנביא:

כט

דרך שקר. לא תזדמן לפני ועזרני להסיר אותם ממני:

ותורתך חנני. שתתן לי לב להבינה ולהתעסק בה:

ל

דרך אמונה. הפך דרך שקר כלומר אותה בחרתי, וכן משפטיך שויתי:

לא

דבקתי. וכיון שדבקתי בהם ללמדם תמיד אל תביישני מהם שלא אבינם ולא אבוא על תכונתם כי זה יהיה לי בושת אם לא אבינם על הנכונה כיון שאני מתעסק בם תמיד:

לב

דרך. כל כך תרחיב לבי עד שארוץ בדרכם בלא עיכוב:

לג

ואצרנה עקב. הכינוי על הדרך, ופירוש עקב שכר שתודיעני דרך חוקיך זה יהיה שאצור אום ולפי דעתי לפי שהעקב לסוף הגוף אמרו לסוף הדבר עקב בעבור שהשכר סוף המעשה ופירוש ואצרנה עקב עד סוף ימי כלומר כל ימי חיי אצרנה:

לד

הבינני. לא לעשות לי שם אלא בכל חפצי ורצוני מאהבתי לעשות מצותיך:

לה

הדריכני. שתפתח לבי אליו ולא אשגה בו כאדם שיודע הדרך שילך בה בכל עת שירצה:

לו

ואל אל בצע. ולא יהא לבי להוט לקבץ ממון אלא בכל לבבי יהיה על עדותיך:

בצע. ענינו אהבת ממון:

לז

העבר. הבקשה הזאת לעזרו על קיום המצות:

מראות שוא. שלא יתור אחר עיניו:

בדרכך. חסר יו"ד הרבים מהמכתב: ואמר חיני. אחרי כי החטא ימית האדם:

לח

הקם. מה שהבטחתני להקים המלכות לבני אחרי:

אשר ליראתך. אשר יהיו דבקים ליראתך:

לט

העבר חרפתי. לפי שאמר בפסוק שלפני זה להקים ההבטחה לבניו אחריו, בקש שלא יהיה לשטן לו אותו העון שהוא חרפתו לבניו ואע"פ שאמר לו גם ה' העביר חטאתך מכל מקום בקש מהאל ית' שיעבירו גם מבניו:

כי משפטיך טובים. הם אך לא תשפוט את האדם כפי עונשו הראוי לו:

מ

הנה. אף על פי שחטאתי אני תואב לפיקודיך לפיכך בצדקתך חייני כלומר האריך חיי כדי שאקיים המצות:

מא

חסדך ה'. חסר יו"ד הרבים מהמכתב, אמר תשועתך וחסדיך יבאו לי כמו שהבטחתני:

מב

חורפי. שהיה אומר אין ישועתה לו:

כי בטחתי בדבריך. שתקיימנו לי:

מג

ואל תצל מפי. כענין וינצלו את מצרים:

עד מאד. אני מבקש מאתך שלא תצל מפי אלא הרגל את פי לדבר האמת כי אם לא תעשה זה יהיה כאילו אתה הצלתו ממני כי בידך לעזרני ולפתוח את פי לטובה:

כי למשפטיך. שהם אמת יחלתי לך שתודיעם ותלמדם לי:

מד

ואשמרה. כאשר יהיו מורגלים בפי אזכרה תמיד ואשמרה לעשותם לעולם ועד כלומר כל ימי היותי: או פי' לעולם ועד. לעולם הבא כלומר אני אשמור התורה תמיד בעולם הזה והיא תהיה שמורה לי לעולם הבא:

מה

ואתהלכה. אחר שתעזרני בלימוד התורה לא יצר צעדי בדרכה ואתהלך בדרך רחבה כי אני דורש פקודיך תמיד ולכן אמצאם בעזרתך:

מו

ואדברה. כאשר תעזרני להגיע אל האמת אז אדבר בהם נגד מלכים כי הם עסוקים בעניני מלכותם וכשיראוני עוסק בתורה ידברו בי ויחשבו להשיב דבר כנגדי ואני אשיבם וידעתי כי לא אבוש כי אנצחם במענה:

מז

ואשתעשע. אף כשאשב יחידי בם אשתעשע יותר מחברים אחרים, כי אהבתי אותם:

מח

ואשא כפי. ארים ידי וארגיל לבי לעשות המצות וארגיל פי לשיח בהם:

