אלשיך/תהילים/קיט

אלשיך תהילים קיט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אשרי תמימי דרך כו' הנה יש בעובדים ג' סוגים יש שעיקר עסקם תמיד הוא בתורה אך אינם רודפים אחר המצות כי אם הולכים בתום ובהזדמן נידם מצוה יעשו אותה ויש סוג שני והוא רודפים אחר המצות ויושבים על משמרתם תמיד לעסוק במצות ה' ולא יעשו עיקר מהלימוד ויש סוג שלישי שלא יעשו עיקר לא מעסק התורה ולא ממצות שבין אדם למקום כי אם כאשר יזדמן אך עיקר ענינם הוא השמר מעון והטיב לבריות בכל יכלתם שתופסים מדותיו יתברך מה הוא יתברך חנון אף הוא חנון מה הוא יחברך רחום וארך אפים ומעביר על פשע ונושא עון מלביש ערומים ומבקר חולים וקובר מתים וכיוצא באלו שהן הם דרכי ה' כמאמרם ז"ל והלכת בדרכיו מה הוא רחום כו' והנה על שלשת הסוגים דבר דוד אחד לאחד ובראשון החל ואמר אשרי תמימי דרך והוא כי העולם הזה הוא דרך לעה"ב כי בו הולך האדם לבית עולמו ואמר כי אשרי המתנהגים בתמימות בדרך בלתי חוטאים ועושים עיקר מעסק התורה עד היותם מאותם שאמרו בגמרא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וזהו אשרי כו' ההולכים מהעולם בתורת ה' בידם היא למודם:

ב

והסוג השני אשרי נוצרי עדותיו ולא אמר שומרי כי אם נוצרי כד"א נוצר תאנה שיושב ומשמר שמירה עצמית ומתמדת לא ימיש מהיות עיניו פקוחות כך אלו הם נוצרי עדותיו יתברך שכל ישעם וכל חפץ במצות ה' וזה שלא ע"מ לקבל פרס כי אם שבכל לב אפילו ביצה"ר התאב אל הפרס גם בו ידרשו את הש"י ואל אל בצע וחמדת פרס.

ג

ואמר כי אין צ"ל שני סוגים אלו כי אם אף לא פעלו עולה שהוא הסוג השלישי שענינו שלא פעלו עולה שנשמרים מעון ואינם נוצרים בעצם מצות שבין אדם למקום רק עיקר עסקם במה שבין אדם לחבירו כי תופסים דרכי ה' מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון כו' וזהו בדרכיו הלכו:

ד

ושמא תאמר אם כן שאף גם סוג זה מאושר יקרא אם כן למה הרבה יתברך לנו תרי"ג מצות הלא בהיות טוב לבריות עם העדר עולה היה די לז"א והנה מה שאתה צויתה פקודיך הוא לשמור מאד והוא מאמר ר' חנניה בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא כי הוקשה לו כי אחר שהעושה מצוה אחת ונשמר מעון מטיבין לו ונוחל את הארץ כו' אם כן למה הרבה לנו הוא ית' תורה ומצות לז"א דע כי הטעם הוא כי רצה הב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא להרבות זכותם בשמור מצות הרבה וגם שלרבויים לא יבצר מהזדמן מצוה תמיד משא"כ אם היו מועטות ועל דרך זה יאמר גם שאף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו גם הם מאושרים עכ"ז אתה צויתה פקודיך כדי שיהיה לשמור מאד ולא מועטות למען זכות את ישראל כמדובר:

(א) או שיעור הענין כי הנה על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ואמר שכל תופשי מדה מהם לעשות ממנה עיקר מאושרים יקראו והחל בתורה ואמר אשרי כו' כמדובר בקודם:

(ב) ועל השנית אמר אשרי נוצרי עדותיו יתברך גם שלא יעשו עיקר מן התורה כי אם שבכל לב ידרשוהו בתפלה שהיא עבודה כנודע מרבותינו ז"ל ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה והיא במקום הקרבנות ותפס מה שהוא נוהג בכל הדורות ואמר בכל לב ידרשוהו.

(ג) ועל השלישית אמר אף יקראו מאושרים אשר הם משוללי עולה אם בדרכיו הלכו מה הוא רחום כו' שהוא גמילות חסדים בלבד כמדובר בקודם:

(א) או שעור הענין על דרך מאמרם ז"ל על פסוק אשרי נשוי פשע כו' אשרי אדם לא יחשוב כו' שאמרו ששיעור הכתובים הוא אשרי נשוי פשע אך יותר מאושר הוא אשר לא יחשב ה' לו עון על דרך זה יאמר פה אשרי תמימי דרך ההולכים בתומם במעשה לעשות כשיזדמן לתומם כי אם עיקרם הוא לכת בעסק התורה:

(ב) אך יותר מאושרים הם נוצרי עדותיו עם התורה כי מה שתלמוד גדול הוא על שמביא לידי מעשה וצריך ללמוד וללמד לשמור ולעשות וזהו אשרי נוצרי עדותיו ושמא תאמר אם כן גם מצות לבדן יספיקו לז"א בכל לב ידרשוהו כי על ידי עסק התורה יכנע היצר הרע לעבוד את ה' בכל השתי לבבות והוא כנודע כי על ידי עסק התורה אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ:

(ג) ועם כל זה יש חלוקה שאפילו לבדה בהיות העדר עון היא גדולה וזהו אף יקראו מאושרים אשר בהיות שלא פעלו עולה בדרכיו יתברך הלכו מה הוא רחום וכו':

(ד) ושמא תאמר האם כ"כ גדלה מאד מדת ג"ח שככה השבחתיה הלא הוא כי הנה אתה ה' צויתה פקודיך כלומר הפקודים שהם שלך שאתה עושה אותה שהם ג"ח כמו שלמדו ז"ל שהב"ה מלביש ערומים שנאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מבקר חולים וירא ה' אל אברם שבא לבקר את החולה מנחם אבלים ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו קובר מתים ויקבור אותו בגי וכן מה הוא חנון וכו' וזהו אתה צויתנו פקודיך המיוחדים לך שהוא ג"ח כדי לשמור אנחנו כל העולם אשר כללת במלת מאד שאמרת בסוף מעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והוא כי כאשר עולם בחסד יבנה כך עושי חסד שומרים ומקיימים אותו במדה זו וזהו לשמור מאד. או יאמר במה שידענו כי המצות שומרות את האדם כי כל א' נעשה מלאך ואם היו מועטות לא ירבו שומרים רבים וז"א אתה צויתה פקודיך כדי שלשמור יהיו מאד ולא מעט:

ה

אחלי יכונו דרכי כו' הנה ידוע כי אין סוג מהמצות שהיצר הרע מוצא מקום לעכב ביד האדם לעשותם כחוקים ועל כן צריך עזר משדי לעשותם על כן אמר אחלי שאני מחלה תמיד הם שיכונו דרכי לשמור חקיך והוא שעם שדרך היצר הרע לעקש הדרך שאדם הולך לעשות מצוה ולהמציא עיכובים אחלי הם שבלכתי לעשות מה שהוא חק שאדרבא יכונו דרכי מאליהם מרוב סייעתא דשמיא באופן אכיר על ידי השגחה זו חין ערכם ואדלג כאיל לעשותם:

ו

ומכ"ש לעשות שאר סוגים שאין לב אדם מנגדם ואעשה את כלם עד גדר שאז לא אבוש כו' והוא כי בהסתכל האדם בציצית זוכר כל מצות ה' כאלו רואה ומביט כל המצות בהביט בו ובזה יאמר על ידי זה שתעשה לי שיכונו דרכי לשמור החוקים כ"כ אזדרז בכל שאר מצות עד בלתי השאיר אפי' אחד כי בהביטי אל כל מצותיך בהביטי בציצית שלא אבוש על קצתם שלא עשיתי כי ודאי שעל ידי מה שיכונו דרכי על החוקים אזדרז לעשות את כל יתר מצות גם כן באופן שלא אבוש בהביטי אל כולם:

(ד) או יאמר אתה צויתה פקודיך שיעשו לשמור מאד שתהיה כל מצוה גוררת מצוה באופן שמועטות יעשו מאד:

(ה) מה שאחלה פניך הוא שיגררו לי שיכונו דרכי לשמור חקיך ועל ידי כן אז לא אבוש כו' והוא כי הנה באותו עולם רואה הצדיק המצות ברוחניותן ובוש בהביטו בתוכן אשר לא קיים מהן בחשק וכראוי אמר איני ירא אלא שבהביטי אז אבוש בהביטי בתוכן החקים על העדר חשק על העלם טעמם על כן אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך:

(ו) ועל ידי כן אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך שלא יהיה בתוכן חלק שלא עשיתי כראוי:

ז

וכל כך אהיה שקוע בכל השאר שלא בלבד במציאות מעשה המצות כי אם אפי' בלימוד הלכותיהו אפי' בהלכות המשפטים שהן חמורות ומחודדות שהדעת נותן שאם מתוך למודן הייתי מתפלל לא הייתי יכול לכוין אם לא מתוך הלכה פסוקה מה שאין כן מתוך הלכות לימוד המשפטיס אך כל כך אהיה שקוע בהן עד היות כל ההלכות ברורות לפני כהלכה פסוקה שאוכל להודות את ה' ביושר בלי בלבול דעת וזהו אודך ביושר לבב כלומר בלי ערבוב לבב בלמדי משפטי צדקך שהוא בלימוד הלכותיהם:

ח

את חקיך אשמור כו' הלא אמרתי לפניך שתכין לפני דרך חקיך והנה זה דרכך שעד שאני אתחיל בהם לא תעזרני אך אפשר לא תרצה בהתחלה מועטת על כן אחלה פניך שאני את חקיך אשמור שאתחיל בהם לשמור אך אל תעזבני מלעזור לי עד אשמור מהם מאד כי אם במעט שאשמור מיד תסייעני וז"א אני את חקיך אשמור כאשר הם אל תעזבני להשכיל בם עד יהיו מאד:

ט

במה יזכה כו' הנה בפסוקים הקודמים בקש מאתו יתברך יעזרהו לשמור חקיו אשר אין הדעת מחייבם ובזה סיים עתה בא לשאול מאת ה' ילמדהו טוב טעמם ולבל יאמרו לו מי הכניסך בזה שמור אותם לתומך כאשר צוך ה' ואל טעמם אל תשית לבך על כן הקדים ואמר במה יזכה כו' לומר כי תשובה זו תצדק לנער אשר לא התבסמה דעתו עדיין כי במה יזכה נער את ארחו של נערות אם לא לשמור כדבריך כלומר כמו שדברת אותם בלי השקפה אל טעמם אך לא כן איש גדול כמוני:

י

ואל אחשד שלהיות יצרי מפקפק בדבר חלילה אני דורש אחר טעמם כי לא כן הוא כי אם שבכל לבי דרשתיך אך דבר אחד אני שואל והוא אל תשגני ממצותיך והוא בל אשגה אחר ידיעת הטעם במצותיך והוא בל יקרנו כשלמה בנו כמו שאמרו ז"ל שעל שגלה הקב"ה טעם שלילת הרבות נשים באמרו ולא יסור לבבו שגה ואמר אם כן אני שחכמתי מכל האדם ארבה ולא אסור וזהו אל תשגני שעל ידי ידיעת הטעם אשגה כי אחר שבכל לבי דרשתיך ראוי הוא שאל תשגני ממצותיך:

יא

והן אמת כי בחוקה אחת אמרת שחוקה חקקת גזרה גזרת ושלא נהרהר אחריה שהיא בפרה אדומה כמ"ש ז"ל שזו היתה אמרת אלוה באמת באמור בה זאת חקת התורה אך ביתר חוקים לא נאמר כך ועל כן אני אומר הנה בלבי צפנתי אמרתך שאמרת זאת חקת התורה שלא נשאל ולא נהרהר אחריה:

יב

אך על השאר אני אומר ברוך אתה ה' למדני חקיך. וביאור הכתוב הלא הוא כי הנה ברכת התורה היא ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל על כן אומר הנה ברוך אתה ה' מפי על כן ראוי שתלמדני חקיך כי הלא תורה היא וללמוד אני צריך כי בכלל תורה היא ענין החקים והברכה היא שתלמד תורה לישראל.

או יאמר כי הנה ידענו שיש ברכות הנהנין ויש ברכה על כל מצוה כהנחת תפילין וכיוצא וידוע כי כל דבר מברכת הנהנין צריך האדם לדעת בבירור על מה הוא מברך ושיטלנו בידו ושיהיה נהנה ממנו כי מה שאינו נהנה אינו מברך וגם בברכת כל מצוה אף על פי שלאו ליהנות ניתנו לא יבצר מהיות הנאה מה בהבין טעמה. ונבא אל הענין אמר ברוך אתה ה' כלו' דרך כלל בין על הנאת הגוף כברכת הנהנין בין על הנאת הנפש במצות ואם כן למדני חקיך למען שכשאברך על החק אדע על מה אני מברך כאשר בשאר סוגי ברכות שצריך לדעת על מה הוא מברך ומכוון בברכה על טוב טעמה. או יאמר הנה ברוך אתה ה' מפי בכל יום ברכת התורה שנוסחה הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו כו' ובברכת ק"ש ותן בלבנו בינה להבין להשכיל כו' ואחר שאני מברך כך איך יתקיים בחקים איך יערבו בי ואיך יתקיים בהם בינה להבין להשכיל אם לא תלמדני אותם ואשכיל ענינם:

יג

ומה שאני שואל על אלו יותר מעל שאר סוגי מצות הוא כי על השאר שלם אני בהם כי על סוג המשפטים הנה בשפתי ספרתי כל משפטי פיך ששגורים בפי כנתינתן מסיני כאשר יצאו מפיך:

יד

ועל העדות הם שבתות וימים טובים שהם עדות על מעשה בראשית ועל יציאת מצרים הנה שלם אני בסוג זה כי הלא גם שבאלה דרך היצר הרע לדאוג על ההוצאה שבת היום פסח היום אדרבה בדרך עדותיך שהדרך הוא הוצאה ופיזור ששתי לא כמוציא הוצאות כי אם כמי שהוא על כל הון שש על מה שיקחנו לעצמו כך אנכי שש כי ידעתי שזה גורם לי הון כי הוצאות שבתות וימים טובים אם מוסיף מוסיפין לו:

טו

ועל סוג הפקודים המתייחסים אליו יתברך שהוא עושה אותם כענין בקור חולים קובר מתים וכיוצא שאמרו רז"ל שהוא יתברך ביקר את אברהם בחליו וקבר את משה וברך ברכת אבלים את יצחק אמר הנה למה שאני מלך איני מטפל בדברים אלו בל אתבזה לפני בני אדם אם הייתי עושה כך לכל אדם וצריך שתהי' אימתי על העם אך מה אני עושה בפקודיך אשיחה שאני משיח ועוסק בתורה שבמצות אלו ועל ידי כן נחשב לי כאלו עשיתי.

או יאמר בפקודיך הם מלאכים הנעשים בהם שהן הם פקודיך אשיחה ואדבר בם ועל ידם אביטה אורחותיך העיקריים שהמלאכים הזכים וגדולים הנעשים בהם שיעשו בעשותם יתברך אזכה להביט בם שק"ו הוא אם בעשותם אני אני בורא מלאכים בעשותם הוא עאכ"ו וע"כ אם עם הנעשים כשאני עושה אותם אשיחה הנעשים בעשותם הוא יתברך לפחות אזכה להביטם והם דברים שהוא יתברך עושה אותם ומצונו נעשה כמוהו מה הוא רחום כו' מה הוא מבקר חולים וכיוצא והוא זכות שאהללך בהכיר ענותנותך וחסידותך באופן כי בכל סוגי המצות אני שלם בהם וע"כ לא שאלתי מאתך רק למדני חקיך:

ולא שח"ו אתבטל מעשותם עד תלמדני כי הלא אין הכונה רק שואשתעשע בחקותיך כו' שהוא שטרם תלמדני טעמם איני משתעשע בעשותם רק כמצות אנשים מלומדה אך על ידי מה שתלמדני חקיך ימשך שואשתעשע בחקתיך ועוד שעל ידי כן לא אשכח דבריך מה שאין כן בעשותי מצות אנשים מלומדה אהיה הולך ושוכח איזה דבר מהם אך על ידי שאשתעשע בהם יושקעו בלבי עד שלא אשכח דבר:

יז

גמול על עבדך וכו' הנה דרך האדון שחפץ יחי עבדו למען יעבדהו אך העבד יחפוץ בחיים ולא בעבודה אמר דוד איני כשאר עבדים שרוצים בחיים אך לא בעבודה כי אם גמול על עבדך אחיה כדי שאשמרה דבריך כי איני חפץ בחיים רק לעבדך בהם או גם שדוד מלך ישראל חי וקיים שגם אחר מותו הוא כחי איני שואל אלא שאחיה באופן שאשמרה דבריך שהוא בחיים טבעיים בעה"ז:

יח

והנה ידוע כי הת"ח עודנו בעה"ז יעצרנו הגשם מלהשיג נפלאות מתורת ה' עד עלות רוחו אל האלהים משוללת חומר כי אז תשיג והן זה משוש דרכי כי על כך ארז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל על כן אמר דוד הלא אמרתי שאחפוץ בחיים לשמור דבריך והנה מצד אחר אני מפסיד השגת נפלאות מתורתך בזמן שאני מאריך פה במסך החומר המבדיל על כן אוחילה לפניך כי תגל עיני ממסך חומרי בחיים חייתי ואביטה נפלאות מתורתך:

(יז) או יאמר הנני שומר את הדבר שדברת עלי למרחוק ולמה אמות בינתים גמול על עבדך אחיה תמיד וגם שתאריך הזמן אשמרה ואקוה דבריך:

(יח) ובמה יזדכך גופי לחיות כ"כ על ידי שתגל עיני ואביטה ברוחניות נפלאות מתורתך:

יט

גר אנכי בארץ כו' הלא אמרתי שתגל עיני להביט נפלאות מתורתך והנה דרך המשיג בעולם הזה נפלאות התורה שמתלהב ומשתקע בתורה בכ"כ התלהבות שימעט במעשה המצות כי אינו רודף אחריהן על כן אמר דוד גר אנכי כו' והוא מאמר ר' מאיר כל העוסק בתורה לשמה זוכה כו' עד ומקרבתו לידי זכות שהוא ית' מזמין לו מצות לעשות באופן לא יבצר ממנו מעשה המצות וזה יאמר הנה גר אנכי בארץ שהעה"ז אצלי עראי כי עסקי בתורה היה לשמה ולא על טובות העה"ז ואם כן אל תסתר ממני מצותיך כי אם שתקרבני לידי זכות והוא מאמר התנא שהעוסק בתורה לשמה מקרבתו לידי זכות וזהו אל תסתר ממני מצותיך באמרך כי ת"ת כנגד כלן כי אם שאקיים גם כן מצותיך:

כ

וראה והביטה עוצם עשותי מהעולם הזה עראי כגר בארץ כי הלא אני תאב ליסורין בעה"ז המביאים לחיי העולם הבא כי משם אני עושה עיקר ואני עושה כאומר תמיד בואו אחי בואו רעי וזהו גרסה ונשברה נפשי לתאבה אשר תתאב אל משפטיך הם יסוריך בכל עת והיא מדת ר' אלעזר בר' שמעון. ואם גרסה הוא לשון גירסא יאמר כל כך אני גר בארץ דבק אל הרוחניות שעם שאין תאוה צודקת אלא במה שהוא מזמן לזמן נפשי גרסה לתאוה במה שהוא בכל עת וזהו בכל עת:

כא

גערת זדים כו' נמשך אל הפירוש הראשון בפסוק הקודם ואמר אחר שאני תמיד ביסורין ירא אני שלא יחזיקו הרואים באמור שחטאתי בא"א ועל כן אני מדוכא תמיד ביסורין ונמצאו חושדים וחוטאים ושם שמים מתחלל על כן אני אומר כי אתה ה' אשר גערת זדים ארורים הם אשר ארר משה באמרו ואם בריאה וכו' עם היות כי זדונם היה נגד משה ואהרן כי על מצותיך לא היו רק שוגים שהיו כשוגים אחר שכלם באמור כי בית מלא ספרים יפטר ממזוזה וטלית שכולה תכלת תפטר מציצית:

כב

ובכן אתה שגערת להסיר חרפה מעל הצדיקים ההם גם גל מעלי חרפה ובוז מהאומרים שחטאתי באשת איש וידעו הכל כי עדתיך נצרתי כי על האשה כל היוצא למלחמה גט כריתות כותב לאשתו וגם אוריה מרד במלכות כמו שאמרו ז"ל בגמרא:

כג

וראה עד היכן הגיעה החרפה עד כי גם ישבו שרים מגדולי הסנהדרין בי נדברו ואמרו הבא על אשת איש מיתתו במה בהיותי אני משיח בחקיך הם נגעים ואהלות:

כד

ואז גם עדתיך שעשעי היו אנשי עצתי שמנעוני מבא בדמים ולהמיתם כי אם שהייתי אומר להם דברי עדות ה' שהוא כי הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא והמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא ושני הדברים הם עדות שמעיד הוא יתברך ששופך דם האדם באדם הוא כשופך דמים שהוא המלבין פני חבירו ברבים שאין לו חלק לעולם הבא וכן עדות מאתו יתברך הוא כי הנהרג בב"ד על עונו כנחנק על עון אשת איש וכיוצא יש לו חלק לעולם הבא כאשר למדו ז"ל נמצא שעדותיו יתברך היו אנשי עצתי שבם נמלכתי והשבתי להם ולא הרעותי את אחד מהם שהנגעים שהיו עוסקים בהם היו אנשי עצתי שבהם הייתי כנמלך לבל הצר להם שהיו כאומרים לי די להם שידבקו הנגעים ההם בם:

כה

דבקה לעפר נפשי וכו' הנה ידוע כי נפש דוד הוא נפש אדם הראשון והנה מאמר רבי אחאי בר יאשיה שפסוק כי עפר אתה ואל עפר תשוב הוא שעה אחת קודם תחיית המתים ומיד ישוב לחיות ולפי זה אחשוב כי ביאור הכתוב הוא בזעת אפיך תאכל לחם אך לא יהיה זה כי אם עד שובך אל האדמה כי עפר אתה ואל עפר תשוב ומאז שאל עפר תשוב והלאה לא תאכל לחם כי תהיה מיד התחיה ותהיו כמלאכי השרת נמצא שענין הכתוב הוא כי אין המזון גשמי רק עד שובו אל העפר כי מיד יחיה ויהיה כאחד ממלאכי השרת. ונבא אל הענין אמר דוד הנה דבקה לעפר נפשי והנני כאלו אל עפר שבתי וחייני כדבריך שמיד תחייני.

