רב פעלים/ב/חושן משפט/ד

רב פעלים ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי בשער אפרים סי' ס"ז שנשאל, בקהל בודון קבלו עליהם לחכם אחד ממרחקים לר"מ ומורה צדק עד קבוץ נדחינו, ועזב ארצו ומולדתו, ובא לעיר הנז' ונתקבל בכבוד גדול והצליח דרכו, אשר לא ישב שם חודש ימים עד אשר הקרה ה' לפניו בת זוג לבנו יתומה אחת בת טובים ונשאה, וישב הרב שם שנתים ימים ואח"כ קמו קצת מערערים על הקהל באומרם שהם עוברים על החרם, כי בשנת תט"ו היה שם הרב מהרא"ש ונתנו לו כח לתקן תקנות שם, ובכלל שלא יקבלו שם רב שיש לו צד קורבה וצדדים בתוך הקהל של שם, והסכימו בזה שאר רבנים, ובעבור זה רוצים שהקהל יתנו קנס על אשר מעלו בחרם, וגם יעבירו את הרב מגדולתו, והקהל טוענים כמה טענות בזה כנגד המערערים, ובכלל הטענות הוא שגזרת מהרא"ש היתה שלא נקבל איזה רב שהתחתן עצמו מקודם בתוך הקהל דשם, אבל הרב הזה קבלנו אותו בהכשר גמור, רק אח"כ בעל הסיבות סיבב סיבה אשר מצא בנו בת זוג שלו פה, ונמצא כי קבלתו היתה בהכשר. והשיב הגאון המחבר ז"ל בדף מ"א ע"ד ממ"ש בגמרא דיבמות דף ס"ח במשנה אירס את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג יכנוס, ומעשה ביהושע בן גמלא וכו' א"כ מוכח מזה אף דכה"ג אסור באלמנה, מ"מ הואיל ואירסה בהיתר אף שלבסוף פסולה היא מחמת שנתמנה כה"ג אפ"ה יכנוס, והשתא הדברים קל וחומר, ומה התם שלא עשה מעשה רק שאירסה, אפ"ה מותר לעשות בה מעשה נשואין אחר שנתמנה להיות כה"ג, וכ"ש בנ"ד שנתקבל הרב אב"ד הזה בהכשר גמור כפי כתב הרבנות שלו על ימים ושנים עד עת קבוץ נדחינו, רק אח"כ הקרה ה' לפניו זווג הגון לבנו שלא יורידוהו מגדולתו, ומותר לקיים אותו, וליכא למיחש משום איסור, שגזרת מהרא"ש היתה שלא לקבל שום קרוב, והכא הקבלה היתה בהיתר, רק אח"כ הגזרה הנז' באה בגבולו ע"ש. ועוד הביא ראיות לזה מדין שבת דאמרינן כיון שהותרה הותרה ע"ש, והרב נחפה בכסף א"ח סי' ג' הביא דבריו ופלפל קצת בהם, וכן הגאון חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"א סי' פ"ט בלשונות הרמב"ם הלכות מלכים פ"ג ה"ב הביא דבריו ופלפל בהם ע"ש, ועיין להגאון חתם סופר ח"מ סי' י"ז, מה שפקפק בראי' זו דשער אפרים מכהן הדיוט שאירס אלמנה ואח"כ נתמנה להיות כה"ג, דאדרבא משם יש להוכיח להפך, והוא אם עשה מאמר ביבמתו ונתמנה אח"כ לכה"ג, דממעט אשה ולא יבמה, ועיין נחפה בכסף א"ח סי' ג' מ"ש על השגת הרב פרח מטה אהרן על הרב מטה אפרים ע"ש:

ונראה להביא ראיה לנידון הרב שער אפרים ממ"ש מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף ז' הנותן מעות לחבירו למחצית שכר שנתים ושלש ושוב נמלכו ועשו קצבה ביניהם לתת לו כך וכך לשנה, אם הלווה הוציא המעות ביציאותיו ונתן ריוח הוי רבית, אבל אם היה מתעסק והולך ופרע מהריוח שהרויחו הנכסים, כיון דמעיקרא לאו בתורת איסור אתא לידיה אם חצי הריוח שהרויחו המעות עלה למה שנתן לו מותר עכ"ל, וכתב הט"ז ועשו קצבה ביניהם פירוש שיהיה הכל מלוה ולא עסקא והוה רבית קצוצה לקצת דעות בסי' קס"ו ס"ב, אפ"ה שרי ליטול הקצבה אם מגיע כך על הריוח כיון שמתחלה בא לידו בהיתר והיא מתעסק והולך עד השתא באותם המעות, ולא הוציאם לצרכו עכ"ל ע"ש, ולפ"ז ה"ה בנידון הרב שער אפרים שהגזרה היתה שלא יקבלו רב קרוב לקהל משום חששה דחשש מהרא"ש שתיקן הגזרה שמא יזדמן איזה דין או ענין הנוגע ושייך לאותו הקרוב שנתקרב הרב עמו, מאחר שקבלתם שקבלו לזה הרב היתה בהיתר, יען כי קבלו אתו בזמן שלא היה לו שום קורבה עם הקהל, אע"ג דאח"כ נעשה לו קורבה, עכ"ז כיון שלא נולד ונעשה עדיין זה החשש שחששו בטעם הגזרה הזאת, כי עדיין לא נזדמן איזה דין או ענין נוגע לזה הקרוב לית לן בה, מאחר שכבר נתקבל הרב בהיתר, דומיא דדין סי' קע"ז הנז':