מט

זכר דבר. ההבטחה שהבטחתני:

יחלתני. עובר לשלישי אמרת לי שאוחיל לך:

נ

בעניי. כשהייתי גולה לא היו לי חיים כי הייתי מת מיגון לולי אמרתך והבטחתך חייתני:

נא

הליצוני עד מאד. דברו בי והתלוצצו בי על עסקי תמיד בתורה, ועם כל זה מתורתך לא נטיתי:

נב

זכרתי. כשאני בעניי זכרתי משפטיך שהבאת על אנשים טובים בשנים שעברו ואחר כך היית מביא עליהם טובה רבה, ובזה אתנחם כי ידעתי כי אם הבאת עלי עתה משפטיך עוד תביא עלי טובה:

נג

זלעפה. רעדה אחזתני מרשעים שהם עוברי תורתך מה יהיה סופם וכל גופי רועד בראותי שלותם:

נד

מגורי. במקומות שהייתי גולה ומתנודד בהם תחת העצבון שהיה לי מהרשעים בזכרי חוקיך היו לי זמירות והייתי משתעשע בהם:

נה

זכרתי. כשאני מתבודד בלילה משנתי אני זוכר שמך ויחודך ומחשב בו, וידעתי כי שמירת העבירה היא סולם גדול לעלות בו אל ידיעת שמך לפיכך ואשמרה תורתך:

נו

זאת. הידיעה וההשגחה היתה לי מתנה מאתך בעבור כי פקודיך נצרתי כמו שאמרו שכר מצוה מצוה:

נז

חלקי. כשבחרו אחרים לחלקם הממון והנאת העה"ז אני אמרתי חלקי ה' ואין לי אלא לשמור דבריך:

נח

כאמרתך. שאמרת וחנותי את אשר אחון:

נט

חשבתי. שכר עבירה כנגד הפסדה וראיתי כי הפסדה גדול, ואשיבה רגלי אל עדותיך, או פירש חשבתי דרכי העולם ולא אמצא דרך טוב כמו דרך עדותיך לפיכך סרתי מדרכי העולם והלכתי בדרך עדותיך:

ס

חשתי. מהיר וזריז הייתי במצות ולא התעצלתי בהם:

סא

עודני. שללוני מן יאכל עד, כלומר כאילו שללו נפשי מרוב חבלים שנתנו בי ועם כל זה תורתי לא שכחתי:

סב

חצות לילה. אעור משנתי ואקום ממטתי להודות לך על המשפטים שנתת לי כי הם צדיקים ואחבר הענין זה מזמורים שאודה לך בהם בקומי:

סג

חבר אני. הרשעים אני שונא אבל יריאך ושומרי פקודיך אני אוהב עד שנעשיתי להם חבר וריע:

סד

חסדך. כי כל הנבראים עומדים בחסדך שתעשה עמהם והחסד שתעשה עמי שתתן לי לב להבינם:

סה

טוב עשית עם עבדך. הדלי"ת בשו"א עם האתנחתא שלא כמנהג:

דברך. טעמו דבק עם טוב עשית:

וה'. קריאה, כלומר מה שהבטחתני עשית עמי ה':

סו

טוב טעם. שנטעמי התורה ומצות והם למדני:

כי, האמנתי בהם שאתה צויתם ושהם משפטי צדקך:

סז

אענה. כמו ויען איוב, וענית ואמרת כלומר טרם שהייתי מתעסק בלימוד הייתי שוגג פעמים בשמירת המצות אבל אחר ששבתי להתעסק בלימוד אמרתך שמרתי:

סח

טוב אתה ומטיב. טוב אתה והטובה תבא לי מאתך, ומטיב עמי שתלמדני חקיך:

סט

טפלו חברו עלי שקר. לומר שאין תוכו כברו ואתה ידעת שבכל לב אצור פיקודיך:

ע

טפש. השמן לבם שלא יוכלו להבין תורתך אבל אני שעשעתי בתורתך בהביני אותם:

תורתך. כמו בתורתך:

עא

טוב. כשהייתי מענה עצמי ויגע למען אלמד חוקיך, לטוב גדול אני חושב אותו העינוי לי:

עב

כי טוב לי תורת פיך מאלפי וכו':