או יאמר במה שכתוב אצלנו כי לא היתה גזרת המות לאדם ולכל הבאים ממנו כצדיק כרשע כי אם לטובה כי הנה טוב מות שעל ידי כן יזדכך החומר ויכול לסבול את הנפש הרוחניות אחר התחיה שיהיה אז דבקות בין שניהם ולא יתפרדו. ונבא אל הענין אמר דוד הנה על ידי תורה ויסורין נזדכך עפר גופי עד היות לו דבקות עם הנפש וזהו דבקה לעפר נפשי הוא חומרי ואם כן חייני כדברך מעתה מבלי שאמות ממש ואמר כדברך כי גם דחיית המתים מן התורה כאשר למדו ז"ל:

כו

דרכי ספרתי כו' הנה על מאמרם ז"ל שנתעטף הקב"ה כש"צ ואמר עשו לפני כסדר הזה וברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שמעתי בשם לבנת הספיר שהוקשה לו כי הרבה עשו כן ולא הועילו שהשיב שלא נאמר אמרו לפני אלא עשו שהוא שיעשו הם כסדר הי 'ג מדות מה הוא יתברך רחום אף אתה רחום מה חנון כו' ועל ידי כן אינם חוזרים ריקם ובזה יאמר דוד אם תאמר נא ה' שעדיין אני צריך זיכוך אל החומר לשתחייני הנה להשיג הזיכוך אפשר יהיה על ידי למדני סודות חקיך הרמים ועל כן אני אומר הנה בזכרי דרכיך הם י"ג מדותיך דרכי ספרתי שגם אני הייתי עושה כן ודרכי היו מה שספרתי ועל כן ותענני ועל כן אני נושא קל וחומר ואומר אם מה שהם דרכי שהוא להיטיב את זולתי שהם דרכי בשר ודם הועילו כל כך על היותם דרכיך אם כן חקיך שהם למעלה מדרכי בני אדם אשר לסודם אין קץ מה תגדל השגתי בהם לזככני על ידי דברי בם וזהו למדני חקיך:

כז

ואם תאמר אלי שלא אעצר כח להשיגם הנה דרך פקודיך הבינני שלא תאמר אלי ענין אור הסוד לפי גדולת סודם כי לא יהיו לי עינים לראות ולב להבין כי אם דרך פקודיך על פי לשון מקרא הצווי שאתה מצוה החק אשר בלשון פקודיך רמוז סוד כל חק וחק בפקודו בצירוף האותיות והתיבות כנודע כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ובהיותך מסביר לי הסוד דרך פקודיך אוכל להבין ויכילם שכלי וזהו דרך פקודיך הבינני ואז אזדכך בגוף ונפש עד שאשיחה בנפלאותיך הם פלאי הסודות שהם כמלאכים רוחניים אשיג עד אשיח ואדבר בהם ומה גם למאמר ר' יוחנן פרק אין דורשין שכל דבור ודבור שיצא מפיו של הקב"ה נעשה מלאך ומה גם דבור פקודיו יתברך באופן יצדק להשיח אני בהם כלומר ובזה יגמר הזיכוך להתקיים מאמרי אשר אמרתי חייני כדבריך:

כח

ושמא תאמר כי זה אי אפשר עד צאת נפשי תחלה מגופי ואחר כך תשוב תחייני אך לומר שאחייך בטרם צאת נפשך זה אי אפשר לזה אני אומר כי הנה דלפה נפשי וכו' והוא כי הנה משה היה עם ה' ארבעים יום ונתקיים בגוף ונפש והנה אמרו רז"ל כי בכל הארבעים יום היה הוא יתברך מלמדו מפיו תורה וכמו שכתוב אצלנו שעל ידי כן היה מזדכך יום יום ומתקיים בהבל פיו יתברך עד תום המ' יום שהוכן לקבל תורה מיד ליד כמבואר אצלנו שעל כן לא שלחו יתברך עם הלוחות קודם תשלום המ' יום ולא יצא העגל ההוא אך הוא כי כאשר יצירת הולד במ' יום כך התהפכות יצירתו אל הרוחניות צריך מ' יום. כלל הדברים שעל ידי דלף הבל פיו יתברך שהיה דולף במשה היה מתקיים בגוף ונפש ומזדכך. ונבא אל הענין והוא שאומר הנה דלפה נפשי כדלף טורד מאיכות רוחניותה אל גופי לקיימו מתוגה שהוא מחמת תוגה שהיה לו כי רוח איש תכלכל מחלהו או יהיה מתוגה שהוא מדאגתה עליו שימות לשחת והוא כי תשוב אל האלהים ואם כן יהיה נא מה שדלפה ממש ממציאות נפשי אל גופי לקיימו כאשר היו דבריך מקיימים את משה בגוף ונפש וזהו קיימני כדבריך המקיימים ולא תהא הבל דבור גדול מדלפת איכות נפשי חלק אלוה ממעל ואם כן גם שלא תצא נפשי תקיימני בגוף ונפש:

כט

דרך שקר הסר כו' הנה מאמר התנא כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' ונבא אל הענין אם תאמר נא ה' כי דרך זיכוך החומר אינו אלא על ידי עסק ריבוי תורה ושגם משה מה שהיה מתקיים ומזדכך בשמים היה על ידי שהיה יתברך מדבר לו היו דברי תורה לזה אמר אם כן אפוא מי מעכב אם לא שאין אדם שאין טבעו ממשיכו אחר טוב העולם הזה בצד מה לכן דרך שקר שהוא טוב העולם הזה שהוא שקר הסר ממני ועל ידי כן ותורתך חנני שתתנה לי בדרך חן כי אז תהיה לי דרכה של תורה כראוי ואזדכך בה.

ל

ומה ששאלתי ותורתך חנני הנה ששה הנה סדריה הרמוזים על פי הנביא באמרו והיה אמונת עתיך כו' אמונת היא סדר זרעים שהוא דרך אמונה שמאמין הזורע בהב"ה שהארץ תוציא צמחה ולא תאבד זריעתו עתיך הוא סדר מועד חוסן סדר נשים ישועות סדר נזיקין חכמת סדר קדשים ודעת סדר טהרות ואמר דוד מה שאני מחלה שתורתך חנני הנה לא על כל חלקי התורה אני מתיירא שיחסר לי ידיעתו כי אם על קצתם והוא כי סדר זרעים שהוא דרך אמונה כבר בחרתי לעסוק בה ואיני ירא יעדר בה דבר ממני וכן על סדר נזיקין עם שרבים דקדוקיהן דמאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין הנה אני משפטיך שויתי שכל חלקי פרטיהם שוים לפני סדורים תמיד לפני תמיד כאמרו למעלה בשפתי ספרתי כל משפטי פיך ואם שויתי הוא מלשון שיתה כמה ד"א שויתי ה' לנגדי תמיד יאמר ענין אשר תשים לפניהם שיהיו המשפטים כשולחן ערוך כדבר ממשיי שאדם שם על השולחן וזה אמר משפטיך שויתי שהוא שמתי כמד"א אשר תשים כן שמתים כשולחן ערוך:

לא

ועל סדר מועד גם כן אין בזה עיקר שאלתי כי הנה דבקתי בעדותיך שהם מצות שהם עדות שהן שבת עדות לששת ימי בראשית וכל מועדי ה' זכר ליציאת מצרים שהן עדות על הנסים שנעשו המורים על חידוש העולם הנה על שלש אלה אין בהם עיקר שאלתי אך יש סדר אחר שאיני זוכרו בפירוש ומחלה פניך ה' אל תבישני הוא סדר נשים כי בו אני ירא שאם יחסר דבר ממנו אבוש כי יאמר אומר כי עון האשה ההיא מנעני מלהשתלם בסדר נשים:

לב

ועל סדר קדשים וטהרות שהם נקראים חכמת ודעת אמר מבקש אני שמה שהם דרך מצותיך שהם קדושה וטהרה שדרך הנקנה במצותיך היא של טהרה וקדושה כד"א אשר קדשנו במצותיו שהסדרים שמציאותן הוא דרך מצותיך שהם קדשים וטהרות תזכני שכל כך אשכיל בהם שארוץ ולא אצטרך להתמהמה בעיונם וזהו דרך מצותיך ארוץ כי השתים שהם חכמה ודעת כי למה שדרך זו כי היא עצמה תרחיב לבי עד שארוץ בהם:

לג

הורני ה' דרך חקיך כו' ידבר עתה על קיום המצות והנה מאמר התנא הוא ששכר מצוה מצוה שהוא כי בזכות שאדם עושה מצוה אחת מזמינים לו מצוה אחרת ומסייעין אותו שיעשנה והוא מאמרנו על פסוק והיה עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלהיך לך וכו' שראוי להעיר כי וי"ו שבמלת ושמר בלתי צודקת והראוי יאמר ישמור ה' כו' כי העיקר הוא זה ולא שכר שני אך יאמר והיה עקב תשמעון שכר השמיעה שהיא מצוה יהיה שעל ידי זכות זה תזכו למצוה אחרת שהוא כי ושמרתם ועשיתם בשכר השמיעה כי שכר מצוה מצוה כי שכר זולת זה בהאי עלמא ליכא ונוסף על שכר זה הוא כי ושמר ה' כו' ועל דרך זה יאמר דוד הורני ה' ולמדני דרך חוקיך ובשכר שמיעת מה שתורני שהיא שמיעת ההוראה יהיה שאזכה לשמרם וזהו ואצרנה עקב ששכר מצוה מצוה כמדובר.

או יאמר הורני ה' דרך חקיך שהוא דרך רחבה ושמא תאמר שאם כן לא אהיה ראוי לקבל שכר לזה אני אומר ואצרנה עקב שאיני חפץ שכר כי אם שעקב מה שתורני יהיה מה שאצרנה. ושיעור הכתוב ואצרנה עקב ושכר מה שתורני שדי לי הנאת ידיעתם:

לד

הבינני ואצרה כו' הכנה אל קיום מצות תורתך בל תנגדני שכחת גמרא או לבא ועינא סרסורי דעבירה על כן הבינני שתתן בלבי בינה להבין דבר מתוך דבר ובזה יהיו שתי תועליות אחד שואצרה תורתך שלא אשכחנה שאינו כנלמד מהזולת שקל לשכוח כי אשר יגע בעיון בלבו עד אשר הוציא דבר מתוך דבר לא במהרה ינתק ולא יאטעה על שגגת או שכחת גמרא ומכ"ש שלא אעבור בהשמר אל תשכח וגם לא אירא מליבא שהוא סרסור דעבירה כי אם אדרבה ואשמרנה בכל לב כי איידי דטריד לבא בעיון עד הבין דבר מתוך דבר תמיד לא יפנה אל פניות רעות ולא יתחלק הלב לשנים לטוב ולרע כי ואשמרנה בכל לב:

לה

ולא בלבד השימור שהוא להשמר מן העבירה כד"א השמר פן ואל הרי הן לא תעשה כי אם גם הדריכני בנתיב מצותיך הוא נתיב צר שהוא דקדוקים דקים לפנים משורת הדין יפוי המצוה וחסידות על כן אל תורני הנתיב ותניחני כי אם גם אחר היותי תוך הנתיב תדריכני בו בל אשמט ממנו והטעם הוא כי זה אינו חיוב כי אם חפץ שבו חפצתי לפנים מן השורה ועל כן נקל הוא להניחו אם לא תדריכני עד תמו:

לו

הט לבי אל עדותיך כו' הלא אמרתי כי תכשיר לבי ובהכנתו תדריכני עוד אני שואל שעם היות שעל ידי מצותיך יש שכר לעולם הבא ופירות בעולם הזה ואפשר שחפץ הלב אל המצוה הוא על שתי הבחינות אמר הט לבי אל בחינת היותם עדותיך ואל אל בחינת הבצע והממון שעם היות שהפירות ידועים שיבאו כענין עשר בשביל שתתעשר אל יטה אל הבצע כי אם למה שהם עדותיך בלבד. או יאמר כי דרך לבות בני אדם לחמוד ממון כדי לעשות צדקה ולכבד שבתות וי"ט אמר אל תט לבי אל חמדת ממון בשביל העדות כי אם לתאב מציאות העדות בלבד ואל אל בצע הצריך אליהם בל יפנה לבי אל דברים גשמיים כי אם אל המצוה לבדה או פן יראה שאיני בוטח בך שבזכות קיום עדותיך תתן לי הממון אלא שאני שואל תתן לי הממון תחלה כדי שאקיימם אחר כך והנה עד כה דברתי על אחד מסרסורי עבירה שהוא הלב עתה נעתק אל האחר והוא העין ועליו אמר העבר עיני מראות שוא כו' כאשר יבא בס"ד:

(לה) או שיעור הכתובים הדריכני כו' לומר אם יהיו בעיר אשר אני הולך בקרבם שני דרכים באחד תזדמן לי מצוה ובאחד עבירה או העדר מצוה הדריכני בנתיב המצוה כי בו חפצתי:

(לו) ואחר שתדריכני בנתיב המצוה עדיין אפשר יפנה לבי אל שתי הבחינות אל האושר הרוחני ואל הפירות שבעולם הזה אמר שלא יטה כי אם אל עדותיך בלבד ולא אל בצע כמדובר:

(לה) או יאמר הדדיכני כו' ענין מאמרם ז"ל ראה אנכי נותן כו' ובפסוק ראה נתתי לפניך היום את החיים כו' כי הוא משל לשני דרכים א' רחב וטוב ואחריתו מהמורות ופחתים ולעומתו דרך צר ומצוקה ואחריתו כג"ע הארץ ולא יראה הרואה רק ראשית כל א' מהם וההולך אחר עיניו יבחר באשר ראשיתו טוב ולא ידע כי אחריתו כנחש ישך כך יש שני דרכים לפני איש א' המשך אחר תענוני העולם וטובותיו והוא רחב לכל מראה עיני בשר ויש שלי והוא כי ישא עול תורה ומצות וראשיתו נתיב צר כי אין צדיק בלי יסורין ועין האדם תביט אל הראשון על כן אמרה תורה ובחרת בחיים וענין זה יאמר הדריכני בנתיב הצר הוא של מצותיך הפך הרחב של טובות העולם הזה כי בו חפצתי מברחב כי טוב לי עוני ויסורין בעולם הזה מענוג מאד:

(לו) ולבל אבחר בעניי לחטוף מצות חנם על כיס זולתי ולא משלי לז"א הט לבי אל עדותיך ולא לעשותם דרך בצע מחברי:

לז

העבר עיני כו' ושמא תאמר איך יהיה לך זכות אם אני אעביר עיניך מהרע אל תתמה כי בדרכיך חייני כי הלא זה דרכך גם הוא כד"א טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל וכן ארז"ל ודרך רשעים תאבד איבדה מלפניו:

לח

הקם לעברך כו' הנה אמרו רבותינו ז"ל שקודם יצירת הולד גוזר ואומר הוא יתברך אם יהיה עשיר או עני גבור או חלש חכם או טפש ואילו צדיק או רשע לא קאמר אמר אם אבקש שאהיה צדיק אינו בידי שמים אך אומר הקם לעבדך אמרתך אשר אמרת חכם או עשיר או גבור אל אשר תמשוך ממנו יראתך:

לט

אכן על יראה אחרת והיא יראת צרות ואשר הוא ירא חרפה היא לו כההוא דהוה מירתת ואמרו ליה חטאה את כי פחדו בציון חטאים על זה יאמר העבר ממני חרפתי שהיא אשר יגורתי כי היותי מפחד חרפה היא לי ותן בי שמחה בצרות כי הלא משפטיך שהם היסורין הם טובים ואדרבא ראוי לשמוח בהם:

(לח) או יאמר כי הנה היה דבר ה' אל דוד לאמר והקימותי את זרעך אחריך והכינותי את ממלכתו כו' אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם אמר דוד הקם לעבדך אמרתך אשר יהיה בשביל יראתך כי אשר יהיה בהעותו לא תקם כי תיישירנו גם הוא:

(לט) והנה אשר יגורתי על בני חרפה היה לי על כן העבר ומחול חרפתי שהיא אשר יגורתי כי לא היה ראוי לירא כי הלא משפטיך להוכיחו בשבט אנשם טובים הם לנקות העון ולטהרו:

מ

הנה תאבתי כו' אחרי שאלתו על הכנת עשיית המצוה אמר הנה כל ישעי וכל חפץ אינו כי אם למה שהם פקודיך ולא ע"מ לקבל פרס עד גדר שאפי' חיי לא היו לי רק בתורת צדקה וזהו הנה תאבתי לפקודיך בצדקתך חייני. או יאמר כ"כ תאבתי לעשות פקודיך עד שאין ראוי לקבל שכר כי אם שבצדקתך בתורת צדקה חייני כי אין יצרי מנגדני שאקבל שכר על שאכריעהו שאדרבה מה שתאבתי נעשה בקיימי פקודיך:

מא

ויבאני חסדך ה' וכו' הנה על משנת אנטיגנוס איש סוכו אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס כתבנו כי התנא נשמר מאשר הבינו צדוק ובייתוס מדבריו שלא אמר היו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ שלא לקבל פרס שהיה נראה שלילת הפרס לגמרי כי אם היו כעבדים המשמשין שלא על מנת לקבל פרס כלומר לא יבצר שודאי תקבלו פרס כי נאמן הוא יתברך כי אם שאתם לא תעשו ע"מ כך שלא יכוונו לקבל הפרס ונבא אל הענין אמר דוד הלא אמרתי בפסוק הקודם שאני משמש שלא ע"מ לקבל פרס כי אם בתורת צדקה אל יובן מדברי שעל שאני איני מכוון לשכר שכך הוא שלא ינתן לי כי הנה ידעתי כי ויבאוני חסדיך ה' וקראם חסדים כי מי הקדימו יתברך וישלם לעתיד שהוא בעת התשועה כי תשועתך תבואני כאמרתך כי דוד הוא משיח וישועת השכינה לעתיד לבא תהיה על ידי דוד מלך המשיח כאשר נדר ואמר לו הוא יתברך באמרו כסאך יהיה נכוו עד עולם:

מב

וכן על סמך כזה ואענה חורפי דבר ותשובה כי האומר אלי הבא על אשת איש מיתתו במה אני עונה ואומר מיתתו בחנק ויש לו חלק לע"ה כו' ובמה ידעתי כי יש לי חלק לע"ה אם לא כי בטחתי בדברך שאמרת לי בחזיון ההוא כי ימלאו ימיך ושכבת עם אבותיך כי ידוע שאבותיו בע"ה ומה גם ישי שמת בעטיו של נחש:

(מא) או יאמר ויבואוני וכו' והוא כי ידוע כי בחינת ה' היא מדת רחמים ולמעלה הימנה מדת חסד אמר הלא אמרתי שאיני כדאי רק בתורת צדקה וגם אתה ה' המטיב לי אינך מדת חסד חנם אך ידעתי כי ויבואוני גם חסדיך אשר יעדת לי בזמן התשועה כי דוד הוא משיח שהוא בבחינת חסד למעלה ממדתך ה' אשר נדרת לי ואינו מן התימה יבואוני חסדים על ידי מדת רחמים כי הלא תשועתך כאמרתך כי כאמרתך שאמרת והיה העולם היה על ידי ה' אלהים ועם כל זה באו חסדים כי עולם חסד יבנה כך תשועתך ה' של רחמים לא יבצר שגם יבואוני חסדיך והוא כי כל חזיון על טוב העתיד לדוד היה בשם ה' וכל כך בטחתי בזה כי הנה ואענה וכו' כמדובר בקודם:

מג

ואל תצל טפי כו' הנה ידענו מרבותינו ז"ל כי יסורין של אהבה הן אשר אין בהם ביטול תורה גם ידענו שאחד מהדברים שעל ידי יסורין הוא עולם הבא ובזה יאמר הנה אמרתי שאני בטוח בע"ה שהוא על ידי יסורין שיש לי ועוד אני אומר שבטחתי שלא יהיה לי ביטול תורה שלא תצל מפי דבר אמת עד מאד והטעם כי הלא יסורין שלי של אהבה הן כי הלא אינם מסוג שהם על עון הבאים בעל כרחו של אדם כי אם שאדרבה למשפטיך יחלתי שהוא כרבי אלעזר בר' שמעון שהיה מיחל אל היסורין ואומר בואו אחי כו' וזהו למשפטיך יחלתי כי זה סימו כי של אהבה הם ואם כן היטבתי אשר אמרתי אל תצל מפי דבר אמת שהוא התורה.

או יאמר מאמרם ז"ל על מאמר דואג באמרו ראיתי בן לישי כו' שאמרו רבותינו ז"ל מאי וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ובזה יאמר ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד שתמיד אכוין אל האמת לפחות הרוב וזהו עד מאד כי הלא למשפטיך יחלתי והתורה נקנית בעצם על ידי יסורין ולהיות מגדר זה שאני מייחל אותם יגדל קנין התורה עד השיג האמת.