וראיתי להרב חוות דעת בביאורים ס"ק יו"ד שהקשה על הט"ז שכתב שעשו הכל מלוה, והעלה דאיירי שעדיין חצי האחריות נשאר על הנותן ע"ש, וגם לפי דברי החו"ד הנז' הראיה שהבאתי במקומה עומדת, דהא אם בתחלת העסקה קצצו כן, ה"ז רבית גמורה ואסור כיון דליכא היתר בש"ט, וכמ"ש הלבוש ז"ל, שאם בתחלת העסקא קצצו כן, אע"פ שהמקבל אומר כו"כ הרויח אסור לקבלו ממנו שזו רבית גמורה הואיל וקצצו כך ע"ש, נמצא מה שאין איסור בזה, הוא מכח דאזלינן בתר מעיקרא דבאו לידו בהיתר:

והנה ראה ראיתי להגאון משנה למלך ז"ל בה' מלוה פ"ד הי"ד, שכתב יש להסתפק בנכסי יתומים שניתנו קרוב לשכר ורחוק להפסד ונתעסק בהם המקבל עד לאחר שהיה ליתום י"ג שנה, אם יקח היתום מן הריוח שהרויח לאחר שהגדיל כיון שהתנאי היה בשעת היתר, או"ד בתר גוביינא אזלינן, וכיון שעכשיו הוא גדול אסור ליקח מן הריוח שהרויחו הנכסים אחר שהגדיל. ונראה שיש ללמוד זה מהא דאמרינן בפרק א"נ דף ע"ב, ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית, וזקפם עליו במלוה ונתגייר, אם קודם שנתגייר זקפם עליו במלוה, גובה את הקרן ואת הרבית, ואם לאחר שנתגייר זקפם, גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית, הרי אע"פ שהתנאי היה בשעת היתר אזלינן בתר גוביינא ואסור וכו', אך אפשר לומר דאם נתנו המעות קרוב ורחוק להפסד שיקח אף מהריוח שהרויח לאחר שהגדיל לפי דשאני איסורי רבית שיש איסור בנתינה מצד עצמה, אבל קרוב לשכר אין בזה איסור בשעת נתינה, שאין האיסור אלא משני החלוקות דהיינו שיהיה קרוב לשכר ורחוק להפסד, אבל בחלוקה א' אין איסור שאם היה קרוב להפסד כדיני היה מותר להיות קרוב לשכר וכן בהיפך, נמצא שאין כאן איסור אלא משום התנאי, וכיון שהתנאי היה בשעת היתר בתר נתינה אזלינן. וחילוק זה שחלקנו למדתי אותו מן מהרלנ"ח בס"ס ק"ג שחילק חילוק זה לענין אחר. באופן דבשאר איסורי רבית, כגון משכנתא אי חכירי ורשאי אסור לאכול הפירות, או לקחת החכירות לאחר שהגדיל, ונראה דלא מהני זקפן כי היכי דמהני גבי גוי אפילו לדברי תה"ד וכו', אבל גבי יתום אם זוקף אף מה שיעלה לאחר שיגדיל משעת זקיפה עביד ליה איסורא עכ"ל ע"ש. וראיתי להרב אוהל יצחק חסיד ז"ל בהלכות מלוה דף כ"ט ע"ב שהביא ספק הגאון מש"ל הנז' ופשיט ליה מדין הש"ע סי' קע"ז ס"ז שהבאתי לעיל דמוכח דבתר ההתחלה אזלינן כיון דמעיקרא לאו בתירת איסור אתא לידיה ע"ש. ונראה דגם לפ"ד המש"ל ז"ל יודה בנידון הרב שער אפרים דהתם האיסור של ההסכמה הוא על שעת הקבלה שלא יקבלו רב שיש לו קרובים ודוק:

שוב אחרי כותבי כל הנז"ל ראיתי להגאון שבות יעקב ח"א סי' כ"ז שהביא תשובת הרשב"א כ"י וז"ל, עוד כתבת שנסתפקת בפרק דיני ממונות שאין מושיבין בסנהדרין זקן אם דוקא לכתחלה, אבל אם הושיבוהו קודם שנזדקן ונזדקן אין מעבירין אותו, או"ד אפילו אם ישב קדם שנזדקן ונזדקן מעבירין אותו. תשובה נ"ל דכל שהוא תלוי בסיבה כל שישנה לסיבה הענין נגרר אחר הסיבה, וסיבת הזקנה האכזריות, ולפיכך אין מושיבין אותו אחר שנזדקן, שהרי נתחדש לו הסיבה הגורמת, וכן נראה מפירוש רש"י שכתב זקן שכבר שכח צער גידול בנים ואין רחמני, וסריס נמי אע"פ שנסתרס עכשיו מסלקין אותו כך נראה לי, עכ"ל הרשב"א ז"ל, וכתב הרב שבות יעקב ז"ל שם שמצא ראיה ברורה לדברי הרשב"א ז"ל ע"ש, ועיין חתם סופר יו"ד סי' ז' דף ג' ע'ד בד"ה ולכן שהביא דברי הרשב"א הנז' עם הראיה שהביא הרב שבות יעקב ז"ל והוכיח מזה לנידון דידיה ע"ש:

וראיתי לרבינו יונה ז"ל בחדושיו לסנהדרין הנדפסים בספר סם חיים, שכתב בשם שאין מושיבין זקן בסנהדרין, כך אם היה זקן מסלקין אותו שהרי אינו יכול לדון דיני נפשות ע"ש, נמצא רבינו יונה ז"ל אזיל בזה בתר סברת הרשב"א, והרב החבי"ב ז"ל בשיורי כנה"ג בלשונות הרמב"ם דף קל"ו ע"ב, כתב מלשון הרמב"ם משמע דאם מנו אותם בבחרותם או קודם היותו סריס או כשהיו לו בנים, אע"פ שאח"כ נזדקן או נעשה סריס או מתו לו בניו, אינם מסלקים אותם, אבל בתשובת הרשב"א כ"י כתב, דאם נזדקן או נסתרס אח"כ מסלקין אותם, וסברת הרשב"א זו תמוהה דנצטרך לומר לפי סברתו דריב"ז והלל ושמאי ושאר הסנהדרין כשהזקינו סילקי אותם, ודוחק לומר דעד ק"ד שנה לא מקרי זקן מופלג בשנים ע"כ ע"ש, ואנא עבדא אמרתי אין כאן תימה כלל, חדא דבענין זה אזלינן בתר תשות כח וביטול פו"ר די"ל שכח צער גידול בנים, אבל אם הוא זקן בן ק"ך שנים ועודני תקיף בכחו ויש לו אשה ומוליד בנים, בהיותו בן מאה שנה דלא שכח צער גידול בנים, אין כאן הסבה של סילוק הזקן, ולמה יסלקו אותו, ועוד י"ל כל זה כאשר נמצא אחר מופלג בחכמה כמוהו, אבל אי ליכא אחר מופלג בחכמה כמוהו, אין חוששין לסיבות אלו האמורים בזקן וסריס, ולכן ריב"ז והלל שאני דהיו מופלגים בחכמה בדורם מאד, ולכן לא סילקום:

והנה בודאי דאין לפשוט ספק זה הסריס וזקן שנעשו אחר שנתמנו מהך דקדושין דף כ"א שהביא הרב נחפה בכסף ז"ל דקאמר כי פליגי בביאה ראשנה, שניה רב סבר הואיל ואשתריא אשתריא, ושמואל אמר אסור דהו"ל גיורת, וגיורת לכהן לא חזיא, דהנה מסברת רב אין הוכחה, די"ל כחלוק הרב נחפה בכסף א"ח סי' ג' דהתם ביפ"ת אין שינוי כלל מביאה ראשנה לביאה שניה בגוף האשה, ולהכי ס"ל דמותר, אכן בחצר איכא שינוי הגוף, דמקודם הוה מחיצה מפסקת והשתא נפלה, ועל כן ה"ה בדין זקן וסריס איכא שינוי בגוף, דהשתא הוא סריס או זקן, וגם מסברת שמואל גבי שבת אין הוכחה, דהתם נמי י"ל כחילוק הרב הנז' דשאני שבת היא הגורמת, וכמ"ש שם בא"ח סי' ג', ועיין מחב"ר סי' שמ"ד אות ב':

מיהו יש לפשוט ספק זה דזקן או סריס, מהך דיבמות דף ס"א בארס את האלמנה ונתמנה לכה"ג דיכנוס, וכמ"ש הרב שער אפרים ז"ל ראיה זו לנידון דידיה, וכתב שאין לדייק אפכא מדאצטריך קרא לאשמעינן כי יקח וכו' דזה אינו, דאצטריך כי יקח דלא תימא קיחה דנשואין היא עיקר ע"ש, וא"כ לכאורה יש לומר נמי להוכיח מזה הפך סברת הרשב"א ורבינו יונה הנז', וראיתי לרבינו הכנה"ג בספרו דינא דחיי עשין צ"ז דף ק"ח ע"ג, שהביא בשם רבינו המאירי ז"ל הפך סברת הרשב"א ורבינו יונה הנז':

ואיך שיהיה, נראה דנידון הרב שער אפרים יש לפשטו מן סברת הרשב"א ורבינו יונה ז"ל, והוא הפך סברת שער אפרים, ברם, יש לסברת רבינו אפרים סייעתא מדברי רבינו המאירי ז"ל הנז' שהביא בדינא דחיי הנז', ויש לפלפל עוד בזה, אך עתה אין פנאי להאריך, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.