עג

ידיך עשוני. המעשה והתכונה בתיקון האיברים בבריאת האדם לקנות חכמה תחלה בקומתו שלא כשאר בעלי חיים ובפעולת השכל בו במיצוע האברים, בלב שהוא מלך האיברים ובמוח שהוא פקידו, ובכח הדיבור במיצוע הכלים המוכנים לו, יציאת הקול מן הריאה וחיתוך הדיבור בלשון ובשפתים ובשינים ובחיך ושאר הכוחות המשרתות וכיון שעשיתם בתכונה נבחרה להבין ולהשכיל עזרני בהבנה הבינני ואלמדה מצותיך:

עד

יראיך. הלומדים ממני יראו אותו מבין ומשכיל בכל וישמחו שנתת תוחלתי שיחלתי לדברך ולעזרתך:

עה

ידעתי. זה הבנתי וידעתי מתורתך כי צדק משפטיך וכאשר אני משיב אל לבי כמה שעניתני ידעתי כי באמונה עניתני כי אתה אל אמונה ואין עול:

ואמונה. כמו באמונה:

עו

לנחמני. מאשר עניתי:

כאמרתך. כמו שהבטחתני:

עז

יבואוני רחמיך. יבאו לי רחמיך שאחיה כדי לשמור תורתך כי היא שעשועי:

עח

יבושו זדים. כי בשקר היו מרשיעים אותי ומעוותים אותי:

ואני אשיח בפיקודיך כל שיחתי בפיקודיך הם והם יעידו עלי שקר יבושו מדבריהם:

עט

ישובו לי יריאיך. בראותם כי יבושו הזרים ישובו לי לבשרני ולחזקני באמונתי, ורבותינו ז"ל דרשו שפירשו ממנו סנהדרין כשחטא בדבר בת שבע לכך התפלל לאל יתברך ישובו לי יריאיך:

פ

יהי לבי. הזרים יבושו אבל אני לא אבוש ועזרני שיהא לבי תמים ושלם בחקיך בזה לא אבוש:

פא

כלתה. נכספה לך שתושיעני מיד מבקשי נפשי:

לדברך. ולהבטחתך:

פב

כלו עיני. מרוב צפיתי לעזרתך, ולפי שהעינים מצפות לבני אדם העוזרים אמר דרך משל גם לעזרת האל יתברך כלו עיני יכלו מרוב צפייתם:

לאמרתך. להבטחתך:

לאמר מתי תנחמני. מעוני שהייתי בו:

פג

כי הייתי כנאד בקיטור. דמה עור בשרו לנאד בעשן שהוא יבש ועם כל זה חוקיך לא שכחתי:

פד

כמה ימי. פחד שימות קודם שיראה בהם משפט:

פה

כרו. היועצים לשאול או לאבשלום עצה רעה כשיחה עמוקה אשר לא כתורתך שאמרת ולא ישפך דם נקי:

שיחות. בחיר"ק השי"ן:

פו

כל. אמר אתה ציוית על החלושין שלא לעשקם ואתה עושה משפטם כמו שכתבת עושה משפט גר יתום ואלמנה, אם כן עזרני על הרודפים אותי בשקר ובחנם:

פז

כמעט. כמו שאמר כי כפשע ביני ובין המות שהיה בסכנה קרוב למות:

ואני לא עזבתי פקודיך. כשהיה בידי להמיתם נמנעתי מפני מצותיך שהזהרת על הרציחה ואע"פ שהיו חייבים על רודפם אוי בחינם לא עזבתי משפטי עליך שכתבת כי לא אצדיק רשע:

פח

כחסדך. שהיה עמו כמה פעמים, עוד אבקש שתחייני עד שאראה נקמה ברודפי ואני בחיותי אשמרה עדות פיך והם בחיותם עוברים על תורתך:

פט

לעולם דברך. שאמרת להיות השמים יהיו, ואותו הרצון יצב לעולם, כי השמים וצבאם לא יכלו לדור ודור, וכן בארץ אע"פ שצבא הארץ אינו עומד וזהו שאמר לדור ודור כמו דור הולך ודור בא, אע"פ כן בארץ אמונתך והוא קיום העולם מכוננת שיעמוד:

לעולם, הפרטים אובדים והכללים עומדים:

צא

למשפטיך. לעשות משפטיך וגזרתך עד היום ויעמדו כי הכל עבדיך:

צב

לולי תורתך. אם כן כמו שדברך קיים בשמים ובארץ כן יהיה דברך והבטחתך קיים כמו כי כמעט אבדתי בעניי מפני רודפי, לולי שתורתך שעשועי והם ינחמוני ולא אבדתי מתוגת לבי:

צג

לעולם חייתני. כמו שאמר אז אבדתי הנה הם היו אתי ולא מתי מתוגה:

צד

לך אני. עבדך כי אין עסקי אלא בתורתך ופקודיך דרשתי כל ימי לפיכך הושיעני כאדם המושיע עבדו:

צה

לי קוו. טעם למה שאמר הושיעני כי צריך אני לתשועה כי הרשעים קוו לי לאבדני מן העולם ואני עדותיך אתבונן בם ומתעסק ואשכח תגרתם:

צו

לכל תכלה. להשלמת הדברים ראיתי קץ כלומר ראיתי והכרתי קצת תכליתם: אבל מצותיך רחבה מאד. ואין לה קץ ואע"פ שהמצות יש להם קץ וחשבון ידוע הענפים היוצאים מהם רחבים לאין קץ, ועוד פירשו בו על מצות הלב שהם לאין קץ אבל מצות הגוף יש להם קץ, ואמר מצותך לשון יחידה דרך כלל:

צז

מה אהבתי. כל כך אהבתי אותה עד שכל היום היא שיחתי:

צח

מאויבי. אדוני אבי ז"ל פי' מאויבי כמשמעו מהם תחכמני ותלמדני מצותיך כאשר אראה שאינם יכולים להסיר תורתך מפי, כי תורתך ברית מלח היא כמו שאמר:

כי לעולם היא לי. אני מתחכם כי זה רצונך וחפצך ועל זה בראתני:

צט

מכל מלמדי. מכולם למדתי ולקחתי מוסר ומהם התבוננתי הדרך הטובה והם למדוני שיהא עדותיך שיחה לי:

ק

מזקנים. כפל העניין במלות שונות או פי' המלמדים דרך השכל מזקנים מדברי הקבלה כי פקודיך נצרתי, פי' כי מתחילה שמרתי מנעורי הפקודים דרך הקבלה ואחר כך כשהתבוננתי שמרתי אותם מדרך השכל:

קא

מכל. מנעתי רגלי מכל ארח רע לא בעבור יראתי מבני אדם או שלא יבאוני רע בשביל המעשה ההוא אלא כדי לשמור דבריך:

קב

הורתני. מדרך השכל שידעתים מן השכל נקבעו בלבי ורצוני ולא סרתי מהם, או פירש הורתני עזרתני בשמירתם כלומר הורתני שפתחת לפני דרכם:

קג

מה נמלצו. מה מתקי מדבש והמליצה היא תוכן הדיבור לפיכך המשיל דברי התורה לדבש כי דבריה מתוקים אמורים במיטב הלשון והדיבור, ואמר נמלצו דרך כלל על דברי התורה, ואמר אמרתך לשון יחיד כי כל אחת מאמרות ה' נמלצה:

קד

מפקודיך אתבונן. ומהם אתבונן כי הם נטועים על דרך השכל, והדבר אשר השכל ירחיקנו לבד מהמצוה עלינו לשנוא אותו אדם על כל פנים לפיכך אמר שנאתי כל ארח שקר:

קה

נר לרגלי. כמו ההולך בחשך אם יהיה לפניו נר לא יכשל בדרכו כן דברך הם כמו נר לפני ויזהירוני שלא אחטא:

קו

נשבעתי. לזרז עצמי לקיים משפטי צדקך כלומר כי הם משפטים שהם בצדק:

קז

נעניתי הנני בעינוים קשים:

עד מאד. שאני קרוב למות:

חייני כדבריך. כהבטחתך שהבטחתני ויש מפרשים בדברך אשר אמרת אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואני שומר משפטי צדקיך:

קח

נדבות פי. התפילות והתהלות שאני אומר לפניך ברוח נדיבה יהיו רצוים לפניך:

ומשפטיך למדני. כי עליהם רוב תפילתי:

קט

נפשי אפ ע"פ שאני בסכנה תמיד כאילו נפשי בכפי אף ע"פ כן לא שכחתי תורתך:

קי

נתנו פח. בדרכים בעבורי ללכדני ואעפ"כ מפקודיך לא תעיתי:

קטז

סמכני כאמרתך. שהבטחתני:

ואחיה. ולא אמות ביד מריעים:

ואל תבישני משברי. שסברתי אליך שתושיעני מהם או פי' כאמרתך שאמרת אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואני אעשה אותם ובעשותך שברי שלא ישלטו בי המריעים:

קיז

סעדני. שאם תסמכני ותושיעני מידם לא יהיה שיטרידוני:

ואשעה. תרגום ואספר ואשתעי, וקמץ העי"ן במקום סגו"ל, או הוא מעניין תורתך שעשועי כי גם הוא שרשו שעה אלא שכפלו לו הפ"א והעי"ן:

קיח

סלית. כמו סלה כל אבירי עניין הדריכה והרמיסה, והוא עבר במקום עתיד. אמר דרך בקשה תרמיס כל שוגים מחוקיך כי נמצא דרכם שקר, ואמר:

שוגים. כי כשיראה עונם לבני אדם יאמרו כי שוגים היו:

קיט

סיגים. כמה פעמים ראיי עשית נקמה ברשעים והם הסיגים כמו שאמרת ואצרוף כבור סיגיך, והם אותם שזכר רכי שקר תרמיתם שהם מרמים העולם והם רעים לעולם יותר מן הרשעים המגולים כי מאותם ישמור האדם את עצמו ומאלה אין אדם נשמר ואתה תביאם לידי גלוי ותשביתם מן העולם: ובאומרו כל. אינו דוקא כמו וכל הארץ באו מצרים:

לכן אהבתי עדותיך. כי הם מנקים את האדם מכל סיג והם מורים שיהיה האדם שלם תוכו כברו לפיכך אהבתי אותם ודבקתי בהם:

קכ

סמר. כי אותם הרשעים לא יפחדו ממך ואומרים אין ה' רואה אותנו, אבל אני מפחד ממך שסמר מפחדך בשרי:

וממשפטיך. שתשפטני כפי מעשי, לפיכך אני נזהר שלא לעבור מצותיך כי ירא אני ממך פן תענישני כי ידעתי כי אתה רואה אותי ויודע מעשי: ופי' סמר. כי האדם המפחד מאד יעמדו שערותיו כמו מסמרים:

קכא

עשיתי משפט וצדק. ולא עשקתי אדם גם אתה בל תניחני בידם:

קכב

ערוב, כמו וערבה לה', אבל זה פעל יוצא כלומר היטיב והכשר עבדך לטוב שלא יעשקוני זדים:

קכג

עיני כלו לישועתך. שתושיעני מן הזדים שלא יעשקוני כלומר לא ציפיתי לישועת אדם אלא לישועתך ולאמרת צדקך שתצדק האמירה שהבטחת אותי ע"י הנביא:

קכד

עשה. כמו שהיה חסדך עמי כמה פעמים כן עשה גם עתה עמי וכיון שלא יטרידוני הזרים אוכל להתעסק בחוקיך שתעזרני בהבנתם ותלמדני אותם:

קכה

עבדך אני. בקמץ האל"ף, אמר איני חפץ הלימוד אלא לעבודתך אם כן הבינני שאדע עיקרם וטעמם:

קכו

עת. ומועד לה' שיעשה נקמה כאשר הפרו תורתך אף על פי שבזמן הזה אתה מאריך לרשעים יבא עת שתפרע מהם, והוא עת הגאולה כמו שכתוב בנבואת מלאי ויש לפרש עת לעשות לה' לענין שאמר עבדך אני הבינני אמר צריך שתעזרני בידיעת עדותיך כדי שאתחזק בהם, כי העת הזאת והזמן הזאת שאני בו הוא עת שצריך אדם שיתחזק לעשות לה' בתורה כי הדור הזה הפרו תורתך לפיכך צריך מי שיהיה לה' שיתחזק מאד בתורה שלא תבטל לגמרי:

קכז

על כן שאני רואה שהם הפרו תורתך ורודפים אחר הבצע וכל עסקם וטרדתם הוא לקנות ממון, אהבתי אני מצותך ללמדם ולעשותם ולהתעסק בהם יותר מזהב ומפז שהם מתעסקים לקנותם:

קכח

על כן. פירושו כחבירו:

וכל. כל שאמר שני פעמים רוצה לומר כל הפקודים הכתובים בתורה וגם שאינן כתובים כמו וזאת התעודה בישראל וכיוצא בו בדברים הנהוגים בישראל לחק ולמשפט, כולם ישרתו אותם שהם דברים שיש להם טעם והשכל מורה עליהם והם ישרים, ואני מישר אותם לעיני המבזים אותם ואומרים שאינם משפט צדק אבל משפטיהם ודרכיהם שהם אורח שקר שנאתי:

קכט

פלאות. מענין כי יפלא ממך דבר כלומר נסתרות יש בהם על כן נצרתם נפשי המשכלת כלומר נתנה עיניה מאד בהם להבינם, או שמרה אותם לעשותם לפי שהבינה אותם וידעה תועלתם כי מי שלא יבין את המצוה לא ישמרנה על הנכון, ויש לשאול כי נאמר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת, רוצה לומר שאין המצות אמורות דרך משלים שיפלא ממך איך תבין אותו כי קרוב אליך הדבר בפיך כן תבינהו וכן תעשה אותו כי אין במצות משל, ומה שאמר דוד פלאות עדותיך על עיקר המצות ועל טעמם ואיך יודה עליהם שכל או לאיזה דרך יצא אדם מהם כי ענפים רבים יש להם:

קל

פתח. פתיחת דבריך יאיר עיני עורי הלב כי כשיתחיל אדם להתבונן בהם וישים לבו אליהם יאיר עיניו ויוסיף להתבונן, וכדי שלא יאמר אדם כיון שהם פלאות לא אוכל להתבונן בהם ואניחם כמו שהם, אמר שיחל להתבונן בהם והדברים יפתחו לו דרך התבונה כי פתח הדברים יאיר לו כי הוא האל מבין פתאים כלומר נותן תבונה לפתאים:

קלא

פי. דרך משל אמר מרוב התאוה שהתאויתי למצותיך פי פערתי אליה ואשאפה ולשון שאיפה הוא משיכת האויר אל הפה כמו הרעב התאב מאד אל המאכל, ויביאו לו מאכל מרוב תאוה יפער פיו אל המאכל קודם שיגיעו אליו והנה שואף קודם המאכל: ומלת יאבתי. היא יחידה במקרא ועניינה כמו תאבתי:

קלב

כמשפט. כמו כמשפט הבנות יעשה לה, שפירושו חוק ומנהג, אמר כמו שחקך ומנהגך שתפנה לאוהבי שמך כן תעשה לי:

קלג

פעמי. שתרגילני ותדריכני במצות עשה ואל תתן ליצר הרע כח שישלוט בי ואעבור על מצות לא תעשה זה הוא ואל תשלט בי כל און: ואמר כל. רוצה לומר אפילו עבירה קלה:

קלד

פדני. שלא יעשקני אדם ואל יטרידני ובזה אשמרה פקודיך שיהיה לי פנאי לשמרם:

קלה

האר בעברך, כמו יאר ה' פניו אליך, ואור פניך הוא רצונו:

קלו

פלגי. היה בוכה על העונות שעשה ותוהא עליהם ואמר השמירה על העינים כי העינים הם הזונות והחוטא תר אחרי עיניו: ואמר

קלז

ישר. כל אחד ממשפטיך ישר, או פירושו בדרך ישר הם משפטיך:

קלח

צוית. כלומר אהבה רבה עשית עמנו שצויתנו עדותך שהם צדק ואמונה מאד:

קלט

צמתתני. כמעט כלתה אותי קנאתי כשאני רואה צרי ששכחו דבריך כאילו לא צוו בהם ואראה אותם מצליחים אני מקנא בהם מאד:

קמ

צרופה. כי היא בלא שום סיג בעולם:

ועבדך אהבה. וזוכרה תמיד והם שכחוה ונבזה בעיניהם, לפי שאני מתעסק בתורתך:

קמא

לא שכחתי פיקודיך. כמו ששכחו הם:

קמב

צדקתך. שהיא עם העולם היא צדק שהוא קיים לעולם:

ותורתך אמת. כי כל מצותיה הם אמת וקיום העולם במשפטים הישרים שבהם יהיו קיום בני אדם זה עם זה גם הבטחות התורה שמבטיחים למי שמקיימה הם אמת לא יכזבו:

קמג

צר ומצוק. בעת שמצאוני הצרות ומצותיך שעשועי הם ינחמוני מהצרות כשאתעסק בהם:

קמד

לעולם הבינני. אותם:

ואחיה. בהם לעולם הבא, ולעולם שזכר עולה במקום שנים:

קמה

קראתי. כשאני בצרה אני קורא אליך בכל לב כי יודע אני כי אין עונה ומושיע זולתך אם כן ענני ולא אמות ביד אויבי כדי שאצרה חוקיך כלומר לא אשאל חיים אלא לנצור חוקיך:

קמו

קראתיך. כפל העניין במלות שונות כדי לחזק הבקשה:

קמז

קדמתי. בעוד לילה קדמתי לכל אדם שקם להתפלל בלילה:

לדברך יחלתי. שאתה הבטחתני, או פירוש לדברך שכתוב בתורה מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו לפיכך יחלתי שתשמע שועתי:

קמח

אשמרות. אשמורה היא עת ההקיצה הלילה והם שלש בלילה, ואמר דוד שקדמו עיניו להקיץ בלילה קודם לכל אדם כי לא ישן בלילה אלא החלק הראשון, ושני חלקי הלילה היה ער לשוח ולהתבונן באמרת האל והיה עושה זה פעמים רבות בזמן שהלילות ארוכים ונקרא עת ההקצה אשמורה כמו שומר מה מלילה שנקרא שומר לפי שהוא ער כל הלילה:

קמט

כחסדך. עשה כמה פעמים:

כמשפטיך. כמנהגיך הטובים שתתנהג עם חסידיך ותחיים חייני:

קנ

קרבו. קרובים הם ודבקים אל הזימה עד שרדפו אחריה ורחוקים מתורתך כי שני הדרכים הפך, ולא היו קרובים אל התורה אלא רודפי זמה:

וזימה. עניין תועבה ומעשה הרע:

קנא

קרוב. הם רחוקים ממך ומתורתך אבל אתה קרוב לכל אשר יקראוך:

וכל מצותיך אמת. והם רחקו מהם כי לא ידעום ולא חשבו שהם אמת:

קנב

קדם. תחילה מה שידעתי ומה שהבינותי מעדותיך:

כי לעולם יסדתם. כי עשיתם יסוד וקיום לעולם כי בתחילת העיון בהם יראה האדם תיקון העולם בהם וכשיעמיק אדם עיונו בהם יצא מהם אל דברים נכבדים ויראה שהם סולם לעלות אל חכמת האלהות הנכבדת מהכל, ואני בתחילת עיוני ראיתי בהם זאת המעלה הנכבדת ויש לפרש כי לעולם יסדתם שאין למצות זמן קצוב ובתחילה הבינותי מהם זה, כי אראה אותם בנויים על דרך הצדק והיושר ואין יהיה זמן להם כי הצדק לעולם הוא:

קנג

ראה. כי עם כל עניי תורתך לא שכחתי:

קנד

לאמרתך. בעבור אמרתך, כלומר לשמור אמרתך אבקש החיים לא לתענוג העולם:

קנה

רחוק. אמר איחל כי הישועה קרובה לי כי דרשתי חוקיך אבל התועים כשהם בצרה והישועה רחוקה מהם כי חוקיך לא דרשו ואין להם זכות במה יצאו ממנה, ואמר רחוק רוצה לומר דבר הישועה:

קנו

רחמיך. לפי שרודפיו היו רבים כמו שאמר בסמוך אמר רחמיך רבים כלומר רבים מהם:

כמשפטיך. כמנהגיך הטובים:

קנז

רבים רודפי. ועם כל זה מעדותיך לא נטיתי כי לא בקשתי רעתם כמו שבקשו שרעתי:

ומעדותיך. היא לא תקום ולא תטור:

קנח

ואתקוטטה. מענין קטטה בדברי רבותינו ז"ל, אמר יותר הייתי מתקוטט עמהם על אשר אמרתך לא שמרו ממה שהייתי מתקוטט עמהם על שהיו מריעים לי. ואדוני אבי ז"ל פי' ראיתים מצליחים וקצתי בחיי כמו נקטה בחיי:

קנט

ראה. כמה אהבתי אותם שאני מתקוטט עם הרשעים בעבורך ולא בעבורי לכן בחסדך עמי חייני ואל תתנני בידם:

קס

ראש. מראש העולם ולעולם כלומר כל ימי העולם היה דברך ומשפטך אמת וצדק כן היה וכן יהיה:

לעולם כל משפט צדקך. משפטיך שהם בצדק, או פירושו תחילה מה שצויתנו הוא האמת והוא יחודך שאמרת אנכי ה' אלהיך וכן צויתנו על כל משפטי צדקיך שנשמרם לעולם אין להם זמן, או פירושו כיון שצויתנו תחלה להבין יחודך עלינו לשמור לעולם כל משפט צדקך כי הם כסולם לעלות אל ידיעת יחודך:

קסא

שרים. שרי ישראל עם שאול או עם אבשלום:

ומדברך. יותר פחד לבי שלא תעבור על אחת ממצותיך יותר מפחדי מהם, או פירושו הם רדפוני וחשבו להוציאני מתורתך כמו שאמר לאמר לך עבוד אלהים אחרים ואני בכל עת מדברך פחד לבי שאפול בידם מדברך שאמרת לי הנה מקים עליך רעה מתוך ביתך:

קסב

שש. אני שש ושמח על אמרתך כשאבינהו כאדם המוצא שלל רב:

קסג

תורתך אהבתי. כי הוא בהפך השקר ואני שנאתי השקר ואהבתי האמת:

קסד

שבע ביום. פעמים רבות כי שבע אינו דוקא:

על משפטי צדקך. שהם ישרים וצדיקים הללתיך עליהם פעמים רבות בכל יום בכל עת שאזכרם:

קסה

שלום רב. כי לעולם אוהבי התורה לא יכשלו כי דרכם דרך ישרה ולעולם יהיו בשלום כי הם מסתפקים במעט שישיגו מן העולם הזה ולא ידאגו לכל מקרה והנה להם שלום רב:

קסו

שברתי לישועת הנפש:

ומצותיך עשיתי. ולא לתוחלת גמול אלא עשיתי אותם כמצותך עמי וידעי כי ישועתך תהיה לי ואליה שברתי:

קסז

שמרה. נפשי שהתבוננה בהם ומתוך כך ואהבם מאד:

קסח

כי כל דרכי נגדך. כמו בכל דרכיך דעהו ואמרו רז"ל כל מעשיך יהיו לשם שמים. וטעם כי הם למדוני שיהיו כל דרכי נגדך:

קסט

תקרב רנתי. צעקתי, ומה היא צעקתי בדברך הבינני שתתן לי בינה והשכל לעשות כדבריך:

קע

כאמרתך הצילני. אין הצלה זו הצלת הגוף מצרה אלא הצלת הנפש ממכשול עון כי לא זכר בפסוק ולא באשר למעלה דבר אויב, ואמר כאמרתך ובאיזה מקום בתורה נזכר זה הענין שהקב"ה שומר ועוזר האדם מן החטא זהו נרמז בפסוק למען תהיה יראתו על פניכ' לבלתי תחטאו כי אע"פ שנתן הבחירה לאדם, אם אדם ישר האל עוזרו בדרך הטובה לפיכך הראה לישראל מעמד הר סיני שהיה להם מפתח גדול לפתוח לבותם אל הדרך הטובה, ולמנוע אותם מן החטא וכן רמז זה בפסוק מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור משמרתי לפיכך אמר דוד כאמרתך הצילני:

קעא

תבענה. ענין דיבור ועל התמדת הדיבור אומר זה הלשון, כמו המקור שהוא נובע בלי הפסק ואמר כאשר תלמדני חוקיך אהללך בחכמתי תמיד:

קעב

תען. ענין דיבור, אמר כשאדבר אמרתך אומר לאחרים ואלמדם כי כל מצותיך צדק: ובעל המסרה פירש אותו לשון שבח כלומר תשבח לשוני אמרתיך כי כולה צדק ואמר במסרה תען שלשה בלשון שבח וסימן מרים, לשוני כסיל:

קעג

תהי. כיון שבארתי פקודיך עזרני בהם:

קעד

לישועתך. היא ישועת הנפש לעולם הבא לפיכך תורתך שעשועי כי היא תביאני לישועה:

קעה

תחי נפשי. בעולם הזה אני שואל חיים בעבור שאהללך כלומר שאדע אמיתות אלהותך והוא התהילה:

ומשפטיך יעזרוני. בזה כי הם כמו הסולם לעלות אל ידיעת האל ית':

קעו

תעיתי. והנה אני תעיתי בידיעה ההיא שאינני קיים בה עדיין והנני כמו השה האבוד שאיננו יודע לשוב אל מקום רבצו, כן נפשי לא ידעה עדין לשוב אל יסודה וכמו שהרועה נאמן מבקש השה האבוד עד שימצאנו וישיבנו אל רבו, כן אתה בקש עבדך עד שתשיבנו אל יסודו והוא יסוד הנפש והבקשה היא שתעזרני בידיעה כי מצותיך לא שכחתי כן תעזרני אתה ולא תשכחני:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.