מד

ובזה ואשמרה תורתך תמיד כו' והוא כי הנה מצינו גדולי רז"ל שקודם סלוקם היו מחזרין ומסדרין למודם וכן אמרו רבותינו ז"ל מאי לא ירעיב ה' נפש צדיק שאחר מותו מזכירין לו כל מה ששכח מלמודו וכן ארז"ל אשרי איש שבא לכאן ותלמודו בידו ובזה יאמר אני על ידי שתמיד לא תצל מפי דבר אמת עד מאד ומה גם אם נפרש עד מאד האמור בתורה והנה טוב מאד ואמר רבי מאיר והנה טוב זה מות שיאמר ע"ד זה פה ואל תצל מפי דבר אמת עד מות אם כן לא אצטרך לסדר למודי כר' פלו' שהמתין לו מלאך המות עד שסידר למודו ולא שיזכירוני אחרי מותי כי הלא מעתה תמיד היא שמורה בקרבי על היות שלא תצל מפי דבר אמת באופן כי תהיה שמורה אתי לעולם ועד וזהו ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד:

מה

ואתהלכה ברחבה כו' הנה לשון התהלכות הוא לשון טיול והנה אמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר כי מה שהשכינה מטיילת עם הצדיקים בג"ע הוא מה שהיא נכנסת בחצי הלילה לשמוע בג"ע עניני התורה מפי הצדיקים וכן אמרו רבותינו ז"ל שאמר לו הקב"ה לירבעם חזור בך ונטייל אני ואתה ובן ישי בגן עדן ובזה יאמר כאשר אתהלכה ואטייל בג"ע כיון שאני תמיד בדבר אמת ומה גם לדרך השני שהוא בכוון ההלכה יאמר לא אדמה לאותם שאין ההלכה כמותם שעם היות שגם הם דברי אלהים חיים לא יתהלכו דרך רחבה כ"א בנתיבות צרים שאינם על פי כוון ההלכה אך אני ואתהלכה ברחבה ונתן טעם ואמר כי פקודיך דרשתי וע"י היותי תמיד דורש וחוקר על הפקודים ירדתי עד סוף טעמם כי עי"כ מתגלה לי האמת וכמאמר שלמה אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא והוא לכוין אל האמת. או יאמר עוד אני בוטח כי בהתהלכי בחקירות עיוני בכל חלקי הסותר שלא אתבלבל להיות כמוצא עצמו בנתיבות צרים ודחוקים אשר לא ידע היכן יפנה כ"א שאתהלכה ברחבה שיפתחו לי דרכי האמת מרווחים והטעם שאבטח הוא כי פקודיך דרשתי והוא כי כל א' מהפקודים הוא כח עליון חלק אלוה ממעל ואת פקודיך אשר אני מעיין בלמודם אני דורש מאתו ירחיב לי ויעמידני על האמת:

מו

ואדבדה בעדותיך כו' אמר הנה כאשר אדברה בעדותיך בעולם העליון אחר סילוקי נגד מלכים שמאן מלכי רבנן לא אבוש כי בטוח אני שלא אמוט מהאמת:

מז

ומה גם בסוג מצותיך אשר אהבתי והוא כי אין לך אדם שאין לו מצות בעולם הזה שאוהבם ונפשו דבקה בהם יותר מהשאר כי הוא כפי יחס נפשו וכחו לפי בחינתה ואין ספק כי כ"כ שייכות יש לו אתן כי שם משתעשע ועלז בם בעצם וזהו ואשתעשע במצותיך באותן אשר אהבתי:

מח

וזאת אעשה כי ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי שהן אורות ומלאכים דבקים בי ואבקש מהן שהן יביאוני ויהיו לי מעיר לעזור עד אשיג גם החוקים וזהו ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי ועל כן ואשיחה בחקיך גם הן נגד מלכים:

(מו) או יאמר ואדברה וכו' לומר כ"כ אני דבק בתורה ומצות כי בהיותי נגד מלכי ארץ אני מדבר עם עדותיך כי העדות שאני מקיים ונעשים מלאכים כנודע עמהם אני מדבר ולא אבוש כי ילעיגו עלי באמור עם מי מדבר זה כי לא יראו מאומה:

(מז) ולא בלבד דבור כי אם ואשתעשע בפניהם עם מצותיך אשר אהבתי שיראוני משתעשע שש ומשחק אתם ולא אבוש שיחשבו לי לחסר דעת:

(מח) ולא עוד כ"א ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי כמי שנושא כפיו אל גדולים שלפניו וכן בחקיך אשיח בם כי גם כל חק הוא מלאך וכח עליון ובהם אדבר נגד מלכים כמדבר עם אנשים ולא אבוש:

מט

זרכ דבר לעבדך כו' הנה אמרו רז"ל על פסוק וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם בקש דוד לכלות את כל האומות שהם הפגרים שבתר אברהם הם המלכיות ולא הניחו אברם ופירושו שאברהם בירר לנו את המלכיות ואם היה מכלה אותם דוד איך יתקיים בירור אברהם והוא יתברך לא שמע את דברי דוד האומר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם באמור אליו שייחל עד סוף הדורות כי אז יתנם בידו כמאמרו יתברך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וזה אמר תרועם וכו' שהוא המשיח ובזה יאמר הלא אמרת דבר לעבדך נוגע אליו שהוא אורך ימים בשני העולמות כמה ד"א חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים כו' ועל זה אמר זכר דבר לעבדך ולא על הנוגע אלי כ"א על אשר יחלתני על מה שעשית לי שאיחל והוא שלא אכלה האומות עתה עד גאולת ישראל וזהו על אשר יחלתני להושיע בידי את ישראל. או יאמר על דרך זה זכר דבר לעבדך אשר אמרת בעדו טרם הולדו לאברהם מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו כו' שהוא בזמן הזה אף אני בכור אתנהו כו' לעתיד שהוא המשיח. ונבוא אל הענין אמר זכר אשר אמרת בשביל עבדך ואין העיקר על הזמן הזה כ"א על אשר יחלתני לעתיד באמור אף אני בכור אתנהו כו'.

נ

ואמר שהועיל לי דבר לעבדך הוא כי הנה זאת נחמתי שנחמתי בעניי כי אמרתך חייתני כי בראותי את עצמי בעוני ומה גם בברחו מפני שאול נודד ללחם שעני חשוב כמת זאת היתה נחמתי הלא הוא כי אמרתך שאמרת לאברהם מצאתי דוד עבדי טרם בואי לעולם חייתני שאל"כ הייתי נפל משולל חיים וא"כ אפוא טוב לי עניי זה מהיותי נפל.

או כי אמרתך חייתני שכדי שיתקיים הענין ההוא ודאי יצילני ה' דקיימא לי שעתא וזאת היתה נחמתי שגם יצילני ה' מעניי זה כאמרתך להיטיב לי שיתקיים דבר לעבדך:

(מט) או יאמר אשר אמרתי ואל תצל מפי דבר אמת שלא פסיק גירסא מפומי אותו דבר אל תזכר לי לזמן הזה שלא אוכל זכותי כא זכר דבר אשר לעבדך שהוא אל תצל מפי דבר על אשר יחלתני לעתיד לבא:

(נ) וגם שבזמן הזה יש לי צרות כי יש לי עוני מה גם בהיותי נרדף שהייתי רעב ללחם הנה לא אחפוץ לנכות זכות תורה בזה כי זאת נחמתי בעניי כי אמרתך שאמרת שאהיה עני באמור לך טיפה זו מה תהא עליה בה חייתני כי לא גזרת עלי עוני כ"א לתת חיים כמו שאמרו זל על יחלץ עני בעניו:

נא

ולא עוד כ"א אפילו כאשר זדים הליצוני עד מאד והביאוני במצור ובמצוק מתורתך לא נטיתי לא להרוג ולא להרהר אחר מדותיך:

נב

והוא כי זכרתי משפטיך ויסורי דיניך כי מעולם הם רחמים כנודע וזהו מעולם ה' כי מעולם הם מדות ה' שהוא רחמים ובזה ואתנחם:

נג

והן אמת כי מכל סוגי רשעים לא ראיתי כל כך רעים לירא מהם שמהם יראתי כאשר אשר שנו ופירשו והוא כלל רז"ל האומרים שנה ופירש קשה מכלם וזהו זלעפה אחזתני מרשעים אותם שהם עוזבי תורתך שהיו עוסקים בה ועזבוה שהוא ששנו ופירשו ומה הייתי עושה:

נד

זמירות היו לי כו' כשהיו רשעים עוזבי תורתך שהם הקשים מכלם רודפים אותי והייתי נחבא בבית מגורים והייתי ירא כי אין הוא ית' מסלק הבחירה וקשה לינצל מהם על כן נסיתי לעסוק בחוקי ה' עד שזמירות היו לי חקיך בבית מגורי ופחדותי באמור כי כאשר הם משוללי טעם כך גם שאין טעם לינצל מבעלי בחירה זכותם יצילני:

נה

ובלילה שאני ישן ואיני עוסק בחקיך זכרתי שמך לינצל כענין שמע ישראל ה' ושאר פסוקי דשמירה מפחד בלילות וכן ואשמרה תורתך בקומי בחצות לילה שאז עיקר רנה של תורה:

נו

ואך זאת היא שהיתה לי להצילני והוא כי פקודיך הם הפקודים המיוחדים לך שאתה עושם נצרתי והם ג"ח שהוא יתברך רחום וחנון מלביש ערומים מבקר חולים ובזה נוצלתי מדה כנגד מדה על היותי מרחם רחמת עלי:

(נד) או יאמר זמירות משמחי לב היו לי חקיך בבית מגורי שהייתי קורא חקים ושמח כשומע זמירות בבית מגורי שהיה לי בו מגור מאויבי וממה היה זה לי שאם מהחקים עצמם הלא אויבי היו לי בעלי בחירה ואין הקב"ה מונע בחירתם ע"י הלימוד:

(נה) ואם היה מפני שזכרתי בלילה שמך ה' בקרית שמע מה יתרון תפלה או תחנה היה זה הלא אין זה כי אם שואשמרה תורתך שאני שומר מצות בשכבך ובקומך:

(נו) אך זאת היתה לי מצד שפקודיך נצרתי כבקודם:

נז

חלקי ה' אמרתי וכו' הנה ידוע כי כל מה שהוא חלק חושק אל הכל שממנו נאצל ועל כן בהכבות נר אל יסוד האש תעלה השלהבת ואם יזרקו אבן ועפר השמימה אל עפר ארץ ישובו גם ידענו כי רוח איש היא חלק אלוה ממעל והוא יתברך הכל שממנו חוצבה על כן יחוייב תהיה תאות נפש אליו יתברך יתירה מתאותו יתברך לידבק בנו אך הנה ראה נראה כי לא יעשה כן הוא יתברך כ"א נהפוך הוא כי עשר ידות חשק ה' בנו שנדבק בו מאשר תאוה נפשנו לידבק בו כי על כן בעל הבית דוחק שאליו יתברך נשוב בחשק נמרץ עם היותו הכל מה שלא נעשה כן אנחנו החלק עם היות כי טבע כל חלק חושק לידבק אל הכל נמצא כי הוא יתברך מתנהג עמנו כאלו הוא החלק ואנחנו הכל. ונבוא אל הענין אמר דוד הנה כל כך היה יצרי מנגד בי מלימשך אחר קוני עד שהוצרכתי לאמר לו כי חלקי ה' בהוראת חשקו עלי ואני הכל אני רואה ואתחייבה לימשך אחריו והדבק בו כל זה אמרתי כדי לשמור דבריך לנצח את יצרי עם היות כי נהפוך הוא ועכ"ז שהשתדלתי לאמר הפך האמת לשאוכל לו:

נח

ולא שהאמנתי כך חלילה שאתה חלקי ממש שהרי חלותי פניך בכל לב אפי' ביצה"ר הנכלל במלת כל שתחנני כאמרתך שלגדולתך בכל צדקתי איני כדאי לקבל ממך שכר כי אם שאני מכלל אשר אמרת עליהם וחנותי את אשר אחון שהוא למי שאין זכות משלו שהוא אע"פ שאינו הגון כמ"ש ז"ל.

נט

והועיל לי אשר התנכלתי לאמר שחלקי ה' למען קנות בעצמי חשק אחריך ה' מקל וחומר עד שבטלתי עסקי עצמי ללכת אחריך כי יקרני שחשבתי דרכי ללכת אל עסקי עצמי ואני מכריח את רגלי ומשיבם אל עדותיך הוא מקום עסק תורה שנקראת עדות בלא וי"ו:

ס

ולבל אתחרט ולרוב החשק חשתי אל עדתיך בהשיבי רגלי ולא התמהמהתי מלהשיב רגלי אפי' בהיות שבמקום שהייתי משיב רגלי היה מקום שבהמתנה מעט שם היו מזדמנים לי שם מצות לעשות לא הייתי מתמהמה שם לשמור ולהמתין מעט עד בא המצות אל הפועל פן אתחרט ואשוב אל מקום שחשבתי דרכי בהמתיני עד בוא המצות אל הפועל וזהו ולא התמהמהתי לשמור מצותיך כד"א שמר את הדבר:

סא

ואין לומר אולי מה שהייתי משיב רגלי אל מקום תורה היה כי היה דבר מהתורה קרוב לישכח ממני וע"כ חששתי והשבתי רגלי אל מקום תורה כי אין לי חשש שכחה שהלא חבלי רשעים המכאיבים אותי באמור אלי הבא על אשת איש מיתתו במה וכיוצא עודוני והכעיסוני והיה אפשר שאשכח תלמודי כנודע כי הבא לכלל כעס אם ת"ח הוא תורתו משתכחת ואני תורתך לא שכחתי כי גדל חשקי ודבקותי בתורה:

סב

חצות לילה אקום כו' אמר הנה כ"כ הכנעתי את יצרי עד שחצות לילה אקום כו' ויהיה הענין כי עד חצות הלילה אמרו חכמי האמת כי השכינה מחלקת דינים בעולם ובזה יאמר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שחלקת עד העת ההיא:

סג

חבר אני לכל אשר כו' מאשר לא אמר יראיך רק יראוך לשון עבר ושומרי פקודיך לשון הווה. ועוד שלא אמר כל שומרי פקודיך כאמרו כל אשר יראוך. אך הנה אמרו ז"ל בספר הזוהר כי בחצות הלילה נכנסת השכינה לג"ע וכל הצדיקים עוסקים לפניה בתורה וכשהצדיקים שבעוה"ז קמים אז לעסוק בתורה מקשיבים משם ומתחברים עמו נמצא שהקם בעוה"ז אז לעסוק בתורה נעשה חבר לכל הצדיקים אשר שם ולקמים גם הם אז בעוה"ז לעסוק בתורה כמוהו וזה יאמר חצות לילה אקום כאשר חצות לילה אקום כו' נעשיתי חבר לכל אשר יראוך הם כל הצדיקים אשר שם ולשומרי פקודיך הם הקמים פה כמוני:

סד

נמצא כי חסדך ה' שאתה עושה עם אותם הצדיקים בלכתך שם מלאה גם הארץ הזאת שמתחברים עמנו אותם הצדיקים ומתמלאה גם הארץ מאותו שפע והארה אך בכל חלקי התורה שאני יודע בעצם אני חבר עמהם שמה שהם ידברו אדברה אני אך בחקים שהם יודעים ולא אני לא יהיה ההתחברות בעצם לכן למדני. חקיך למען אהיה חבר בעצם בכל הבחינות:

סה

טוב עשית כו' אחרי אומרו חקיך למדני אמר עתה הלא תשיב לי ה' אלהי כי איני משולל ידיעה מה גם בחקים כנודע כי אין נעדר טעמו לגמרי זולתי פרה אדומה שעליה אמר שלמה בחכמתו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והלא חכם אתה ומתוך החכמה בין תבין כי יגעת ולא מצאת אל תאמן ע"כ אני משיב ואומר הן אמת כי טוב עשית עם עבדך שלא מנעת ממני חכמה כי חכם אני אך אין להחזיק על זה כ"כ טובה כי הלא זה היה ה' כדברך שדברת שאהיה חכם באמור לך טיפה זו מה תהא עליה:

סו

אך אני שאלתי היא כי טוב טעם ודעת למדני שטוב טעם החקים שהוא עקר טעמם הפנימי ועוצם האיכות ואם קצר שכלי וכבר ידעתי לפי שכלי שאלתי היא שתחנני דעת כדי להחזיק טוב הטעם וזהו טוב טעם ודעת למדני כ"א הייתי עושה בשאלתי למען האמין בהם ביודעי טעמם היה קשה שתנתן לי שאלתי אך הנה כבר במצותיך האמנתי.

סז

ואם תאמר נא ה' כי הקשיתי לשאול כי בהני כבשי דרחמנא למה לי ומי יבא אחרי המלך לאמר גלה לי מה שרצונך להסתיר ומה גם כי יותר זכות הוא לקיים באמנה לזה אמר מודינא לך כי שגגה היתה לי שאלה זו אך זאת היתה טרם אענה לשאול וזה אמר טרם אענה שוגג אך ועתה שכבר שאלתי אין ראוי להניחני ריקם ואמרתך שמרתי וקויתי אמרת תשובתך טובה כד"א ואביו שמר את הדבר:

סח

טוב אתה כו' הנה יש טעם אחר לשלא תמנע מללמד לי טוב טעם חקיך והוא כי הלא אם רציתי לשאול ממך כמה טובות וגדולות טוב אתה ומטיב והיית נותן ועכ"ז אינני שואל כי אם למדני חקיך והוא ענין מאמרו יתברך לשלמה על אשר לא שאלת עושר ונכסים כו' החכמה והמדע נתן לך ואם תאמר לי אלהי כי הנה דואג ואחיתופל יודעים סודות אלה כמו שאמרו ז"ל שהיו דורשים אלפי הלכות על מגדל הפורח באויר צא ולמד מהם. איך אאמין להם וטפלו עלי שקר במזיד באמור שהייתי אסור לבא בקהל או באמרם עלי שבאתי על אשת איש ומי שמשקר בזה איך יאמן בנסתרות ומה גם בהיותם זדים במזיד כי מי שדומה כמלאך ה' תורה יבקשו מפיהו לכן ללמוד מהם טוב לי אלך בתום שאני בכל לב בלי ידיעת טעמם אצור פקודיך ועוד טעם אחר כי הלא פש כחלב הידוע הוא שומן הלב כחלב ההוא משולל השכלה נטפש לבם והוא מה שאמרו ז"ל שאיבד מהם תורתם או מה שאמר שמואל לרב יהודה שיננא טינא היתה בלבם ואני בהפך כי תורתך שעשעתי ואי זה הדרך ילך רוח ה' מאתי לדבר ומאומרו תורתך ולא אמר בתורתך יאמר לא בלבד הייתי משתעשע בה כ"א שאני הייתי משתעשע אותה:

סט

טפלו עלי כו' מה שאני מחזיק בשאלת טעם חקיך אינו מפני שזדים ורעים מונין אותי על מה שאין בהם טעם וירא אני שמא יטה יצרי אחריהם לפקפק על החקים כי הנה טפלו עלי שקר זדים ועכ"ז לא הטה לבי אחריהם ואדרבא אני בכל לב אצור פקודיך:

ע

וגם איני שואל כדי להשכילם טעמם ולהביאם אל האמת כי הלא טפש כחלב לבם מהשכיל ואפילו יונח שיבינו למה שהם חיצונים לא יערב למו כי אני שנפשי ממקום קדושת התורה יערב לי משא"כ הם וזהו אני תורתך שעשעתי:

עא

ושמא תאמר כי כל מה שאני מפציר כלכך ללמוד החקים הוא על כי עוניתי ונצטערתי עליהם זה כמה ואם לא אלמדם ימצא היות כל עינוי לריק זה אינו כן כי הלא זכות וטובה תהיה לי מה שעוניתי כדי ללמוד חקיך וזהו טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך באופן שגם שלא תלמדם לי אותו הטוב על שעוניתי ללמוד חקיך לא ילך ריקם:

עב

ואם כן על מה אני מפציר כל כך הלא הוא על החכמה למה שהיא מפיך ה' כי טוב לי תורת פיך וכו':

(עא) או יאמר טוב לי כי עוניתי בראשיתי ביסורי עוני למען ע"י יסורין אלמד חקיך:

(עב) ושמא תאמר הלא לאיש כמוך שאתה מפזר נותן לצדקה טוב היה לך אם היית עשיר שבזמן שהיית עני היה לך הכנה לתורה ואם היית עשיר היית מרבה צדקה גם שלא היית לומד כל כך תורה לזה אמר טוב לי כלומר לי שאני נותן צדקה הרבה זכות תורה מאלפי זהב וכסף שהייתי מתן צדקה מרובה והטעם הוא להיות תורת פיך והוא כי אפילו כל מה שתלמיד ותיק מחדש מדעתו הכל נאמר מפיו יתברך בסיני נמצא שכל מה שאני עוסק ומחדש בתורה הכל הוא תורת פיך אך הצדקה גם שמקיים מצות פי ה' עכ"ז בפעולת הצדקה אינו עוסק בדברי פיו יתברך. או יאמר כי הנה אמרו רז"ל על פסוק ואני בעניי הכינותי לבית אלהי כו' שפירושו ע"י התפרנסי כעני בפת ותרדין וכיוצא גנזתי כל הבא בידי אלפי זהב וכסף והנה התענה ענוי רב ולא שוה לו כי קצף עליו כ' על שמנעו מעניי עמו ולא רצה שיבנה בממון ההוא ב"ה נמצא הלך ענויו חנם. אמר טוב לי כי עניתי שאם בא הועיל לי לב"ה יועיל לי למען אלמד חקיך שהוא הכנה רבה כנודע ואיני מצר על שנתחלף לי תועלת העינוי מאצור כעפר בצר לבנין כי אדרבא טוב לי תורת פיך שאקנה בענוי מאלפי זהב וכסף שהכינותי לעשות בהם אשר זמותי:

עג

ידיך עשוני כו' לכאורה יאמר הלא חשקתי דעת ובין כך ובין כך אני חושש כי אולי גם בשאר מצות לא השגתי למודם כראוי כי לבוש חומרי מעכב ומה גם עתה השגת החקים על כן אני אומר הנה את חומרי ידיך עשוני ויכוננוני כמה ד"א נעשה אדם וא"כ אחרי שגם חומרי מעשה ידיך לא יבצר ממני מלקבל מאתך הכנה לבלתי עכב משכלי ההבנה אשר תערה עלי ממרום לכן הבינני ואלמדה מצותיך כי לא יעצרני הגשם. או יאמר במה שדרכנו לומר על פסוק סוף דבר הכל נשמע כו' כי סוף כללות הדבר אחר שהכל בשמע הלא הוא כי ה' נתן לאדם רמ"ח מצות עשה לקדש בם רמ"ח אבריו ושס"ה מצות ל"ת לקדש בשמירתם שס"ה גידין לקדשם בהם גם הם לכן את האלהים ירא מעבור מצות ל"ת ואת מצותיו הם מ"ע שמור כי זה כללות האדם אברים וגידים לקדש בם ובזה יאמר הנה ידיך עשוני ויכוננוני באברים וגידים לכן לקדשם הבינני ואלמדה מצותיך שהם כמספרם כמדובר:

עד

יראיך ידאוני כו' הנה יראה מרז"ל כי פסוק

עט

ישובו לי יראיך שבקרב פסוקי אות זה היה על כי נצטרע דוד ופירשו ממנו והיה מחלה פני אל ירפאנו באופן ישובו לו יראיו ובזה יתכן שעל זה ידברו פסוקים אלו שהיו אברי גופו מוכים:

(עג) ועל כן החל ואמר ידיך עשוני ויכוננוני הבינני כו' שע"י מצותיך הכוללים מספר אברים וגידים יתקדשו ויהיו מעיר לעזור להדיח מעליו טומאת צרעתו ויתרפא:

(עד) ואחרי כן בא לבקש מאת ה' יסיר מעליו רק את המות הזה והן ידענו כי יש שני מיני יסורין יש על עון ויש מאהבה ובזאת יבחן כי כאשר הם מאהבה אין בהם ביטול תורה עוד ידענו כי יש הפרש לענין התרופה כי אשר הם על עון אין לאל יד האדם לסלקם מעליו משא"כ כאשר הם מאהבה וכעובדא דההוא דאמר חביבין עליך יסורין א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה וכתוב אצלנו כי על שהיו יסורין של אהבה כאמרו לא הן ולא שכרן כלומר כי הם לקבל שכר ולא לכפרת עון אלא שהיה בוש לבקש עליהם שיסתלקו עד שעזרו חברו בהתחבר עמו בתת לו את ידו. ונבוא אל הענין והוא כי רצה דוד לומר כי יסורי אהבה היו אלה לו להיותו בעל אמונה שלא יבא להרהר עם שאין בידו עון ובוש פן יראה כמתייהר על כן הקדים כי מפורסם הוא היותו בעל אמונה שעל כן לא יבוש הוא מלאמרו ואמר הנה ידוע ליראיך שאיני מהמהרהרין אחר מדותיך כ"א בעל אמונה שלמה כי הלא יראיך כאשר יראוני ישמחו על כי לדברך יחלתי והוא באמור אלי הוא יתברך בשמעך קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ ואמרו רבותינו ז"ל שהיו הפלשתים הולכים אליו בכל כלי זיין בחמת כחם והיו גבורי דוד מתלהבים להלחם נגדם ולא הניחם באמרו עד בא דבר ה' לשמוע קול בראשי הבכאים עד שכמעט היו חרבות פלשתים על ראשם ואז שמע את הקול אז נחרץ ויתנם ה' בידו והן אמת כי היתה הוראת אמונה גדולה ועליה יאמר דוד הנה יראיך יראוני וישמחו על כי לדברך יחלתי אשר דברת ליחל עד שמעי קול צעדה שהיה הוראת אמונה:

(עה) ואחר ההקדמה אני אומר כי הן אמת כי גם שהיו יסורי אלה על עון ידעתי ה' כי צדק משפטיך אך הפעם לא היה על עון כ"א ואמונה עניתני האמונה שיש בי לבלתי הרהר גם שלא יהיה על עון היא ענתה אותי כנודע כי אין הקב"ה מביא יסורי אהבה רק ליישר לב הבלתי מהרהר .

(עו) ועכשיו שגליתי דעתי שיסורי אהבה הם לי באופן שאוכל לבקש על סלוקן אני אומר הן ידעתי כי ע"י יסורי אלה יהי נא חסדך לנחמני והנחמה היא כאמרתך לעבדך שאמרת לאיתן האזרחי בשבילי אשר ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו שהוא שאף מדת הדין הנקרא זרוע שהיו לו יסורין יהיו לו לאומץ וחזק להגדיל זכותו ומה גם בהיות יסורין של אהבה באופן שתהיה נחמה ואשאר בצלעתי:

(עז) אך איני חפץ בנחמה זו המתיחסת לחסד כ"א בלבד שיבואוני רחמיך ואחיה שאתרפא מחולי זה שבו אדם נקרא מת כנודע מרבותינו ז"ל כי ודאי אינן על עון כי הנה גם עתה תורתך שעשועי ואלו היו על עון היה בהם ביטול תורה:

(עח) וינצלו זדים מלחטוא עוד כי יבושו זדים כי שקר עותוני שאמרו כי מעוות הייתי במעשי שעל כן לקיתי ושמא תאמר למה קראתים זדים אולי שוגגים הם ע"י ראותם החולי עלי יחשבוני לחטא הלא הוא כי הלא יראו שהיה שקר כי הלא אני אשיח בפקודיך ואם כדבריהם הייתי בטל מדברי תורה:

(עט) וכל מה שאני מבקש הרפואה אינו להיותי קץ ביסורי אהבה כ"א כדי שישובו לי יראיך וכו':

(עו) או יאמר יהי נא חסדד כו' ענין מאמרם ז"ל כי אמר דוד לפני הקב"ה במה אדע שנקיתי מעון בת שבע אם לא שבן בטנה ממני ימלוך אחרי והודה לו הוא יתברך ובזה יאמר אחרי יסורי אלה ידעתי כי יהי נא חסדך לנחמגי כאמרתך לעבדך:

(עז) וכן ידעתי כי יבואוני כו' והוא כי אמרו רבותינו ז"ל בשמות רבה שלא היו דלתות בית המקדש נפתחות שיכנס הארון עד שהביאו ארונו של דוד ולא הועיל עד שהחיהו ה' ועמד על רגליו ומפניו נפתחו ואז נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה וזה יאמר יבואוני רחמיך ואחיה כו' אחר מותי ואינו נמנע כי הלא תורתך שעשועי גם אז כנודע כי כל ת"ח שפתותיו דובבות בקבר ומה גם דוד שודאי שגם במותו היתה התורה שעשועיו יותר מרבי אלעזר בר' שמעון שהיה דן אחר מותו וכיוצא בו באופן שלא יפלא שאחיה

(עח) באופן שיתכרכמו ויבושו זדים אשר שקר עותוני באמור הבא על א"א מיתתו במה בהיות שעבדך היה משיח בפקודיך הן דיני נגעים ואהלות:

(עט) והן אמת כי גם הייתי שמח בחולי ויסורין שלא יסורו ממני כ"א שאחלה פניך ישובו לי יראיך מה שאי אפשר אם לא בהסיר מעלי רק את החולי הזה:

פ

יהי לבי תמים וכו' הלא בקשתי על הרפואה ואם יהי שלא תרפאני יהי רצון שיהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש על העדר הרפואה כי בהיות לבי תמים בחקים ימשך לדון מהם כי כאשר החקים הם טובים עם שלא אדע טעם להם כך הוא חליי זה ובכן לא אבוש אם לא תרפאני שאומר כי הטעם מסור לך ה' כטעם החקים:

פא

כלתה לתשועתך וכו' טרם יבקש על תשועת עצמו בל יחשדהו שומע למה עושה עיקר מתשועת עצמו ולא מתשועת השכינה אשר תהיה בגאולה העתידה לזה החל ואמר הנה התפעלתי על ישועתך עד שכלתה לתשועתך שלך ה' נפשי וגם אני הגוף אין תשוקתי על הנוגע אל עצמי שאני אמלוך רק לדברך שאמרת כי יד על כס יה בשביל דברך שיושלם שמך הוא שיחלתי לא על גדולתי:

פב

והראיה שלא חשתי על עצמי והערתי למות נפשי על דבר כבוד שמך כי הנה כלו עיני לאמרתך שאמרת שלא אשלח ידי בלוחמים עד אראה קול צעדה בראשי הבכאים ואמרו רבותינו ז"ל שהיו בחרבות שלופות נגשים אליו עד למעלה מראשו להכות בו ויצעקו גבוריו לאמר לו עד מתי ניחל והלא כלנו מתים בידם והיה משיב להם ע"מ כך מוטב נמות זכאים ולא נעבור פי ה' ועל זה יאמר פה הנה כלו עיני לאמרתך לא שתהיה אמרתך שלא נמות כי על הנחת מות הייתי והאמירה שקויתי היתה לאמר אלי מתי תנחמני כלומר מתי תהיה לי נחמה על מיתתי האם בהתגלגל פעם אחרת או אם תשוב תחייני או כיוצא בזה:

פג

ושמא תאמר שבבלתי מצוא בעצמי עון היה לי כ"כ אריכות אפים לסבול לז"א הן אמת כי הייתי כנאד בקיטור מתכווץ נשרף ומתבקע אלא שחקיך לא שכחתי אשר הם שבלי השיג אדם טעמם יש לנו לסמוך על אל דעות ה' ולקיימם בתם לבב כך דמיתי ענין זה לקיים ולמות בתום לבב על קיום מאמרו ולבי אשית לדעתו כי הוא יודע הטעם ולא אני:

פד

כמה וכו' אחרי אומרו כמה הוא ונפשו עושים על דבר כבודו ית' ימשך שגם ראוי יעשה הוא יתברך על דבר כבוד עבדו כענין עשות משפט בזדים הליצוהו כדואג ואחיתופל על כן אמר אין לי חפץ בזה כי הלא כבר אני כמעט בסוף ימי כי כמה ימי עבדך הנותרים כלומר כי מעט המה ומתי תעשה בהם משפט כלומר כי טוב להניחם פן נמות סמוכים ולא יוכר אך טוב להשאירם למען יבושו ויתכרכמו פניהם כאשר יבא בהמשך הכתובים.

פה

והוא כי הנה כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך כענין אשר אמרו שהיה דוד פסול לבא בקהל שהיה בא ממואבית והוא אשר לא כתורת ה' כי מואבי ולא מואבית וכן באמרם עליו שבא על אשת איש והיה שלא כתורת ה' כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו והן ב' שיחות בגיהנם:

פו

והנה על הא' אני אומר כי כל מצותיך אמונה שאינם מובנות במקרא רק תלויות באמונת הקבלה איש מפי איש באופן שהקבלה תכריע מואבי ולא מואבית ועל דבר בת שבע שרדפוני באמור שבאתי על אשת איש שקר רדפוני עזרני:

פז

והראיה שהוא שקר כי הלא כמעט כלוני בארץ ברדוף אותי שאול ואנשיו להרגני שהיה מקום לבלתי דקדק במצות כ"א אדרבא למצוא היתר במערה או בחנית להרגו באמור הבא להרגך השכם להרגו ואני לא עזבתי פקודיך לומר מי שלח ידו כו' והייתי מסתכן לבלתי עזוב פקודיך ואיך הייתי עתה בא על אשת איש שהיא ערוה חמורה:

פח

אך שאלתי היא כי כחסדך חייני כו' והוא ענין מאמרם ז"ל בשמות רבה כי כשנבנה בהמ"ק לא היה הארון יכול ליכנס והביאו ארונו של דוד ולא היה נכנס עד שהחיה יתברך את דוד וקם על רגליו ואמר בעבור דוד עבדך כו' ואז נתכרכמו פני אויביו של דוד כשולי קדרה שהיה זה עדות לישראל על צדקת דוד בפרט בבת שבע שבזכותו לא הושב פני משיחו בנה וזה יאמר כחסדך חייני אחרי מותי שהוא בהכנסת הארון ולא ארצה תעשה ברודפי משפט כעת כ"א שאמתין עד יראו אז עדות פיך שתגזור שיפתחו שערים על פי וזהו ואשמרה עדות פיך כד"א ואביו שמר את הדבר:

פט

לעולם ה' וכו' האות הזאת בא ללמד דעת מה גדלו דברותיו יתברך עד אין תכלית כי אינו כדברי פי איש שבצאתו מפיו חלף עבר ואיננו כ"א שהבל מאמרו אש אוכלה הוא מפיו יצא קיים לעד וכמאמר רבי יוחנן פרק אין דורשין שמכל דבור ודבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך ועוד הוסיפו זל במדרש חזית שכל דבור ודבור מעשרת הדברות היה יוצא ומדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך וכו' מקבל את אלהותי כו' הורה ענין רבי יוחנן ושגם הוא חלק ממנו יתברך שאל"כ איך יאמר מקבל את אלהותי ולא אמר אלהותו. ומזה ימשך ענין מאמרנו על בעשרה מאמרות נברא העולם שהמאמר עצמו הוא הפועל כענין אומרו יהי אור ב' תיבות אלו היו המהוין האור כי הבלו יתברך במאמרו היה המהוה וההיקש בכל השאר שהמאמר היה פועל מה שנדבר בו וכאשר הוכחנו ממאמר פר"א על פסוק וברוח פיו כל צבאם. ועוד שלישית והוא כי אחר פעול דבורו יתברך הנרצה בו שב על השמים כבודו קיים לעד ושלשתן הנביא דבר משמו יתברך כי כאשר ירד כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כו' הרי שיש לו כח לפעול והוא העושה אשר נשתלח ושב למעלה קיים אחר עשות אשר נשתלח. ונבוא אל ענין הכתובים אמר מה רבה קדושת דבורך היוצא מפיך כי כאשר לעולם ה' כך דברך שיצא מפיך קיים נצב בשמים. עוד יתכן בא להוסיף כי עוד כח בדבורו יתברך לקיים עולם שלא בדרך טבע וגם על ידי דבורו יתברך בזה ניכר כי הוא חידש העולם ושהכל שלו מעלה ומטה ושעשה כן למען ייראו את ה' מפחד פן בהניח הדבר אל טבעו יאבד העולם ויחזור לראשיתו שהארץ היתה תוהו ובוהו והוא במה שידענו כי מים העליונים תלוים במאמר שהוא אצלי שהמאמר שהוא דבורו אשר אמר יהי רקיע בתוך המים כו' שהוא שיעלו ויהיו בתוך כמשאז"ל ששיעור מה שמהארץ לרקיע כשיעור מה שמהרקיע למים ובכן אלו תגזור חכמתו יתברך ירפה ידו הדבור ישובו המים על הארץ ויהיה העולם תהו ובהו וכן אשר במאמרו רקע הארץ על המים שלא בטבע אם היה יתברך מניח הדבר אל טבעו ישוב העפר תוך המים כשהיה ואומלל כל יושב והאלהים עשה למען החי יתן אל לבו ויירא מקונו ויעבוד עבודתו לקיים עולם כנמצא כזה ברז"ל במקומות חלוקים וזה יהיה מאמר המשורר פה הנה לעולם ה' דברך שהוא מאמר שמים שבשמים תלוים בו הוא נצב ועומד על משמרתו להעמידם שם:

צ

וכן לדור ודור אמונתך לנו בקבלה כי הארץ לא היתה עומדת על המים כ"א שבמאמרך כוננת ארץ ותעמוד שאל"כ היה לפי הטבע שבים המים על הארץ:

צא

ולמה עשית להעמיד על דרך נס המים עליונים ומעותדים לישפך וכן הארץ על המים עומדת שלא בטבע הלא הוא כי למשפטיך שהוא בשביל משפטיך ודיניך עמדו היום שהוא גם היום הזה עומדים מים עליונים והארץ למען יודע כי הכל עבדיך עליונים ותחתונים שעל כן המאמר העליון והתחתון לעשות רצונך בעמדם ומקוים לעשות רצונך אם תחפוץ עשות על ידם משפט ומעין זה אמרו רבותינו ז"ל על פסוק יקוו המים כו':

צב

לולי וכו' פנת יקרת כל האמור הוא כי דברותיו ית' שיצאו מפיו שעיקרם היא תורתנו הן חיות ורוחניות חלק מנהו יתברך אמר הנני רואה בחוש כי כן הוא כי הלא לולי כו' כי בעניי כי רב הוא הייתי מת כמתי עולם וע"י עסוק בתורתך אצ"ל שלא מתי כ"א היתה לי שעשועים יום יום ואין זה כי אם שכח ואל לדברותיך להחלים ולהחיות:

צג

ובכן בזה בטחתי כי לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני שבעניי וכאשר הייתי נרדף באימות מות שע"ד טבע לא הייתי מתקיים ובם חייתני על כן ידבקו בי לעולם לא אשכחם:

צד

לך אני וכו' הנה היוצא מן האמור הוא מאמר ר' יוחנן כי מכל דבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך היה אפשר לעלות על לב שאלו ידרוש מדברי פקודיו יתברך שיעזרהו שיאשימהו יתברך כמי שדורש אל א' מהמלאכים שעוזב את ה' יקרא ולעובד אלהים אחרים יחשב חלילה אמר הנה זה יתרון דברי פיך שאם אדרוש מהם או כיוצא מאתך כי אם חלקך הם וז"א לך אני ולא למלאך כאשר פקודיך דרשתי שיעזרוני והוא מאז"ל מדרש חזית שהדבור היה מדבר עם כל אחד ואחד אומר מקבלני את עליך היה אומר מקבל את אלהותי שיורה כי הוא הוא יתברך:

צה

לי קוו רשעים כו' ועוד אני אומר כי אצ"ל דברותיך מלהבות אש אשר יצאו אפיך בפקודיך כי אם גם כלי המצות הגשמיים כציציות הטלית בבא יצרי להחטיאני אם אני מתבונן אז בציציות נעשים לי כעדים עלי ובסבתם אני פורש וכעובדא דגמרא בההוא שהלך לכרכי הים לשמע אשה יפה מאד ובבואו ליקרב אליה פירש וירד מהמטה ירדה אחריו ותאמר לו מה דופי ראית בי אמר לה אין כמוך בעולם אלא שד' ציציות נעשו עלי כד' עדים ועל כן פירשתי. עוד ידוע כי לא היצר הרע בלבד עומד להחטיא את האדם כי אם כל עונות האדם אשר עשה ונעשו כחות הטומאה רוחניים ומתחברים עם היצר הרע לעמוד על ימינו להחטיאו והוא ענין עבירה גוררת עבירה. ונבא אל הענין אמר כאשר לי קוו רשעים הם יצרי ועונותי לאבדני ואני לינצל עדותיך אתבונן אני מסתכל בציציות שהם עדות על כל מצות ה' כעובדא דההוא תלמידא דרבי מאיר שנעשו לו הציציות כעדים ועל היותם כארבע עדים קראם עדותיך וזו גדולה מהקודם כי אין צריך לומר דברותיו יתברך כי אם גם הציציות שהם תשמישי מצות גשמיים יש לאל ידם להכניע היצר הרע וכחות טומאת אשמותיו כמדובר:

צו

לכל תכלה וכו' הלא אמרתי כי פקודיך הם כחות ממך גדולים ממלאכים והנה ראיה מוחשת שאין תורתך טבעית כי הלא לכל תכלה כו' והוא כי בכל דבר יש רוחב ואורך והן אמת כי לכל תכלה בין לתכלה של הרוחב בין לשל אורך ראיתי קץ וסוף אך למצותיך גם שקרא מקרא המצוה יש לה שהוא האורך אך שיש לה להתפשט ולהתרחב בדקדוקיה וסודותיה יכלו ימים כי בהתרחבות חכמה שבכל תל מהתלי תלים כי בכל פרט יש להתרחב בדרישה ופלפול וסוד ע"כ יורה כי רוחנית היא תורתך וחכמתך שלא תכילנה דעת איש:

(צה) או יאמר לי קוו רשעים לאבדני שהדעת היה נוטה לפרוש מהתורה דבעיא צילותא ואני מר לי מר כי אדרבה אז אני שם עצמי להתבונן בעיון תורתך שהם שעשועיו בעניו כאשר אמר והטעם שאני נותן אל לבי לעשות כן הוא אמור מה הוא תכליתם הלא הוא בחשבם שבמותי תהיה להם מעלה:

(צו) ואני אומר בלבי הנה לכל תכלית ראיתי לו קץ שלא יתמיד ואינו טוב לי עשות עיקר ממה שאין לו קץ כא אהיה כמוהו חלקו יתברך כי רחבה מצותך מאד:

צז

מה אהבתי כו' כוונת האות הזאת להורות מה שיאות לאהוב את התורה והנקנה משקידתה והדלגות אשר יקנה הלומד לפני המלמד והתחיל ואמר מה אהבתי שהוא על הפלגת רבוי כמה ד"א מה רב טובך מה גדלו מעשיך והענין לומר כמה רב אהבתי תורתך עם היות כי כל היום היא שיחתי שדרך התערבות הרב מקיל באהבה עם כל זה רבה אהבה עד מאד.

או יאמר ענין מאמרם ז"ל כי משה על שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו וכן אמרו ע"פ כי אם בתורת ה' חפצו בתחלה נקראת תורת ה' וכאשר יהגה בה יומם ולילה נקראת תורתו של ההוגה. וזה יאמר שתחלה מה אהבתי תורתך שלך ועל ידי שכל היום היא שיחתי

צח

ועל ידי כן יותר מאויבי שהיו ראשי הסנהדרין דואג ואחיתופל תחכמני במעשה מצותיך ימשך מזה כי לא תקרא תורתך כי אם תורתי שלי וזהו כי לעולם היא לי.

או יאמר מאשר כל היום היא שיחתי שעל כן היא נעשית שלי בעצם וגם שאויבי ילמדוני מעשה מצותיך כאשר למד מאחיתופל שני דברים לא אייחס למודי אליהם לומר שאני לומד מרשעים כי אם שתורתך היא שתחכמני כי לעולם היא לי ולא להם:

צט

ועוד טעם שני שלא אחוש ללמוד מהם כי הנה מכל מלמדי השכלתי גם בהיות מהם בלתי ראוים או קטנים מערכי כי לא הייתי מעלה על לבי שהמלמד היה המסיח עמי כי אם כאלו עדותיך שהיו מלמדים היא עצמה היתה מדברת עמי ולא הם וזהו כי עדותיך שיחה לי:

ק

ואל יחשדני שומע איך לא חששתי פן ילמדוני על פי מעשיהם שיפרשו בתורה שלא כהלכה כי מה שצוה יתברך לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל לא על רשעים כאלה נאמר רק על צדיקים גמורים לזה אמר מזקנים כו' לומר הנה יש חכמה ויש תבונה חכמה היא מה שקבלו מרבן ותבונה היא מה שהבינו דבר מתוך דבר מה שאמרתי שאלמוד מהם היא חכמה שקבלו מרבן הצדיק ועז"א מאויבי תחכמני שהיא חכמה אך תבונה שהבינו מתוך רעתם איני בוטח בבינתם שמא יבינו לפי מעשיהם ומה גם כי דעת קדושים בינה ואין משפיעים שפע דין כהלכה לשקרי לכן לענין תבונה מזקנים הם זקני הדור הצדיקים מהם אתבונן דברי בינה כי פקודיך שצוית על פי הדבר אשר יורוך לא תסור שדברת בו על צדיקים כך עשיתי ונצרתי שמהם לא קבלתי דברי בינה:

קא

מכל ארח כו' הנה אמרו רז"ל במדרש אלה הדברים רבה על פסוק ובחרת בחיים משל לשני דרכים אחד רחב וטוב למראה ודרך אחר צר ודחוק כו' והיה אדם אחד רוצה ללכת ברחב וטוב וישר למראה בא פקח אחד ואמר לו השמר לך אל תלך בדרך הרחב כי סופו חשך וצלמות לך בדרך הצר הזה שרק תחלתו הוא כך אך סופו טוב מאד עד אין קץ כך דרך טובות העולם הזה נראים רחבים וטובים ואחריתם ההולך בם יורש גיהנם ולעומתו ההולך בתורת ה' ומצותיו יש לו יסורין ודוחק בעולם הזה והיה האדם למראה עיניו בוחר בדרך טובות העולם הזה על כן באה תורתנו ואמרה ובחרת בחיים הוא הדרך הצר ויסורין כי סופו חיי העולם הבא. ונבא אל הענין אמר דוד הלא אמרתי כי תורתך שיחתי ובחרתי למודה בדרך נבחר אשר כל עושה כך לא יחטא ואם כן ממה יראת שפירשת מכל דרכי טובות העולם הזה וכמאז"ל שאפילו כשהיה דן לפני חכמים היה דן על גבי קרקע שלא כעירא היאירי שהיה על גבי כרים וכסתות לזה אמר הן אמת שאפילו אם לא הייתי פורש מכל דרך טובות העה"ז לא הייתי נכשל אך מה שמכל ארח רע כלאתי רגלי שהוא כל דרך טובות העולם הזה לא עשיתי כך אלא למען אשמור דבריך שאמרת בתורה ובחרת בחיים שהוא לפרוש מדרכי טובות העולם הזה כמשז"ל:

קב

ממשפטיך כו' הלא אמרתי כי לענין מה שקבלו מרבם אפי' מאויבי אתחכם לפרש מצותיך אך לא מה שמבינים מתוך לבם אך מזקני הדור הטובים גם אתבונן תבונה שהוציאו מלבם דבר מתוך דבר עתה אני אומר כי טוב מזה ומזה הוא מה שאני בעצמי מבין מתוך התורה כי אז יודע אני כי מה' הוא לי ולא אחטא כחוט השערה מהאמת וזהו ממשפטיך לא סרתי כלל כאשר אתה הורתני:

קג

ובזאת יבחן כי מה נמלצו כו' והוא הנודע מרז"ל בבראשית רבה כי כל מה שאדם מחדש והבין בתורה בעולם הזה הכל קבלה נפשו בסיני ועל ידי יגיעה בתורה ממציאו לו הוא יתברך שיצא מן הכח אל הפועל מה ששמעה נפשו בסיני והיה בו בכח וזה מאמר דוד הנה מה שאני מבין בתורה הוא היה אמרתך ששמעה מפיך נפשי בסיני ולהיות כך איך שכלי טועם בו טעם מתוק עצום בעוד שהענין עדיין במחשבה על ידי השגת עיון וכשאני מוציאו בדבור מפי ימתק יותר מדבש לפי וזהו מה נמלצו לחכי אמרתך ששמעה נפשי בסיני שהוא מה שאני מבין מתוך התורה והוא ערב עי"כ מדבש לפי בהוציאי הדבר בפי:

קד

והביטו וראו הפרש הכשרון שאני קונה במה שאבין ואלמוד אני מתוך התורה למה שמזקנים אתבונן שעל ידי מה שהייתי מבין מהם לא היה נמשך לי יתר כשרון רק שמכל ארח רע כלאתי רגלי שהוא מכל דרך טובות העולם הזה שעם שהיה לבי בא להטות קצת אחריהם אני הייתי מונע רגלי מלכת בהם אך על ידי מה שמפקודיך אתבונן דבר מתוך דבר על ידי כן איני צריך למנוע רגלי מלכת בהם כי נעשה לי כטבע שנא אותם וזהו על כן שנאתי וכו' שהם אורחות טובות העולם הזה כי המה שקר שיראו טובות וזה אמר על כן שע"כ שהבנתי מתוך דברי פקודיך באתי לגדר זה:

(צז) או יאמר מה אהבתי כו' אומרו מה יהיה על הפלגת הרבוי כמה ד"א מה רב טוב מה גדלו מעשיך ה' והענין לומר כי הנה כמה רב אהבתי תורתך עם היות כי כל היום היא שיחתי וההתערבות הרב מקיל באהבה עם כל זה שיעור מופלג הוא אהבתי אותה:

(צח) ועל כן אבקשה ממך שאחר שאני אהבתיה אל תבא אלי על ידי אויבי בל אצטרך לדואג ואחיתופל ודומיהם ללמוד טוב איזו מצוה מהם כי אם שהתורה אשר אהבתי יותר מהם אני חפץ תחכמני היא אותי מצותיך לבל אצטרך ללמוד מאויבי וארויח בזה כי לעולם היא לי והוא כי הנה ר' מאיר על שלמד מאחר לא אמר הקב"ה הלכה מפיו עד דור ר' אילא שאמר לאליהו רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק ואז אמר לו השתא קאמר נמצא כי הלומד מן הרשע אין תורתו נקראת על שמו לפניו יתברך עד יעבור זמן ובזה יאמר על ידי שלא אצטרך ללמוד מרשעים כי אם שהיא תחכמני ארויח כי לעולם היא לי נקראת על שמי ולא שקצת זמן לזרה תחשב לי והוא בל יקראנו כרבי מאיר:

(צט) ואל יחשדני שומע כי אולי מפני הכבוד אני עושה שלא יראה שאני צריך להם כי הלא מכל מלמדי השכלתי בלי השקפה אם הוא קטן מערכי כי איני מעלה עלי כאלו המלמד הוא הדובר בי כי אם כי עדותיך עצמן הם המשיחים ומדברים בי. ועכ"ז לא אבחר בלמודם מהטעם הנזכר:

(ק) מזקנים אתבונן כו' עוד טעם שני לבל אלמדה מאויבי מצותיך כי אם שהתורה עצמה תחכמני ושמא תאמר הלא מה שמאסת הוא ללמוד מרשעים ועל כן לך ללמוד מצדיקים זקני הדור לזה אמר הן אמת שיש יתרון בלימוד זקני הדור על למוד אויבי כי מכל מלמדי שהוא אפילו מאויבי הרשעים לא הייתי קונה רק השכלה כאמרי מכל מלמדי השכלתי אך מזקנים הם זקני הדור אתבונן שאגיע עד גדר הקרא נבון כי פקודיך אשר הם מקיימים נצרתי ועל ידי כן אזכה לבינה כענין אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא:

(קא) אך אמנה גדולה מזו היא לי כשאני לומד ממך והוא כי כאשר מזקנים אתבונן אין בלמודם כח לשאשנא מעצמי כל אורח רע כי אם שאני צריך להכריע את יצרי ולכלא עצמי מכלן וזהו מכל אורח רע כלאתי רגלי כו' והוא כי הנה אמרו רז"ל במדרש רבה כי הנה נתתי לפניך היום כו' הוא משל לאדם ששני דרכים לפניו האחד רחב וישר והאחד צר ומצוק ואומרים לו מנע רגלך מזה הרחב כי סופו רע ומר מאד ולך בזה הצר כי סופו טוב מאד כך לפני האדם עניני העה"ז רחבים וטובים למראה עיניו ודרך צדיקים צר ויסורין בעולם הזה ואומר לו הקב"ה ראה נתתי לפניך היום כו' ובחרת בחיים הוא אשר תראנו צר כי אחריתו טוב מאד והנה היה מקום לומר אלך בדרך הרחב של העולם הזה בהיתר וכשאראה שיצרי מוציאני לחטא אז אמנע עצמי כי תחלתו אין רע ואני אלכה לי בתחלתו דרך היתר אמר דוד הנה בלמדי מזקני הדור נמשך כי הנה אנכי מכל אורח רע כלאתי רגלי למען אשמור דברך:

(קב) מה שאין כן בלמדי ממך שלא יוכל יצרי להתעורר להתענג בעולם הזה שהוא התחלת אורח רע כמדובר כי הלא ממשפטיך לא סרתי ימין ושמאל שום הטיה כלל והוא על כי אתה הוריתני בעצמך:

(קג) והוא כי מה נמלצו לחכי אמרתך בעצמך שאם אשמרנה תוך חכי אני טועם ערבות רב ואם אוציא אמרתך בפי הם מדבש לפי:

(קד) כי מפקודיך עצמם אתבונן בינה מתוך אמרתך כי על שפתי אוסיף לקח ועל ידי עריבות הגדול הזה על ידי היות הלמוד על ידך על כן שנאתי מעצמי כל ארח שקר מה שאין כן בלמדי מזקנים שלא שנאתי מעצמי עריבות העולם הזה עד אצטרך ליזהר מהם שהם תחלת אורח שקר כמדובר:

(צח) או שיעור הכתובים מעין זה מאויבי תחכמני בל אצטרך ללמוד מהם:

(צט) כדרכי שמכל מלמדי השכלתי אך ירא אני פן אתבונן במעשיהם ואעשה כן גם אני:

(ק) כי עד כה במה שמזקנים אתבונן במעשיהם היה כי פקודיך נצרתי:

(קא) כי מכל אורח רע כלאתי רגלי כו' כמעשה הזקנים מה שאין כן אם הייתי לומד מאויבי שהייתי אגב אורחי מתבונן במעשיהם ועושה כהם:

(קב) ממשפטיך לא סרתי כו' הלא שאלתי תחכמני מצותיך בעצמך או התורה בעצמה ואגב אורחי הזכרתי שמזקנים התבוננתי והלא תענני אל אם כן אפוא שאל נא ללמוד מזקנים אשר בדור הכל או מקצת ולא שאחכמך ממני ואליך לגמרי על זה אני משיב ואומר כי הנה פקודיך למדתי מזקנים אך משפטיך הורתני אתה והנה במשפטים לא סרתי ימין ושמאל ואין זה רק על כי אתה הורתני על ידך:

(קג) והטעם הוא כי מה שלמדתי מזקנים שאמרתי מה נמלצו אך לחכי כי כאשר הייתי שם לבי אל טעמי הדברים כחיך הטעם אך לא בדברי אותם בפי בלי שית לב אל טעמם אך אמרתך של עצמך אשר אתה הורתני היה מדבש לפי אפילו מבלי אבקש טעם הדברים וזהו מה שיש על מלת אמרתך רביע ולא אתנח כי אם רביע כמרים קול ואומר אמרתך לא כדבר זולתו כ"א מדבש לפי מלבד הכנסו בלשון יחיד וצאתו בלשון רבים ועוד שבכלל החיך הוא הפה וגם בתיבת לחכי יש טעם טרחא:

(קד) ועוד טעם שני והוא האמור בדרך הקודם שעל כן אבחר בלמוד ממך יותר מבזקנים הלא הוא כי כאשר התבוננתי מזקנים היו רגלי חפצים לבא באורח רע והייתי אני צריך למנעם כאמרי מכל אורח רע כלאתי רגלי אך אחר כך מפקודיך בעצמם אתבונן על כן שנאתי כל אורח שקר שבאתי עד גדר שנא אותו שלא אצטרך לכלא את רגלי כי חשקה נפשי בפקודיך עד שנא את כל עניני העולם הזה בפניהם:

קה

גר לרגלי כו' הנה בסמוך כתבנו כי כל דבור היוצא מפיו של הקדוש ב"ה נעשה מלאך קיים לעד ובהיות הדבור של תורה ומצות אשר צוה לנו יתברך הן הם המסייעים את עושי המצוה אשר נאמרה בדבור ההוא. ונבא אל הענין והוא כי רצה דוד לבקש מאתו יתברך יהי עמו בל יטעה בדין כי הוא דבר קשה עד מאד וכל דיין בסכנה כחרב מונח על צוארו וכגיהנם פתוח מתחתיו והטעות מצוי הרבה מאד כי על כן זחל ויירא רב ואמר בצאתו לב"ד ברעות נפשיה לקטלא נפיק וצבן ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל והלואי שתהא הביאה כיציאה ועל כן אמר דוד הנה אור היום גדול מאור נר והנה כשרגלי מתחיל להלך בדרך מצוה הדבור של מצוה ההיא מתחיל להאיר אך מעט כאור נר אך בהחזיקי בנתיב בעצם אז הוא אור כאור יום וזהו ואור לנתיבתי:

קו

אך צער אחד יש לי הלא הוא על כי דן אנכי לישראל והדימם קשה לדון דין אמת לאמתו בלי שגיאה כמאמר רב ברעות נפשיה לקטלא נפיק כו' ואפשר כי כל זה לא יועיל לי וירא אנכי פן אעבור על שבועת םיני כי הלא נשבעתי בסיני ואקיימה כי רצוני לקיימה והשבועה היתה לשמור משפטי צדקך שהוא לאמיתן ואם ח"ו אעבור על השבועה מת אנכי.

קז

והנה נעניתי עד מאד והעינוים וצרות מטרידות מהתבודד בעיון ולכוין האמת ולכן הדיין כחרב מונחת לו על צוארו כמאמר רב לקטלא נפיק לכן חייני כדברך כלומר חייני בל אשגה ואהרג בחרב מונחת הנזכר ועל דברת שבועת אלהים והחיים שאני שואל אינו שתתן בי נפש אלא כדברך אשר הוא אור לנתיבתי כך תאיר חשכי בדינים שלא אטעה ואחשב כמת:

קח

ושמא תאמר כי כאשר נעניתי בצרות לא אוכל מתוך הצרה דשמעתא בעיא צילותא לזה אמר נדבות פי שאני נודר בפי לעשות כשתצילני מהצרה רצה נא ה' כאלו עשיתים מעתה ואז על ידי כן תוסר דאגת לבי ומשפטיך למדני כי אז תהיה לי שמחה.

קט

ושמא תאמר כי אולי שכחתי מלמודי ואני פושע ואיך אשאל עתה שתשוב ללמדני לזם אני אומר שמה שאני צריך לבקש הוא שתלמדני מה שאין שכלי משיג אך מיראת שכחה אולי שכחתי ממה שלמדוני איני צריך לזה כי הלא אפילו בהיות שנפשי בכפי תמיד נרדף למות שאין דבר גורם שכחה כזה עכ"ז תורתך לא שכחתי:

קי

נתנו רשעים כו' הלא שאלתי תלמדני משפטיך בל אטעה בדין ולא תאמר למה לא שאלת על מי שהצר לך ואולי יבא לדון לפניך ויפתך יצרך לדונו ולחייבו בדין עם היותו זכאי או אולי תחשוב שאתה מחייבו בדין ויהיה שיצר האיבה מתעה אותך לזה אמר מזה אינני ירא כי הלא נתנו רשעים פח לי כזיפים שנתנו פח ביד שאול או כנבל שנתן פח בידי ללכוד את עצמי ועם כל זה לא תעיתי למצוא היתר לנקום ולנטור כאשר זמותי נמצא כי אפילו הכעס לא הוציאני ממחיצתי.

קיא

וגם על סוג עדותיך הם מצות חמורות כשבת וכיוצא לא שאלתי שלא אתעה בהוראה בהם כאשר שאלתי על המשפטים כי ששון לבי המה ובודאי שהם נחלה לי לעולם הבא כי ששון הלב מוכיח.

קיב

וגם על חלק החוקים הזרים אל השכל לא אשאל כי הלא אותם הקצתי לחלק ונחלה לעולם השכר הוא עולם הבא והוא כי הלב הוא המנגד ברעיוניו באמור כי משוללי טוב טעם המה אך נטיתי לבי לעשות ולימשך אחריהם באמור אליו ראה לבי כי ביתר סוגי מצות אשר הדעת מחייבם יקל זכותי בהם ועוד כי יש בהם פמות אך איזה חלק יהיה שמור לעולם השכר אין לי זולת זה וזהו נטיתי כו' באמור אליו כי אלה הם לעולם של עקב ושכר וזה יהיה חלקי מכל עמלי לע"ה משולל בחינות ופניות רק עשות רצון קוני.

(קה) או יהיה ענין האות הזאת לשבח ענין סבול היסורין כעצתו יתברך ושאם בתחלה יהיה קשה הדבר לאדם הוא שמח לאחר זמן כשהתחיל לפרגש מדרך טובות העולם הזה להתנהג בדוחח ויסורין ומביא ראיה מעצמו שכל כך התנהג בם עד שלא היה מרגיש צערם והוא במה שהזכרנו למעלה מחז"ל על ובחרת בחיים שהוא אם תראה דרכי טובות העולם הזה רחבים לפניך ודרכי עוסקי תורה ומצות בדוחק ויסורין בזה תדבק כי סופך לקנות חיי העולם הבא וזהו ובחרת בחיים וגם הזכרנו למעלה כי הדבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך והוא המדריך ועוזר לאדם בענין הדבור ההוא נמצא כי דבורו יתברך בתיבות אלו ובחרת בחיים הוא נעשה מאז מלאך מלבד כי כל התורה כלה שמותיו יתברך והדבור ההוא מאיר לאדם לבחור בחיים שהוא לפרוש מטובות העולם הזה ולבחור בדוחקו שעל ידי תורה ומצות. ונבא אל הענין שהוא כי אחר שדבר בזה בסוף האות הקודם ששנא כל ארח שקר שהוא דבר ה' ובחרת בחיים כמדובר שם סמך ואמר הנה טרם הכנס בנתיב הצר של דוחק העהז להולכים בתורת ה' היה דברך לרגלי כנר המאיר בחשך לאדם שידע לדרוך ברגלו בדרך טובה אך עדיין אינו מאיר כאור יום בעצם לראות עד למרחוק וזהו נר לרגלי דברך וזהו עד החזיקי בנתיב הצר ההוא אך אחר שהחזקתי בו ונעשה נתיב שלי נעשה לי כאור יום שצרותו רחב וערב לי שהסוף שלמרחוק הוא נכון נגלה לפני כאור יום כי שש אני בדוחקי בעולם הזה כי דרך חיים תוכחת מוסר:

(קו) ושמא תאמר אם כל כך חפצת בצרות העולם הזה לקנות עולם הבא למה אתה נשבע לשמור המצוה הרי נעשה לך כטבע עבוד את ה' ביסורין ולמה תשבע כי אין מנגד לזה אמר נשבעתי כו' שהוא כי הראוי יאמר נשבעתי לשמור כו' ואקיימה אך יאמר הן אמת שלא היה צורך אך לקיים מצות ובשמו תשבע כי אני לא הייתי נזקק לישבע שבועת ב"ד או שומרים על כן נשבעתי כדי שואקיימה מצותיך בשמו תשבע במה שהוא לשמור כו' כבועז שבדרך אחרת לא היתה מתקיימת:

(קז) נעניתי וכו' מתחלה התחלתי לבלתי לכת בדרכי טובות העולם הזה וכל כך נמשכתי עד שנעניתי ונכנעתי ביסורין ועוני ומה גם אם ידבר על זמן שהיה בורח משאול שאמרו רז"ל שאם היה נותן לו יהונתן ד' או ה' ככרות לחם שיאכל לא היו נופלים כל נוב עיר הכהנים כי היה עד ככר לחם וזה יאמר הנה אמרת בתורתך ואהבת וכו' ובכל מאדך בכל ממונך שהוא עד בלי השאר וזה יאמר הנה נעניתי עד גדר אותו מאד שאמרת בתורתך ובכל מאדך שהוא עד בלי השאר כלום נמצא שאין חשוב כמת יותר ממני ועל כן העלה עלי כאלו מתי כבר בפועל וחייני כדברך שאמרת שאחיה לעולם כאמרך חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד שהוא ענין דוד מלך ישראל חי וקים:

(קח) הן אמת שירא אני פן אכשל בדין בין בדם נפש בין בממון אשר אדם מקפח חייו אפילו בדין פרוטה על כן אשאלה מאתך כי נדבות פי שאני מתנדב כקרבנות וכיוצא ואין בית המקדש נבנה בימי רצה נא מעתה בצאתם מפי ומשפטיך למדני פן תהיה שגגות הוראה עיכוב לחיים שאמרתי חייני כדברך:

(קט) נפשי וכו' חוזר אל עניניו שנעשו יסורין קנין בו ואמר הנה לי ראיה לזה כי הנה נפשי בכפי תמיד והכעס לחכם עושה שתורתו משתכחת ואני כל כך הייתי בלתי כועס שתורתך לא שכחתי:

(קי) וכן נתנו רשעים פח לי ומפקודיך כו' כבדרך הקודם:

(קיא) נחלתי כו' עוד אני מוסיף לומר כי לא בלבד נעשה לי טבע יסורין בהשתקעי בתורה ומצות כי אם גם נעשו לי כנחלה עדותיך שאיני מרגיש כובד עול מצותיך כי אם כמי שיורש נחלה ממורישיו ששש ושמח בה שאין לו שכר על קבלו נחלתו כי שמחה וטובה היא כך נחלתי עדותיך כנחלה היו לי אחר שהושרשתי בהם כלומר ומה לי עוד שכר כי הלא ששון לבי המה:

(קיב) נטיתי כו' הנה מאמר בן עזאי הוא ששכר מצוה מצוה ופשט דבריו הוא שבשכר עשות מצוה נותנים לו זכות שיעשה אחרת שמביאים אותה לידו. ובזה יאמר הנה אמרתי שעדותיך ששון לבי המה אמר לא כן החקים שאיני יודע להם טעם כי על כן אינן לי רק עקב ושכר מצות אחרות ששכר אותם מצות הוא הביאך ית' לידי מצות חקים לעשותם שאל"כ לא הייתי מעצמי רודף אחריהם לעשותם:

קיג

סעפים שנאתי כו' לכאורה יאמר סעפים ומחשבות שנאתי המטרידות את האדם ועכ"ז תורתך שכלה סעיפים ומחשבות עיונה תמיד אהבתי.

או יאמר עיקר ולימוד גדול לכולנו עם בני ישראל בל נעשה עיקר מסעיפים ומחשבות שכל אנושי להתנהג בהם בין בעיקרי הדת בין בהנהגה כי אם אחרי ה' נלך ואמונתו השלמה והאמנת השגחתו על תורתו אשר צוה לנו יתברך בתמימות כאשר היא בל יקרנו כשלמה באמרו אני ארבה ולא אסור וזהו סעפים שנאתי ותורתך אהבתי והאמנתי כי אדבר:

קיד

כי הלא עשיתי מעשה בעצמי כי הלא סתרי ומגני אתה ועכ"ז לדברך יחלתי בבכאים ומה גם למ"ש ז"ל כי קרבו פלשתים הלוך וקרב והעם אשר עמו אמרו מה ניחל עוד ויכונו בחרבותם עד הגיעם דבקים אליו ודוד אומר גם כי יכוני לא אניף ידי עד שמעי צעדה בראשי הבכאים כדבר ה' אליו ואמרו לו אם ימיתונו אמר להם מוטב שנמות זכאים ולא חייבים והלא דבריהם יראו דברי טעם באמור ה' חפץ חייך או מיתתך וא"כ היתכן שאמר לך שישמיעך קול צעדה בראשי הבכאים כדי שלא ישמיעך ותמסור עצמך לחרב ואם כן ודאי שלא כוון רק בהיות שלא יתקרבו אליך בחרבותם על ראשך כי על גדר זה שימיתוך לא אמר ה' וזה מאמרו לפניו יתברך ראה נא ה' איך התנהגתי בתמימות וסעפים שנאתי לומר הנה סתרי ומגני אתה תמיד ואיך אתה עתה מניחני למות בידם אך ודאי שלא אדעתא שימיתוני כוונת ועכ"ז מסרתי עצמי למות בידם ולדברך שאמרת שתשמיע קול צעדה בראשי הבכאים ע"מ שאם לא תשמיע שנמות הרי קיימתי בעצם לבלתי התנהג בדברך אחר סעפי שכלי ח"ו:

קטו

ואם תאמר נא אלהי אם כ"כ דבקת בה' ובהשגחתו למה לא תהיה תמיד כנוצר תאנה שלא תמיש תמיד ממצות ה' ותשליך כל עניני העולם אחרי גוך ולא תגור ממלחמות כלל לז"א סורו ממני מרעים שלא יטרידוני ברדיפתם ואז ואצרה מצות אלהי ואם נדקדק אומרו אלהי ולא אמר ה' יאמר סורו ממני מרעים הדלטורין לשאול עלי אשר גרשוני מהסתפח בנחלת ה' כי בהסרתם אצרה מצות הנקרא אלהי ולא בח"ל אשר לא יכונה עלי כך כי כל איש ישראל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה ח"ו . או יאמר ולא אצר וארדוף לשום אדם כי אם אהיה טוב ומטיב וחונן ומרחם לכל שהם מצות שעושה אלהי שהוא חנון ורחום טוב ומטיב ואקיים והלכת בדרכיו מה הוא חנון וכו':

קטז

ואיני שואל אלא שיסורו ממני אך איני חפץ במיתתם פן אענש כמאמר אביגיל וקמה בידך ממלכת ישראל ולא תהיה לך זאת לפוקה כי תושיע ידך לך וזה יאמר דוד איני חפץ במיתת רודפי רק סמכני אותי מליפול ואחיה בלבד כאמרתך כד"א חיים שאל ממך כו' אך לא שימותו רודפי בשבילי פן אבוש משברי וזהו ואל תבישני משברי הוא המשך המלכות לעד אם יהיה זאת לי לפוקה חלילה כמדובר:

קיז

סעדני ואושעה כו' הלא אמרתי שתמיד אני מתנהג על פי תורתך מבלי צרף טעם לפי שכלי להפך דברך כענין שלמה באמרו כיון שהטעם הוא פן יסור לבבו אני ארבה ולא אסור ככל הכתוב והן אמת שצריך לזה תשועת ה' מיד יצר סמוך המסביר סברא למען יסיר מאחרי ה' כי זה דרכו תמיד לזה אמר סעדני ה' סעד מה ואושעה מיצרי כי במעט סעד יספיק כי גם אני יש לי עזר ליסמך ולבלתי שמוע אליו והוא כי ואשעה ואביטה בחקיך תמיד והוא כי מהם אלמד לעשות ככל דבריך לבלתי סור מן הדבר ימין ושמאל מפני טעם סברא שכלית:

קיח

והראיה כי הנה סלית כל שוגים מחקיך הם קרח וסיעתו שהלכו בחקיך אחר דעתם באמור בית מלא ספרים מה צריך מזוזה וטלית שכלה תכלת מה צריך פתיל והיו מבטלים דבריך על אומד דעתם כי שקר היה תרמיתם שבקשו לרמות את ישראל להמשיכם עמהם ומהם נראה ונקח מוסר לבלתי סור מן דבריך מאומדן דעתנו:

קיט

ואם יאמר איש אם טעם שסלה ה' האבירים ההם היה על שהלכו בחקים לפי דעתם למה לא כתב ית' טעם זה ולא יניחהו על סמיכות פרשת ציצית אל פרשת קרח שמזה נאמר שלא נאשמו רק על המפורש בכתוב כמו שמצינו בכל רשעי ארץ כדור המבול וסדום וכיוצא שפירשה תורה חטאתם לז"א סיגים וכו' לומר גם שם לא היית מגלה אלא להודיע כי סיגים היו ולא היו בכלם צדיקים לכן אהבתי עדותיך שאתה מעיד מעשיהם בל יתמהו עליך לאמר כי תם ורשע אתה מכלה:

(קיז) או לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל על חלוקי מדות מלכי בית דוד במלחמותיהם כי דוד כל חפצו היה לנקום נקמת האומות בידו כאמרו ארדוף אויבי ואשיגם כו' ואסא היה חפץ ללכת למלחמה ולערוך לקראת אויביו אך לא להלחם בם שה' ילחם ויפילם בעצמו לעיניהם אך חזקיה לא היה חפץ להתראות במלחמה כי אם שיהיה הוא בביתו ובחומותיו וה' יפיל אויביו בחוץ כאשר קרה לו בליל פסח. ונבא אל הענין אמר הלא אמרתי כי טוב להאמין בה' והשגחתו ולא בהכנה טבעית אמר הנה יחסדני שומע באמרו שאם כן אפוא למה לא בחרתי במדת חזקיה ואסא והורה בזה האמנת השגחה יתירה ולא שאכלם בידי כי אולי אבא לחשוב שידי הושיעה לי לז"א סעדני באופן שאושעה ולא אטפל בקרב ומלחמה כי אם ואשעה בחקיך תמיד כי בזה אשמח יותר והוא כענין חזקיה כלומר סיוע מה בלבד ואושעה בסעד זה על ידי עצמי ולא יעלה על רוחי שידי היא העושה כי אדרבה ואשעה בחקיך תמיד כי לא תהיה הבטתי תמיד להושע רק בחוקיך כי בכל לבי אאמין שכל נצחוני שלא בדרך טבע כחקים ובזכותם:

(קיח) ומה גם כי בראותי כי סלית כל שוגים מחמת חקיך האמורים כי מהם יבעטו גם בשאר מצות על בלתי ראות טעם לפי שכלם כחקים ועל ידי כן יבטחו בהכנות ומרמות טבעיות ואתה סלית אותם במה שראו כי שקר תרמיתם כי עשו תרמית שכלי ננצח ונפלו בידי:

סלית כל וכו' דרך הצדיק לשמוח בראות אשר עשה ה' שפטים גדולים כענין קרח ועדתו שהיו שוגים מחקיו יתברך חושבים שטוב להיות כהנים גדולים הרבה שעל כן לקחו ר"נ מחתות ולא חשו שלא ישאר רק אחד וכן בענין בית מלא ספרים וטלית שכולה תכלת שסילה אותם הוא יתברך על כי שקר תרמיתם שהיו מרמים את העם באמור כי להנאתם היו עושים כי כל העדה כלם קדשים וכו' וכן בספור התורה ענין דור המבול וכיוצא בהיות משפט ברשעים למען התחזק בהאמנת ההשגחה אמר איני על בחינה זו שמח בדבר להתחזק באמונה כי הלא אמונתי שלמה אך מה שאני שמח בזה הוא למען הקנות בי יראה וזהו סלית וכו':

(קיט) סיגים השבת כל רשעי ארץ שראית היותם סיגים והשבת אותם לכן כלומר בשביל כן אהבתי עדותיך שאתה מעיד בתורתך שעשית כך:

קכ

בשביל שסמר מפחדך בשרי פן אלקה גם אני ביסורין רעים בגופי שהוא בשרי וכן ממשפטיך יראתי מצד נפשי בגיהנם לכן הוא מה שאהבתי עדות תורתך מאשר השבת רשעי ארץ לירא והכנע ולא לקנות אמונת השגתה :

קכא

עשיתי משפט וכו' האות הזאת תסוב על הצלה מן החטא והתקרב לידי זכות והוא בשום לב אל אומרו אל תניחני ולא אמר הצילני מעושקי וכיוצא בלשון זה אך הנה ידוע מאז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד. והנה כתבנו במקומו ובמזמור ט"ז כי אין הענין שהביאו יתברך לידי עון בשביל יחידים חוטאים כי אם שמדתו יתברך שרגלי חסידיו ישמור בל תצא תקלה מתחת ידו ואת דוד הניחו אל חפשיות בחירתו הטבעית ולא עזרו ובכן בצד מה אותם היחידים עושקיו יקראו שנעשק זכותו בשבילם עוד יש סוג ב' והם כחות חיצונים אשר דרכם להחטיא בני האדם זולתי אשר זכותם רב שמכריזים ברקיעא הזהרו בר' פלו' וכמ"ש שטן לרבי עקיבא ולרבי מאיר אלמלא דמכרזי עליך ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ובתורתו הייתי מחטיאך אותם מחטיאי אדם עושקים יקראו. ונבא אל הענין אמר הנה עשיתי משפט וצדק ידעתי כי בל תניחני לעושקי המה יחידים החוטאים שאם פעם א' הנחתני לבל סייעני לשמרני שלא אחטא בשביל שאם יחטא יחיד כו' לא תניחני פעם אחרת בשביל עושקי מלשמרני:

קכב

אך מה שאחלה פניך שתצילני הוא מהזדים הם כחות המחטיאים שאין נמנעים אלא כשאתה מעיד ברוב צדקתם באמור שיזהרו בפלו' וזהו ערוב עבדך שלא ימצאו פתחון פה באשר קרה לי עם בת שבע שלא ידעו כי עשית בשביל שאם יחטא יחיד כו' לכן ערוב עבדך שתצא ערב אלי לטוב שלא אחטא כדי שאל יעשקוני זדים המחטיאים שלא יתפקרו נגדי באמרם כי לא שלם אני להיות מהבלתי חוטאים מבלעדי המחטיאים ההם כדי שיזהרו בי לבל החטיאני:

קכג

עיני כלו וכו' הנה דרך העבד שמתאוה להושע לצאת מעבדות לחרות אמר אמרתי שאני עבדך איני כעבד שתאב לצאת מעבדות כי מה שעיני כלו הוא לישועה שלך שתצא שכינה כביכול מהגלות ושיהיה שמך בשלמותו ולא על כס יה אך מעניני לצאת מעבדותך אדרבה בעבדותך חפצתי וזהו ולאמרת צדקך שגם עיני כלו לקיים תמיד היותי עבד לך שהוא אמרת צדקתך שאמרת באמור הצדקה שהייתי עושה למעני אמרת וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי אותה האמירה שאמרת בצדקך אני תאב לה שהוא אמרך כי עבדך אני כי אין לי חירות גדול מהיותי עבדך וגם שאותו הענין היה בימי חזקיה אחר שהדברים נאמרים ברוח הקדש הכל לפניו עתיד כהווה:

קכד

עשה עם כו' אחר אומרו יצילהו מן המחטיאים וכי חפץ היוה עבדו יתברך אמר הנה אין דרך הרב לגלות לעבד מצפומו רק עניני שרותו אמר הנה החקים הם מצפוניך וסתריך אשר אינו מדרך הרב לגלות לעבד על כן אני אומר שתעשה דרך חסד וזהו עשה עם עבדך כחסדך במה שחקיך למדני:

קכה

אבל במה שאינן חקים מטעם היותי עבדך מבלי בחינת חסד ראוי תלמדני וזהו עבדך אני הבינני ואדעה כו' שתתן בי בינה לשאדעה כו' והענין כי יש דברים שאדם עושה לפי העת הוראת שעה כמזבח אליהו בהר הכרמל לפי שראה שהפרו תורת ה' שהניחוהו וילכו אחרי ההבל וכההוא שהטיח את אשתו תחת התאנה והלקוהו ואותו שרכב על גבי בהמה וסקלוהו והנה בדברים כאלו צריך שיקול הדעת גדול מאד שאפשר יראה לאדם שהשעה צריכה לכך וטועה בדבר או שעושה הדבר והוא טוב בעיני אלהים ואדם ירא מפני הרואים שיהפכו הדבר וכענין מאמרנו על מ"ש ז"ל אלו ידע ראובן שהיה הב"ה כותב בתורה ויצילהו מידם כו' אלו היה יודע אהרן כו' אלו היה יודע בועז כו' כאשר בארנו במקומו שכל א' מהם היה מפחד מחשד ואלו ידעו שיעיד הב"ה בכל א' מהם טוב לבו היו מפליגין ואין ספק שבכל כיוצא בזה שאדם עושה לצורך השעה שהקב"ה מעיד למעלה ונכתב ונחתם על ידו יתברך כמו שמסיים המאמר שם שמכאן ואילך משיח ואליהו כותבין והקב"ה חותם היוצא מזה כי הצדיק החפץ לעשות דבר הרשות לפי צורך השעה צריך שכל להבין לדעת אם אותו הדבר הוא מהדברים שהב"ה מעיד עליו כי טוב הוא וזהו אומרו הבינני כדי שאדעה הדברים שהם עדותיך שאתה מעיד עליהם כי טובים הם:

קכו

ופירש על איזה דבר אני אומר על עת לעשות לה' דבר מסויים לפי העת בעת שהפרו תורתך לגדור גדר או כענין אליהו שהקריב בחוץ בראות העם שהיו הולכים בחשך והפרו תורתו יתברך:

קכז

על כן אהבתי כו' הנה אמרתי עבדך אני הבינני והלא יאמר איש האם לא מצאתי דבר תעשה לי על שאני עבדך אלא זה ותשובתו היא כי על כן על שאני עבדך שאלתי מצותיך יותר מזהב ומפז כי למה שאני עבדך נמצא שאין לי כלום כי כל מה שקנה עבד קנה רבו אך מצותיך הן לי:

קכח

על כן כל כו' הנה כתוב אצלנו על פסוק אני לדודי כו' כי דרך טבע החלק להיות תאב לידבק בכל והיה מתחייב מזה שכל איש ישראל יתאב ויחשוק תמיד לידבק בקונו ואמר שלמה כי נראה הפכו שאני לדודי חלק ממנו ובמקום שהיה ראוי יהיה עליו תשוקתי נהפוך הוא כי עלי תשוקתו להתחבר בי ואיך הוא זה הלא הוא כי למה שאין נקי מחלאת איזה עון אשר חטא אותה החלאה הדבקה בנפשו מעכבת כי נותנת כח ביצר הרע להחליש החשק. ונבא אל הענין אמר על כן שכ"כ דבקתי בעדותיך ואקדש בה בעצם היא סיבה לימשך אחר הכל וזהו כל פקודי כל ישרתי שהפקודים של מי שהוא כל ישרתי עשיתים ישר ללכת בהם לידבק בך והוא כי זה דרכו של יצר סמוך שלכל מצוה שאדם בא לעשות לשים לפניו פקפוקים ועכובים לבל יעשה אותם מה שאין כן ללכת בדרכי חשך שמראה לפניו ריוח והנאות למען לעשות כמז"ל על ובחרת בחיים אך אני מרוב חשקי בכל היו פקודיו ישרים ללכת בהם נחוץ וכל ארח שקר שהם טובות העולם הזה הטובים למראה שנאתי. או שיעור הכתוב שאומר על כן אינו על הקודם כי אם אל סוף הפסוק שאומר על כן כל פקודי מי שהוא כל ישרתי שנראו לי ישרים לנחץ בם לידבק אני החלק בכל ע"י מה שאורח שקר של הנאות העולם הזה שנאתי והוא מה שכתבנו שטומאת העון שהוא אורח שקר מעכב מלחשוק החלק בכל ועל כן פקודי כל ישרתי ע"י מה שכל ארח שקר שנאתי שלא היה דבר מעכב:

(קכא) הנה אמרו רבותינו זל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד וביארנו במקומו שלא החטיאו הוא יתברך חלילה כי אם שלא עשה כמדתו יתברך שרגלי חסידיו ישמור מן החטא כי אם שהניחו על חפשיות בחירתו נמצאו שהיחידים החוטאים בצד מה הם עושקיו שבשבילם אין הב"ה שומרו מלחטוא עם שרגלי חסידיו ישמור ועל כן אמר הנה עשיתי משפט וצדק שהם הפך העושק שבהיות העני חייב הייתי נותן לו צדקה לפרוע לחברו בל יעשוק אותו לכן אם פעם אחת הנחתני מלשמרני מעון בת שבע בל תניחני עוד לעושקי הם היחידים ההם:

(קכב) ושמא תאמר כי הלא זה טוב לי משיהיו רשעים ואולי לכפר בעדם תקחני כי כל ישראל ערבים זה לזה כענין טול רב שבם כי הנה על הטובים שבשמעם מוחים בידם שבים מלחטוא החרשתי אך יש זדים שאדרבה יענו עזות ולמה אמות בשבילם וזהו ערוב עבדך שאהיה ערב בשביל מי שהוא טוב אך אל יעשקוני זדים שאמות בשבילם ואהיה עשוק שאפסיד כל הזכיות שאעשה אם לא אמות בשבילם עד סוף ימי:

(קכג) עיני כלו כו' הנה ישראל נקראו בנים למקום והוא כי נפשותם חלק אלוה ממעל ונקראו עבדים כי לי בני ישראל עבדים על כן אחר אומרו ערוב עבדך כו' אמר הנה אני רואה בי סימן בן כי הלא עיני כלו לישועתך מתי יתקיים פסוק כי יד על כס יה שהוא תשועת השכינה שהיא בנקמת עמלק שהיא על ידי כי הוא משיח כנודע וכן כלו עיני לאמרת צדקך משתוקק מתי תדבר בי ואין זה מיחס עבד אל רבו כי אם מיחס בן עם אביו כי חלקו הוא:

(קכד) וידעתי כי גם שקראתני עבד לא יחסר לי פרס עם היות כי דרך הרב לבלתי תת שכר פעולת עבדו כי כספו הוא וזה חסדו יתברך שעם שלו בני ישראל עבדים משלם להם שכר פעולתם אמר עשה עם עבדך כחסדך לשלם שכר העבד אך איני מבקש שכר אחר כי אם שתלמדני חקיך שבזה אדבק בך כי סודם בלתי נפרדים מאיכותך:

(קכה) עבדך אני כו' הנה אני בן לך כד"א בני בכורי ישראל בנים אתם לה' וכאמרי כלו עיני כו' עכ"ז מודה אני כי עבדך אני כדברך בתורה אך הבינני איך עבדך אני ואדעה עדותיך שאתה מעיד כמה פעמים בתורה כי לי בני ישראל עבדים ולא אדע איך אפשר כי מי שיש לו בן גם שיפדנו מבית עבדים לא ימיש מהיות בן לאביו להקרא בו עבד לו וזהו עבדך אני הבינני איך הוא ואדעה עדותיך שמכללם הוא כי לך בני ישראל שקשה עלי להבין איך הבן נעשה עבד:

(קכו) כי אם אומר שהוא להיותי משועבד לקבוע עת לתורה בכל יום אי אפשר כי הנה האומרים עת לעשות לה' שעת א' ביום ראוי לעשות לה' ושאר היום לצורך גופם הפרו תורתך המזכרת כי לך בני ישראל עבדים כי אם יאמינו כי כן הוא הראוי היה להפך שעת לעשות לגופם וכל היום לה':

(קכז) ועל כן אמרתי כי הכל אמת כי מה שקראתני עבד הוא לאהוב מצותיך מזהב ומפז כי כאשר אין לעבד הנאה מכל הון שיקנה כי כל מה שקנה עבד קנה רבו ולא יעשה עיקר כי אם לעשות נחת רוח לרבו כך אני נקרא עבד לבלתי החשיב הון רק עשות נחת רוח לקוני וזהו על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז:

(קכח) ומה שנקראתי בן הוא שעל כן כל פקודי כל כו' והוא כי גדר בן הוא היות חלק מהאב כי כן אנו חלק ממנו יתברך שהוא כל וזה אמר על כן שאני בן לה' כאמרי כלו עיני כו' נמשך שכל פקודי מי שהוא כל ואני חלקי ישרתי שעם היות לי בהם דוחק הם ישרים בעיני וכל אורח שקר שנאתי והוא ענין מאמרם ז"ל על ב' דרכים שנתן הקב"ה לפני האדם דרך החיים צר בתחלתו ורחב בסופו אך דרך המות הוא ארח שקר תחלתו רחב ושמן ודשן וסופו מר ממות הוא חשך ולא אור ודרך אנשים לחשוק בראשיתו של אורח שהוא הנאת טובות העולם אמר בזה הוראת היותי מתייחס לבן לה' בכל שכל אורח שקר אפילו ראשיתו שנאתי:

קכט

פלאות עדותיך וכו' הנה אמרו רז"ל בב"ר כבוד אלהים הסתר דבר מבראשית עד ויכלו השמים כי אין שם רק עדות הבריאה והם עדיות מכוסות מבני אדם שעל כן אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהם מצות ולא במה שהוא מופלא ממנו אלא כדי שלא יאמרו לנו לסטים אתם כו'. ונבוא אל הענין אמר דוד פלאות הם עדותיך שאתה מעיד בחידוש העולם וכבודך הסתר דבר על כן נצרתם נפשי בקרבה כי שם נמצאת ושם היתה שהיתה נפש אדם שהיא נפש דוד כנודע:

קל

אך אין זה רק בנפשי אך עדיין לבי הגשמי לא ידע מאומה אך הן אמת שאין הכל שוה כי הנה מבראשית עד יהי אור שלא נאמר ויאמר הוא נעלם יותר כנודע ליודעים אמר פתח דבריך שהוא מיהי אור יוכל להאיר עיני אדם מי שהוא מבין פתיים שהוא מי שהוא חכם גדול אשר בו כח ללמד בינה לפתיים בדבר:

קלא

ועכ"ז פי פערתי לדבר משם והלאה ואשאפה שחזרתי לשאוף הדברים פנימה לבלתי הוציאם חוצה והוא כי למצותיך יאבתי לדבר בהן כענין מהחדש הזה לכם שהוא סיפור מצות וכיוצא בהם:

קלב

על כן על מעשה בראשית עם שימצא מי שהוא מבין פתיים יבינני איני חפץ בדברים ללמוד מבן אדם כ"א פנה אלי אתה וחנני דעת כמשפט לאוהבי שמך הדבקים בך וראוי הוא שתלמדם עמי בעצמך:

(קכט) או יאמר פלאות כו' האות הזאת ענינה לאמר שאחר שכל אורח שקר שנא שהן אורחות טובות העולם הזה שיישירהו במצותיו ויסיר המעקשים מלפניו והנה מאשר רז"ל פירשו פסוק פתח דבריך כו' על בריאת עולם אחריהם נלך בתחלת דבריו והוא כי הנה אמרו רז"ל מתחלת הספר עד ויכולו כבוד אלהים הסתר דבר ועוד הוסיף ר' יצחק ואמר כי לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהוא ענין המצות ולמה הגיד לנו מעשה בראשית אלא מפני שאומות העולם מונין את ישראל ואומרים לסטים אתם שכבשתם כו' וזהו כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם כו'. ונבוא אל הענין והוא במה שידענו מרז"ל בשמות רבה שכל מה שמחדש אפילו תלמיד ותיק בתורה הכל קבלה נפשו בסיני וע"י שחוזרת בגוף ונפש לעסוק בתורה חוזרת ונעורה נפשו להזכיר מה ששמעה בסיני ונותנת אל לבו ומוציא החכמה ההיא בעולם והנה ע"ד זה היה נראה שמכ"ש נפש דוד שהיא נפש אדם כמוסכם לכל המקובלים הלא בהברא העולם ניתנה בו והן כל הבריאה וענינה ראתה עינה בין טרם תנתן באדם בין מאז והלאה ומה גם למה שאז"ל כי בנפשות הצדיקים נמלך כאשר נברא העולם והעיקר הוא נפשו ומה גם שכל הנשמות העתידות בו היו כמשאז"ל בש"ר פר' כי תשא באופן שכמו שנפש אדם שקבלה בסיני מה ששמעה מהתורה לכל אדם שתנתן בה בכל גלגוליה מכל שכן שנפש אדם לדוד מה שראתה בבריאת העולה עין בעין ומה גם לרז"ל שפירשו פ' המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם שהנשמות הן היוצרים העולם ויושבי ג"ע שעם המלך הקב"ה במלאכתו שברא ישבו שם עמו שעמהם נמלך וכן בבוא דוד לעסוק במעשה בראשית היה ראוי שנפשו שבקרבו תשפיע ותגלה לו מכל מה שראתה כי היא יודעת מאד לזה אמר גם שטוב לדעת ענין מעשה בראשית כמעשה המצות על דבר מעשה בראשית שהוא עדות שהתורה מעידה על כל חדושי כל העולמות למה שפלאות ומכוסות הן עדותיך אלה שבהן נאמר כבוד אלהים הסתר דבר על כן איני מאשים את נפשי שלא גלתה לי דבר כי למה שפלאות ומכוסות הן על כן נצרתם נפשי בקרבה ותמאן לגלות לי דבר

(קל) שאפילו מה שפתח יאיר עינינו באמונת חידוש העולם גם זה לא היית אומר אלא מתחיל מהחדש הזה לכם ולא נאמר רק להיות מבין פתיים הן אותם שאומרים לסטים אתם שכבשתם כו' שעתה יש לנו מה להשכילם בחידוש העולם באמור להם שהקב"ה בראה והוא נותנה לאשר יחפוץ:

(קלא) ועכ"ז הנה אני בעצמי פי פערתי לדבר בחידוש העולם וחזרתי לאחורי ואשאפה פני אל קרבי מה שהייתי חפץ לגלות לפי השכלתי והטעם הוא כי למצותיך יאבתי כענין מהחדש הזה לכם שהוא ענין מצות כי טוב לדרוש במצות מבמופלא ממני כי גם אתה לא היית אומרו רק להבין פתיים:

(קלב) ועכ"ז לצאת ריקם קשה עלי לכן פנה אלי בלבד לבלתי לזולת ובתורת חן גם שאיני כדאי בדין כ"א דרך חן כמו שהוא תורת משפט וראוי לגלות למי שהם אוהבי שמך אני איני מחשב עצמי לגדר אלא שהוא להם משפט הוא לי חן ותואר זה הוא התורה כלה שמותיו יתברך ומה גם התחלתה לכן לאוהבי שמך תאות הודעה זו והנה זה הוא על מה שפי פערתי שאחלה פניך תחנני אתה מה שנפשי הסתירה:

קלג

ועל מה שאמרתי למצותיך יאבתי שהם מצות מעשיות פעמי הכן באמרתך והוא כי כל אחד מהןאמרתך היא וידוע כי אמרת ה' רוחנית היא כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה והם חיים וקיימים ומה גם כי כל דבור שיצא מפי הקדוש ב"ה נעשה מלאך כמאמר ר' יוחנן אשר כח בו להכין פעמי העוסק בתורת המצוה להכין פעמיו לעשותה וזהו פעמי הכן באמרתך ומפני שלעומת זה יש כל עבירה שהאדם עושה שנעשה כח טמא ומונע את האדם מזכות וגורר לו עבירה לזה יאמר ואל תשלט בי כל און שפעלתי כי אמרתך עצמה אל תשלט בי כל און שלא תניחהו לשלוט והנה מה שאני מתיירא שלא ישלוט בי מאון פעלתי אני הנה תספיק אמרתך כאמור:

קלד

אך יש לי גדולה מזו שהוא עון שחטאה נפשי בעודה באדם הראשון שהוא עון גדול עד גדר שהנה בב"ר קראו לאדם הראשון גנבא שגנב מהבלתי ראוי לו מעץ הדעת טוב ורע וידוע כי עבירה גורמא עיכוב לעשות מצות אחרות על כן אמר דוד הוא אדם הראשון הלא שאלתי שאל תשלט בי כל און והנה יש לי עיכוב גדול הוא עון מה שעשק אדם הראשון שיגרום לי עיכוב לכן פדני מעון עושק אדם ובזה ואשמררי פקודיך:

קלה

פניך האר כו' עד כה דבר על עשה טוב עתה ידבר על סור מרע והלא הוא תלוי בלב ובעימם שהם ב' סרסורי דעבירה הלב והעינים לכן על הלב אמר פניך האר בעבדך שע"י הארת פניך בי והוא כי אין מיוחד להיות נוכח פניהם ולא נוכח פני איש כ"א הלב כי ה' יראה ללבב ע"כ עליו אמר פניך כלומר הרואים ללבב האר בעבדך שעי"כ תטהר חלאתי ותזכך לבבי עד העשות כרוחני קדוש מוכן לקבל למוד סודות חקיך הדבקים בך ולב המשיג זה לא יהיה סרסור עבירה כי קדוש יהיה:

קלו

וגם הסרסור השני הוא העין גם הוא לא יהיה כי הלא פלגי מים ירדו עיני על שהן לא שמרו תורתך שהיו סרסורי דעבירה ובכן אין פחד שישובו לכסלה:

קלז

צדיק אתה ה' כו' ידבר על צדיק ורע לו רשע וטוב לו ויאמר הנה צדיק אתה במקום שתתנהג בשם הרחמים שהוא אפילו בהיטיבך לרשעים והוא תואר צדיק שכך ראוי הם עושים עיקר מהעולם הזה יקבלו בו שכר מצותיהם אך וישר שהוא לפנים משורת הדין כמו שאמרו ז"ל שזה תואר ישר וזרי במקום משפטיך שאתה מתנהג בדין ויסורין שהוא לצדיק כי חסד הוא שעם עשותם עיקר מאותו העולם ודרבך לדקדק עמהם ועכ"ז מקבלים עונש אשמותם בעולם הזה שהוא הבל בערך עונש אשר שם לנפש:

קלח

והנה זה שאמרת צוית בתורתך לנו צדק עדותיך שהעדת לנו כי כן הוא והוא באמור כי ה' אלהיך הות האלהים האל הנאמן שומר הברית כו' שמצוה לנו לדעת כי גם שאינו נותן שכר טוב לצדיקים בעולם הזה הלא הוא האל הנאמן לעתיד ושומר הברית והחסד ואינו נותנו עתה כו' לאלף דור ועל טוב אשר לרשעים בעולם הזה אמר ומשלם לשונאיו שהוא שכר זכיותיהם אל פניו בעולם הזה להאבידו וז"א הנה אתה כבר צוית צדק עדותיך שהעדת בתורתך זולת מה שצויתנו בזה גם ואמונה מאד יש לנו האמנה על פה מקדמונינו.

קלט

והנה את צרי אשר הם רשעים וטוב להם ואומרים כי לא צדיק אני כי על כן רע לי ועל כן מצרים לי תיני מצטער על מה שאין חוששים אל אמונה מאד היא הקבלה ומסורת האמונה כי מהשאינו כתוב בתורה יצרם תוקפם להאמין אך מה שצמתתני קנאתי הוא על כי שכחו דבריך צרי דברך אשר אמרת בתורה ומשלם לשונאיו אל פניו כו' שאם היו זוכרים לא היו מתגאים בטובתם בעולם הזה:

(קלז) או יאמר צדיק כו' אחר דברו על חשק המצות בא וידבר על שכרן ואין קושי על הדבר מפורסם כ"א רשע וטוב לו צדיק ורע לו על ראש דברו אמר צדיק כו' לומר מושכל ראשון היא הנחה זאת כי צדיק אתה ה' במה שאתה מתנהג בתואר ה' שהוא רחמים לרשע כי הוא הראוי שהוא תואר צדיק כי הוא עושה עיקר מהעולם הזה ושולם בעוה"ז אך במה שאתה מתנהג במשפט ויסורין תארך בזה הוא יותר מצדיק שהוא ישר שמשמעו לרז"ל הוא לפנים מן השורה כי תואר זה הוא במשפטיך כי ע"י יסורין יטהר מכל חלאת אשמת דבר ויגדל אשרו לעוה"ב:

(קלח) ועל מאי דסליק מימה שהוא על צדיק ורע לו אמר צוית כו' לומר כי הנה לעומת זה יש קושי גדול בדבר הלא הוא כיהן אמת שנאמר כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא לפחות פירותיו שאוכל פירות בעולם הזה למה ימנעום ממנו שלא יאכילוהו פה דבר מהם על כן אמר ידעתי ה' כי צוית כו' והוא כי הנה הפירות שאדם אוכל בעולם הזה מהיכן באו לו ולמה נקראו פירות שנאמר אמרו כי צדיק כו' כי פרי מעלליו יאכלו שהוא במה שידענו כי המצוה עצמה היא הנעשית אור ומלאך המהדרו ומעטרו בעוה"ב כאמרו ז"ל ועטרותיהם בראשיהם והן הם המענגים אותו שם וגם פה אשר יאכל פירותיה הוא כי קירון אור המלאך ההוא המתפשט להלאה מעצמותו הוא המהנהו פה ומה גם למאמרנו על משנת ר' אומר כו' כי הפירות הן מצד השמחה והזריזות שבפעולת המצוה שהוא באדם השמח שאור פניו מצהיבות חוצה כך ע"י שמחתו בה יצהיבו זיקי אור חוצה ובזה אשר דברו רז"ל המצות יש להם פירות ולא העבירות כי המצוה שהיא אור יתפשטו זיקיו חוצה מה שא"כ העבירות שנעשה שטן שהוא חשך ולא אור וזה יאמר אין לתמוה על העדר מהצדיק פירות בעוה"ז כי הנה אמת שצוית צדק עדותיך שאת העדות עצמן צוית המשיך מהן צדק הוא צדקת אור הפירות אך ע"י השארם באמונה לעוה"ב שהקב"ה עושה אותם קרן נעשה מאד שאין הפלגת רבוי כעשות מפירות גשמיים אושר רוחניי של עוה"ב והוא מאמרנו ברב פנינים על פ' להנחיל אוהבי יש שאומר מה שאני מונה פירות מהצדיקים אינו שיחסר לו אושר מלתת להם כי להנחיל להם יש לי רב אלא שאני משמרם לעוה"ב שמגוף השכר לא היו האוצרות מתמלאות מהקרן עתה ע"י עשות מהפירות קרן מתמלאים אושר מאיכות הקרן:

(קלט) ועל מאי דפתח ביה שאמר צדיק אתה ה' בהיטיבך לרשעים פה אמר איני חושש על טובם ואיני מקנא על היות להם טובה ולא לצדיק רק מה שצמתתני קנאתי אינו אלא על הראות עצמם גדולים וטובים מהצדיק הדל באמרם כי אותם תאב ה' וקנאתי איך שכחו דבריך שאמרת בתורה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו שאלו לא שכחו היו כאבלי אם קודרים מזה הוא שאני מקנא אך לא על מציאות הטובה שהוא עשיר והצדיק דל ואביון:

קמ

ומה שאיני חושש על שאין לצדיק פת בסלו והרשע שש על כל הון הלא הוא כי צרופה אמרתך מאד שהוא שאמרת ובכל מאדך שהוא בכל ממונך או בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו במאד מאד שהתנא מפרש מאדך לשון מאד וזהו צרופה אמרתך שהיא מאד שלכל פירוש שבין הוא בכל ממונך בין הוא להודות מאד על היסורין צרופה ולו זוקקת היא ואין למי שיקפיד ויבעוט כי מי שהוא עבדך אהבה ולא נחוש אל אשר אינו עבדך כי צדיקים ילכו בם:

קמא

ושמא תאמר הלא לשיהיה לאדם דעת צלולה לבלתי הקפיד צריך יהיה איש זקן שאין לו רתיחת דם לבעוט דע כי לא כן הוא ומבשרי אחזה כי מאז הייתי צעיר מכל אחי ונבזה מהם ונגעל כי ע"כ שמוני רועה בצאן שהיה לי אז רתיחת בחרות ולא שכחתי פקודיך לבלתי הקפיד בכל מאדי בפקודיך ה'. או יהיה צעיר כו' כי דרך צעיר שבאחים להיות יותר חשוב ומגעגע מכלם ואני עם היותי צעיר הייתי נבזה שהיה מקום להקפיד ביותר ועם כל זה לא הקפדתי:

קמב

ושמא תאמר ומה תענה על התורה אם בחקתי תלכו כמה יעודים מטובות העוהז ופרשת כי תבא אם שמוע תשמע כו' ובאו עליך כל הברכות כו'והיה עקב כו' ואהבך וברכך וכו' ואיככה נוכל וראינו צדיק שאפילו פירותיו לא יאכילוהו לזה אמר צדקתך שהיא הצדקה שאתה עושה בתתך לו פירות אם היית נותנם לו בעוה"ז היה צדק חולף עובר שהוא טוב העולם הזה אך עתה נעשה רדק לעולם שעשה יתברך הפירות קרן והחליפם באושר קיים לעולם ובזה ותורתך ביעודי העוה"ז היא אמת שאינו מדבר במי שהקבה התנהג עמו במדה זו שאין נעשה לכל כ"א לר' חנינא בן דוסא בדורו ור' אלעזר בן פדת בדורו וכיוצא בו.

קמג

והנה עדיין הראיה שהביאעל כמותו מאשר היה צעיר ונבזה אינו כל כך ראיה כייש יסורין קשים מאשר היה נבזה ואולי בהם היה מקפיד על כן שב והביא ראיה מב' מיני יסורין שנוסדו לו יחד ועכ"ז לא הקפיד והוא כי צר ומצוק מצאוני שהוא אויב צר בעל בחירה ומצוק עוני שהוא בהיותו נרדף שאין שמם רעות יחד ודאבון נפש גדולים מאלו ועכ"ז מצותיך שהייתי אז עושה היו שעשועים לי מה שלא היה כן אלו באתי לכלל כעס. או יהיה צר על היצר הרע שדרכו הוא להתעות את האדם בראותו אותו במצוקה וצרה שאז יחרץ להחטיאו לשבר כלים בחמתו או להכות את עמיתו וכיוצא אמר כי צר הוא היצר הרע ומצוק מצאוני כאחד ועכ"ז לא כעסתי כי מצותיך שהייתי אז עושה היו שעשעי. או יאמר ענין הידוע מרזל כי בעת צרה חייב אדם לברך ברוך דיין אמת או ברכת אבלים וכיוצא באהבה כמו שמברך ברכת שהחיינו על הטובה ובזה יאמר צר ומצוק מצאוני ועכז מצותיך הנוגעות אל הענין כענין ברוך דיין האמת וכיוצא היו שעשעי.

קמד

ועכ"ז שיושר לבי חזק לבלתי הקפיד שכל זה נסיתי ולא הקפדתי ירא אני פן אבא להרהר ואקרא רשע חשוב כמת לכן הקנה בי בינה שלא אהרהר כדי שאקרא חי תמיד וזהו הבינני ואחיה.

או שיעור הכתוב שאחר שהשלים הענין בפסוק לעולם ה' כו' רצה לבקש מאתו יתברך יבינהו תמיד בל יכשל בהקפדה שהוא ענין פסוק האחרון ולבל יראה שמחולשת האמנתו היה שואל ע"כ הקדים ואמר הנה עם היות לבי חזק ואמיץ כי צר ומצוק יחד מצאוני ועכ"ז אמיץ לבי אף על פי כן זחלתי ואירא אולי יקרה פעם שאקפיד ע"כ אני מבקש הבינני ואחיה כמפורש:

קמה

קראתי בכל לב כו' הורה מה בין הנשפע מאתו ובידו יתברך לאשר ע"י מלאך ואמר הנה יתרון לי על מלאכי השרת כי כאשר קראתי אליך אני מייחד שני לבבות יצ"ט ויצה"ר שאני מכניע יצרי הרע ומביאו לקרא אותך ביחד עם היצ"ט משא"כ מלאכי השרת שאין להם אלא לב אחד כי אין להם יצה"ר ינגדם מעשות רצונך וע"כ יתרון יש לי עליהם ולכן ענני ה' בעצמך ולא ע"י מלאך ועוד יש לי יתרון עליהם כי אני חקיך בלי ידיעת טעם אצורה משא"כ הם שאין בכל שרותם דבר בלי טעם כחוק נמצא כי גם בזה יש להחזיק לאדם טובה מהם.

קמו

ועוד יש טעם אחר לשתענני בעצמך הלא הוא כי שאלותי אינן על הנאתי רק על דבר כבוד שמך ועשות רצונך כי הנה אם קראתיך הושיעני הוא כדי שאשמרה עדותיך.

קמז

ואם קדמתי בנשף בתחלת הלילה ואשועה הוא כדי שיבא דברך אלי שאזכה שתדבר בי וזהו לדברך יחלתי שיבא דברך לי בלילה:

קמח

ואם קדמו עיני אשמורות כי טרם אשמורות קדמו עיני ונתעוררו הוא לשיח בפי באמרתך הבאה אל פי כד"א רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני שהיתה אמרת ה' בא אל פיו רק שפתיו נעות ואמרת ה' היא המדברת וזהו לשיח באמרתך שאני משיח באמרתך:

(קמז) או שיעור הכתוב ראה חבתי אליך כי קדמתי בנשף ואשועה ושועתי היא כי לדברך יחלתי שיקדים ויעירני:

(קמח) ואחר כך כ"כ חשקתיך שלא המתנתי עד יבא דבדך שיחלתי בזמן האשמורות כ"א שקדמו עיני ויקיצו קודם לאשמורות להיות אני משיח תחלה באמרתך:

קמט

על כן קולי שמעה ע"י עצמך ולא ע"י מלאך יקריבהו אליך כאשר שאלתי וזה כחסדך כי מי זה היתוש בן אדם יערב אל לבו לדבר בו יתברך פה אל פה אך הוא כחסדך הידוע לשמוע אל התפלה אמנם שאלתי היא כי לענין חיי כמשפטיך של שם ההויה חייני כי גם בשם הרחמים יש בחינת דין והוא מתוק מדין שבשם אלהים אמר כמשפטיך ה' חייני ולא כמשפט שם אלהים.

או יאמר חולי שמעה כחסדך ומה היא שאלתי הלא היא כמשפטיך חייני ויהיה ענין מ"ש ז"ל על תמיהת איך יוכל אדם לסבול הפלגת מלא עומסו של הקב"ה עם היות כי שמים בזרת תכן ואמרו אי זו מדה מרובה של טובה או של פורענות הוי אומר של טובה ובפורענות הוא אומר כי אשם לא תכבה והלא האש מיד תאכלם ואיך יתמידו שלא תכבה אלא שהקב"ה נותן כח לרשעים לקבל פורענותם ומכל שכן שיתן כח לצדיקים לקבל טובתם וזה יאמר דוד דרך בקשה שישמע לו הוא יתברך והשאלה היא כי כמשפטיך שאתה נותן חיות וכח לרשעים לקבל פורענות משפטיך כך חייני לקבל טובתי שהוא הדבק בך שהוא אש אוכלה:

קנ

קרבו רודפי זמה כו' הלא אמרתי כי גדול האדם בעבוד את ה' ממלאכי השרת במה שהאדם כובש את יצרו אשר איננו במלאך ושעל כן יאות אל ימסור הוא יתברך שמיעת תפלתו אל מלאך וגם בקשתי ממך שתתן לי כח לקבל טובתי שהיא הדבק בך והלא תאמר זה היה אלו נשמרת מלחטוא אך אתה חטאת ואינך רק בעל תשובה לז"א אין צריך לומר אני שלא רדפתי זמה כי גרושה היתה וגם היה לי סיבה כ"א אפי' רודפי זמה החמורה ומאוסה לפניך כמרגלא בפומא דאומות אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וגם אמרו רבותינו ז"ל כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת רעים וטובים ועל הכל מה שאמרו ז"ל במדרש שהעובר על לא תנאף כעובר על כל עשרת הדברות כאשר סדרו שם איך משתלשלות כלם לעבור ע"י הניאוף ועכ"ז אם יקרב איש כזה אליו יתברך בתשובה שלמה אפשר יגיע עד גדר היות הוא יתברך קרוב אליו מאשר לא חטא כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ועוד שנית כי אם יקרב עד ה' ששב מאהבה זדונות נעשים לו כזכיות והוא כי גדול זכות הכובש את יצרו וזהו קרבו רודפי זמה שקרבו אל ה' ששבו עדיו יתברך שהוא מאהבה עם היות שסוג זה מתורתך כלה רחקו כמדובר שעל ידי לא תנאף נעשה כעובר כל התורה:

קנא

עכ"ז על ידי מה שקרבו אליך קרוב אתה אליהם שבמקום שבעלי תשובה עומדים כו' וזהו קרוב אתה ה' ועוד כי כל מצותיך אפי' מצות לא תעשה שעברו אשר בעברם פעלו שקר וכחות טומאה נעשו כזכיות הנקראים אמת כאשר קרבו מעצמם שהוא האהבה וזהו וכל מצותיך אמת הנה כי גדול מאד כח התשובה וכ"ש לאיש כמוני שלא חטאתי בהם חלילה ומזה נקח אל יתרון הצדיק על המלאך כי זה כובש את יצרו משא"כ המלאך כי איננו בו:

קנב

ולא עוד אלא שהשבים בתשובה הנז' שם אותם הב"ה ליסוד עולם בשובם כראוי וז"א קדם כו' והוא כי רז"ל למדו מעדות פסוקים כי ז' דברים קדמו לעולם תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו כסא הכבוד נכון כסאך מאז ומכללם תשובה שנאמר בטרם הרים כו' ותאמר שובו כו' וביארנו במקומו שנבראו קודם מפני שהם יסודות לקיים עולם וא"כ היות תשובה א' מהם הוא על כי השבים הם בכלל יסודות עולם וזה יאמר קדם שהא לעולם ממה שהוא קדם לעולם שהם הז' דברים שידעתי מעדותיך שאתה מעיד שקדמו לעולם שהועד ברוח הקדש אחד אחד במקומו נלמד כי לעולם יסדתם את רודפי זמה הנז' ששבו בתשובה שאל"כ למה העיד יתברך בפסוק טרם הרים וכו' שתשובה קדמה אם לא לומר שגם השבים הם יסודות עולם כמו שאר הדברים וזהו כי לעולם שמת אותם יסודות. או יהיה עמן הכתוב לפי האמור בראש המזמור לומר ועוד טעם ב' מעין זה כי הלא אין העולם מתקיים אפילו עולם המלאכים ע"י מצות ה' אשר המה עושים משא"כ הצדיקים שהעולם מיוסד על מצות שהם עושים וזהו קדם ידעתי כו' לומר בגלגולי הראשון שהייתי באדם הראשון בעת הבריאה שצוני לעבדה ולשמרה לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מל"ת שעל ידי קיום המצות אפי' את ג"ע הארץ הייתי שומר ומקיים ומה גם כל שאר העולם נמצא כי אז ידע והכיר ומה גם בהשגתו הגדולה כי המצות הן הם יסוד מוסד לקיים עליהם תבל וזהו קדם ידעתי מעדותיך עצמן שבחכמתי השגתי איכותן ומהן ידעתי כי להיות עולם במציאות יסדתם משא"כ מצות שעושים מלאכי השרת שלא שמת עליהם תבל על היותם משוללי יצר הרע ואם כן היטבתי אשר אמרתי כי שמיעת תפלתי ועניתה לא תהיה ע"י מלאך כ"א על ידך ה':

קנג

ראה עניי וחלצני כו' יראה כי האות הזה ידבר על זמן שהיה נרדף משאול ואנשיו ואמר ראה עניי כו' לומר אל תביט אל עונם שעושים עמי ותהרגם כי גם ענוש לצדיק לא טוב ואיני חפץ תתגלגל רעה להם ע"י וטעם לשאלתי זאת הוא כי תורתך המלמדת לנו שמגלגלין חובה על ידי חייב שהוא מפסוק כי יפול הנופל ממנו לא שכחתי:

קנד

ואם איני זכאי בדיני ואני חייב ריבה ריבי היה אתה בעל דין בשבילי לדונם ואם אני חייב גאלני כי תפדה אותי מחיובי אך לא שתפיל אותם ולא תעשה בגיני כ"א בשביל אמרתך הבאה אלי לדבר בפי שאני כלי לאמרתך כד"א רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני בשביל כך חייני שאחיה להוציא אמרתך לעולם:

קנה

רחוק מרשעים כו' הראוי יאמר רחוקה אך יאמר הלא שאלתי תחלצני מידם ולא שתמיתם ושמא תאמר איך אושיעך אם לא ע"י שאמיתם הלא הוא שאיני חפץ רק היות רחוק מרשעים שתעשה באופן שאהיה רחוק מהם שתמציא דרך שיהיו רחוקים ממני או בשית בלבם נא ירדפוני וכיוצא כי היות רחוק מרשעים הוא ישועה. או על דרך זה כי אמר היותך ה' רחוק מרשעים הוא לי ישועה שתרחק מהם מלהיטיב להם שעי"כ יתנו אל לבם כי רע בעיניך רדיפתם אותי כי אין לומר שהם מורים היתר באמרם כי ממואב אני ואסור לבא בקהל כי על כי שואלים ודורשים מה נשתנו עמון ומואב מכל אשר נאסרו מבא בקהל שאין בהם הפרש מנקבה לזכר אך לא כן הוא כי הלא חקיך שאין טעמם מפורש לא דרשו וזה שהטעם מפורש דורשים שהוא כמ"ש ז"ל במדרש רות שהלכו אל שמואל ואמר להם שהטעם מפורש בכתוב שנאמר ואשר שכר עליך את בלעם אנשים דרכם לשכור נשים אין דרכם לשכור אלא ודאי שאין כוונתם לקיים רק מקנאה:

קנו

רחמיך רבים ה' כו' אמרתי ריבה ריבי ואפשר תדינני על פי משפט שם אלהים והוא קשה אך טוב לי יהיה על פי מדת רחמים והוא כי גם בשם הרחמים יש דין אך הוא דין מתוק על כי הרוב הוא בחינת רחמים וזהו רחמיך רבים ה' שהרוב הוא רחמים וע"כ כמשפטיך של שמך זה שהדין הוא מועט חייני שודאי אזכה בדין או מעין זה רחמיך ה' רבים של שמך לזכני מאשר יש בחינת שם אלהים לחייבני לכן כמשפטיך שהם שאחרי רבים להטות חייני. או יאמר מה שהזכרנו למעלה מרז"ל שמרובה מדה טובה ממדת פורענות ועל כן ק"ו ומה אם בשפטים של מדת פורענות אתה נותן כח לסבול הפורענות שנאמר ואשם לא תכבה מכ"ש שתתן כח לצדיקים לקבל טובתם ומאמרם זה אפשר אמר דוד החפץ חיים לעולם אשר בדרך טבע לא יוכל הגוף לסבול כ"כ ע"כ אמר הנה רחמיך רבים ה' ממדת פורענות לכן כמשפטיך שאתה נותן כח לסובלן כך חייני שהוא לטובה לקבל טובתי:

קנז

רבים כו' עתה גלה כל מה שבקש שיחלצהו ה' שהוא כי רבים רודפיו וצריו ואמר איני ירא מעבירות שבידי לומר שעכ ירדף אויב נפשי כי הנה ידעתי כי מעדותיך לא נטיתי באופן שאיני ירא רק להיותם בעלי בחירה שאינך מבטל בחירתם.

קנח

אך הנה נא טענה א' והיא כי הנה ראיתי בוגדים בך ואתקוטטה עמהם על כי תורתך שבינם למקום לא שמרו באופן שהנחתי מה שבינם לביני וחשתי ואתקוטט על מה שבינם לך וא"כ ראוי על דרך המתפלל חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה:

קנט

על כן ראה כי תורתך אהבתי שהתקוטטתי על תורתך על כן כחסדך שאתה עונה תחלה לאשר חש על חבירו כדבר שנאמר וישב ה' את כל אשר לאיוב בהתפללו בעד רעהו חייני:

(קנז) או מעין זה רבים רודפי וכו' ואני עזבתי צרת עצמי:

(קנח) וראיתי בוגדים הוא אבנר ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו שאמרתי לו למה לא שמרת את המלך שהוא אמרתך באמור שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך לשמרו ולעשות רצונו ולא התקוטטתי על מה שהיו באים להרגני רק על שאול שלא שמרו אבנר:

(קנט) על כן ראה כי תורתך אהבתי לחוש על שלא שמרו באמרתך לכן חייני שחשתי על זולת וחייני את עצמי:

קס

והנה זה הוא על הנוגע אל עצמי אבל על המשך זרעי במלכות ידעתי שלא יהיה להם כן ע"י בחינת חסד כ"א גם שעל ענין מלוך בני תחתי איני צריך שום דבר כי הנה ראש דברך אמת שהוא לשון קיום בלי תנאי כנודע שאמרת נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה שמפרי בטנך אשית לכסא לך אך על מלכות דור ודור אמרת אם ישמרו בניך בריתי כו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך הנה זה ידעתי שלא יהיה בבחינת חסד רק בבחינת דין ואפשר עדיין יהיה ע"י מדת הדין הקשה או מדת דין הרפה או בחינת דין שבשם הרחמים מה שאבקש הוא שבכל איזה בחינה שיהיה יהיה במזיגת צדקה ושיעור הכתוב על דבר מלוך פרי בטני הנה ראש דברך אמת שאמרת אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך כלומר וזה הוא אמת שלא ישתנה בשום פנים אך להיות לעולם מלכות זרעי שהוא גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך שתלית הדבר בכשרון שאמרת אם ישמרו כו' שהוא על ידי דין ומשפט בזה אבקשה שכל סוג משפט שיהיה יהיה בבחינת צדקה עמו וזהו ולעולם כל משפט צדקך.

או יאמר ראש דברך אמת אל תשיבני לאמר כי איך אצילך מבעלי בחירה שאמרת אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' שהוא מיד בעלי בחירה ואין לומר כי שם היה בשביל כל ישראל שבהם קיום העולם משא"כ ליחיד כי הלא ולעולם שהוא בשביל היות עולם הוא משפט צדקך שאמרת כי בי שאני בחירך תלוי עולם כמאמר ספר הזוהר על פסוק לא בחרתי בעיר וכו' ואבחר בדוד שאלמלא דוד לא בחר בירושלים אשר בה תלוי קיום ישראל והעולם. או מעין זה ראש דברך בראשית וכו' והארץ היתה תהו ובהו בלתי מתקיים אך ורוח אלהים אמרו רבותינו ז"ל הוא מלך המשיח שזכותו מרחפת על פני המים וזה יאמר דברך שתלית קיום העולם במלך המשיח שאני אני הוא אמת נמצא שבשביל קיום עולם הוא משפט צדקך ששאלתי שתצילני ותחייני:

קסא

שרים כו' אות זו תדבר על יראת חטא בין מהעוה"ז בין ממה שאדם עתיד ליתן דין וחשבון לפניו יתברך ותחלת דברי פיו אמר אינו דומה יראת רודפים בני אדם כיראת החטא כי הנה כשאין עון אין פחד מכל רודפים בני אדם כי הנה כאשר שרים רדפוני בבחרותי חנם היה כי ודאי לא יוכלו לי כי לא היה בידי עון אך מדברך של קושי ע"י נתן הנביא לאמר לי שחטאתי לה' אז פחד לבי:

קסב

אך כשאמר לי. אמירה של חיבה שאמר גם ה' העביר חטאתך אז שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ששמח בנכסים וקונה דאגה כי מרבה נכסים מרבה דאגה והוא באמור אם זה שחשבתי שלא חטאתי כי גרושה היתה ובת זוגי א"כ אוי לנו מיום הדין:

קסג

על כן אז שמתי לבי להשמר והשתלם מהדברים הראשונים שאדם נותן עליהם דין וחשבון שהם נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה ועל הא' שהיא נשאת ונתת הוספתי על טוב מדתי כי עד כה שקר שנאתי ועתה ואתעבה שלא שנאה בלבד כ"א גם עד גדר תועבה הוא לי ועל השנית ותורתך אהבתי:

קסד

ועוד הוספתי לקבל יסורין עד כי שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך שאני נשפט ביסורין להורות כי אני שמח בהם:

קסה

ושמא תאמר אם תורה אהבת הא קיימא לן שהעוסק בתורה יסורין בדלין ממנו ואיך תהלל על היסורין ואינן לז"א אם שלום רב לאוהבי תורתך שאין להם יסורין היינו כשאין למו מכשול עון לימרק אך אני היה לי מכשול בת שבע וצריך לימרק:

קסו

וכאשר נזהרתי על חשבון נשאת ונתת באמונה כך נזהרתי על תביעת צפית לישועה כי הנה שברתי לישועתך ה' כלומר כי גם כי בימיו לא היתה שכינה בגלות לא יבצר ענין יד על כס יה שכביכול אין ה' שלם עד ינקם מעמלק וזהו לישועתך ה' ושאר מצותיך ג"כ עשיתי עד כה כלומר ואיני צריך עתה לחדש על הקודם:

קסז

ולא עוד אלא שאיני כיתר אנשים שנפשם חושקת מצות והגוף לא כן כ"א אני אם שמרה והמתינה נפשי עדותיך בחשק מתי יבאו לידי גם אני הגוף אוהבם מאד וזהו שמרה נפשי וכו' ואהבם גם אני הגוף מאד:

קסח

ולא עוד אלא שאם מתחלה נפשי שמרה ואח"כ גם הגוף אהבם אח"כ גם אני הגוף שמרתי פקודיך ועדותיך כי כבר כל דרכי נעשו נגדך מקבלים נגדך ולעמתך:

קסט

תקרב כו' אחר בקשו ממנו יתברך על הדין וחשבון שעתיד ליתן בסילוק בא לבקש על יתרון דעת מחכמה שמוסיפין לו בעת הסילוק כמאמר רשב"י על תוסף רוחם יגועון וכמשאז"ל שאז מזכירין לו כל אשר למד בתורה כי לא ירעיב ה' נפש צדיק ושואל על יתרון זה שיהיה בשלמות עצום שיקנה הגוף גם הוא זכות עד שמזה נמשך אל שאלת חיות גם לגוף הוא ענין דוד מלך ישראל חי וקים וזהו החלו תקרב וכו' והוא כי הנה רז"ל על פסוק קומי רוני בלילה אמרו אין עיקר רנה של תורה אלא בלילה וכן במקומות אחרים יכנו את התורה בתואר רנה דאמר הנה ידעתי ה' כי בסילוקי תקרב רנתי לפניך כל מה שלמדתי כל ימי וזאת שאלתי כי מה שלא יבצר שבימי היו דברים בלתי מובנים לי בבירור אחלה פניך כי אז אבינם כנתינתן מסיני שתוסף רוחי וזהו כדברך בסיני כך הבינני עודני בגוף ונפש בעת הסילוק:

קע

ואחר שכל כך תתן השגה בי שעודני בחומר אשיג מה שהשיגה נפשי בלי גוף בסיני תבא תחנתי לפניך כי כאמרתך אז חרות על הלוחות חרות ממלאך המות כן עתה תצילני ממנו ולמה שכתבנו ואתם תהיו לי כו' שאומרו גוי קדוש שגם הגוף יהיה קדוש כאליהו שלא שלט בו מלאך המות יחזור אומרו אמרתך על האמירה ההיא והכל הולך אל מקום א':

קעא

והוא כי אז גם החומר ישמח ויעלוז בתורה עד גדר שאפילו החקים שאין חשקם בגוף על העדר טעמם אז ישישו שפתי החומריים שתבענה ותדברנה תהלה כאשר תלמדני אז חקיך שתבינם לי בכלל הרנה האמורה שכדברך בסיני תבינני מרוב קדושה שיקנה אז גם הגוף:

קעב

ולעומת מה שיהללו שפתי על החקים תענה לשוני אליהם ותאמר אמרתך כלומר אשר פצו שפתי להלל על החקים לא כן ידברו כ"א לומר אמרתך על כל התורה דרך כלל כי כלה אמרתך היא בין חקים בין כל יתר מצות כי הלא כל מצותיך צדק כחקים ככל השאר ויחס הדבר הקודם אל השפתים שהם חיצונים מהלשון ויתייחס הדברים הנאמרים בלי עיון אל השפתים והנאמרים בעיון אל לשון הפנימית מהן:

קעג

והנה כל זה הורה איך מקדושה הנקנית בסילוק מזדכך ומתקדש גם החומר שע"כ שש ועלז על הבנת התורה שישכילוהו אז עתה אמר אחר שכן הוא תהי נא ידך ה' לעזרני שהיא ימין הנקרא יד סתם והטעם כי הלא הג' דברים שהם עיקר החשבון שנותן אחר הסילוק הן נשאת כו' שהוא במה שבין אדם לחבירו ב' צפית לישועה ג' קבעת עתים לתורה והנה על הא' אצ"ל שנשאתי ונתתי באמונה ולא הרעותי את אחד מישראל כ"א גם פקודיך הם פקודים המיוחסים לך שאתה עושה שהם רחום וחנון וכל שאר פקודים הטובות כמו שכתבנו למעלה שאל סוג זה הוא קורא פקודיך ואם אלה בחרתי להרבות להיטיב כל שכן שנשאתי ונתתי באמונה שלא הצרתי לאדם:

קעד

ועל השנית צפית לישועה הנה תאבתי לישועתך ועל הג' אמר ותורתך שעשועי:

קעה

וא"כ אפוא אמור מעתה היתכן שתחי נפשי ותהללך כלומר וגופי כרקב יבלה בקבר לא יתכן כי הלא ראוי הוא כי ומשפטיך יעזרוני הם שפטי יסוריך שהיתכן שקבלתי יסורין בגוף כדי ליטהר הנפש והיא תעלה להתענג בדשן ואני סובל היסורין לקברות אובל ובשרי עלי יכאב:

קעו

ואם תאמר נא אלהי כ"א קבלתי יסורין אני הסיבותי שהלכתי אחר הנאת גופי כענין בת שבע ע"כ נתמרקת משא"כ הנפש והניחה תשוב למנוחתה ואתה פה עמוד ככל האדם ותעמוד לגורלך לקץ הימין הנה לזה יש לי תשובה כי הנה תעיתי כו' והוא מאמרנו על מאמרם זל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא וכו' כי הלא כמו זר נחשב האם יחטיא הוא יתברך את ראובן מפני תקון מה שיקלקל שמעון אך ביארנו שהענין הוא כי דרכו יתברך שרגלי חסידיו ישמור לבלתי יחטאו קל וחומר מחמורו של ר' פנחס בן יאיר שאין הקב"ה מביא תקלה על ידן וע"כ היה ראוי בל יניח את דוד אל חפשיות בחירתו כ"א ישמור רגלו מלכד עון ולא עשה כן רק נמנע מלשמרו והיה מקום לומר כי מה שלא שמרו היה מפני שעון קדום גרם לו זה כי עבירה גוררת עבירה לז"א לא היה דוד ראוי לאותו מעשה מחמת עבירה שקדמה שבגללה היה ראוי לעשות גם זאת וא"כ למה לא שמרו הלא הוא שאם חטא יחיד כו' וזה יאמר דוד פה אל נא אאשם על זאת כי הלא קרה לי כשה אובד והוא כי דרך צאן להיות על שומר ואם יניחם הרועה יאבד שה מהעדר כך תעיתי אני כשה אובד שלא שמרתני כאשר רגלי חסידיך תשמור ועוד טענה כי לו יונח כי אובד אני בקש את מי שהיה תמיד עבדך כי מצותיך לא שכחתי לכן גם אתה אל תשכחני.

או יאמר כי תורתך כו' לומר בקש עבדך וחקור ענינו ותמצא כי תורתך לא שכחתי כי אם שעם היות תורתך זכורה אלי עשיתי כי בדין התורה היתה מותרת כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו ואם כן לא רדפתי אחר הנאתי שלא על פי התורה ואם כן היטבתי אשר דברתי כי יסורי גופי יועילו להקנות בו חיים כי לא היה הוא הגורם ומביא אותם עליו כי אם שסבל בשביל הנפש שתחי ותהלל את ה' ב"ה:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף